​

דיון עקרוני בשאלת מקורות תופעת רצח הנשים

הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בראשות ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש-הרשימה המשותפת) קיימה היום (ג') דיון בנושא "השיח על רצח נשים – רגישות תרבותית או גזענות?", אשר התקיים כחלק מיום המאבק בגזענות המצוין היום בכנסת, ויו"ר הוועדה הינה אחת מיוזמותיו.

יו"ר הוועדה אמרה בפתח הדיון: "הגזענות כלפי אחר, כל אחר – אישה, ערבי, אתיופי, יהודי חרדי – היא מגיפה הולכת ומתפשטת בציבור הרחב, הרבה בשל התבטאויות והשתלחויות של מקבלי ההחלטות במדינה. רצח נשים הוא רצח נשים, לא חשוב מאיזה רקע או אוכלוסייה האישה מגיעה – בסופו של דבר היא נרצחת בשל היותה אישה ובשל חוסר האיזון הקיים בכוחות המגדריים. למה צריך לקשור לדבר נתעב כמו רצח מושגים יפים כמו תשוקה, רומנטיקה או כבוד?! רצח הוא רצח ואי אפשר לצרף אליו מילים יפות, כי זה לא רק נותן לגיטימציה לרצח, אלא גם כן מסלף את סיבת הרצח".

השיח הוא למעשה אחד השורשים של בעיה, והוא מלא בסטריאוטיפים. התכנסנו כאן היום כדי להבין אם השיח מגיע ממקום של רגישות תרבותית, או דווקא בידול תרבותי – 'זה מה שקורה אצלם אבל לא אצלנו'. האם השיח הזה לא משפיע על הטיפול של השוטרים ועובדי הרווחה כשהם מנסים לחשוב מהו הדבר הנכון לעשות כאשר אישה פונה אליהם לעזרה?"

פרופ' מיכאיל קרייני, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית: "סוף סוף מתנהל דיון רציני ומעמיק בניסיון לאבחן את הבעיה כדי לטפל בה. רצח נשים במערב יכול להיות פשע של תשוקה ויצר, crime of passion, אבל בתרבות המזרח פתאום הוא מכונה פשע של כבוד. רצח נשים אינו דבר שצריך להיות מיוחס לתרבות או דת מסוימת. אף דת אינה מתירה רצח, אך כל דת היא פטריארכלית והיא חממה לשלטון הגבר על האישה. השיח והאישיות של נשיא ארה"ב, טראמפ, הוא גזעני כלפי נשים, ולא מייחסים זאת לשורשים האמריקאים שלו. למעשה אני כאן מלמד סנגוריה על תרבות שלמה וקטגוריה על אווירה ציבורית שלמה".

חברי הכנסת הציגו עמדות מגוונות באשר לשורשיו של המצב הבעייתי כיום. ח"כ עיסאוי פריג' (מרצ) אמר כי "אנחנו חברה חמולתית וגברית, ומתוך זה צריך להתמודד עם זה באופן שונה משבט לשבט וממקום למקום. זה המשתנה ואילו המשטרה היא הקבוע" וח"כ זוהיר בהלול (המחנה הציוני) אמר "היחס של האדנות של הגבר הערבי כלפי האישה, ההסכמה שבשתיקה שמה שמותר לגבר אסור לאישה, הוא תחילת הלגיטימציה לאלימות". לעומתם אמרה ח"כ חנין זועבי (הרשימה המשותפת) "חוסר האכיפה של הוא שמאפשר את זה, מתוך איזושהי תחושה של עליונות, וכאילו רגישות תרבותית, שטוב לחברה הערבית עם הפשעים הללו בתוכה" ואמר ח"כ עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): "דת האסלאם לא מאפשרת להסתתר מאחוריה בנושא הזה. בעל שרואה את אשתו במיטת אחר אסור לו לרצוח אותה, לפי האסלאם. לתקשורת ולמשטרה הכי נוח להגיד רצח על רקע כבוד המשפחה. על נדיה בראנסי, שכדור טועה פגע בה על מרפסת ביתה בטייבה, אמרו בתקשורת כבוד המשפחה, רק כדי להוריד את העול והאחריות מהטיפול בבעיית הנשק".

זיוה מקונן-דגו, מנכ"לית האגודה הישראלית למען יוצאי אתיופיה: "יוצאי אתיופיה הפכו להיות קבוצה מתויגת תרבותית עם רצח נשים, אבל באתיופיה מעולם לא נרצחה אישה ע"י בן זוגה – הבעיה הזו נוצרה פה! שם היה טיפול קהילתי אם היו משברים בין בני הזוג, אז אני לא מוכנה לקבל את ההסברים של משבר הגירה וקליטה. אי אפשר לקחת חיים של בני אדם ולתרץ את זה באמירות של משבר כזה או אחר, כאילו אנו במדינה שאין לה חוקים, שאין לה גופי האחראים על אכיפת החוק ועל רווחה וחינוך".

עו"ס אנה טליסמן, תנועת "אחותי": "כל פעם מוצאים עוד תרבות ועוד רגישות תרבותית לכאורה. כאשר מדברים על רצח נשים יוצאות ברית המועצות, ברור שאי אפשר לייחס את זה לתרבות מזרחית או ערבית. אצלנו אנשים הרבה פחות מסורתיים ודתיים – ולכן ברור שמקור הבעיה הוא הפטריארכיה שקיימת בכל חברה".

יו"ר הוועדה, ח"כ תומא-סלימאן, סיכמה: "דיונים שכאלה לרבו מתנהלים על רקע מקרים ספציפיים וביקורת על התנהלות מערכות המדינה, ואילו כאן התחלנו לפתוח דיון עקרוני-רעיוני, וממנו נגיע גם למקורות הרצח, שהוא רצח נשים בשל היותן נשים. יש פה יסוד תרבותי לרצח, אבל לא תרבות ערבית או מוסלמית אלא תרבות פטריארכלית.  אלימות נגד נשים קיימת בכל החברות בעולם, ואפילו האחוזים הם די דומים".

"גזענות היא לא רק לפי גזע, אלא כל עליונות כלפי אחר מרקע שונה. אנו רוצות להגן על כל חברה, ולעקור ממנה את העבירה והאלימות, ולא למסגר כל חברה בנפרד. אנו נוקיע כלי תקשורת שיצרו הפרדה וישתמשו במושגים כמו רצח על כבוד המשפחה, ונמשיך לדרוש את הכנסתו של נושא המגדר לליבת תכניות הלימוד בכל מערכות החינוך בארץ".