​

חה"כ אוחנה מאיים להצביע נגד הצעת החוק הממשלתית וחה"כ פולקמן עומד על דרישות הסיעה לשינויים; היו"ר חה"כ סלומינסקי: נמצה את הדיונים בחוק ולא נעשה מחטף; ח"כים מהקואליציה והאופוזיציה מתנגדים להעדפת עובדי מדינה בוועדת האיתור; נציג היועמ"ש לממשלה: "יש היום 17 יועמ"שים שהם קצובי כהונה"

ועדת החוקה חוק ומשפט המשיכה היום (ב') להכין לקריאות שנייה ושלישית את הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס' 20) (מינוי היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה), התשע"ח-2017 – הממשלתית, ולקריאה ראשונה את הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון - מינוי יועצים משפטיים של משרדים), התשע"ז-2017 - שיזם חה"כ אמיר אוחנה. הוועדה סיימה להקריא את סעיפי הצעת החוק הממשלתית וחה"כ אוחנה אמר כי לא יתמוך בהצעה בנוסח הנוכחי.

הצעת חוק הממשלתית נועדה לשנות את אופן הבחירה של היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה, מבחירה באמצעות מכרז לבחירה בידי השר הממונה על המשרד הממשלתי, על פי הצעה של ועדת איתור לתקופת כהונה של שבע שנים. לפי הצעת החוק של חה"כ אמיר אוחנה היועץ המשפטי למשרד ייבחר למשרת אמון על ידי השר המופקד על המשרד, כפי שהדבר נעשה היום בנוגע לבחירת מנכ"ל המשרד. כיום, נבחרים היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה בהליך של מכרז, בהתאם לסעיף 19 לחוק. תחילה, מפורסם מכרז בין-משרדי שאליו יכולים להגיש מועמדות משפטנים העובדים בשירות המדינה (ועומדים בתנאי הכשירות והניסיון), וככל שלא נבחר מועמד בשלב זה, מפורסם מכרז פומבי.

יו"ר הוועדה חה"כ ניסן סלומינסקי: "כשיהיה נוסח סופי ניתן יומיים להגשת הסתייגויות ולאחר מכן נקבע מועד להנמקה והצבעות. לא נחטוף שום דבר ונמצה את הכנת החוק כמו שאנחנו נוהגים תמיד". בהתייחסו להופעתה של המשנה ליועמ"ש לממשלה עו"ד דינה זילבר, אמר כי "כשחוק מתגבש, יש לכל יועמ"ש את המנדט לומר עמדתו ולהשפיע. מהרגע שהתגבשה הצ"ח ממשלתית והתקבלה החלטה, היחיד שיכול להביע את דעתו הוא היועמ"ש לממשלה או שליחו. גם בישיבה הקודמת הופיעה המשנה שציטטה מדברי היועמ"ש לממשלה. לאחר מכן פתחה בעמדתה האישית ואת זה היא אינה רשאית לומר. היועמ"ש נזף בה על נושא זה".

חה"כ אמיר אוחנה (הליכוד): "לאור הטענה שמדובר על חוק הג'ובים אני מוכן להוסיף סעיף שלא ימונה יועמ"ש אלא אם נמצא כשיר לכהן כשופט מחוזי. הצ"ח הממשלתית נועדה לסרס ולאיין את תכליות הצ"ח הפרטית ואני לא מתכוון להצביע בעדה אלא אם ייעשו מספר שינויים: בכל מקום בו כתוב "בהסכמת" יש לשנות ל"בהתייעצות" עם היועמ"ש. קדנציה של 7 שנים לא ברורה. אם צריכה להיות הרמוניה ומעורבות של השר במינוי היועמ"ש, אפשר למחוק את הסעיף ולהסיר קציבה, או לקבוע כהונה של 4 שנים שניתן יהיה להאריכן ב-4 שנים נוספות לפי הצעת השר והמלצת ועדת האיתור וזה יקרב אותנו לחפיפה בכהונה המלאה של שר. דרך נוספת היא, לקבוע מנגנון סיום כהונה זהה לסיום כהונת היועמ"ש- השר יהיה רשאי להורות על סיום כהונתו אם נוכח כי קיימים חילוקי דעות המונעים שיתוף פעולה יעיל. שערוריה שאין כדוגמתה היא הסעיף הנותן עדיפות לעובד המדינה. הרעיון הוא להכניס "דם חדש" ולא לקבע את הקיים, כמעין ועדת שיבוט".

