​

ח"כ אלהרר יו"ר הוועדה לביקורת המדינה: "הם לא יהיו החצר האחורית של מדינת ישראל, יש למשרד שבועיים לפתור את הבעיות"

הוועדה לביקורת המדינה בראשות ח"כ קארין אלהרר קיימה דיון שעסק בשיבוצים בחינוך המיוחד לקראת שנת הלימודים הקרובה. לשולחן הוועדה הגיעו פניות רבות מהורים לילידם בחינוך המיוחד שהלינו על כך שלמרות ששנת הלימודים צפויה להיפתח בעוד כשבועיים, עדיין הילדים לא קיבלו שיבוץ והם אינם יודעים היכן יפתחו את שנת הלימודים.

ללשכתה של ח"כ אלהרר הגיעו פניות רבות בנושאים רבים בקשורים לחינוך המיוחד בהם בין היתר ילדים רבים אשר טרם נמצא להם שיבוץ לשנת הלימודים הקרובה, ילדים אשר קיבלנו שיבוץ בחינוך הכללי, אך הודיעו להם כי אין תקציב לסייעת שתלווה אותם,  ילדים אשר שולבו בבתי הספר בחינוך הכללי, וקיבלו סייעת אך רק את מספר השעות המינימלי- אשר איננו מספיק על פי חוות הדעת של אנשי המקצוע הורים אשר היו בוועדות השמה שלא התנהלו כשורה, ילדה שמתחילה שנה הבאה בבי"ס בחינוך הכללי, ללא שירותים מונגשים וללא מעלית, ילדה אשר קיבלה שיבוץ בבי"ס רחוק שהיא תאלץ להיות שעה באוטו לכל כיוון, למרות שכל הרופאים מסכימים כי הדבר יגרום להרעה במצבה.

יו"ר הוועדה ח"כ אלהרר אמרה בפתח הדיון: "ילדי החינוך המיוחד מוזנחים כל שנה מחדש. שבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים ועשרות ילדים לא יוכלו לפתוח את השנה כמו כולם. הורים נלחמים בחודשים האחרונים לקבל תשובה מה קורה עם הילד בתחילת ספטמבר. הבעיות חוזרות כל שנה ושום דבר לא משתנה. יש עקומת למידה למשרד החינוך, אך היא עקומת למידה שולית מדיי. בשנה שעברה בדיוק קיימתי את אותו הדיון, עלו אותם המקרים עם אותם המשפחות ואותם התשובות. לא הגיוני שדברים לא מצליחים להשתפר משנה לשנה."

לדיון הגיעו הורים רבים הגיעו לוועדה וסיפרו את סיפורם האישי.

לימור לוין, אמא ליונתן שנמצא על הרצף האוטיסטי: "אנחנו ב15 לאוגוסט ואנחנו עדיין לא קיבלנו שיבוץ. יש בעיה מבנית ספציפית במעבר של הילדים מהגן לכיתה א', ואחר כך במעבר לחטיבה. הילדים שלנו היו 6 שנים יחד עם אותם מורים וזה מעבר דרמטי. אלה לא בעיות מורכבות, הילדים כבר מאובחנים וכולם יודעים על המצב שלהם. עדיין לא קיבלנו שום אישור לפתיחת הכיתה, אנחנו לא יודעים מי המורים, מה הציוד שאנחנו צריכים לקנות. הילד שלי שואל מיוני לאן הוא הולך ללמוד בשנה הבאה ואין לי מה לענות לו. צריכה להיות הערכות אחרת, הילדים שלנו צריכים לדעת ביוני לאן הם הולכים."

בר טוביה, אמא לאריאל: "אריאל היה בחינוך מיוחד כבר בגיל 4, לקראת כיתה א' שינו את קוד ההשמה ולא יידעו אותנו. בסוף כיתה א' ביקשתי את ההחלטה של וועדת ההשמה לצורך אבחון אחר ואז גיליתי ששונה קוד ההשמה. הילד שלי היה במשך שנתיים בכיתה שלא מתאימה למוגבלות שלו."

שרית גבאי, אמא להראל: "בדצמבר הילד שלי חווה אלימות מסייעת ואז הוצאתי אותו מבית הספר, הוא ישב בבית במשך חצי שנה, רדפתי אחרי המפקחת ואחרי כל הגורמים, פשוט התעלמו מקיומו. לקראת שנת הלימודים הקרובה ביקשתי בית ספר מסוים, התעלמו ממני במשך זמן רב ולפני שבוע קיבלתי תשובה שמבחינת הרשות יש לילד שיבוץ – אותו בית ספר שממנו הוצאתי אותו."

