​

מליאת הכנסת קיימה דיון מיוחד לציון יום המאבק הבינלאומי בגזענות.

יו"ר הכנסת יולי יואל אדלשטיין אמר בפתח הדיון: "שנאת הזר היא יחס של עוינות כלפי האחר או השונה, הנובע מרגש של פחד ושנאה או שניהם גם יחד. גרועה מכך היא האלימות המופנית כלפי מי שרואים בו נחות או חסר זכות קיום. אבי אבות הטומאה בהקשר זה היה כמובן אדולף היטלר, שבשנות ישיבתו בכלא גיבש מצע אידיאולוגי של ממש לגזענות ולתפיסה מעוותת זו.

"השאלה הגזעית  משמשת מפתח לא רק להיסטוריה העולמית אלא לתרבות האנושית כולה", כתב היטלר, "מכיוון שבדם עצמו בלבד מצויים כוחו וכן חולשותיו של האדם". המדינה הייתה בעיניו אמצעי לשימורה של "קהילת הגזע", והמכשול העיקרי בדרך להגשמת יעד זה היה היהודי. "זה שמכיר את היהודי-מכיר את השטן", הוא כתב, בניסוח המזכיר לנו טוב מדי אמירות דומות מאד, הנשמעות כיום מפי מנהיגים ערבים העוינים את העם היהודי תוך קריאה להשמדתו.למרבה האימה, רעיון עוועים זה אכן הפך מהר מאד לתכנית פעולה ממשית להשמדת עם.

להבדיל אלפי הבדלות, מדינת ישראל מתנהלת לאורם של עקרונות שונים ורחוקים שנות אור. הסעיף הראשון בחוק היסוד "כבוד האדם וחירותו" קובע כי: "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל". עלינו להילחם בהסתה ובפעילות גזענית, לא רק להלכה אלא גם למעשה; לא רק בהצהרות אלא גם במעשים. העולם הנאור חייב להכיר בהכרח להילחם מלחמת חורמה בכל תופעה של שנאה, של אנטישמיות, של הסתה ושל עלילות דם מודרניות. על אחת כמה וכמה, יש להיאבק ללא פשרות במי שנוקטים בצעדים מעשיים לשם השמדת עם.

ח"כ עאידה תומא סלימאן: "ההחלטה של הכנסת לציין את היום הזה היא חשובה ומבורכת. אבל אי-אפשר להתעלם מהקונטקסט ומההקשר שהוא מתקיים בתוכו. עצם העובדה שדווקא הכנסת, שיצאו ממנה והיו בה בתקופה האחרונה עדויות וגילויים חריפים של גזענות – ולצערי הרב, חלק נכבד מהם לא רק שיצאו מהמשכן הזה, אלא גם מהבמה הזו שעליה אני עומדת, ומהדוכן הזה. לקיים יום כזה, יש בו אמירה שחשוב מאוד להדגיש אותה, אמירה שבאה להגיד שעדיין קיימים בבית הזה, בבית המחוקקים הזה, אנשים, חברי כנסת, ומגמה שאומרת אפס סובלנות לגזענות. אני חושבת שהגיע הזמן גם להכיר במציאות הקיימת בחוץ. סקר שערך המטה למאבק בגזענות לרגל יום זה מעלה כי 52% מכלל האוכלוסייה חושבים שהחברה הישראלית נעשית יותר גזענית. 81% היהודית חושבת שהחברה הערבית סובלת מגזענות.

ממצאים מטרידים אלה – ובנוסף אליהם עוד הרבה ממצאים של סקרים אחרים שהתקיימו בתקופה האחרונה – אמורים להעיר אותנו למציאות שאם לא עומדים דום ומחפשים דרכים לצאת ממנה, אנחנו באמת נהיה בבעיה רצינית. לנוכח התמונה העכורה העולה מנתונים אלה, ומהמתח הגובר ומאיים על עתיד החברה הישראלית, על הכנסת הזו מוטלת האחריות המוסרית להשמיע קול חד, ברור שאינו משתמע לשני פנים. לצערי, יש חברי כנסת שמשתמשים בהסתה או בגזענות נגד האוכלוסייה הערבית, נגד מבקשי המקלט ונגד קבוצות אחרות בתוך החברה, רק לשם גריפת הון פוליטי וקישוש קולות."

ח"כ נאוה בוקר: "גזענות היא המציאות של החיים שלנו כאן, כאשר כמעט בכל בוקר קמים מחבלים ומנסים לרצוח יהודים רק בשל יהדותם; גזענות היא המונח שבו אפשר לתאר נערים בני 13 שמוסתים ומעוותים משנאה ויוצאים לדקור במספרים ילדים יהודים; גזענות היא האופן שבו חברי כנסת במשכן הזה מתנגדים לכנות את ארגון חיזבאללה כארגון טרור, רק בגלל שהוא פוגע ביהודים. בעיני הגזענות הכי גדולה שיש במדינה הזאת היא נגד המתיישבים ביהודה ושומרון, או כפי שאתם מכנים אותם "מתנחלים". ביום הזה אני קוראת להפסיק את מסע הגזענות וההסתה נגד המתנחלים. אני קוראת לכם להפסיק להאשים אותם בכל דבר. ממש כפי שמאשימים את מדינת ישראל בסכסוך, יש גורמים שמנסים להאשים את המתנחלים כאן בישראל בכל הרעות החולות. ואת מסע ההסתה הזה צריך להפסיק."

ח"כ יגאל גואטה: בן-גוריון רצה להתיך את התרבויות והמנהגים השונים שהביאו אתם העולים, וליצוק תבנית אחידה של הצבר הישראלי החילוני, שיהיה בעל ערכים ציוניים ומערביים מודרניים, שהיו זרים ושונים לערכים של התרבות המזרחית. בן-גוריון, וכמוהו רוב מנהיגי הציונות ראו בתרבות המזרחית תרבות פרימיטיבית ולא רלבנטית. אני אומר זאת בכאב, אבל גזענות מבית כואבת יותר מגזענות שבאה מבחוץ. זה בא לידי ביטוי בניסיון להנהיג חינוך אחיד במחנות העולים, וגזיזת הפאות לעולי תימן. הגזענות השקופה הזאת נמשכת עד היום רק באופן מתוחכם יותר.

הנה כמה דוגמאות: באקדמיה בישראל היו 61 נשיאי אוניברסיטאות, מהם אחד מזרחי; רק 9% מהסגל האקדמי באוניברסיטאות ובמכללות הם מזרחים; ב"ידיעות אחרונות", העיתון שקורא לעצמו "העיתון של המדינה", מעולם לא היה עורך ראשי מזרחי; ב-90 שנות קיומו של עיתון "הארץ" היה עורך ראשי מזרחי אחד, למשך שלוש שנים בלבד; ועל שטרות הכסף שדובר בהן רבות של מדינת היהודים, מעולם לא התנוססה דמות של מזרחי, לא בן ימינו ולא שלא בן ימינו; מעולם לא היה ראש ממשלה מזרחי; אבל הקולות של המזרחיים – כולם רודפים אחריהם בתקופת הבחירות. שמונה נגידים היו לבנק ישראל – כולם אשכנזים; עשרה פרקליטי מדינה – כולם אשכנזים.