חה"כ עודד פורר (ישראל ביתנו): "הצ"ח הפרטית היא הנכונה והטובה. הצ"ח הממשלתית עוקרה מתוכן והיא גרועה כמעט בכל פרמטר. אם כבר הולכים לחקיקה, למרות שהממשלה יכולה לפטור משרות מסוימות ממכרז, חייב להיות תנאי סף כשירות לשופט מחוזי. הדרישה להסכמת היועמ"ש לכל מינוי- היא סוג של סמכות וטו. או שמפרטים את הקריטריונים שלו לסירוב או שמוחקים את הדבר הזה. אם המינוי כה חשוב אז אפשר שהוא יהיה באישור הממשלה ולא רק בידי השר. קציבת כהונה צריכה להתקיים לכל התפקידים הבכירים בשירות הציבורי ובמקרה זה ל- 4 שנים עם אפשרות הארכה לעוד שנתיים בתנאים מסוימים. המכרז הפנימי בשירות המדינה הוא דבר מושחת שצריך להיעלם".

חה"כ עפר שלח (יש עתיד): "בהצ"ח המקורית של חה"כ אוחנה היה לפחות היגיון קוהרנטי של משרת אמון אבל בהצ"ח הממשלתית אין שום קוהרנטיות. העדיפות לעובדי מדינה היא דבר מגונה, וכן לא יכול להיות רוב מוחלט לאנשי השר בוועדת האיתור. אתם יכולים לאשר רק את תוספת א' ויהיה פה חוק נאמנות לממשלה".

חה"כ רועי פולקמן (כולנו): "יועמ"ש אינו דומה לשאר התפקידים שבמשרות אמון, יש לו סמכויות שונות וברור שהוא לא יכול להיות מינוי פוליטי. יש כאן עוד חטא על פשע- נציג האקדמיה צריך להיבחר לא פוליטית בפורום הדיקנים של האוניברסיטאות והמכללות. לגבי הקציבה – לא יכולה להיות הארכה אלא רק תקופה מוגדרת. קצובת הקדנציות לא יכולה להיות תלויה בגחמות השר. כמו כן, הרוב הנדרש לאישור מועמד בוועדת האיתור צריך להיות 4 מתוך 5".

חה"כ מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): "אין ניסוח משפטי שיכול לגבור על השעטנז שמנסים לייצר פה. אם הכל עובד לפי גחמת השר הממונה, למה צריך מהנדסים או מבקרים פנימיים? הרי זה רצון הבוחר. לשלטון יש עוצמות בלתי רגילות והוא יכול להפעיל טרור כלכלי של שיעורי מס בלתי מדתיים, אלימות של צבא, משטרה שב"ס ולאזרח אין הרבה מי שיגן עליו. החוק הוא המרסן המרכזי של שרירות השלטון ובהפיכת המשרה לפוליטית אתם מצמצמים את הגנת החוק על האזרחים. אם אתם רוצים באמת לאזן, צריך לאפשר לשר להשפיע אבל לא יכול להיות שהוא יקבע. השר יכול להציע מועמדים לוועדה וזה יהיה דבר ראוי, והוועדה שאינה קשורה לשר תאשר או תפסול".

חה"כ רויטל סויד (המחנה הציוני): "לממשלת הימין הזו יש בעיה כשמציבים לה את גדרות החוק וזה חוק נוסף בסדרת יוזמות להפיל את הגדרות הללו. דינה זילבר לא נמצאת פה כי סתמו לה את הפה. אתם עושים פיגוע לשלטון החוק ומנסים לסרס אותו ואת הדמוקרטיה כי אתם לא מצליחים להעביר את כל היוזמות שלכם לסיפוח ועוד".

