​הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון – הודאה בביצוע עבירה), התשע"ד-2014 של ח"כ מירי רגב וקבוצת חברי כנסת.

מוצע לתקן את חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א–2001, כך שההחלטה אם לשחרר אסיר על תנאי ממאסר לא תושפע מכך שהאסיר מכחיש את ביצוע העבירה. כן מוצע שכאשר ועדת השחרורים מביאה בחשבון חוות דעת של הרשות לשיקום האסיר בדבר התאמתו של האסיר לשיקום, הכחשת אסיר את ביצוע העבירה לא תהווה שיקול, גם בתוך חוות הדעת של הרשות.

בדברי ההסבר להצעה נכתב: "תכליתה של הצעת חוק זו היא עידוד והגברת האפשרות לשחרור על-תנאי ממאסר לאסירים שראויים לכך, ובכך לתרום לשילובם ושיקומם בקהילה ולמנוע עבירות נוספות...

בהחלטות ועדת השחרורים בישראל השתרשה הפרקטיקה שלעיתים לפני להליך שיקומו של אסיר בבית הכלא עליו להודות בעבירה בה הורשע, הן כתנאי לקבלת טיפול ושילוב במסגרות שיקום בבית הכלא, הן כתנאי לקבלת תכנית שיקום בקהילה מטעם הרשות לשיקום האסיר ואף כתנאי לקבלת שחרור על-תנאי ממאסר – דרישה אשר לא אחת מונעת מאסירים המעוניינים בשיקום ובטיפול שככלל התנהגו כראוי במהלך מאסרם ואשר היו ראויים לשחרור על-תנאי אלמלא הכחישו את ביצוע העבירה המיוחסת להם."

ח"כ רגב: הצעת החוק הזו נועדה בראש ובראשונה להגן על הציבור מפגיעה חוזרת בדרך של שיקום אסירים. חברה נאורה לא יכולה להסתפק רק בהעמדה לדין אלא חייבת לטפל גם בשיקום אלה שנשלחו לכלא. יש לאמץ את השיטה הנהוגה בקנדה אנגליה ואוסטרליה כמו גם את המלצתו של מבקר המדינה ולאשר את הצעת החוק

השרה יעל גרמן השיבה בשם הממשלה: הנימוק המרכזי שבסיס ההצעה הוא שלא תמיד בבסיס ההכחשה היא אינדיקציה למסוכנותו של האסיר. לעתים הכחשת העבירה מעידה שהאסיר אינו מבין את חומרת המעשה אבל יחד עם זאת גם על פי עמדתם של גורמי הטיפול לא בכל מקרה ההכשה מונעת טיפול אפקטיבי. החוק לא יחול רטרואקטיבית אלא רק על אסירים שיכנסו לכלא לאחר שהחוק יעבור.

42 ח"כים תמכו בהצעה ללא מתנגדים והיא תועבר לוועדת הכנסת שתכריע היכן תוכן לקריאה ראשונה