​יו"ר הכנסת: "על הכנסת לאתגר את הדרג המבצע, לבקר אותו ולשפר את תפקודו"

 

מליאת הכנסת התכנסה לישיבה מיוחדת לציון 40 שנה למלחמת יום הכיפורים, במעמד נשיא המדינה, שרי הביטחון לשעבר אהוד ברק ואיציק מרדכי, לוחמים, פצועים ובני המשפחות השכולות:

 

יו"ר הכנסת, יולי יואל אדלשטיין פתח את הישיבה: "ארבעים שנה חלפו, אך העם בישראל עדיין מחטט בפצעי העבר כשהוא ממלמל וידוי ישראלי ומכה על חטא. על חטא שחטאנו ביוהרה ובעצימת העיניים, על  חטא שחטאנו בקונספציה שגויה ובשאננות. על חטא שחטאנו לחיילינו כאשר שלחנו אותם לקרב ללא מפות, ללא כלים, ללא אימונים וללא מודיעין. אסור לנו להתמכר ל'הכאה על חטא', לחיטוט המתמיד בכאבי העבר".

עם זאת, אמר אדלשטיין, "אחרי ארבעים שנה מותר לנו גם לסלוח, ולכוון את מבטנו כלפי בנין ההווה ותקוות העתיד.

 

אדלשטיין הזהיר כי "החשש מפני כשל תפיסתי אחד יכול להביא להשתלטותו של כשל תפיסתי אחר. קונספציה איננה אך ורק תוצאה של יהירות הכוח, היא גם בת בית של עיוורון הפיוס.

לעתים הרצון לכפר על גאווה מופרזת בא לידי ביטוי בפשרנות יתר. תפיסת עולם שגויה עשויה לגרום לנו להאמין בכל לב שאנחנו יכולים לעשות הכול בעצמנו, ושאפילו צעדים חד-צדדיים יתקבלו בהוקרה ובהערכה בצד האחר.

אדלשטיין אמר כי הוא אינו מדבר רק על האיום האיראני, אלא גם כלפי הכרעות מדיניות, "שגם אם נתקבלו בכנסת ברוב קולות, כמקובל בדמוקרטיה, התבררו, לפחות בחלקן הגדול, כשגויות ומוטעות".

 

הוא הוסיף, כי "לא רבים יודעים כי במסגרת ועדת אגרנט נדון גם תפקוד הכנסת, למעשה, תפקודה של ועדת החוץ והביטחון. אין ספק כי הוועדה, כגוף פרלמנטרי מפקח, הייתה צריכה אז לשאול שאלות נוקבות יותר וחריפות יותר את הדרג הצבאי והמדיני. הוועדה לא שאלה אז, בשנים שקדמו למלחמת יום הכיפורים, מדוע מסתמכים בצה"ל ובממשלה על גורם הערכה יחיד, אמ"ן, ולא מפתחים ומטפחים גורמי הערכה מתחרים. גם ידיעות שהגיעו לאוזניה על ריכוזים צבאיים מעבר לגבול  לא זכו לבולטות ולהרמת גבה של חבריה. כך, בעוד הוועדה שקעה בכשל תפיסתי ובעצמה, יכולת הפיקוח שלה נעשתה מוגבלת ומעטה.

אני דווקא סבור שמאז חלו בתפקוד הוועדה שינויים לטובה, אך עדיין, תפקודה תלוי במידה רבה ברצונם ובנכונותם של חברי הכנסת בכלל ושל חברי הוועדה בפרט להיות גורם מפקח מובהק.

אם יש מסקנה שעל הכנסת להסיק באשר לתפקודה ולחלקה בגיבושם של כשלים תפיסתיים אסטרטגיים, הרי היא חובתם של חברי הכנסת לעורר דיון ציבורי, לחשוף כשלים, לאתגר את הדרג המבצע, לבקר אותו ולשפר את תפקודו.

לחברי הכנסת אסור להיכנע לאשליות של רוב, למדיניוּת של 'סמוך'. חוש הביקורת שלהם חייב להיות רגיש וחריף, חף מכל אשליה.

 

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר כי המלחמה הייתה שעת מבחן לישראל, שנאלצה לעמוד מול מבקשי רעתה במערכה גורלית. 40 שנה אחרי, הטלטלה העזה שהרעידה את המדינה, אנו מצדיעים לגבורת החיילים שבגופם חילצו אותנו ממלוכדת השאננות והביטחון המופרז והקונספציה המוטעית. בשורה התחתונה נחלנו ניצחון גדול. לקחיה מלווים אותנו מאז. הלקח הראשון הוא לעולם לא לזלזל באיומים, באויב, לא להתעלם מאיומי הסכנה, לא להניח שיפעל לפי ההנחות שמנחות אותנו. שילמנו אז את מחיר ההדחקה וההונאה העצמית, לא נחזור על הטעות- ישראל לא תירדם בשמירה. הלקח השני- אסור לוותר מראש על מכת מנע. יש לשקול את הדברים בזהירות אבל ישנם מצבים בהם המחשבה על התגובה הבין-לאומית אינה שקולה למחיר הדמים שנשלם על מכה אסטרטגית שניאלץ לשלם עליה מאוחר יותר ואולי מאוחר מדי.  הלקח השלישי- החשיבות האסטרטגית של אזורי חיץ. לאחר המלחמה ברור היה שלא נוכל לוותר עליהם גם בהסכמי שלום.

