​

במהלך דיון בדרכי התמודדות עם חרמות במוסדות החינוך סיפר בן ה-13 על נידוי שחווה בבית הספר מבלי שאיש ידע. אם לילדה שסובלת מחרם: "היא אומרת לי 'אמא זו צלקת בלב' ואני חסרת אונים"

יו"ר הוועדה, ח"כ יפעת שאשא ביטון: "הילדים זועקים כל הזמן, השאלה מה המערכת עושה, בחרנו דווקא בבתי ספר שפועלים כדי להראות שזה אפשרי"

הוועדה לזכויות הילד קיימה היום (ב') דיון בנושא 'חרמות ונידויים חברתיים בקרב ילדים ובני נוער במסגרות החינוכיות ובמרחב הוירטואלי'.

יו"ר הוועדה, ח"כ יפעת שאשא ביטון פתחה את הישיבה: "המטרה של הדיון היא לבחון איך מתמודדים מערכת החינוך, הצוותים והמוסדות עם תופעות חרם ונידוי בתוך בית הספר. הרבה מהחרמות מתחילות במרחב הווירטואלי והגיל הולך ויורד בחשיפה לרשת ולטלפון החכם, אך בסוף אנחנו צריכים להתמודד עם זה בכיתה ובחצר בית הספר. התחושה היא שלמערכת אין את הכלים להתמודד ולהוריד חרם מסדר היום. בחרתי היום לעסוק דווקא במקומות בהם כן מצליחים, כדי להראות שניתן להתמודד עם התופעה".

במהלך הדיון הציג ירדן, תלמיד כיתה ז' תוכנית שפיתח לאחר שהוחרם במשך שנתיים בבית הספר היסודי: "חוויתי חרם ברשת וגם בכיתה, כאשר הכל החל מסרטון שהעליתי לרשת, בערך חצי בית ספר החרים אותי. שנתיים לא דיברתי עם אף אחד על המצב, ההורים הבינו שעובר עלי משהו ושלחו אותי לכל מיני טיפולים, לבסוף עברתי תהליך ארוך של קוצינג' והבנתי שהחרם נגרם מילד אחד, דרך קבוצה של ילדים שאני לא בא להם טוב בעין והם סוחפים את שאר הילדים כי הם מאוד דומיננטיים".

כדי להילחם בתופעה הציג ירדן מודל שפיתח ומיושם כבר באחד מבתי הספר בארץ: "המודל מבוסס על סדנאות הפועלות דרך מסרים סמויים. שיש עיניים עצובות מזהים שלילד יש בעיה, בוער לו משהו. הרעיון הוא להכניס תוכנית שהילדים לא ידעו עליה, להכניס מאמנים לבי"ס שיהיו שקועים אך ורק בתהליך החרם ולא בבעיות אחרות בבי"ס".

ח"כ שאשא ביטון: "הכיתה שלך ובית הספר הפסידו אותך שנתיים, החברה הפסידה אותך. כשמערכת מגויסת ומודעת היא יכולה לעזור גם לילדים שתחת חרם, הבעיה היא לא רק של ילד פרטי אלא של כל הילדים שסביבו".

אם שילדתה סובלת מחרם סיפרה על אוזלת היד במערכת: "ישנה קבוצה בבית הספר שבוחרת בכל מפעם למרר לילדה אחרת את החיים, כעת ההתנכלויות הן נגד בתי. תקופה ארוכה שמטיחים בה העלבות ואיומים, גם בתקופה שהיא נעדרה מבית הספר זה לא נפסק. המנהלת אומרת שאין באפשרותה לעשות דבר, רוצים לשמור על שם המוסד, היועצת אמרה שאין לה כלים, הורי הילדים בחרו שלא לטפל. הילדה שלי אומרת 'אמא זו צלקת בלב'  ואני חסרת אונים".

הילה סגל, שפ"י, משרד החינוך: "אחד הדברים שהמשרד עשה הוא להגדיר בחוזר מנכ"ל את החרם כאלימות חמורה. תוכניות מניעה פותחו ונערכות הכשרות לצוותים ויועצים חינוכיים. שאלות בנושא נמצאות במיצ"ב, והדבר ממצב את הנושא ככזה שצריך לתת לו דגש".

