​מליאת הכנסת ציינה היום את  יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים:

יו"ר הכנסת  ח"כ יואל יולי אדלשטיין: "בשנת 2013 לבדה נרצחו כ 14 נשים בידי בני זוגן. בעשור האחרון נרצחו כ 150 נשים על ידי בני זוגן. מספרים אלה מייצגים כמובן את האירועים החמורים ביותר, אך הם לא כוללים אלפי טרגדיות אנושיות, ובניהן כ 600 נשים ולמעלה מ 800 ילדים הנאלצים לשהות בפחד וחרדה במקלטים לנשים נפגעות אלימות. לצערי הרב, אין חברה בישראל שהיא נקיה מהתופעה האיומה הזו.

המקלטים והמרכזים לטיפול במשפחה מטפלים בנשים מכל רחבי הקשת הכלכלית, הסוציאלית, החברתית, הדתית והפוליטית. המיקלטים לטיפול בנפגעות אלימות במשפחה והמרכזים לטיפול באלימות במשפחה פרושים על פני כל הארץ ומופעלים על ידי גורמים שונים, כמו ויצ"ו, יד-שרה, ומחלקות הרווחה בעיריות מנסים בכל כוחן להתמודד עם הקיפי התופעה אך תמיד מתוך מחסור בתקנים ובכח אדם.

אני רוצה לפנות מכאן לאותן נשים יקרות הסובלות מאלימות, אלימות מילולית, אלימות נפשית, אלימות מינית, אלימות כלכלית וכל אלימות שהיא. אל תחושו בושה או אשמה על כך שאתן קרבנות אלימות. אם את או אתה קרבן לאלימות מתמשכת או חד פעמית זה לא בושה לקבל עזרה. יש דרכים רבות לפניה לעזרה, גם באופן אנונימי, ומעגל האלימות איננו גזרת הגורל. אפשר להפסיק את מעגל האלימות. חייבים להפסיק אותו.

ישנם היום דרכים לטיפול הן בפוגע והן בנפגע ואסור להרכין ראש מתוך ניסיון לתת לזעם לעבור. מגיעה לכן הזכות לחיות בכבוד ובאושר, חופשיות מאלימות, אנא אל תתנו לאלימות לנצח.

ח"כ מירב מיכאלי: : אלימות נגד נשים אינה יורדת מהשמיים. זו אלימות של גברים נגד נשים. זו אלימות של אונס בבית ומחוץ לבית, של קללות ונאצות, של הטלת מגבלות – לאן היא יכולה ללכת ואם מי, האם היא יכולה ללמוד או לעבוד. זו אלימות כלכלית, זו שליטה, זו הטרדה מינית. אלימות היא זנות, שימו שבאיזה, בעלות על האישה, אם בנישואין אם בסרסרות. זנות מתבצעת באלימות, קטינות לסיפוק אנשים נערצים, כל אלה הם סוגי אלימות כלפי נשים. אלימות כלפי נשים מתקיימת כל הזמן, בכל מוצא, בכל אזור.

המועצה האירופית קובעת כי אלימות במשפחה היא הגורם העיקרי למוות ולנכות בגיל 16-44, יותר מסרטן או תאונות דרכים. מחקר על ענישה מראה שגברים שגנבו מכוניות קיבלו עונשים שנעים בין 30 ל-70% מהעונש המירבי הקבוע בחוק. לעומתם גברים שהפעילו אלימות כלפי נשותיהם נענשו בממצוע ב-10% מהענש הקבוע בחוק. המאבק הוא להתעקש על זכותנו לשוויון אמיתי ומלא. כמחוקקות עלינו להעביר חוקים שיעצבו עולם שונה".

יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, ח"כ עליזה לביא: "בואו נחשוב על אשה שמגדלת 4 ילדים ובתה בת ה-13 נאנסת, וכשהיא פונה לאדם בכיר במשפחה הוא אומר לה – הילדה הזו היא כתם, והאישה משתפת פעולה ברצח ביתה ויום אחרי זה מסגירה עצמה למשטרה. למציאות המעוותת הזו התוודענו היום בכלא נווה תרצה, במחזה שהעלו בפנינו אסירות על חייהן. חייבים לטקס עיצה ולהקים רשות לאומית למיגור האלימות. עד עכשיו אנחנו נותנים פלסטרים. צריך שיתופי פעולה בין משרדי הממשלה, לתת מענה ברמה החשיבתית ולעבוד בצורה קוהרנטית".

ח"כ גילה גמליאל: "זועק לשמיים הטיפול בנשים מוכות שנאלצות לעזוב את סביבתן הטבעית ולעבור למקלטים. מקלט צריך לתפקד כחדר מיון לאותו רגע. מי שאמורים לגלות ממקום חיותם הטבעית הם הגברים הפוגעים, האלימים. טיפול ענישתי בלבד לא נותן מענה. אותם גברים שנענשים חוזרים שוב ושוב למעגל האלימות".

השרה לימור לבנת בשם הממשלה: "האלימות נגד נשים לא מתחילה ולא נגמרת בחוק. כדי לעקור את האלימות מהשורש יש להזכיר שלא כל מה שחוקי ראוי. האלימות מתחילה כשהערכים שלנו כחברה מידרדרים וכל סולם הערכים מעוות והתרבות הופכת לתת תרבות. זה מתחיל כשאי אפשר לפתוח טלוויזיה כי הריאליטי חודר לכל. מטמטמים את המוח. מה זה מלמד את הנוער? שמה שחשוב בחיים זה כסף קל ופרשום מהיר, שכדי להתקדם בחיים צריך מראה נכון, שסקס מוכר והגוף שלך הוא הסחורה החמה בשוק.

לזכייניות יש תנאים ברישיונות. הם חייבים להפיק אחוז מסוים של 'סוגה עילית'. מי מחליט אם הם עומדים בתנאים? הרשות השנייה. מה היא החליטה ב-2011? שתוכנית המופת 'מעושרות' היא תוכנית עילית. נו, תגידו לי אתם, למה ניתן לצפות אם זה הוכר כתוכנית תעודה? הרשות השנייה אומרה לייצג אותנו. במקום שידרשו להפיק יצירה מקורית, מכירים בשיא המרדף אחר ההבלים הגדולים. האח הגדול – זה פורנו, אין לי מילה אחרת. והמבוא לאח הגדול הוכר כסוגה עילית. איפה היה הרגולטור? מה עוד צריך לקרות כדי שיובן שצריך לשנות את השיח?"