הלקח הרביעי- השלום מושג מתוך עוצמה. שכנינו למדו על בשרם שלא יכניעו אותנו בכוח הזרוע. גם זו תובנה מאותה מלחמה.

המלחמה שינתה את פני החברה וחייבה חשבון נפש ממושך ונוקב. זה דבר מתמשך. במבט לאחור ישראל יצאה מחוזקת מהמלחמה. הכלכלה התרחבה, המשק איתן וצומח, האוכלוסייה גדלה פי שתיים וחצי. ההישג הגדול ביותר הושג דווקא ברגעי היגון וההלם של המלחמה.

 

שר הביטחון, משה בוגי יעלון: "התקופה האחרונה השיבה את החברה הישראלית למלחמה שצילה מעולם לא עזב אותנו. גם היום מלוות אותי תחושות התדהמה וחוסר האונים  והחשש שמא מדינת ישראל עומדת בפני חורבן בית שלישי. הלילה בדיוק לפני 40 שנה צלחנו את התעלה, מהלך ששינה את פני המערכה בדרום. המלחמה לימדה אותי שיעורים חשובים על יכולתו של צה"ל גם כשנתוני הפתיחה לא לטובתנו, אך יותר מכל לימדה שהאויב האמיתי שלנו הוא השאננות , הזלזול. אל לנו לזלזל באויב, עלינו לעודד מגוון דעות ולהיות ערים לשינויים ולשאול מה נשתנה מדי בוקר, באזור שבו אין לדעת מה ילד יום".

יעלון הזהיר כי "גם היום אנחנו במערכה מורכבת מול הרוצים להשמידנו. האיומים משתנים ומחייבים אותנו להשתנות מתמדת, אך כוונתם היא אותה כוונה. חלק מהגורמים העוינים ממומן ומחומש על ידי המשטר האירני.

מול כל אלו ניצבת ישראל משגשגת, חזקה ובטוחה, אך גם עוצמתנו אסור שתקהה את עינינו מלהמשיך ולנהל מדיניות שקולה ואחראית.

המלחמה הייתה נצחונו של האדם הלוחם. 40 שנים אחרי אנו שבים וזוכרים שנשלחנו לייצג ציבור ששם בנו את מבטחו. מתוך עוצמה נעשה כל יכולתנו כדי להרחיק מלחמה מהארץ".

 

ח"כ נחמן שי (העבודה): הקדיש את דבריו לפצועים, הלומי הקרב ולמשפחות השכולות. הוא סיפר על זיכרון מהמלחמה, בו פגש את רב סרן יוני נתניהו, שעשה הסבה מהיחידה לשריון. "הוא נחוש, מלא ביטחון אך עייף ועצוב, כפי שהיינו כולנו כשנסתיימה המלחמה". שש שנים נמשך החלום המתוק של ששת הימים. תחושה של ביטחון עילאי שרתה במדינה. מלחמת יום הכיפורים ניפצה את האשליה הזו. למראה השיירות שדהרו לדרום, ראיתי צה"ל אחר. המלחמה הייתה קו פרשת המים של ישראל, בין מלחמות ברירה לאין ברירה . היא הייתה מלחמת ברירה שלימדה שאין מלחמות קלות או קצרות. הבנו כולנו שעל מלחמות להסתיים בהסדר מדיני. מלחמת יום הכיפורים לימדה אותנו כי השלום עדיף על המלחמה. כל מנהיג מדיני חייב לזכור כי ישראל דחתה הסכם עם מצרים עוד לפני שנורה הכדור הראשון. ההנהגה שכשלה ב-73' נענשה והלכה לדרכה. זהו לקח שחייב להדהד בבית הזה. קולות הספקנות נדחו הצידה לטובת הקונספציה הישנה. המידע היה קיים והאוזניים היו אטומות".

