​מליאת הכנסת דחתה בקריאה טרומית את הצעת חוק סל הקליטה (תיקון – זכאות יוצאים לשאלה), התשע"ג-2013, של ח"כ זהבה גלאון (מרצ) וקבוצת ח"כים.
 
הצעת החוק שנדחתה נועדה לקבוע כי יוצאים בשאלה יהיו זכאים להטבות הניתנות מכוח חוק סל הקליטה, התשנ"ה-1994, בדומה לעולים חדשים הזכאים לסיוע, לצורך מחייתם ומגוריהם בארץ.

 יו"ר הדיון, ח"כ יצחק וקנין (ש"ס) תהה: "האם בחור שיוצא בשאלה לא מקבל במוסדות החינוכיים שהוא מגיע אליהם מה שהוא רוצה?"

ח"כ גלאון השיבה: "הוא לא מגיע אליהם, בגלל החינוך שהוא קיבל".

שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר הביעה בשם ממשלת ישראל התנגדות להשוואה בין עולים חדשים וזכויותיהם. ח"כ גלאון השיבה: "תעזרו לצעירים האלה, הם מתאבדים. על מי תהיה האחריות אחר כך?"

 בדברי ההסבר, נכתב כי "יוצאים לשאלה הם אנשים שעוזבים את החברה החרדית ועוברים לחיים בחברה החילונית. טווח הגילאים שבו מתרחשת, לרוב, היציאה לשאלה, הוא 16 עד 25, כלומר טרם הנישואים ולאחר מעבר לישיבה גדולה. על פי הערכות שונות, 70% מהיוצאים לשאלה הם גברים.

הצעה זו נועדה לסייע בפתרון מצבם המורכב של היוצאים לשאלה, וזאת באמצעות קביעת זכאותם לזכויות המוקנות בסל הקליטה לעולים חדשים. היוצאים לשאלה בישראל עוברים תהליך של "הגירה פנימית" מחברה מסוגרת אל המסגרת המודרנית-מערבית של העולם החילוני בישראל. תהליך זה דומה, במידה רבה, לתהליך שעוברים עולים חדשים, ובמובנים מסוימים הוא אף קשה ממנו. המדינה מממנת את מערכת החינוך החרדית ומעודדת את הנצחת ההבדלים בין המגזר החרדי למגזר החילוני, ולפיכך עליה מוטלת אחריות מלאה לסייע לבוגרי מערכת החינוך החרדית להשתלב בעולם היצרני ולהפוך לאזרחים תורמים בציבור.

זאת ועוד – המדינה מקנה כיום כלים מסובסדים לבוגרי מערכת החינוך החרדית שנשארו בעולם החרדי כדי שיתגברו על הפערים שמערכת זו יוצרת, אך נמנעת מגיבוש כלים כאלה עבור בוגרי אותה מערכת שאינם מהווים עוד חלק מהחברה החרדית. דיסוננס זה יוצר אי-שוויון והפליה כלפי היוצאים לשאלה. מצב לא הוגן זה מצדיק נקיטת צעדים במטרה להקל על היוצאים לשאלה את ההתמודדות עם התהליך ומורכבות מצבם".

 

17 ח"כים תמכו בהצעה ו-64 התנגדו לה.