מליאת הכנסת ציינה היום שמונה שנים לפינוי יישובי גוש קטיף. הדיון התקיים ביוזמת ח"כ יריב לוין (הליכוד-ביתנו).
יושב ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין פתח את הדיון: "אנו מציינים היום את יום השנה השמיני לפינוי גוש- קטיף. למרות הזמן שחלף ליבי עדין כואב כאשר אני נזכר בגוש-קטיף על שלל אנשיו, נשים וגברים, בני נוער, ילדות וילדים. אני עצוב כאשר אני נזכר בגוש-קטיף על יישוביו שוקקי החיים, בתי-הכנסת מלאי המתפללים, גני-הילדים, מתקני הספורט, החממות הפורחות, וחלקות הקברים של בניו ובנותיו שבקשו להיטמן בו למנוחת עולמים. עולם שלם של התיישבות, עשיה ובניה, חרב לנגד עינינו, ואנחנו עמדנו שם והבטנו כלא מאמינים. מותר לנו לחלוק על תוצאות הגירוש מגוש-קטיף. אבל המחזה הנורא של בני עמנו היוצאים לגלות בארצם ומפונים מביתם היה קשה לכל מי שראה אותו ולקח בו חלק . מפנים ומפונים בכו אחד בזרועות השני. חיילים ותושבים עמדו אחד מול השני, ביחד עם השני, כשמעליהם מרחפת התודעה לעשות הכול כדי שמדינת ישראל לא תדרדר לאלימות פנימית, "יד איש באחיו". כחבר-כנסת, העתקתי את דירתי בימי הפינוי לגדיד שבגוש קטיף. בחרתי להיות עם התושבים במלחמתם, רציתי להיות אתם בכאבם, במחאתם, בצרתם.
ליוויתי אותם ברגעים הקשים של אבדן הבית, ניפוץ המפעל, עקירת הנטוע, סגירת גן-הילדים ו"הפקרת הפרי שלא הבשיל עוד, וגם זה שנאסף." הייתי איתם כאשר הם ליוו פעם נוספת את יקיריהם למנוחת עולמים, מנשקים בדמע את רגבי האדמה, ארון-הקודש וספרי-התורה. כמו אדם החוזה בשריפת ענק המאכלת את ביתו, ניסיתי גם אני לשפוך מים ביד אחת, ולהציל חפצים יקרים ביד השנייה. ביד אחת לחמתי נגד הגירוש, וביד שניה רכזתי בעבור המתיישבים את הטיפול בחוק פינוי-פיצוי, מתוך דאגה "מה ילד יום." אינני מציין זאת כהתרסה. אני באמת סבור שמדובר בטרגדיה לאומית, טרגדיה שעדין לא באה קיצה".
ח"כ יריב לוין (הליכוד ביתנו) יוזם הדיון אמר: "אנחנו נאלצים לציין שמונה שנים לפינוי גוש קטיף. הגירוש היה איוולת מדינית וחרפה מוסרית. מבצע אנטבה מסמל דבקות במטרה, ומול זה - הצד השני של הקשת – אבדן הדרך המוחלט, החולשה, הרפיסות, העליבות והאופן שבו שכחנו את היסודות לקיומנו כאן. החרפה המוסרית הזאת אסור שתישאר זיכרון רחוק, אנחנו חייבים לזכור ולהזכיר אותה. מי שהאמין שאפשר לשבת בחברון ולשבת בירושלים – טעה, ומי שמאמין שאפשר לגרשנו מחברון, מירושלים ומשילה שלא ישלה את עצמו לרגע שחרב הגירוש לא תרדוף אותו עד קצה תל אביב. אנחנו שומעים את השיח הפוסט ציוני המזויף שיוצא מבית המשפט העליון והנה כאשר מגרשים אנשים מביתם ללא מקום מגורים, ללא חינוך וללא טיפול - כל הדרישות והבקשות נעלמות כי צריך לגמור הכל מהר כדי שהמחטף יסתיים".
