​

כך הוכיח בעדותו יוסי בן מעש המחפש את אחותו. יו"ר הוועדה המיוחדת, ח"כ נורית קורן: עולה תמונה קשה של זיוף מסמכים רפואיים המהווה עבירה פלילית חמורה ביותר עובדיה מלמד העיד כי ככל הנראה אחיו החטוף זוהה בברוקלין  רונית שוורצבורג העידה על ההיעלמות של שני אחיה ברכה עוזרי   ספרה על היעלמותם של שני אחיה ציון דן סיפר על היעלמותם של שלושה מאחיו!!

הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן קיימה היום (ג') דיון נוסף לשמיעת עדויותיהם של בני  משפחות החטופים. חלק מהעדים הופיעו בעבר בפני ועדות החקירה השונות אך חלקם העידו לראשונה לאחר שנחשפו להיקפה הרחב של תופעת חטיפת כתוצאה מעפילותיה ופרסומיה של הוועדה המיוחדת.

יו"ר הוועדה ח"כ נורית קורן עדכנה בפתח הדיון על סיורה של הוועדה בשבוע הקודם בבית העלמין סגולה שם נטמנו ללא סימון מתאים ילדים שנפטרו תוך כוונה להמשיך ולקדם את הצעת החוק שתאפשר את פתיחת הקברים וביצוע בדיקת רקמות.

רבקה יצחק סיפרה אמי וסבתי הגיעו למעברה בעין שמר עם הבת הבכורה כרמלה. לאחר כמה זמן אמרו לאמא "אם לא תתני לנו את הילדה לבית הדסה בירושלים, ניקח לכם את תלושי המזון, אנחנו רוצים לטפל בה" הבטיחו לאמא שיהיה רכב שייקח אותם לבקר. לאחר שני ביקורים בבית הדסה, בביקור השלישי אמרו לה שהיא נפטרה. האם בקשה לראות את הגופה, וכשלא האמינה וסירבה לצאת הכניסו אותה בכוח למשאית. לאחר כמה שנים הגיע לביתנו בנהריה קצין שדרש מההורים בכח לקבל את תעודת העולה ונתן להם באותה עת תעודת פטירה.

חיים סיאני סיפר, אבא היה נשוי לשתי נשים ועלה עם שלושה ילדים מכל אישה, בשנת 1949. המשפחה התגוררה בדירה של רכוש נטוש בעמק רפאים בירושלים. בתחילת שנות החמישים שני אחי בני עשר ואחת עשרה טבעו ליד הבית ומתו. לאחר מכן במאי 1954 כאשר אחותי הייתה בת שלשה חודשים האחות בטיפת חלב אמרה לאמי להביא את אסתר התינוקת לבדיקת רופא. היא הלכה יחד עם האחות שהייתה בת עשר. בטיפת חלב הרופא בדק את אסתר ואמר לה, את צריכה לקחת אותה לבית חולים ביקור חולים ויש חשד לדלקת ראות. בערב הציעו לאמא לחזור הביתה אל שאר הילדים, בבוקר כששבה המיטה היתה ריקה, שאלה איפה הבת, אמרו לה שהיא מתה, בקשה לקבל גופה אמרו שהיא כבר נקברה. אמרו לה לחזור הביתה. היא לא רצתה להתאבל, היא האמינה שהתינוקות לא מתה. תמיד אמרה שהיא חיה.

עובדיה מלמד העיד כי בשנת 1949 נולדה להוריו תינוקת שנקראה "בניה" לאחר הלידה היא טופלה בבית התינוקות לשם הלכה האמא להניק בוקר וערב, עד שיום אחד אמרו לה שהילדה מתה. היא חזרה במהירות לאוהל ואמרה לאב שהילדה מתה. האב לקח את גיסו ובן דודו והם התפרצו לבית התינוקות. עברו בכל החדרים וחיפשו את התינוקת. אם שהניקה את תינוקה הפנתה אותם לחדר האחרון ואמרה "משם לוקחים את הילדים" הם אכן מצאו את התינוקת כאשר הצמיד עם שמה עדין על רגלה.

