מליאת הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 17), התשע"ח-2018.
את חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית לשנת התקציב 2019. מדובר בחוק נלווה לחוק תקציב המדינה שמטרתו היא לעגן בחקיקה את המגבלות על ההוצאה הממשלתית ושליטה בגירעונות התקציביים. זאת בין השאר, על-מנת למנוע גידול ביחס החוב-תוצר של המדינה ואף לשמר את מגמת הירידה המתמשכת ביחס זה. הגירעון הינו ההפרש בין סך ההוצאה הציבורית לבין סך ההכנסות ממיסים, סכום המחולק בתוצר המקומי הגולמי. ההוצאה התקציבית לחישוב שיעור הגירעון בשנת 2019 היא 396.2 מיליארד ₪ כשתחזית ההכנסות נטו עומדת על 355.1 מיליארד ₪ והתוצר המקומי הגולמי החזוי ב- 2019 עומד על 1.37 טריליון ₪ ושיעור הגירעון החזוי עומד על 2.9%.
הצעת החוק קובעת גם את מתווה יעדי הגירעון החל מהשנה הנוכחית, 2018 ועד שנת 2024 ואילך. ב- 2018 שיעור הגירעון המותר עומד על 2.9% וב- 2019 יגדל מ- 2.5% כפי שנקבע במסגרת התקציב הקודם לשנים 2017-2018 ל- 2.9%. ב- 2020; 2.5% (לעומת 2.25% עפ"י המתווה הקודם), ב- 2021; 2.25% (לעומת 2%), ב- 2022; 2% (לעומת 1.75%), ב- 2023; 1.75% (לעומת 1.5%), ב- 2024 ואילך התכנסות ליעד המתוכנן עוד במתווה הקודם; 1.5%. עוד אישרה הוועדה כאמור, את הסך הכולל של ההוצאה שתהא הממשלה רשאית להוציא ב- 2019, כאמור 479.6 מיליארד ₪.
יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני: תקציב ההתאמות הוא תקציב שאנחנו קבענו אותו בוועדת הכספים כאשר הגיע התקציב הדו-שנתי, שחלק עתרו לבג"ץ, חלק היו נגד אבל הצביעו בעד בגלל המחויבות הקואליציונית. זה היה דבר שמלכתחילה לא היה פשוט. המדינה היחידה שבה יש תקציב דו-שנתי זה בחריין. אין מדינה בעולם היום, עדיין, שיש לה תקציב דו-שנתי. התקציב הוא תקציב חד-שנתי. קשה לדעת גם את הגירעון, גם את הצמיחה, מה שהולך לקרות במהלך כמעט שלוש שנים. והמשמעות של העניין הזה, אמרנו, שנצטרך במעבר בין שנה לשנה, לקראת סוף השנה הראשונה של התקציב הדו-שנתי, תקציבים מיוחדים, כדי להתאים את המצב לשנת הכספים הבאה, מכיוון שלא מאשרים תקציב חדש. החוק הזה הוא חוק טוב. החוק הזה מעלה את יעד הגירעון ומאפשר הוצאות חברתיות אמיתיות שעושים, למשל הנושא של תקציב הנכים ונושאים רבים ומגוונים אחרים. ולכן אני, אדוני היושב-ראש, מבקש בכל סיטואציה שאנחנו לא ניקלע אליה לאשר את החוק"
ח"כ מוסי רז: "הצעת החוק היא בעצם סוג של הודאה של הממשלה שהמדיניות כפי שראה אותה בנימין נתניהו במשך השנים, וגם הממשלה שלו, של צמצום הגירעון בצורה קיצונית מדי – היא מדיניות מוטעית. יש למדינת ישראל משאבים, שבאים מהאזרחים והאזרחיות העובדים שלה, שמשלמים מיסים, בזיעת אפם הם מביאים את הדברים האלה; יש למדינת ישראל משאבים כדי לאפשר רווחה גדולה יותר לאזרחי ישראל, להעלות את הקצבאות, לשפר את החינוך, לשפר את הבריאות, את הבנייה של התשתיות ועוד דברים רבים אחרים. והקיצוץ הקיצוני מדי שהיה בתקציבים בשנים האחרונות, עוד החל מאז תקופתו של נתניהו כשר אוצר – בעצם גם הממשלה רואה היום שהוא היה דבר לא נכון, והיא באה ומציעה משהו הרבה יותר מתון"
ח"כ יואל חסון: "בתקופה שבה מציג לנו שר האוצר עודפים של מיליארדים, של כלכלה פורחת, של אפשרויות להשקיע בכל כך הרבה מקומות, במה דווקא הממשלה החליטה לא להשקיע? בחינוך, בחינוך של כולנו, ביום לימודים ארוך. מכול התקציב הזה, מכול העודפים שמציגים לנו שעוד יהיו השנה ויהיו גם בשנה הבאה לא מצאו את האפשרות להתחיל וליישם במלואו את חוק יום לימודים ארוך."
ח"כ מיקי לוי: "לצערי תקציב המדינה ל-2019 הוא תקציב שנולד משיקולים פוליטיים. הוא גובש מוקדם מידי, מהר מידי, בלי נתונים מאקרו-כלכליים מספיקים על מצב הכלכלה והמשק בשנת 2018 שרק החלה. מה אצה לכם הדרך? המשבר הפוליטי, שמלווה את אישורו בימים אלו, הוא תוצר ישיר שלו ושל ההתנהלות הפוליטית שהביאה לקידומו ולגיבושו. שיקול אחד יש בתקציב הזה: הישרדותה של הממשלה ותו לא, כי אחרת כיצד תסבירו לנו תקציב כל כך מוקדם."
41 תמכו 35 התנגדו.
