​

מליאת הכנסת קיימה דיון לציון היום הבינלאומי לזכויות עם אנשים עם מוגבלויות.

יו"ר הכנסת יולי יואל אדלשטיין אמר בפתח הדיון: השנה, עומד יום זה בסימן תעסוקת אנשים עם מוגבלות. אני שמח ובהחלט גאה לשתף אתכם בכך שבימים אלו השלמנו תהליך תקדימי, ובעיקר מרגש עבור כל מי שהיה שותף בו של מכרז לקליטת עובדים עם צרכים מיוחדים כאן בכנסת, בנוסף על אלו העובדים כאן זה שנים. יוזמה זו, שגופים ממשלתיים כבר מבקשים כבר לחקות ולאמץ, הייתה מטלטלת ומרוממת, בעיקר כשראינו את עשרות המועמדים, בני משפחותיהם ומלוויהם מגיעים לכאן. את השמחה של אלו מהם שהתקבלו ויחלו בקרוב לעבוד כאן במנגנון הכנסת קשה לתאר.  הכנסת היא, אפוא, ראש חץ בכל הקשור להעסקת עובדים עם מוגבלויות. כיושב ראש הכנסת אני מנצל את ההזדמנות הזו כדי לפנות אל כל המעסיקים מתוך ניסיון. אנחנו לא עושים להם טובה. מי מכם שיבחר להעסיק אדם עם מוגבלות, יראה בכך ברכה גדולה וייהנה מכך. זו, בפשטות, זכות מיוחדת.

ח"כ קארין אלהרר אמרה: היום הזה הוא בסימן תעסוקה. וכל הזמן אומרים שאנחנו רוצים שוויון ואנחנו רוצים שילוב ויש אפילו חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. נשמע מדהים, נכון? מה צריך יותר מזה בן-אדם בחיים? אבל כשרוצים לפרוט את זה, כשרוצים לקום בבוקר ולנהוג כמו שכתוב בחוק, כשרוצים שוויון זכויות בכל תחום בחיים, מה עושה בן-אדם שהוא קם בבוקר בגיל התעסוקה? הוא הולך לעבודה. רובם של אנשים עם מוגבלויות לא הולכים לעבודה ולא כי הם לא רוצים ולא כי הם לא מוכשרים. בגלל שפשוט אין להם עבודה. אין להם עבודה כי יש המון חסמים, אין להם עבודה כי שוק התעסוקה לא מחכה להם בזרועות פתוחות ואין להם עבודה כי נורא מסובך לאנשים עם מוגבלויות להשיג עבודה. נורא מסובך.

ח"כ איציק שמולי: רק השבוע פרסמה הלשכה המרכזית עד כמה אנשים עם מוגבלות חווים עדיין הדרה חברתית ואפליה תעסוקתית במדינת ישראל. כך למשל 51% מכלל האנשים עם המוגבלות בגילאי העבודה, עובדים, לעומת כמעט 80% בקרב האוכלוסייה הכללית. 60% מקרב האוכלוסייה המועסקת בגילאים האלו מקבלת פחות מ-6,000 שקל בחודש, ובמקומות רבים – רבים מדי – עדיין מפלים אותם מחמת מוגבלותם. האמת היא שיותר מדי שנים הבטחנו לעצמנו שכל השינויים הגדולים בשוק התעסוקה בפרט, ובשילוב חברתי בכלל, יקרו מעצמם, ואנחנו רואים שזה לא קורה. ולכן יש כאלו שהם אינם אנשים חופשיים במובן המלא של המילה, ונדרשת גם נדרשת המעורבות של הכנסת כדי להתיר אותם מכבליהם. כבליהם הכלכליים, החברתיים, ובמידה מסוימת, גם הכבלים המוסריים.