​כאן במליאה, ובוועדות השונות, מעוצבת החברה הישראלית בעזרת חוקים ותקנות. זכות נפלה בחלקכם לשרת את העם הנפלא הזה ולהטיב המציאות שבה אנו חיים 

 

אתמול ליווינו למנוחת עולמים את ראש הממשלה, אריק שרון ז"ל. אריק כיהן בכנסת יותר מ- 30 שנים. הוא ידע ימים של הנהגה וימים של אופוזיציה. תמיד כיבד את הבית הזה וראה בו את ליבה הפועם של הדמוקרטיה הישראלית. יהי זכרו ברוך.

 

אנו מציינים היום 65 שנים לכינונה של הכנסת. סדר יומנו עמוס בנושאים נכבדים ולפנינו הכרעות כבדות גורל. זו כנסת צעירה ודינאמית. בעלת טמפרמנט משלה, הרכבה חדש, והפרספקטיבה שלה מונחית עתיד. אתם מהווים מהדורה חדשה בדמוקרטיה הישראלית.  תבורכו. מורי ורבי, דוד בן גוריון אמר כאן: "אין העולם קופא על שמריו. ואין ההיסטוריה קופאת על שמריה.  המחשבה תמיד עצלה. והיא מניחה שמה שהיה, הוא שיהיה".  אכן, זו שגיאה להיתלות במאורעות העבר, הם מאחורינו.  התשובות שהיו המוסכמות שוב אינן עונות על השאלות החדשות. העולם עבר מהפכה. מעולם שהיה חקלאי לעולם שנהיה מדעי. ישראל של  2014 אינה ישראל של 48'. לפני 66 שנים קיבלנו הכרעה היסטורית שבראשה עמד מנהיג גדול, דויד בן-גוריון. ההכרעה היתה א-סימטרית. סכנותיה היו גדולות וממשיות וסיכויה קלושים וחזוניים. בן גוריון הכריע באמרו "כי עדיפה מדינה יהודית על חלק מהשטח מאשר השטח כולו ללא מדינה יהודית". והוסיף, שמדינה יהודית מחייבת מציאות שיש בה רוב יהודי. מפת האו”ם חילקה את הארץ. ואיחדה את אויבנו והם תקפו אותנו.

 

אילו היינו דוחים את ההחלטה, היינו נותרים ללא לגיטימציה בינלאומית למדינה יהודית. בן גוריון ידע שאף על פי שהשטח שהוקצה לנו הוא קטן, נותקף מכל עבר על-ידי צבאות ערב. בידנו היתה החלטה ובידיהם חרבות שלופות. נותרנו עם לבדו ישכון. ללא אחים לדת, ללא אחיות לשפה, ללא שותפים להיסטוריה. ללא שכנים לשלום. כברת האֶרֶץ שהאו"ם הקצה לנו הייתה צרה וקמצנית. חולות בדרום,  ביצות בצפון. המספרים היו לרעתנו.  600,000 יהודים. 40 מיליון ערבים. שבע צבאות ערב חמושים כהלכה, מול כוח ישראלי שלרשותו רק נשק קל. לא תותחים, לא טנקים לא מטוסים. מסביבנו לחשה הבדידות ושרקו הכדורים. בן גוריון עמד כסלע. והוכיח שהבָּל יאומן מסוגל לגבור על הבלתי אפשרי. הוא צדק.  בניגוד לרואי השחורות. אוכלוסיתנו גדלה פי 12. וכלכלתנו פי 75. בשבע מלחמות שפקדו אותנו מצבנו היה על התחתונה וידינו על הייתה העליונה. צה"ל היה לאחד הטובים שבצבאות העולם. גם בשעות מלחמה לא פסקנו מלקבץ את שבטי ישראל מגלותם למכורתם.  גברנו על איתני הטבע. הדפנו את עוינות השכנים. יצרנו רמה מדעית שאפשרה לנו לפתח חקלאות מקורית וחדשנית שאין דומה לה בעולם. ניצולי השואה באו והפכו מפליטים לבנאים. מה שנקרא אז "מקלט בטוח" היה לאבן שואבת למחוזות מרקיעי שחקים.