 

ח"כ עפר שלח (יש עתיד), התרגש מעל לדוכן, כשסיפר כי "הבוקר, בעוברי בתערוכה של תמונות שצילמו הלוחמים ולפתע ראיתי ללא הכנה מוקדמת את מפקד הגדוד זקוף ובטוח וצעיר ממני ב-14 שנים הייום, חזי שלח, אבא שלי. הדברים האלו הם גם לזכרו". המלחמה הזו מסרבת להסתיים. זה נובע מעצם גודלו של האירוע אבל יותר מזה, נדמה שדבקותנו בה נובעת מההכרה שהמלחמה הזו מעוררת חלחלה כי ככל שמעמיקים להתבונן בה עולה אימת העיוורון. ניכר אז וגם בדברים היום עיוורון מהותי שמחירו בדם. זו הסיבה שאנחנו קוראים בלהיטות את תמלילי הדיונים וההקלטות- נשקף מהן בבהירות דיוקן העיוורון, לפיו אנחנו כה חזקים שאיש לא יעז להילחם בנו. ומנגד, אחיו התאום עיוורון התפיסה השואתית הרואה בהצלחת מהלך הפתיחה של האויב את אובדן הבית השלישי. זהו עיוורון שחשוב לחזור ולדבר עליו כי מי שלוקה בו ישוב ויסתבך במהלכי כוח שאין מאחוריהם מדיניות ולכן לא יהיה בהם שום ניצחון ויתעלם שוב ושוב מהצורך החיוני להגיע להישג במו"מ. היה במלחמה ניצחון גדול אחד- ניצחונם של האזרחים". 

 

ח"כ עמרם מצנע (התנועה): אני מדבר בשמם של לוחמי חזיתות הצפון הדרום האוויר והים, צעירים בני 18 שלהם זו טבילת אש ראשונה ואנשי מילואים מנוסים. כטנקיסט אני מדבר בשמם של טנקיסטים שנלחמים באופן רצוף יום וליל בקרב מתמשך תחת אש, כאשר האדם הוא הפלדה. רבות דובר צולם ונכתב על המלחמה. אני כאן כדי לקבוע שלמרות כל הכשלים המלחמה הסתיימה בניצחון צבאי שאין לו דוגמה. בניצחון שהושג בזכות הלוחמים שבגופם חיפו על המחדלים.

 

ח"כ זהבה גלאון (מרצ): "אני חושבת שכשאנחנו מדברים היום על המלחמה ההיא צריך לבחון מה הלקחים הרלוונטיים ביותר להיום. צריך לשאול מה ההנהגה של היום, שמבקשת שנאמין שגורלנו נגזר לחיות על החרב, מה היא צריכה להפנים כדי שיהיה לנו עתיד שונה. אני מזדהה עם דברי ראש הממשלה שלא לזלזל באויב ובאיומים, אבל אין אמת בתפיסה שעליונות צבאית לבדה מייצרת ביטחון. כל-כך גדול היה הביטחון של ההנהגה בעליונות שלנו שאפילו אחרי המלחמה עדיין המנהיגים אז האמינו באופן גרוטסקי שאנחנו אלה שניצחנו במלחמה. זו יהירות של מי שמתכחשים למציאות, של מי שלא מבינים שהכוח הוא אמצעי ולא מטרה".

 

ראש הממשלה, נתניהו, עלה לדוכן הנואמים בשנית בסיום הישיבה: "שמעתי בקשב רב את דברי הנואמים והנואמות, הם יצאו מהלב ונכנסו אל הלב כי הטראומה משותפת לכולנו והרצון להפיק לקחים הוא משותף לכולנו. המבחן הוא לאבחן את המציאות המשתנה במזרח התיכון. ב-79' קמה רפובליקה אסלאמית באירן, ששולחת שלוחותיה בכל המזרח התיכון, משתלטת על סוריה, לבנון וחצי מהעם הפלסטיני. זה שינוי אסטרטגי ואין להם שום עניין בפשרה ובהסכם. כשיצאנו מעזה ומסרנו מפתחות לרשות הפלסטינית, הם השתלטו, יצאנו מלבנון הם השתלטו. אי אפשר להתעלם מזה ולומר 'אם רק נעשה הסדר כל המבנה הזה שלופת אותנו ומאיים עלינו יעלם'.

מי מאתנו לא רוצה שלום? אנחנו רוצים שלום אמיתי, בר קיימא. לא מדומה. לא זמני. המודל של אז לא קיים. רוב שכנינו הערבים מבינים את זה ואינם שבויים בקונספציה, הם  בוודאי רוצים הסכם עם אבו מאזן אבל לא שלמים את עצמם שהסכם עם אבו מאזן ישכין שלום במזרח התיכון. אני רוצה להגיע לשלום שיחזיק מעמד, אפילו קריר. על כך אני תובע את הדברים הדרושים למציאות המשתנה.

נאמר לי "זה תלוי רק בך", אבל צריך צד שני. לבגין היה סאדאת, היה המלך חוסיין ליצחק רבין. בוודאי שדרושה תעוזה ואני נחוש לנסות. דרוש גם צד שני להסדרי ביטחון שיאפשרו את קיומנו כאן במציאות המשתנה. אני לא אחמיץ הזדמנות כזאת אני מנסה לייצר אותה ומתפלל ליום שאצליח".