מליאת הכנסת דחתה בקריאה טרומית את הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – הזכות לפיצויי פיטורים בעת סיום יחסי עובד ומעביד), התשע"ג-2013. של חברת הכנסת זהבה גלאון (מרצ) וקבוצת חברי הכנסת. להצעה זו הוצמדה הצעה דומה של ח"כ דב חנין (חד"ש).


ההצעה נועדה לקבוע כי עובד שעבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה שלוש שנים לפחות ובעובד עונתי ארבע עונות בארבע שנים רצופות, ויחסי העבודה הסתיימו שלא בשל פיטורי העובד, יהיה זכאי גם הוא לפיצויי פיטורים. מוצע כי עובד כאמור לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים אם יחסי העבודה הסתיימו בנסיבות בהן גם כיום נשללת הזכאות לפיצויי פיטורים, או אם ניתנים פיצויים חלקיים. עוד מוצע לעגן בחקיקה ראשית את זכאותו של עובד בשכר, בשונה מעובד במשכורת, לפיצויי פיטורים בגובה חודש עבודה, בגין כל שנת עבודה, כמו שמקבל עובד במשכורת, וכמו שמקבל כיום עובד בשכר מכוח תקנות פיצויי פיטורים (שיעורי פיצויי פיטורים לעובד בשכר), התשמ"ג–1983.


ח"כ גלאון: זו ההצעה הכי צודקת והכי חברתית שגם לא עולה כסף, אבל כמו שכבר אמרו כאן, וועדת השרים לא מחליטה לגופו של עניין אלא לגופו של המציע. כשחבר כנסת מהאופוזיציה מביא הצעה נכונה אתם פשוט מעיפים אותה. בניגוד לקואליציה הנוכחית, הקואליצייה הקודמת שקלה שיקולים עניינים. אין שום היגיון בכך שהצעה שבכנסת הקודמת הוצעה על ידי הליכוד, תידחה עכשיו.


זה לא מתקבל על הדעת שיש עובדים רבים שתלויים בעבודה שלהם ולא זכאים לתשלום פיצויי פיטורים גם אם עבדו במקום שנים רבות. זכות הפיצויים היום קיימת רק במגזר הציבורי אבל מעסיקים פרטיים לא מחוייבים לכך.


ח"כ דב חנין: המערכת כיום היא לא צודקת ולא הגיונית. לא צודק לכלוא אנשים למקום עבודתם ולא הגיוני מבחינת מקום העבודה להחזיק עובדים שנמאס להם מהמקום, ונשארים רק כדי שיוכלו לקבל פיצויים.


שר הכלכלה נפתלי בנט: במערכת יחסי עבודה יש שני צדדים למערכת, יש הבדל כשנגזר עליך בכפייה לעזוב את מקום עבודתך לבין זה שאתה בוחר לעשות את זה.


בהצעה של ח"כ גלאון תמכו 32 והתנגדו 37

בהצעה של ח"כ חנין תמכו 31 והתנגדו 37