חה"כ מיכל רוזין (מרצ): "ברור מאליו שהיועמ"ש צריך להיות קולו של החוק ולא קולו של השר. היתרון לאנשי שירות המדינה להתמודד על תפקידים הוא חלק חיוני בשמירה על כוח אדם מקצועי ומצטיין. אנחנו רואים כמה קשה לשמור על קצינים בצבא ועל כוח אדם איכותי בשירות המדינה. לא יכול להיות שנאפשר להתקדם וכשסופסוף מגיעים למשרה בכירה אנחנו פוסלים את העדיפות ומישהו שעשה הרבה הון בחוץ יקפוץ פנימה. מי שמתחיל את דרכו בשירות המדינה צריך לראות אופק התקדמות".

חה"כ בני בגין (הליכוד): "ההצעות השונות הן ניסיונות לעגל ריבועים והכל מוכיח שהצעת החוק הממשלתית לא טובה. קשה לראות איך מתגברים על הסתירות הפנימיות שבה. משרד המשפטים טוען שאין בחוק עצמו דבר המשנה את תפקיד היועמ"ש אבל לא כך מוצגים הדברים על-ידי נציג השרה וכשקוראים את הנוסח עולה ממנו שמנסים לשנות את התפקיד. חשוב לתת אופק שירות לפקידי המדינה אבל זה לא מתאים לחקיקה. קציבת כהונה עם אפשרות הארכה היא אולי הפתרון הגרוע ביותר. זה עלול לקדם את הרושם שמוטב לאותו פקיד להשביע את רצון הממונים".

חה"כ מיכאל מלכיאלי (ש"ס): "שרים מספרים בשקט שהם חוששים מהפקידים, מהיועמ"ש שלהם. עד כדי שאפשר להתבלבל מי הפקיד ומי נבחר הציבור. האם הנאמנות לשר אומרת שלא תהיה עבודה טובה? הצעת החוק הפרטית מצוינת ובהצ"ח הממשלתית יש הרבה פשרות מיותרות".

חה"כ מרב מיכאלי (המחנה הציוני): "למרות פנייתי ליועמ"ש הכנסת, דינה זילבר לא הגיעה לדיון, למיטב הבנתי לפי החלטת יו"ר הוועדה והשרה ששמה לה רגל. החוק הזה מבהיר לכול היועמ"שים שאם לא יישרו קו הם ימצאו עצמם בחוץ כמו זילבר שהיא בדרך החוצה וכמו המשנה לשעבר אבי ליכט שמצא עצמו בחוץ. החוק הזה הוא חוק נאמנות היועמ"שים".

חה"כ קארין אלהרר (יש עתיד): "מקומו של החוק הוא בדיוק כמו חוק הנאמנות בתרבות שירד לטמיון. זה חוק הבכיינות ולא חוק המשילות. להבנתי דינה זילבר הייתה אמורה להגיע לכאן אך נעלו אותה וזרקו את המפתח שזו בושה וחרפה. יועמ"ש השר הוא לא שכיר חרב של השר. למה ההצגה? תחוקקו שהשר ימנה את מי שבא לו".

חה"כ יעל גרמן (יש עתיד): "השרה שקד הודתה שמרבית השרים מרוצים מהיועמ"שים שלהם. אין שום צורך בחוק הזה. שופט העליון לשעבר שהיה יועמ"ש מונה 6 שופטי עליון וכמוהו 16 יועמ"שים והיועמ"ש לממשלה והיועמ"ש לוועדה אומרים שהחוק לא ראוי ומזיק ואתם אוטמים את האוזניים ושועטים כמו אותו לוויתן ששוחה להתאבד, זו התאבדות של דמוקרטיה. החיוב לעובדי מדינה לא ראוי- יש להעדיף את העובד הראוי ביותר".

עו"ד גור בליי יועמ"ש הוועדה: "חשוב להבין שאין שום ועדת איתור אחרת בה למנכ"ל יש רוב של 3 מתוך 5. לא קיבלנו כל הסבר למבנה החריג הזה. זה סוטה מהרעיון של ועדת איתור שאמור להיות בה איזון בין הגורמים השונים. בנוסף, יש הבדל מובהק בין מנכ"ל לבין יועמ"ש למשרד. המנכ"ל תפקידו לסייע בידי השר להגשים את מדיניותו בצורה מלאה כאיש אמונו. ליועמ"ש המשרד יש תפקיד כפול, גם לסייע לשר להגשים מדיניות וגם תפקיד של שומר סף שאמור להציב את הגבולות של החוק".