  

אי האיזון בינינו לבין שכנינו היה אז מבהיל, כמעט מייאש. לא נבהלנו. לא אמרנו נואש. מצבנו מאז השתנָה מן הקצה אל הקצה. אז ידענו חזון וחזינו שממה. עתה לרשותנו עוצמה שלא ידענו כמוה בהיסטוריה.  גם היום עדיין קיימים סיכונים אבל הפרופורציה השתנתה לחלוטין. קלע דוד למד להתמודד עם שריונו של גוליית. אז לחמנו להבטיח את קיומנו. היום אנו נאבקים להבטיח את זהותנו.        כאז כמו היום התחוללו תהפוכות באזור. אבל התהפוכות של היום מאפשרות לישראל ליטול יוזמה ולא רק להדוף איומים. היוזמה שהייתה אז ברוּבָּה בידי זולתנו, היא היום נתונה בידינו. הצד הערבי שדגל אז בסרבנות קיבל את פתרון שתי המדינות לשני עמים, מדינה יהודית ומדינה ערבית, כבסיס להסכם שלום.  מדינה דו לאומית הייתה מסכנת את היותנו מדינה יהודית וארץ דמוקרטית.  ב – 48 זכינו ללגיטימציה כמדינה יהודית. אובדן הרוב היהודי מאיים, גם היום, על הלגיטימציה הזו.  היום לרשותנו יתרונות שלא עמדו לנו קודם לכן.  היום נוצרה הזדמנות ממשית לשלום עם הפלשתינאים ואפילו עם העולם הערבי, או לפחות עם חלקים ממנו. ראש הממשלה והממשלה כולה, חידשו את המשא ומתן לשלום עם הפלשתינאים.  שני הצדדים יודעים שאין אלטרנטיבה טובה ממנו.  השלום צריך לנוע על שתי רגליים - רגל מדינית ורגל ביטחונית. על רגל אחת בלבד קשה לנוע ועל כן, אין שלום ללא ביטחון, ואין ביטחון ללא שלום. יחסינו עם ארה"ב הם בעלי ערך אסטרטגי עליון למדינת ישראל.

 

 אנו מודים לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, על היענותו המלאה לצורכי הביטחון והמודיעין. אין ספק שרצונו לראות מזרח תיכון שחי בשלום. הידידות העמוקה עם ארה"ב היא מרכיב מרכזי בביטחונה של ישראל ומנוף לשלום במזרח-התיכון. מאמציו הנחושים של מזכיר המדינה, ג'ון קרי, להשיג שלום הם עדות לעמדה אמריקאית זו. העולם השתנה. גם העולם הערבי משתנה. בעיותיו נובעות יותר מבפנים ולא מבחוץ. ועליו למנוע היום את הטרור מלפרק את חישוקיו הלאומיים והמדיניים. רבים משכנינו מבינים כיום שלא ישראל היא הגורם למצוקתם. הטרור הוא המזעזע את שלומם ואת שלמותם והחמאס הוא המכשול לשלומם ולביטחונם. הגיעה השעה שהאזור כולו יתארגן  מול אלה המאיימים עליו. שיתוף פעולה טכנולוגי ומודיעיני אזורי חשוב היום לא פחות מרצף טריטוריאלי. הליגה הערבית, שבעבר נקטה עמדות סרבניות (כגון "שלושת הלאווים של חרטום") ובנתה מפקדות צבאיות משותפות לתקוף את  ישראל, מציעה היום  תכנית שלום.  גם אם לא כל הסעיפים מקובלים עלינו. אין לזלזל בערכם.

