​מליאת הכנסת קיימה דיון לציון יום המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים.

יו"ר הכנסת יולי יואל אדלשטיין אמר: "האלימות כנגד נשים כבר מזמן היתה צריכה לרדת מסדר היום האישי והלאומי שלנו. אין לה מקום בשום חברה מתוקנת.  אין לה מקום במדינת ישראל, שהושתתה על חזון נעלה של צדק, של ערבות הדדית ושל חברת מופת.  אלימות נגד נשים נוכחת בתרבות שלנו כמו חורבות עתיקות. מוצאים אותה כמו שמוצאים שברי חרסים באתרים ארכיאולוגיים. כמוהם, היא שריד לזמנים קדומים, שריד לתקופות בהן האנושות לא החשיבה את ערך השוויון בין נשים לגברים, תקופות שבהן התייחסו לנשים בזלזול, כפו עליהן מעמד חברתי נמוך ולא החשיבו את דעתן.  האלימות הזו היא שריד למערך שלם של אמונות ודעות שעבר זמנן, אבל לצערנו היא עדיין נוכחת. היא נוכחת לא רק במקרים הקשים של רצח נשים ונערות, שלפעמים קוראים לו בשם המחפיר "רצח על כבוד המשפחה".  האלימות הזו נוכחת גם במגפת ההטרדות המיניות. היא נוכחת באלפי מקרים של אלימות פיזית ואלימות מילולית, של איומים נפשיים וסחיטה כלכלית. כל אחד מהמקרים האלו הוא אסון אישי ובושה לאומית.

חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת,  יש שרידים ארכיאולוגיים שהם זיכרונות עבר נעימים ואנחנו שומרים עליהם במוזיאונים מכל משמר. אבל יש שרידים שמזכירים לנו זיכרונות איומים, ואותם חייבים לנתץ ולהשמיד בנחישות. האלימות כלפי נשים היא דוגמה כואבת לשרידים מהסוג השני. אני מברך את כל העוסקים בניתוץ האלימות הזו, אלו שמקדישים את מרצם להסיר את החרפה הזו מעל החברה שלנו והמדינה שלנו."

ח"כ עאידה תומא סלימאן, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה: " אני חושבת שכולנו מבינים ומבינות את החשיבות של ציון יום כזה, לא מתוך מחשבה שרק ביום הזה אנחנו עוסקות בנושא הזה של מאבק בתופעת האלימות. המאבק בתופעת האלימות נגד נשים הוא עבודה יום-יומית, סיזיפית, שקשורה גם כן בלבטא עמדה ברורה ולפעול למען שינוי חברתי שיביא לעקירת התופעה הזאת מבינינו, אבל גם כן בעשייה יום-יומית של הגנה על ציבור הנשים שחיות בצל הפחד, האימה והטרור של אלימות כלפיהן בהיותן נשים ולא בגלל שום סיבה אחרת, ואין שום סיבה שמצדיקה אלימות כלפי נשים.

עדיין אין צורך להסביר שאלימות באה בכל מיני צורות. אני חושבת שהקמפיין האחרון שבו נשים חשפו את אלה שהטרידו אותן מינית, "גם אני" – וכשאני אומרת את זה, כשאני אומרת את השם של הקמפיין "גם אני", אני מתעקשת על זה שכל אחת מאתנו יכולה להגיד גם אני. אני לא חושבת שקיימת אישה אחת בעולם הזה שלא הוטרדה מינית. אמרתי, יכול להיות שיש גברים שלא הטרידו, אבל אין נשים שלא הוטרדו. כל אחת מאתנו תוכל לספר את הסיפורים בזמן שיתאים לה, לא בזמן שיתאים למטריד ויהיה לו נוח להיחשף כמטריד, כאדם שמבצע עבירה אלימה נגד נשים."

ח"כ לאה פדידה: "כמה מילים, כמה מילים, וצעקות, הקדישה המליאה הזו לדיון בשאלת מדינה יהודית ודמוקרטית? מילים גדולות נזרקו לחלל האוויר בעברית וערבית. נהרות של מילים נשפכו על צמד המילים "יהודית" ו "דמוקרטית". ואני שואלת, את הבית הזה: מה פחות יהודי מאישה מוכה? מה פחות דמוקרטי מאישה שחיה בפחד?

למילים וסיסמאות, חייבת להיות משמעות. במקום בו אישה חיה באלימות כלכלית, במקום בו אישה נאנסת, במקום בו ילדים רואים את אמם מותקפת באלימות פיזית, במקום הזה אין משמעות למילים: יהודית דמוקרטית.

0.01% אחוז מתקציב המדינה, זה מה שהממשלה חוסכת על חשבון הנשים המוכות. 0.01% חסר, כדי לתקצב ולהוציא לפועל תוכנית לטיפול באלימות נגד נשים, תוכנית שראש הממשלה אישר. 0.01% – בשביל להציל חיים. אין מילים שיכולות לחצוב בקיר האטימות."