שכאשר הייתי בכיתה י' אמי הלכה ללדת בבי"ח קפלן למרות  בד"כ האבא יילד בבית. קראו לתינוק יוסף מעלם, אחרי ארבעה ימים אמרו לי לקחת את אמא הביתה הילד יישאר הוא קצת מצונן. לאחר מכן באתי לקחת את אחי ואמרו שעדיין לא מרגיש טוב. שוב הגעתי וראיתי שאחי נמצא בעגלה בכניסה ליד האחות. אמרתי שבאתי לקחת אות והיא הפנתה אותי לרופא.  אמרתי הנה, הוא ליד הדלת. הרופא אמר שהוא רק עובר מחלקה, תבוא ביום ראשון. ואחר כך אמרו שמת.

גרתי מספר שנים בארצות הברית ואז חזרתי לארץ. יום אחד מתקשרים אלי מברוקלין, ראינו את אחיך, אנחנו מזהים אותו. התקשרתי לבנים שגרים שם, חפשו אותו, דיברו איתו. הוא אמריקאי לכל דבר. יליד אותה שנה של אחי. הוא מאומץ. גר באזור ניו – יורק. הבנים צילמו אותו.  אנחנו זהים לגמרי. בקשתי ממנו שיעשה בדיקת  DNA  אך הוא מסרב. ואני נשארתי עכשיו רק עם תמונה.

יוסי בן מעש סיפר כי אביו עלה בגיל 15 מטוניס בעלית הנוער. בשנת 1956 נולדה אחותו אורה שרה בוכריס ואושפזה בגלל אפטה בבית חולים פוריה. לאחר כמה ימים שהאב איים שיעשה נזק אם לא ייתנו את ביתו, אמרו לו שהיא כבר נפטרה אתמול ונקברה בטבריה. אביו שאל למה, שם? לא הא לא קיבל תעודת פטירה לא הודעה לא רישום בחברה קדישא.

כעבור שנים, לאחר שהמשטרה הצבאית הגיעה לחפש את אחותו בטענה שהיא עריקה, הבנו שהיא לא מתה. לאחר חיפושים  מצאתי בבי"ח פוריה שני מסמכים; ראיון קבלת חולה ופרטים אישיים של המשפחה, ובעמוד השני, ב 7 שורות סיכום רפואי: נכנסה טיפה חולנית, לאחר  22 ימי אשפוז הדרדרות ונפטרה. על המסמך רשום שמו של ד"ר סטנלי לוין אך ללא חתימה ידנית.  חקרתי מי זה, ובשיחה אם אשתו אמרה שנפטר. אך אמרה שבשנת 1956, הם כלל לא היו בארץ.  היא שאלה מי זייף את החתימה של בעלה?

פניתי לארכיב "טל בר" אני חושב שזה הפתרון לכל הילדים היות והארכיון  מחזיק את כל התיקים של בתי החולים וקופות החולים. בקשתי שיחפש את התיק של אחותי, אמרו שיש תיק עב כרס השייך למחוז מרכז. מנהל הארכיון הזמין את התיק ופתאום הוא מפחד ואומר אני לא יכול לתת את התיק, כי בתוך התיק יש תיק של אשה אחרת שחייה עד היום במרכז. הוא הוסיף וטען טענו שאף אחד לא יכול לראות את התיק הרפואי.

רונית שוורצבורג- סיפרה על ההיעלמות של שני אחיה. המשפחה עלתה מאירן והתגוררה בקרית שמונה. בשנת 1955 נולד יצחק וב 1960 נולדה אסתר.  בשנת 61 שניהם אבדו נוזלים ונשלחו עם האב לבית חולים פוריה. שם נתנו להם נוזלים והם התחילו לשחק במחלקה. כשהאב ביקש לקחת את בניו הביתה אמר לו הצוות הרפואי "אדון עמרני, תשאיר להשגחה שלילה ותיקח אותם בבוקר" , כשחזר בבוקר הילדים לא היו  בחדר, אמרו לו  ששניהם נפטרו יחד במהלך הלילה. לך הביתה. הוא סירב להאמין, איך יכול להיות הרגישו טוב?! שניהם?!