ח"כ טאלב אבו עראר (רע"מ-תע"ל): "מי שמעוניין בשלום חייב להפסיק את הבנייה בהתנחלויות וזה מה שדרוש בתקופה זאת". הוא התייחס לפינוי הבדואים בנגב: "קראתי שעלות ההתנתקות היא 9 מיליארד ₪ ומתוכם 4 מיליארד פיצויים למפונים; הוקמו ועדות חקירה שקבעו שהפיצויים שקיבלו 1200 המשפחות שהיו בבעלותן בתים היה נמוך מהסכום הריאלי המאפשר לבנות בית חדש; נחקקו חוקים כדי לתקן את העוול ואני שואל מי יתקן את העוול שנגרם לאוכלוסייה הערבית מקום המדינה ובמיוחד לישובים הבדואים? אני מבקש להקים ועדה שתבדוק את הסכם תושבי כסיפה וערערה עם המדינה.
ח"כ עפר שלח (יש עתיד): "ההתנתקות היתה אירוע לאומי רב לקחים. ההתנתקות הוציאה אותנו מחבל ארץ כבוש ומלא משטמה. ההחלטה לסגת ממנו היתה מבורכת אך נפלה באופן שרירותי וללא הכשרת לבבות. ראש הממשלה שרון לא טרח לפרט את חזונו ,ויוקרתו של צה"ל שבמשך שנים נעשה בה שימוש לא ראוי כדי להכשיר את מלאכת הכיבוש, נפגעה בעת הפינוי. העוצמה הדמוקרטית הטבועה בנו גרמה לשלטון לממש את תוכנית והוכיחה שלמנהיג יש את הכוח לבצע ולהכריע. כל רואי השחורות שדיברו על קרע בלתי ניתן לאיחוי, התבדו ויתבדו גם בעתיד".
ח"כ דב חנין (חד"ש): "צריך לפנות התנחלויות, אבל לא תמכנו בהתנתקות כי מעולם לא חשבנו שהסכסוך ייפתר במהלכים חד צדדים של התנתקות. מול הדרך החד צדדית תמיד הצגנו דרך של הידברות. אנחנו משוכנעים שאפשר להגיע להסכם כי לשני העמים יש אינטרס להגיע לכזה. מול האופק החסום אנחנו מציעים אלטרנטיבה של הידברות לשלום והיענות ליוזמת השלום הערבית". הוא התייחס לכפריי דרום הר חברון שמפונים מבתיהם כדי לפנות שטח צבאי גדול יותר בטיעונים ביטחוניים, אך בפועל לטובת הרחבת התנחלויות. "מי שחש בכאבם של מפוני גוש קטיף חייב לחוש בכאבם של תושבי דרום הר חברון".
ח"כ אברהם מיכאלי (ש"ס): "בבית הזה כל המפלגות השתכנעו מכך שהפיצויים לא ניתנו ושהעוולות עדיין לא טופלו. אנחנו צריכים לא רק להסתכל על מה שקרה, אלא להסיק את הלקחים האידיאולוגיים ופוליטיים לפני פעולות עתידיות".
ח"כ איתן כבל (העבודה): "מדינה ריבונית לא יכולה בשום פנים ואופן להתנהל כפי שאנחנו מתנהלים. חובתה של מדינה כשהיא מקבלת החלטה, לעשות את הדברים עד סוף נכון. המקרה של גוש קטיף הוא דוגמא להתנהלות רעה. ממשלות ישראל לא מקיימות את אשר התחייבו ואת אשר מוטל עליהם. אני תולה תקוות גדולות שהממשלה תיתן לאורי לשר אורי אריאל את כל הכלים כדי לסיים את סיפור הזה. אני מקווה שממשלות ישראל לא תחזורנה על הסיפור של התנתקות חד צדדית. אני רוצה שנגיע עם אויבנו להסכמות גם אם זה עושה את החיים קשים".
