ועדת החוקה חוק ומשפט התכנסה היום (ג') לישיבה חגיגית לציון יום כינון הכנסת, במסגרת אירועי "כנסת צעירה" בו לוקחים תלמידים וסטודנטים חלק מרכזי בפעילות הפרלמנטרית.
הוועדה דנה במניעת פגיעה ב"זכות הגישה לערכאות" באמצעות הטלת חיסיון על שם עובד שתובע את מעסיקו, ביוזמת הסטודנט אליעזר שופט וסטודנטים נוספים מהקריה האקדמית אונו.
ממלאת מקום יו"ר הוועדה חה"כ יעל גרמן (יש עתיד): "הכנסת פותחת את שעריה לעם ישראל והדיון העלה רעיון לחקיקה פרטית. לא כדאי לחכות לממשלה שתחוקק. אמצא מי שירים את הכפפה יחד איתי בתקווה שמהדיון המעשיר הזה יצא חוק".
יוזם ומנהל הדיון, הסטודנט אליעזר שופט: לפני חצי שנה נולד לנו ילד שלישי ואשתי החליטה להתפטר ומגיע לה לפי החוק פיצויי פיטורין מלאים. עד היום לא קיבלנו את הפיצויים והצעד הטבעי היה לאיים בתביעה בבית משפט אבל המעסיק העביר לנו מסר שהוא יודע שלא נגיש תביעה וכך הוא מרשה לעצמו ולכן לא שווה להגיש תביעה כשלנצח יהיה תיוג כזה בהקשה פשוטה בגוגל. הצעתי היא כי תובע שיתבע את מעסיקו פעם ראשונה בחייו תהיה לו זכות גורפת לחיסיון על שמו. מכאן ואילך, בתביעות הבאות אם יהיו, יישאר המצב הקיים היום של פומביות".
הסטודנטית אסתי אוחנה הציעה לאזן בתיקון סעיף 68 לחוק בתי המשפט, שם יש חריגים לפומביות הדיון ולהוסיף- לשם הגנה על עובד בתובענה נגד מעבידו עקב פגיעה בזכויותיו, שהתקבלה על ידי בימ"ש ובלבד ששוכנע כי הדיון הפומבי עלול להרתיע את העובד מלפנות לבימ"ש. היא סיפרה על אם ל-12 ילדים שעבדה בדרום ברשת חינוך חרדית, לא קיבלה שכר ותבעה. "היא רצתה ללמד בבי"ס חרדי ואמרו לה שלא רוצים לקבלה כי תבעה. היא כיום עובדת סופרמרקט למרות כל הידע שלה".
הסטודנט דובי שנאן: "אני מציע הטלת חיסיון מלא כי העובד הוא הצד החלש. אם בימ"ש יראה שאדם תובע באופן קנטרני הוא יכול להשית הוצאות עלויות גבוהות. אנחנו רוצים להנגיש את בימ"ש לאזרח הקטן. הרתיעה קיימת גם בתביעות בפעמים הבאות. אם נראה שייעשה בכך שימוש לרעה נשנה".
ד"ר חנן מנדל, המרצה למשפטים בקריה האקדמית אונו: "רוב התיקים בבימ"ש היום ובוודאי בבתי הדין לעבודה נסגרים בפשרה. חלק מתנאי הפשרה שעושה בימ"ש צריך להיות השיקול של הגנה על העובד. הוא יכול לעשות זאת גם היום אך הוא אינו עושה זאת ועיגון המנגנון ישפר את המצב. החשש מתביעה קיים בהקשרים אחרים כמו שוכרי דירות שחוששים לתבוע את בעל הדירה פן יהיה להם רקורד רע, לכן הפתרון הוא הכללת השיקול לחיסיון בעל הדין לא רק על עובד ולא רק פעם ראשונה אלא על כל סוגי התביעות לגופו של עניין- כשיקול של בימ"ש. זה דורש הסדרה בחוק".
הרב אהרון קרביץ, חוקר יישום משפט והלכה, בית מדרש "שערי משפט": "יש ארבעה עקרונות יהדות רלבנטיים: חופש הגישה לערכאות, איסור רכילות ולעומתם עיקרון חופש המידע בנוגע לכל מידע מסחרי שיש לו ערך לציבור. העיקרון האחרון הוא פומביות ההליך השיפוטי. חכמים בכל סיטואציה העמידו באור הזרקורים את הדיון למעט השאלה מי אמר מה שהייתה חסויה. הערכאה הציגה את עמדת הרוב. שם התובע והנתבע תמיד גלויים לציבור". הוא הציע כי "ברירת המחדל תהיה הענקת חיסיון לשמו של התובע. יחד עם זאת, יש להעניק שיקול דעת לשופט להחרגה במקרה של אינטרס לציבור, כשהתובע לא ייפגע או במקרה של תביעה קנטרנית".
עו"ד חלי ברכה מהנהלת בתי המשפט: "ככל שיוטל איסור פרסום על התובע מראש, זה בעייתי יישומית מאחר ומערכת בתי המשפט כיום פתוחה ופומבית. יש חיסיון בנוגע לנפגעי עבירות מין ואז אנחנו חוסים את כל התיק ולכן, אני נוטה לדעה כי כאשר השופט נותן החלטה שיפוטית אנחנו יודעים להתנהל ולחסות מה שאסור בפרסום. אין מקום להטיל איסור כה גורף. אני לא מוצאת בעובד שתבע מעסיקו עובד בעייתי".
עו"ד ירון אונגר מהלשכה המשפטית בכנסת: "יש ועדה ממשלתית שיושבת לא מעט שנים על פרסום פרטים אישיים מפסקי דין ונקווה שתזרז עבודתה ותתייחס לנקודה זו. גם הנהלת בתי המשפט הביעה דעתה בצורך בתיקון. לפני כשנה בפס"ד בעניין 'חשבים', נדרשה הנהלת מערכת בימ"ש להסיר מגבלה שהייתה בחוזה עליו החתימה חברות המפיצות מידע מפסקי דין - שלא למפתח את פסקי הדין. ברגע שאין מפתוח, לא ניתן לחפש בגוגל על העובד כדי לשמור על פרטיות לפי אותה תפיסה שמוצגת כאן. לכן המצב כיום פרוץ לחלוטין. קשה למצוא הסדרים שמגבילים את פומביות הדיון בהקשרים שלא של ביטחון הציבור או פרטיות כמו אלימות במשפחה או פלילי. בנושא שאנו דנים יש רק אפשרות של פירוש לרעה של הנתון הזה ויכולה להיות טענה שבגוגל אפשר למצוא התדיינות מול העירייה, גירושין ועוד. זה כמעט אין-סופי".