האב ביקש גופות, ואמרו לו שהם נקברו בלילה מאחורי בית החולים. לא נתנו שום מסמך, התעלף, איימו עליו שיביאו משטרה.  לאחרונה בחיפושים שלנו מצאנו מסמך רפואי בבי"ח פוריה שם הם  טוענים שיצחק נפטר, ואילו אסתר על פי טענתם נפטרה בבית החולים בצפת.

 שושנה אקדע  עלינו מתימן ארבעה ילדים למעברה. כעברנו לאוהל אחר, אמא חזרה להביא לאחי לחם ואז האחות שהגיעה עם אמבולנס לקחה את התינוק מהידיים של אחי, היא רצתה לחטוף גם אותי, אך אני החזקתי ברגלים שלו, והיא לא יכלה לקחת אותי, אך גם מנעתי מאחי להציל את התינוק. אמי ואחי בכו והאחות אמרה להם אל תדאגו, הוא יטופל היטב. אחי ואמי הגיעו לראותו אך לא נתנו להם לראות. לאחר מכן האחות הראתה להם את האח דרך החלון, האח הקטן צעק את שמותיהם ורק אז רשמה האחות את שם המשפחה. האחות אמרה להם שיבואו אחרי צהריים. למחרת כשהגיעו הרופא נתן שתי סתירות לאחי. שיצא משם לאוהל בוכה. לאם אמרו הילד שלך נפטר, קברנו אותו, לכו מפה. עוד ספרה כי למרות שפנו אל ועדת החקירה הוועדה לא הזמינה אותם למסור עדות.

יוסף אל על  סיפר כי אחותו, ציונה, נולדה במטוס ונלקחה לבית חולים. הייתי בן 11 ואמא הלכה שלושה חודשים 3 פעמים ביום להניק . יום אחד כשהלכה אמרו שהילדה מתה. פניתי לוועדה ואמרו לי "מצטערים להודיעך כי אחותך נפטרה באיתנים 1951 נובמבר" עוד מצאתי כי ועדת שלגי קבעה שאחותי הובאה לקבורה בו ביום בבית העלמין בירושלים ואף ציינה את מיקום הקבר. נסעתי, חיפשתי, אין בכלל בית קברות לילדים. בוועדת קדמי אמרו כי לא עלו כל ממצא היכול להצביע על גורלה של ציונה, אין כל ממצא היכול להצביע על גורלה מאז ששוחררה מבית החולים בשנת 1950 שנתיים אחרי שאושפזה. . איפה אחותי? איפה היא הייתה שנתיים? זו הייתה שואה קטנה של התימנים, לא מחפשים כסף, מחפשים צדק. איפה הילדים האלו?

חיים מליחי  סיפר כי ההורים הגיעו לעתלית, לאחר שרגלו התנפחה, עשו לו ניתוח ברגל, כשאמו באה לבקר, הרשו לה לראותו רק מעבר לזכוכית. יום אחד כשבאה לבקר, אמרה שרוצה לקחת אותי.  אמרו שלא יכולה לקחת. אמא עשתה כאילו הולכת, ולאחר מכן עטפה אותי בסדין ולקחה אותי לשירותים. היינו שם יומיים ורק אחרי זה חזרנו הביתה.  

משם פינו אותנו למעברת בית שמש שם ילדה אמא את אחי יהודה. יום אחד הוא שלשל ולקחו לאחות שהייתה בתוך המעברה. היא אמרה שצריך דחוף לקחתו לבית חולים. בבי"ח בירושלים, אמרו לה תבואי מחר, למחרת שאלה איפה הוא, אמרו את עוד צעירה תעשי עוד ילדים, הוא מת. לאחר זמן אכן נולד בן נוסף להורים שגם לו קראו יהודה.  לימים שניהם קבלו צווי גיוס ואחי הצעיר לקח את צו הגיוס של האח שנעלם ועם צו זה התגייס.

