​מליאת הכנסת קיימה דיון בשתי הצעות לסדר-היום בנושא: "ניסיונות ההשתלטות של ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, על התקשורת בישראל", שהגישו חברי הכנסת זהבה גלאון, נחמן שי, אילן גילאון ויצחק הרצוג. הדיון התקיים בעקבות בקשתם של למעלה מ - 25 חברי כנסת לקיים דיון בפגרה, ביוזמת סיעות מרצ והמחנה הציוני. כל חברי הקואליציה מלבד ח"כ אורן חזן בחרו לחרים את הדיון, ויצאו מהמליאה בתחילתו.

יו"ר האופוזיציה ח"כ יצחק בוז'י הרצוג אמר: "שמעתי את ראש הממשלה מדבר על זה ש"התקשורת עוסקת בתעשייה של דכדוך". באותה הנשימה שמעתי שראש הממשלה לא מצליח לראות דבר מהקשיים, הבעיות, המהמורות והצרכים שאנשים "רגילים" נדרשים להם בחיי היום יום שלהם כאן. אדוני ראש הממשלה,  אני רוצה לספר לך על התלאות שאתה והממשלה שלך גורמים לאזרחים הגונים במדינה הזו. ייתכן, שחומת ההדחקה מונעת ממך לראות, ייתכן שאתה אדיש מלשמוע, אולי אתה פשוט לא מעוניין ואני אשתדל לספר לך: בזמן שאתה מתעלל בחדווה בעובדים מסורים ברשות השידור ואתה עושה זאת כבר שנים, ובעובדים חרוצים שגויסו לתאגיד השידור הציבורי, בזמן שיו"ר הקואליציה שלך מתראיין בכל תוכנית בוקר ומתייחס בזלזול לפרנסתם של מאות אנשים – בזמן הזה שאתה עושה בתקשורת הציבורית כבתוך שלך, מרכיב פרופילים של עיתונאים לפי מידת חיבתך – בזמן הזה: מאות משפחות חיות באי ודאות, מאות אנשים לא יודעים מה ילד יום והיכן יעבדו מחר, מאות רבות של אנשי מקצוע מכאן ומשם הוכפשו ובוזו בידי חבורת מדקלמי דפי המסרים שלך. מיליוני אזרחים שמבינים שאתה עסוק בעצמך, במה יכתבו ובמה יאמרו עליך. לא בדאגה להם, לא בדאגה לחייהם ולעתידם. אתה רואה את עצמך, דואג לעצמך ועושה למען עצמך ואחריך המבול. לא פשרה הושגה אלא חרפה, הפשרה לא תיושם, היא בלתי חוקית ובלתי אפשרית. התאגיד קום יקום. כעת מוטלת החובה לדאוג לעובדי רשות השידור. בעודפי הגבייה האדירים ממסים ניתן וחייבים לדאוג לפרנסתם העתידית של מאות עובדי רשות השידור שטרם נקלטו בתאגיד. בזמן שאצלך ראש הממשלה הכל ורוד, ואתה עסוק מבוקר עד ליל בפגישות אין סופיות על מנת לתפור תאגיד שידור למידותיך והעדפותיך, לא מצאת זמן לכנס ישיבה אחת של המטה החברתי כלכלי, של מליאת הממשלה או פורום שרים לעיסוק דחוף בחרפת קצבת הנכות והתייחסות למחאת הנכים בכיכר רבין."

ח"כ זהבה גלאון אמרה: "יש לנו ראש ממשלה אובססיבי, כל הקואליציה משועבדת לאובססיביות שלו והציבור משלם את המחיר. נחתמה פשרה רקובה שהוכשרה על ידי היועץ המשפחתי לממשלה, אף יועץ משפטי לא היה מכשיר את השרץ הזה.  ראש הממשלה שרק לפני שנתיים כינה את עובדי רשות השידור חמאסניקים, פתאום דואג להם. תאגיד בלי חדשות זה ברווז צולע וחטיבת חדשות זמנית זה בלוף.  החטא הקדמון היה בהחלטה לסגור את רשות השידור, אז הצבענו נגד. לא כי חשבנו שהיא מושלמת, אבל החליטו על הסגירה והקימו תאגיד, אבל אז זה לא הסתדר להם כי כמו שאמרה מירי רגב, "אי אפשר לשלוט בו. אנחנו רואים כאן באופן עקבי מהלך של ראש הממשלה שמבקש לרסק את שומרי הסף. זה נגד בית המשפט העליון, הפרקליטות, מבקר המדינה, והתקשורת היא חלק משומרי הסף ואתם רוצים שהיא תהיה צייתנית ומסורסת. המאבק בתקשורת הוא לא רק על התכנים ועל מי ישדר, אנחנו רואים מאבק מתמשך, זה חלק מקרב גדול להכתיב לציבור מה לראות ומה לשמוע והוא ירצה להגיד לציבור מה לחשוב"/

מ"מ שר התקשורת צחי הנגבי עלה להשיב בשם הממשלה ואמר בציניות: "האופוזיציה ביקשה בקשה ייחודית וחריגה בפגרה לקיים דיון מיוחד בנושא מרכזי שעל סדר היום שמסעיר את השיח הציבורי ומהדהד בכל החברה הישראלית אבל נראה לי שהנושא הזה לא מעניין את האופוזיציה." השר הנגבי התייחס לכך שרק תשעה חברי כנסת נכחו בדיון.

לאחר מחאות מצד חברי הכנסת שנכחו בדיון אמר השר הנגבי: "אני רואה שאתם לא מסוגלים לקיים דיון" ירד מן הדוכן ועזב את אולם המליאה.

תשעת חברי הכנסת שנכחו בדיון הצביעו על כך שהנושא יעבור לדיון בוועדת הכלכלה. 

ח"כ נחמן שי אמר בדיון: "חודש לפני העלייה לשידור, לסגור את תאגיד השידור הזה הוא מחדל לאומי ממדרגה ראשונה. גם כלכלי, גם ערכי, גם מוסרי וגם אנושי. בכל אחת מן המערכות הללו, ראש הממשלה ושריו הדוממים-להחריד כשלו. הם שולחים מאות – ושוב, שלא לצורך – אנשים הביתה, בערב חג, ללא ידיעה מה יקרה ביום שלמחרת. מה נשאר פה במונחים של הגיון ושכל ישר? אי-אפשר להבין מה קורה פה. אולי רק במונחים של אמוציות; אולי רק של עויינות גדולה של ראש הממשלה לתקשורת – כל התקשורת: הפרטית, הציבורית, הכתובה, המודפסת, האינטרנטית ומה לא."

ח"כ אילן גילאון: "הסיפור של רשות השידור, כמו הסיפור של התאגיד, הוא הסיפור של המציאות והחיים שלנו כאן; סיפור של אנשים שהם בני ערובה במדינתם, ומי שעומד בראשיה, בציניות, עושה שימוש אינסטרומנטלי, שקשה להסביר אותו במונחים של היסטוריונים או במונחים של פרשנים פוליטיים, כאילו מדובר במערכת סאדו-מזוכיסטית בין ראש ממשלה לבין האנשים שמינו אותו שם, ומגיע להם הרבה הרבה יותר טוב; אחד שמשתמש בהפחדה והפרדה כדי כל הזמן לפצל בין בני-האדם ולמשול בהם. הוא לא נמצא פה, אבל אני מקווה שהוא שומע את מה שאני שואל אותו: כמה אנשים, אדוני ראש הממשלה, עוד תצטרך לאמלל? כמה מערכות תצטרך לנתץ כדי לקבל את הפריים הכי טוב במצלמה שאתה יכול? "