​מליאת הכנסת דחתה בקריאה טרומית את הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – מניעת העסקה במיקור חוץ בשירות הציבורי), התשע"ב–2012, של הח"כית זהבה גלאון (מרצ) וקבוצת ח"כים.

 

הצעת החוק שהוסרה מסדר היום, באה לאסור בחוק עסקאות גופים ציבוריים, התשל"ו–1976, על רשות ציבורית (המדינה וגוף מתוקצב) להתקשר בעסקה עם קבלן כוח אדם או קבלן שירות  לשם העסקת עובדים באופן רציף וקבוע, אלא אם כן ההעסקה דרושה לביצוע עבודה או שירות הדורשים ידע ומומחיות מיוחדים אשר העמדתם על ידי הגוף הציבורי עצמו היא בלתי סבירה באופן קיצוני. הנחיה זו משמעותה איסור על העסקה דרך קבלני כוח אדם או קבלני שירות, תוך הותרת מקום מצומצם לשיקול דעת שלטוני. בעת הכנת הצעת החוק לקריאה הראשונה ייקבעו הוראות מעבר לעניין התקשרויות קיימות.

 

בדברי ההסבר להצעה, נכתב כי "מטרת הצעת חוק זו היא לקבוע תנאים שיובילו להעסקה ישירה של עובדי הרשויות הציבוריות בישראל – משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, רשויות ממשלתיות ואחרות.

דוחות מבקר המדינה, הוראות החשב הכללי, הודעות נציבות שירות המדינה והכתיבה האקדמית והעיתונאית, מאירים באופן ברור את הכשלים של שיטת מיקור החוץ. השירות הציבורי הישראלי מאופיין בהעסקה ארוכת טווח של עובדי קבלן בתפקידים הכוללים אחריות שלטונית, בתנאים נחותים ביחס לחבריהם, מעבר לתקן המוכתב, ובלא פיקוח נדרש של נציבות שירות המדינה.

הגופים הרגולטוריים הרלוונטיים – נציבות שירות המדינה, החשב הכללי, מבקר המדינה ובמידה מסוימת – בתי הדין לעבודה - מודעים למצב זה ומתריעים על הכשלים הנובעים ממנו זה למעלה מ-15 שנים. למרות זאת, משרדי הממשלה, בהכוונה או הכפפה של משרד האוצר, מסרבים לשנות באופן משמעותי את דפוסי ההעסקה במגזר הציבורי.

משרדי הממשלה צריכים להכיר בחובות המוטלות עליהם כחלק מפעולותיהם השוטפות וכתוצאה מהטלת משימות קונקרטיות על ידי המחוקק. התמודדות עם משימות אלו בדרך של העסקה עקיפה פוגעת לא רק בזכויות העובדים וביכולת לנהל מנגנון ממשלתי בצורה תקינה, על כל המשתמע מכך. היא גם מהווה הטעיה של הציבור בנוגע לגודלו האמיתי של המגזר הציבורי.

האתגר המרכזי העומד לפתחם של העוסקים במיקור חוץ של כוח אדם – רשויות מפקחות, בתי הדין לעבודה, מוסדות אקדמיים וארגונים חברתיים – הוא לבחון את ההתקשרות של רשויות המדינה עם חברות שירותים.

התובנות שכבר התגבשו בכל הנוגע להעסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם רלוונטיות גם להעסקת עובדים באמצעות קבלני שירותים: החיסכון בעלויות אינו חד-משמעי; קיים פיקוח מוגבל על איכות כוח האדם המבצע פונקציות עבור המגזר הציבורי; כמות העובדים המועסקת עשויה לנפח את המנגנון הממשלתי; השמירה על זכויות העובדים מצטמצמת; המקצועיות של השירות הציבורי והזיכרון הארגוני שלו אובדים, וכך גם יכולתו לפקח באופן אפקטיבי על השירות שהוא רוכש; קיימת חתירה תחת כוח ארגוני העובדים; ובסופו של יום – עובדי קבלן השירותים עשויים לתבוע (ולזכות) בהכרה כעובדי מדינה".

 

17 ח"כים תמכו בהצעה ו-28 התנגדו לה.