עו"ד דני חורין מטעם היועמ"ש לממשלה: "ההרכב לוועדת האיתור לא מאוזן גם ביחס לוועדות איתור אחרות הפועלות בשירות המדינה. כולן כוללות נציגי ציבור שחלקם ממונים ע"י המנכ"ל וחלקם ע"י הנציב. כאן המנכ"ל בוחר את שני נציגי הציבור ויוצר בכך רוב מובטח. זה מטה את הכף להליך משרת אמון בשונה מכל הליך מכרזי אחר. החלטת הממשלה קבעה קציבת כהונה ל-7 שנים ופיצוי כספי ועל האוצר לממש זאת במקום ללכת לנתיב החקיקה. יש שיח המתקיים מול משרד האוצר ומשרדים שונים. יש היום 17 יועמ"שים שהם קצובי כהונה. יש 3 שסיימו את שבע השנים אבל לא ממשיכים בכהונתם בגלל שלא נקבע הסדר הפיצוי הכספי ". 

עו"ד לאה רקובר, יועמ"שית משרד המשפטים: "ועדת איתור היא מכרז משוכלל והצעת החוק נועדה לעגן את הרעיון של אישור בחירת ועדת האיתור בידי השר כך שאין כאן שבירה של המנגנון הקיים. שנים רבות יש קציבה של משרות בכירות כדי להבטיח עצמאות והיועמ"ש אינו שונה מנושאי משרות בכירות אחרות. יועמ"שים למשרדי הממשלה צומחים בד"כ בתוך המערכת וצוברים ידע וניסיון והצ"ח מכירה ביתרונות של אלו המקדישים מיטב שנותיהם לשירות המדינה. לא ידוע לי על מעורבות השרה במחלוקת עם האוצר לגבי יישום החלטת הממשלה".

יהושוע שופמן, לשעבר המשנה ליועמ"ש לממשלה: "הרוב שניתן לאנשי המנכ"ל בהליך המינוי הוא חריג. הדבר החריג ביותר הוא לגבי איש האקדמיה, שחייב להיות מינוי של היועמ"ש לממשלה או של דיקני הפקולטות. רק כשמודעים לרעיון להפוך את המינוי לפוליטי אפשר להבין את האבסורד. קציבת קדנציה עם הארכה היא הגרועה מכל העולמות. העדיפות לעובדי השירות אינה מגילדאות אלא מתוך רצון להצמיח".

עו"ד איצי גורדון יו"ר איגוד המשפטנים בהסתדרות: "אם לא יהיה אופק קידום והפירמידה תיקטם המוכשרים והערכיים לא יישארו. אין סיבה לייחד את היועמ"שים לעומת שאר עובדי המדינה שם יש קודם כל מכרז פנימי. יועמ"ש משרד הביטחון והחוץ הן רק שתי דוגמאות מתוך רבות, למכרז שיצא בסוף החוצה".

עו"ד יסכה אלפרוביץ מהתנועה למשילות ודמוקרטיה: הניסיון הציג את השרים כמושחתים עד שלא הוכח אחרת ואת המשפטנים כשומרי הסף היחידים הניצבים בפרץ לא הגון. הקדנציה צריכה להיות עד 4 שנים או כל אימת ששר מתחלף.

עו"ד תומר מאור מנהל מחלקת ליטיגציה בתנועה לאיכות השלטון: "כרטיסי נבחרת ארגנטינה שהשרה רגב משכה לעובדי משרדה וכספים שהעביר השר גלנט לעמותה לפיתוח ירושלים להפקת מפות ועליהן ברכה אישית שלו על עשייתו, הם שני מקרים בהם היועמ"שים טענו שהדבר לא עבר דרכם. שחיתות פלילית תמיד מתחילה במינהל לא תקין- או שהיועמ"ש נרמס או שהיה עושה דברו של השר. החוק הוא חלק מניסיון להחליש את הפיקוח על עשיית נבחרי הציבור".