"יום העיוור" בכנסת: במהלך היום עסקו ועדות הכנסת השונות בנושאים הנוגעים לקהילה לקוית הראיה והעיוורת.
במקביל, נערכו פעילויות שונות מטעם "המרכז לעיוור", שכללו בין השאר תחנות ללימוד שפת סימנים בסיסית, מתחם טיפולים על ידי לקויי ראיה ותערוכת ציורים וצילומים של אנשים עם עיוורון. אחת הפעילויות כללה "ג'ם סשן" של נגנים בעלי לקויות ראיה אליהם הצטרפו חברי כנסת שניגנו איתם כשעיניהם מכוסות. גם האחים לבית רביבו - "הפרוייקט של רביבו" - שהגיעו היום למשכן בגלל הכנס שעסק "בפרשת ילדי תימן", הצטרפו לנגנים בשירה.
בדיון מיוחד של המליאה, אמר יו"ר הכנסת יולי יואל אדלשטיין: תורת ישראל גילתה רגישות מיוחדת לעניינם של בעלי העיוורון כשהזהירה: "ארור משגה עיוור בדרך", ומוכר עוד יותר הציווי המקראי: "לפני עיוור לא תיתן מכשול". מכשול זה אמנם איננו רק המכשול הפיזי, אלא זוהי קריאה שלא להערים קושי בפני מי שאין לו את היכולות לראות אותם.
למרות המכשולים הרבים שעדיין זרועים בדרכם, למרבה השמחה, במרוצת השנים גוברת המודעות לעניינם של בעלי מוגבלויות באשר הם, ובכללם לזו של לקווי הראיה והעיוורים. יש בהם כאלו שעשו חיל בתחומי יצירה שונים והם ממחישים טוב מכל כי מגבלות הראייה כבר אינן מחסום בפני עשיה והתפתחות. עם זאת, עדיין זקוק ציבור זה למלוא הסיוע והתמיכה ולמאמץ מרבי מצדנו כדי לשלבם בחיי השגרה של החברה.
מכאן, מן הכנסת ובשם חבריה, אנחנו מחזקים את בעלי לקויות הראיה ומפנים קריאה הן למקבלי ההחלטות במשרדי הממשלה והן לכל אזרח, להושטת יד תומכת, אוזן קשבת ולב פתוח לכל האלפים שבינינו, שראייתם לקויה.
יוזמת היום, ח"כ קארין אלהרר אמרה: המטרה של היום הזה היא בעצם כפולה. מחד, להראות את יכולותיהם ומסוגלותם של חברי קהילת העיוורים ולקויי הראייה, לעודד את שילובם בחברה באמצעות העלאת המודעות ועידוד השיח הציבורי בדבר זכויותיהם. והמטרה השנייה ובעיניי היא לא פחות חשובה, היא מאוד רלוונטית במיוחד לבית הזה, מימוש זכויותיהם, אלה שכתובות בספר החוקים של מדינת ישראל, בצורה הטובה ביותר.
לצערי, גילינו היום בתשע ועדות של הכנסת, שהגם שקיימות זכויות שקבועות בצורה מאוד סדורה, הן לא ממומשות בדרך המיטבית כי יש ביורוקרטיה וסיאוב במשרדים הממשלתיים, שמונע מאנשים לממש את הזכויות שלהם. יותר מכך, למדנו שיש מחסור גדול מאוד בתקציבים שמועברים לאנשים עם עיוורון ולקות ראייה.
לצערי, ישנן עדיין אוכלוסיות במדינת ישראל, שאם לא נקבע להן יום מיוחד, אנחנו עלולים לשכוח אותן. היום הזה מזכיר לנו בפעם המי יודע כמה, שיש לכולנו כמדינה עוד הרבה צעדים לעשות ולצעוד על מנת שהשוויון הזה, שאנחנו מדברים עליו ומחוקקים אותו, יתקיים בפועל.
