יו"ר הוועדה למאבק בסמים, תמר זנדברג:
זה מספר לא הגיוני, בין המוזר למתחמק. בואו לא נסתיר מעצמנו נתונים. עלינו לעשות מאמץ אקטיבי כדי להציל את חייהם של האנשים האלו, ולמנוע הידבקות של אנשים נוספים
"אלפי אסירים בבתי הכלא לא יודעים שהם נשאים של הפטיטיס, ושאם לא יטופלו הם עלולים להגיע להשתלה וגם למות", כך דיווח חוליו בורמן, מנכ"ל עמותת חץ לוועדה למאבק בסמים בראשות ח"כ תמר זנדברג, שדנה היום בטיפול בהפטיטיס בקרב מכורים ונגמלים מסמים. כמו-כן, מסתבר שאחוז הנשאים בקרב המכורים הוא 67%, לעומת 2% באוכלוסייה הכללית.
הערכות גורמי הבריאות מדברות על כך שכ-3,000 אסירות ואסירים, כרבע מהאסירים הפליליים בישראל, נשאים או חולים בהפטיטיס C. לשירות בתי הסוהר ידועה זהותם של 384 מתוכם בלבד, ובהתאם בבתי הכלא בישראל כ-2,600 אסירות ואסירים נשאי הפטיטיס C שאינם מאובחנים - וזאת על אף עלותה בדיקת הגילוי המינימלית. מתוך 384 האסירים הידועים כנשאים, טופלו על ידי שב"ס בשנת 2016 בין 10 ל-20 אסירים בלבד, כאשר נציג שב"ס דיווח לוועדה כי אנשיו כלל לא ביקשו אישור תקציבי לטיפול ביתר הנשאים.
יו"ר הוועדה ח"כ זנדברג אמרה בתגובה: "שמענו דיווח מהשב"ס שרק 10-20 איש מטופלים אצלם כנשאי הפטיטיס. זה מספר לא הגיוני, בין המוזר למתחמק. על פי הערכות אנשי מקצוע יש ככל הנראה מספר נשאים פי 100 מזה בין כותלי בתי הסוהר. המשימה של שב"ס היא לאתר את הנשאים ולהעביר למערכת הבריאות הערכת צרכים לטיפול באסירים אלה. בואו לא נסתיר מעצמנו נתונים. מידע זה הבסיס לכל פעילות. הוועדה קוראת למשרדי הבריאות והרווחה לבחון איזו קרן או כספי חילוט, או רזרבת שר יוכלו לממן השתתפות עצמית על פי קריטריון סוציאלי. אלה אנשים שעלינו לעשות מאמץ אקטיבי כדי להציל את חייהם, ולמנוע הידבקות של אנשים נוספים".
ד"ר אמיליה אניס, מנהלת האגף לאמפידיולוגיה במשרד הבריאות: "בעבר הטיפול במחלה היה כרוך בהרבה תופעות לוואי קשות, וההצלחה עמדה על 50%. כיום יש טיפול פורץ דרך, שנמשך 12 שבועות בלבד, אין לו כמעט תופעות לוואי ואחוז ההצלחה 95% החלמה. הטיפול כלול בסל הבריאות מאז 2015. עלות הטיפול 80-100,000 ₪ לאיש. ההיענות לטיפול נמוכה".
אורלי, אחות בבית חולים הכרמל: "שלחתי מכתבים ל-800 רופאים על נבדקים שנמצאו נשאים. רק 450 מתוכם השיבו, ורק 40% מהחולים טופלו. יש מחסום בקרב רופאים בקהילה ולא מפנים מטופלים. החולים לא מגיעים".
יו"ר הוועדה ח"כ תמר זנדברג: "יש נטיה להאשים את העם. אדם בריא לא רץ למרפאה להיבדק, אבל כל אחד שכן יעשה את זה, זה הצלת חיים. אם שכיחות המחלה 2% באוכלוסייה כללית, אבל באוכלוסיות ממסוימות השכיחות גבוהה מאד, צריך לרכז מאמץ ולהעלות מודעות של אוכלוסייה בסיכון".
בדיון התברר שאחד החסמים המונע מנשאים לקבל טיפול הוא שההשתתפות העצמית היא 900 ₪.
מור נהרי, הוועד למלחמה באיידס: "אוכלוסיית מטופלי המתדון נמצאת במעקב. אבל דרי הרחוב פוחדים לפנות לרופא כבד. נוסף לחסם של ההשתתפות העצמית, שיש אנשים שאינם יכולים לשלם, יש גם חסמים בירוקרטיים. צריך להגיע 4 פעמים לרופא משפחה. זה לא משהו שדרי רחוב יעשו".