במהלך הדיון הוצגו מודלים שונים מצד בתי ספר ברחבי הארץ להתמודדות עם תופעת החרמות.

ורד גיל, מדריכת אקלים מיטבי במשרד החינוך הציגה את תוכנית 'גיבורי אל' במסגרתה הוכשרו מאה תלמידי כיתות ז' בעיר באר שבע כקבוצת מנהיגות חושבת, כאשר את תכני התוכניות מעבירים התלמידים בבתי הספר להם הם משתייכים: "במעגל השני הגענו ליותר מ-1,400 תלמידים. אותם תלמידים פועלים גם בהפסקות, גם אחר הצהריים וברשתות החברתיות".

לורין חסן-בטחיש, יועצת בבי"ס בוקעאתא ברמת הגולן: "ב-82 כשיצא חוק סיפוח הגולן נוצרו קרע ונידוי בין התושבים, אני בת למשפחה שהתמודדה עם נידוי חברתי, ההורים שלי השקיעו מאוד לבנות חוסן נפשי כדי לתת הכלה ואהבה, כך נולד המודל שאנחנו מפעילים. פיתחנו מודל רב שכבתי להטמעת ערך החשיבות החברתית בילדנו במסגרת שעה קבועה בבית הספר".

אוסנת רון-רסקי, מנהלת בי"ס וילקומיץ', ראש פינה: "עברנו תהליך בעקבות מקרה חרם שלא הצלחנו להתגבר עליו של מלכת הכיתה שעברה חרם על ידי מספר שתיים בכיתה, הבנו שיש משהו שאנחנו לא מבינים ויש משהו שצריך לעשות אחרת. למדנו שילדים לומדים מהר שלחרם יש הרבה כוח, שהוא מתגמל חברתית וככל שהקורבן במעמד חברתי יותר גבוה התגמול יותר גדול. שינינו את השיח, כל יום שילדי כיתה א' חוזרים מההפסקה  אנחנו מתחילים בשאלות על ההפסקה, ילד שהתנהג בצורה חיובית לחבריו צומח בצורה בלתי רגילה, מי שהתנהג בצורה שלילית שומע שזה לא מקובל בדיון בלי ששמו מוזכר. כך גם אחרי משחק כדורגל ובפעילויות בכיתות היותר גבוהות".

ח"כ שאשא ביטון: "גם אנחנו כבוגרים לא תורמים לשיח ברשתות החברתיות ובכלל, הכוחניות תופסת מקום של הילה".

ח"כ מסעוד גנאיים: "נשאלת השאלה כמה בתי ספר משתתפים בתוכניות האלה וכמה מהם בחברה הערבית. האלימות הגוברת הינה תולדה של התופעות הללו, חשוב שיתוף הפעולה עם ההורים והרשויות בתוכניות".

יהל קירשנר, מועצת התלמידים והנוער הארצית: "בקרוב נצא לחופשה, התוכניות העדיפות הן אלו שבני הנוער מעורבים בהן באופן פעיל, בחופשה ואחר הצהריים הם אלה שיכתיבו את הטון".

אפרת ליכטמן, עמותת מצמיחים: "אלימות מילולית הפכה למשהו שכמעט לא מטפלים בו. החרם משמש ככלי לשיפור המעמד החברתי, כאשר הילדים שמארגנים אותו הינם בעלי מיומנויות חברתיות גבוהות. המרחב הווירטואלי ביטל את מימד הזמן שהגביל את החרם לבית הספר והמצב הפך הרבה יותר קשה".

יו"ר הוועדה סיכמה את הדיון: "הילדים מדברים, הם זועקים כל הזמן, השאלה מה בוחרים לעשות עם זה. חשוב שהמודלים שהוצגו פה יובאו בפני כל המוסדות שאינם מצליחים להתמודד, חייב להראות שניתן להילחם בתופעה. יש להקפיד גם על נוכחות מבוגר במרחבים הפתוחים בבתי הספר. שילוב תלמידים בתוכניות כשגרירים זה מפתח להצלחה, לא משנה כמה נעשה אנחנו צריכים אותם שם, החברים שלהם נוטים יותר להקשיב להם מאשר לנו".