נשיא מדינת ישראל בשנים 1948–1952.

נולד ב-17 בנובמבר 1874 במוטול, רוסיה (כיום בבלארוס). נפטר ב-9 בנובמבר 1952.

השכלה: דוקטור לכימיה. בעבודתו כמדען המציא שיטה להפקת אצטון מתירס, ועל בסיס המצאה זו הוקמה תעשיית חירום שסייעה למאמץ המלחמתי של בריטניה במלחמת העולם הראשונה.

בין תפקידיו ופעליו: השפיע באופן מכריע על המהלך הדיפלומטי שהוביל להצהרת בלפור, ראש המשלחת הציונית לארץ-ישראל (ועד הצירים), נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, מייסד הסוכנות היהודית המורחבת וממקימי "קרן היסוד". יזם  את הקמת מכון המחקר על שם דניאל זיו ברחובות (שלאחר הרחבתו נקרא מכון ויצמן) וכיהן כנשיאו. היה נשיא מועצת המדינה הזמנית, ובפברואר 1949 בחרה בו הכנסת לנשיא המדינה.

​