ברכה עוזרי   ספרה על היעלמותם של שני אחיה. כשאחיה יוסף, היה בן ארבע הוא אושפז זמן בו אמא הייתה בהריון. יום אחד כשביקרה אותו הילד בכה, הצביע על האחות, ואמר: "היא רוצה לקחת אותי"  האחות נאבקה עם האם על הילד ובסופו של דבר אמא נפלה והתעלפה. האמא נלקחה לבית חולים חדרה שם היא ילדה.  אחרי יומיים, הלכה אחותו של הילד לבקר אותו ולא מצאה אותו. האב נשלח לחפש את יוסף בסרפנד. ההורים נסעו לשם וראו אותו קשור למיטת ברזל, צועק אבא אבא. האחות סגרה את הווילון, ולאחר זמן קצר הם ראו שלוקחים אותו לאמבולנס. האבא רדף אחרי האמבולנס, זרק אבנים אך מאז לא נראה עוד. האם חזרה לבית החולים בחדרה לטפל בתינוק שנולד אך שם אמרו שהתינוק מת והם נתנו לו במותו את השם ברוך.

ציון דן סיפר על היעלמותם של שלושה מאחיו!! הוא סיפר כי המשפחה עלה ב 49 מתימן. אני אח והורים, עברנו למחנה ראש העין, הכניסו את הגברים למקלחות לפני שבת ומשם אבא ברח כשרצו לגלח לו את הזקן. אחרי חודש וחצי אמא ילדה והתינוק נלקח לבית תינוקות. כשאמרו למשפחה שאנחנו עוברים לתלפיות, האם ביקשה לקחת את התינור אך אמרו לה שבמזג אויר סוער אי אפשר לקחת את התינוק. אחרי שבוע וחצי נסעה האם לראות את התינוק ואמרו לה שהוא מת.

אח"כ עברנו למושב תעוז, בשנת 1951 שם אמא ילדה תאומות בבית.  העבירו את שלושתם לבית חולים הדסה בירושלים, אחרי ארבעה ימים שוחררה, האם  והתינוקות נשארו להשגחה. לאחר שבוע נאמר לאמא שאחת נפטרה, ולאחר שבוע וחצי, אמרו שגם השנייה נפטרה.

יו"ר הוועדה ח"כ נורית קורן הסבירה במהלך הדיון כי בסמכות הוועדה גם לגבות עדויות. עוד אמרה כי תוך מספר ימים יהיה לוועדה חוקר שיסייע. ח"כ קורן הדגישה כי היא נלחמה על הקמת הוועדה. הוועדות שהיו קודם היו ועדות טיוח. יש עדויות של בני משפחה שהוועדות לא חזרו אליהם, יש עוד הרבה דברים בעיתיים.

יו"ר הוועדה אמרה כי לאור הממצאים היא פועלת לבטל את מסקנות הוועדה. במענה להערות בעניין הצורך בוועדת חקירה ממלכתית כדי שיהיה ניתן לחקור גם בחו"ל, אמרה כי בשלב זה אין שום מידע על נתיב שילדים הגיעו דרכו לארצות הברית. הדבר היחיד לעת עתה שאנחנו יודעים הוא מבצע כתנות פסים של אניית צים. אנחנו חוקרים את המידע על זה. וכל מידע בינלאומי  אליו נגיע ייחקר.

יו"ר הוועדה ח"כ נורית קורן סכמה את הדיון ובקשה לפנות לילדים שייתכן ואומצו. יש משפחות, יש אחים, הפצע עדיין פתוח עד שיתברר מה עלה בגורל החטופים. "אני פונה לאחים, לא מכרו אתכם, לא נפטרו מכם. תראו, עדיין ממשיכים לחפש אתכם. הזיכרון עדין חי. בואו תעשו מעשה, תתנו דגימת DNA. אתם לא חייבים להיחשף, אבל לפחות כאשר תתנו את הדגימה המשפחה תקבל תשובה שאתם בחיים.

עוד פנתה ואמרה כי כל אדם שיש בידו מידע שיכול לשפוך אור על הפרשייה;  מי אשם, איפה הילדים נמצאים שיבוא ויעביר את המידע לוועדה המיוחדת. כל מידע חשוב.