מליאת הכנסת קיימה דיון מיוחד לציון יום השפה הערבית ביוזמתו של ח"כ יוסף ג'בארין.
יו"ר הכנסת יולי יואל אדלשטיין אמר בפתח הדיון: יש מקום כי תלמידי ישראל היהודים ילמדו ויכירו את השפה הערבית, כשם שהכרחי כי תלמידי המגזר הערבי יכירו את השפה העברית.
השפה הינה גשר ראשון במעלה בין תרבויות ולאומים, ואני משוכנע כי היכרות הדדית טובה של שפת השכן, בוודאי כשמדובר באוכלוסיות המעורבות אלו באלו, תוכל להפחית במידה ניכרת את חומות הניכור והריחוק הנפשי והמנטאלי. ככל שהדברים נוגעים לכנסת, אנחנו פועלים רבות כדי להנגיש את עבודת הכנסת באמצעי המדיה שלנו גם לדוברי השפה הערבית. אתר האינטרנט של הכנסת נגיש כמובן גם בערבית, לצד שפות נוספות.
בנוסף, אני שמח על מהלך שהשלמנו לאחרונה בהצלחה, שהשורה התחתונה שלו היא הרחבה משמעותית של הפצת שידורי ערוץ הכנסת גם לאוכלוסייה הערבית באמצעות שידור לווייני פתוח, ולא רק באמצעות "עידן פלוס" כפי שהיה זמן רב. בכך נעניתי לפניית חברי כנסת ערבים, שבצדק ביקשו להנגיש את הערוץ עבור רבים מאד בציבור זה, שקולטים שידורי טלוויזיה בצלחות לוין פתוחות. כהשלמה של המהלך, ביקשתי כי יתוֹספו בערוץ הכנסת ככל האפשר תכניות בשפה הערבית. כל זאת, כחלק מהמהלך הנרחב שלנו להגדלת השקיפות וההנגשה של עבודת הכנסת.
יוזם היום ח"כ יוסף ג'בארין אמר: השפה היא לא רק כלי לתקשר בין האנשים, אלא גם נושאת בחובה משמעויות רבות ומציינת את מעמדם של דובריה. השפה שלנו, השפה הערבית, אחת מהיסודות של הזהות הקולקטיבית שלנו. השפה הערבית היא הכלי שמחבק את כולנו, את החשיבה הלאומית המתקדמת, השפה של ההיסטוריה ושל המודרנה. יש חשיבות לשפה כשמדובר במיעוטים לאומיים ילידים, כי במקרה כזה משמרים את השפה ויש לשימור השפה חשיבות מאוד חשובה, מאוד חזקה.
פה אם לא משמרים את השפה, השפה של הרוב מקבלת את המעמד ההגמוני, ומנחיתה את השפה האחרת. אנחנו כמיעוט במולדת שלנו, הרוב מנסה לבנות את המרחב הציבורי בצבע אחד שמזדהה עם הרוב, וככה עושים מחזה חד-שפתי של הרוב, של שפת הרוב, וככה הם מעצבים את המרחב הכללי על פי האינטרסים של הקבוצה השלטת. זה דברים שליליים. אחד זה להחסיר ולגרוע ממעמד הקבוצה שבעלת השפה, ועיוות הקבוצה בעצמה והתדמית שלה.
ח"כ אכרם חסון: "מקומה של השפה הערבית בציבור הישראלי חשוב מאין כמוהו. כ-65% מהיהודים בישראל טענו כי לדעתם חשוב לדעת ערבית על מנת לדעת את האויב. זאת עדות לחוסר הבנה של מהי השפה הערבית ומשמעותה לקיום יחסים שלווים ופוריים עם סביבתנו.
גם היום בישראל אנו צריכים להשתמש בשפה הערבית כגשר לפיוס וחיים משותפים, ולא ככלי מלחמה. לא ניתן לדמיין עתיד של השתלבות אזורית ושיתוף פעולה עם שכנינו אם ילדנו לא יידעו את השפה הערבית ויוקירו אותה. אך עדיין, לצערנו, רק 2.5% מהציבור היהודי בישראל יכולים לקרוא ידיעה עיתונאית בערבית, ואחוז בודד יכול לקרוא ספר בשפה. אם נתונים אלה לא ישתנו לא נוכל להבין כחברה את העמדה והסיפור של הצד השני, ולא ננהל שיח מעמיק אתו.
ח"כ יוסי יונה דיבר בשפה הערבית ואמר: מילדותי כיוונתי באופן טבעי את השפה העברית, שהפכה לשפת האם שלי. זו השפה שבה אני משתמש כדי לבטא באופן מלא את מחשבותיי, את רגשותיי האינטימיים ביותר. הדבר ברור – השפה הערבית נדחקה לשולי הזהות האישית שלי. אבל גם אם בילדותי ובנעוריי התכחשתי לשפת האם של הורי בגלל שראיתי בה שפת האויב, בשנים האחרונות שבתי הרבה לשפה הזאת כדי לכונן שלום בין שתי השפות האחיות. אף אחד אינו יכול לבטל את השורשים המשותפים בין שתי השפות הקדומות – הערבית והעברית. אך למרבה הצער, אנחנו, היהודים, התרחקנו מאוד מהשפה הערבית והיחס שלנו אליה משל היתה שפה זרה. הסיבות שיצרו את המצב המצער הזה ברורות, ידועות, ואין צורך לדון בהן עכשיו אך אני עדין מאמין שהשפה יכולה להיות קשר לעידוד ההבנה, הקרבה והאמפתיה בין העמים.אם נחזור ונזכיר ששתי השפות נובעות מאותו מעין, אולי יהיה ביכולתנו להתגבר על הדעות הקדומות והסטריאוטיפים ולהתבונן זה לזה באופן חיובי ואופטימי.