מנתונים שהציג משרד החינוך בוועדה עולה כי ישנם 167 פניות שעדיין נמצאות בטיפול. שיבוצים (78 מקרים), סייעות (73) ועדות ערר (25) הנגשות (6). מדובר במספר הגבוה פי שתיים מהנתונים של השנה שעברה.

עו"ד אביבית ברקאי מארגון בזכות ציינה כי עד מאי 2019 כל בתי הספר צריכים להיות מונגשים על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, אך נכון להיום רק  רבע מבתי הספר יש בהם פיר מעלית ושירותי נכים.

אילאיל לדר עמותת ית"ד: "התקציב גדל פי ארבע, אבל מספר הילדים לא גדל בפי ארבע אז איך אתם אומרים שחבר לכם תקציב? התשובה היא בוועדות ההשמה, שידו קלה מאוד על ההדק שמאפשרת לכל רשות לשלוח ילדים בהמוניהם לחינוך המיוחד מבלי שיש כיתות."

אריאל לוי, מנהל המנהל הפדגוגי במשרד החינוך: "יש לנו שני כשלים מובנים שאנחנו מנסים להתמודד איתם. היד שמכוונת את התקציב היא לא היד שמאשרת השמה שיבוצים. אנחנו נערכים לפי ניבויים ע"פ הסטטיסטיקות של העבר, ובזה השתפרנו אבל יש לנו מספר מורכבויות שלא הצלחנו להתמודד איתם וזה חלק מהבעיה.

בחלק מהמקומות הצלחנו לנבא ובחלק לא. הגידול בעיקר באזור המרכז הוא גידול שלא היה צפוי שלא הצלחנו לנבא. גם במעבר מהגיל הרך לכיתה א', יש לנו כשל ולא הצלחנו לנבא. כשאתה עושה תכנון שנתי, התקציבים לא הספיקו לגידול, זה לא רק בכמות אלא גם במורכבות של המגבלות.

אם נצטרך לממש כל החלטה של ועדות ההשמה לא נצליח להיות הרגולטור, יש פער בין ההחלטות לבין היכולת שלנו לממש אותם. אני חושב שצריך לשנות את השיטה. צריך לשוב ביחד עם השלטון המקומי והחברה האזרחית לחשוב על שיטה אחרת. יש לי תחושה שכמה שלא נעבוד על הניבויים, גם בשנה הבאה נהיה בתמונת מצב מורכבת.

יש פער בין מי שקובע את הקריטריונים לבין מי שמתקצב. ברגע שמשנים קריטריונים אף אחד לא שואל אותנו אם אנחנו יכולים לממש אותם. קיבלנו תוספת משמעותית ועדיין היא לא מספיקה.

אם לא נפתור משהו בסיסי בכל השיטה, שנה הבאה המצב יחמיר."

אילנית שושני, מנהלת אגף בינוי מוסדות חינוך: "נושא הנגישות נפתר מבחינה תקציבית. לקחנו חברת מיקור חוץ שתבצע מעקב, אבל בסופו של יום יש תביעות של הורים על אי ביצוע נגישות למרות שיש תקציב. התפקיד שלנו הוא לתת את כל הכלים ולראות את המעקב, יש חסמים של לוחות ביצוע שזה גם באחריות הרשות המקומית. אני לא יכולה להתערב לגורמים בתוך הרשות. אני לא מתחמקת מאחריות, אבל בסופו של יום אין מנוס שרשות צריכה לבצע."

פיני קבלו, מהשלטון המקומי: "הרגולטור בעניין הוא משרד החינוך. אלינו לא מגיעות התלונות. לנו אין תמונה כוללת  כשלטון מקומי ולכל רשות יש את מה שקורה אצלה."

דניאל לורברבוים, רפרנט חינוך במשרד האוצר: "אנחנו הראשונים שתומכים בתקצוב דיפרנציאלי לרשויות מקומיות. יש קושי מול השלטון המקומי שהרשויות החזקות לא אוהבות את עניין המצ'ינג. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים אבל אנחנו לא תמיד יכולים לעשות הכל.  אין לי פתרון קסמים עכשיו. נצטרך לשבת עם משרד החינוך והשלטון המקומי ולראות מה עושים."

יו"ר הוועדה ח"כ קארין אלהרר סיכמה את הדיון: "לכל הילדים במדינת ישראל מגיע חינוך שווה ואיכותי. גם לילדי החינוך המיוחד. יש למשרד החינוך ולשלטון המקומי שבועיים לטפל בעשרות המקרים כאן ולדאוג שכל ילד ימצא מסגרת או סייעת מתאימה. משפחות קורסות בגלל הדבר הזה וזו החובה שלנו לדאוג להם. הם לא יהיו החצר האחורית של מערכת החינוך וכל מי שיושב כאן ידאג לזה."