מליאת הכנסת קיימה דיון בהצעה לסדר בנושא "תאגיד השידור הציבורי הישראלי בסכנת סגירה" במסגרתו השיב שר התיירות יריב לוין ואמר: אתם הייתם אלה שהעלו פעם אחר פעם את עניינם של העובדים וניסינו להקל במעט את רוע הגזירה והנזק שנגרם להם. בנוסף, אין מחלוקת אמיתית שאין התכנות לניהול גוף שידור ציבורי עם 1700 עובדים. העובדה שצריך להיות גיוון ופלורליזם היא מובנית מאליה וזו אחת הבעיות במצב הקיים. היו אצלי אנשים שסיפרו לי על התהליך המשפיל שהם עברו במה שהיה אמור להיות ראיונות עבודה לתאגיד החדש. זה לא צודק והגיוני להתעקש ולהגיד נשלח אותכם הביתה בכל מחיר. ולכן צריך לשקול בין אותם אלה שעבדו עשרות שנים לבין עובדים שזה מכבר באו. אני חושב שאפשר למצוא דרך שאדם שכבר נמצא ברשות אין סיבה להחליף אותו באדם אחר זה לא צודק ולא הוגן. יכול להיות שיש אנשים בתאגיד שאין להם מקבילה ברשות ואולי הם יקלטו באותו גוף שבסוף יהיה כאן.

ח"כ נחמן שי אמר: תראו, הפליק-פלאק לאחור שעשתה ממשלת ישראל וראש הממשלה עוד יילמד בבתי-ספר לאקרובטיקה. בעיניהם דרושה גמישות מיוחדת – לדלג לאחור, לעמוד שוב על הרגליים, ולהגיד דברים הפוכים. בזה עוד לא נתקלתי. אותו גוף שהשמיצו, תקפו, אמרו עליו את כל הדברים הרעים – רובם, אגב, היו נכונים – על רשות השידור, הפך עכשיו למבצר של הניקיון, של הסדר התקין.
יש שם אנשים נפלאים, אנשים מקצועיים, חלקם נאלצו להתפטר, התפוטרו בשבועות האחרונים, חברים שלי בחלקם, אבל כולם יודעים שרשות השידור הייתה במצב גרוע ביותר וצריך היה לעשות בה שינויים. אפשר היה לעשות בה שינויים. אמרנו שצריך לעשות בה שינויים, אבל זרקו אותנו מכל המדרגות, הקימו איזשהו ארגון חדש, העבירו חוק, טרחו, לקחו מזמנה של הכנסת, מה לא עשו.
אני מבין, שאין באמת נימוק. אתה מכיר את זה, אם יש יותר מסיבה אחת אז אין שום סיבה. ברגע שאתה אומר גם וגם וגם, אני יודע שאין שום סיבה.

ח"כ קארין אלהרר: ראיתי שראש הממשלה הודיע אחרי ישיבת הממשלה שבה הוא הצביע בעד, שזו רפורמה חשובה ושהיא נדרשת, לכן קצת – מה זה קצת? מאוד הופתעתי לשמוע את הטיעון שהתאגיד חמק לי ב"צוק איתן". כי עשיתי בדיקה. אמרתי: אולי לא הכרתי טוב את לוח השנה. החלטת הממשלה הייתה במאי. במאי. "צוק איתן" היה חודש אחרי לפחות, אז זה לא חמק. זה באמת לא חמק.
ואם הטיעון הוא באמת כספי, יש לי רעיון. למה שנגיד לא תצמצמו את הממשלה? אתה יודע כמה כסף יכול לבוא? אפשר לעשות המון דברים בלצמצם עלויות. אבל מה מפריע באמת? כי אין יוקר מחיה לטפל בו, איראן כבר לא על הפרק כנראה, "צוק איתן" לא מעניין. שום דבר לא מעניין. ממשלה שלמה מטורללת, בגלל מה? תאגיד שידור ציבורי. זה הדבר שמפחיד אתכם? אני באמת שואלת.
מה זה אומר גם לגבי היכולת שלכם כממשלה לייצר רפורמות? מי יאמין לכם? היום אתם חושבים א', מחר תבוא השרה מירי רגב, תגיד: מה שווה התאגיד אם לא שולטים בו, על משהו אחר, על הרפורמה הבאה, ופתאום עושים יו-טרן, חוזרים לאחור.