 

בנוסף לכך, האיחוד האירופי מציע לראשונה  לנו ולפלשתינאים מעמד של "special privileged Partnership" הידוק ושדרוג היחסים הכלכליים, המדעיים והביטחוניים. האיחוד האירופאי הוא המרחב הכלכלי העיקרי והידוק היחסים עמו הוא בעל חשיבות רבה. לא כלו כל האיומים ובראש ובראשונה האיום האירני.  אין זה איום בלעדי נגד ישראל. אלא איום לשלום העולם כולו.חמש המעצמות פלוס אחת התחייבו למנוע איראן גרעינית. כדי להבטיח זאת לא די בפיקוח רק על העשרת האורניום. איראן חייבת להפסיק להיות מרכז הטרור הבינלאומי, ולכבד בפועל את הכרזתו של "המנהיג העליון" שהדת אוסרת על איראן ייצור או שימוש בנשק גרעיני.  טילים בליסטיים נושאי ראשי נפץ גרעיניים אין להם שימוש או הצדקה אזרחית. והם סותרים את הכרזותיו.

 

יש לסייע למדינות המאוימות מטרור לצאת מהעוני, מהאבטלה, ומהייאוש. עד עתה הסיוע נעשה באמצעות תרומות כספיות. הן לא הניבו את התוצאות הרצויות.   המדע והטכנולוגיה הם אלה המסוגלים להביא לצמיחה אמתית. רבים מהצעירים בעולם הערבי נפקחו עיניהם לראות את המצוקה שהם נתונים בה. הם יצאו לכיכרות וסילקו דיקטטורים. והביאו בחירות.  הם לא היו מאורגנים. אלה שהיו מאורגנים הוכיחו שאין להם דרך לצאת מהמצוקה. המחאה של הצעירים, לדעתי לא תיפסק עד שחרורם מכבלי העבר.

 

האתגר המדיני והביטחוני אינו צריך לפטור אותנו מלהתייחס לאתגר החברתי. אם כתוצאה מחלוקת ההכנסה הלאומית הקיימת 800 אלף ילדים נדונו לעוני, זהו עוול חברתי משווע. המורשת שלנו מחייבת אוזן קשובה ולב פתוח לעניים, לחלשים, לנזקקים. אסור שהגירעון יפול על שֵכם ילדינו. אנו מצווים בערבות הדדית. צדק חברתי הוא אבן יסוד בקיומנו. ישראל לא קמה כדי לשלוט. ישראל לא קמה כדי להתעלם מעניים. מדינה דמוקרטית חייבת בשוויון הזדמנויות. לצעירים כמבוגרים, לעניים כלעשירים, לערבים כליהודים. ישראל שוללת מן היסוד אפליות ופגיעות על רקע דתי ולאומי. הרי כולנו נולדנו בצלם אלוקים. גם הגר החי בתוכנו. לכל אדם הזכות להיות שווֶה והזכות השווָה להיות שונֶה.

 

הכנסת מציינת היום 65 שנים להיווסדָה.  הבית הזה ידע שעות של עימותים נוקבים ושל תמימות דעים.  נישאו פה נאומי שלום, ולקחים ממלחמות. כאן במליאה, ובוועדות השונות, מעוצבת החברה הישראלית בעזרת חוקים ותקנות. זכות נפלה בחלקכם, לשרת את העם הנפלא הזה ולהטיב המציאות שבה אנו חיים.

 

בכוח הזכות הזו מוטלת עליכם לשאת במלאכה. לייצג את האזרחים, לשרתם. באחריות, בהתמדה, בנחישות. ולשים דגש על שלושה יעדים;  השגת שלום עם שכנינו,  העלאת הרמה המדעית של ארצנו והרמה החינוכית של בנינו. והנחלת צדק חברתי לכל. בבית הזה משתקפים הגוונים השונים של העם בישראל.  הבדלי הדעות מבטאים את חוסנה של דמוקרטיה אמיתית. אחדות המטרה שומרת על  עוצמתה של המדינה.  עליכם, נבחרי הציבור, לפעול למען חקיקה צודקת ונאורה, כדי לממש את המורשת והפוטנציאל שלנו. לאור חזון הנביאים בדבר צדק, אחווה ושלום.