ח"כ זבולון כלפה (הבית היהודי): " שום גירוש של יהודים לא מביא לפעולה מוצלחת. לפני שמונה שנים אמרו לנו שמטרת התוכנית להביא למציאות דמוגרפית וביטחונית טובה יותר. כל אותן הנחות יסוד קרסו אחת לאחת. אני מרגיש כמו במלחמת יום הכיפורים - כל מה שמכרו לנו והסבירו לנו – הכל קרס. במצבים האלה עלינו לעמוד ולומר בקול חד וברור- כל הארץ שלנו. לאחר 2000 שנות גלות, אין לי ספק שאנחנו עוד נשוב - זה יקח עוד קצת זמן אבל נשוב".
השר אורי אריאל (הבית היהודי): "בעזרת השם נזכור ונחזור. נמאס לנו להגיד לכל אלה שהצביעו בעד התוכנית – אמרנו לכם! היו פה רבים וטובים שהצביעו בעד. מה לא הבנתם? שאם עוזבים את ציר פלדלפי יהיו רקטות על תל אביב? שירו קסאמים על כיסופים? מי שלא הבין שיהיו גראדים על אשקלון שיקום. אתם שותקים ואין כמעט אחד שיודה סליחה טעיתי. רק תקומו ותבקשו סליחה מהילדים, מהזקנים. תסיקו מסקנות להבא. יש שעדיין לא למדו ומנסים למכור לנו את כל האשליה של שתי מדינות לשני עמים ושמדינה אחת מהירדן עד הים הם סיפורי מעשיה – כך אומר האזרח מס' 1. הסיפור של שתי מדינות לשני עמים הוא הסיפור סבתא הכי גדול עלי אדמות. אני מציע לכולם לא לחזור על טעויות שעשינו. אני אוריד את הצמיד הכתום איתו אני הולך במשך שמונה שנים, כשאדע שאחרון המפונים הגיעו לבית קבע. מעל הבמה הזאת אני נשבע לעשות כל מאמץ כדי לפתור את הבעיות של המפונים. לא אוכל לעשות זאת לבדי ומקווה שהממשלה תעשה מאמץ נוסף לעזור בחודשים הקרובים. הוספנו תקציבים אבל אין דיי בכך. חסר עוד הרבה תקציב, אבל בעיקר חסר החיבוק חם של כולנו. כדי שלא נגיע לקרע בעם ולריב אחים יש צורך אמיתי לחוקק את חוק משאל העם- זה נכון, ראוי, צודק ויהודי. מי שמתנגד לכך עושה את זה משיקול פוליטי.
ח"כ שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו): "היום כשאנחנו רוצים לבחון את המעשים אנחנו רואים שיש כאן עדיין מהלכים חוזרים ונשנים של דה-לגיטימציה, כפי שנעשה למפוני גוש קטיף. מי שממהר לעשות דה לגיטימציה למתיישבים ביהודה ושומרון אינו רואה שהוא שותף למסע כולל לדה0לגיטימציה של מדינת ישראל יחד עם אויביה ושונאיה.
ח"כ עמרם מצנע (התנועה): "מצאתי לנכון להיות ביישובי עזה בתקופה הפינוי כדי להיות ביחד לדבר ולשמוע ולנסות לחוות את החוויה שעברו תושבי עזה. כל אחד מאיתנו צריך להצדיע להישג המדהים של יישובי עזה שהפכו שממה ומדבר לגן פורח. אני מסכים עם איתן כבל שממשלות ישראל בסופו של דבר הוציאו הון עתיק ואילו היו מתכננים כהלכה היה אפשר להגיע למציאות אחרת לגמרי ביחס של כבוד והערכה למתפנים מרצועת עזה. אני חלוק על מה נכון למדינת ישראל ואין פה רשעים וטובים, אין פה אנטי ציונים וציונים. נלחמתי לא פחות ולא יותר מהאנשים שנמצאים כאן ואני חרד למדינת ישראל לא פחות ממי שמגדיר עצמו במחנה הלאומי. אנחנו חלוקים על איך אנחנו רוצים לראות את החברה הישראלית. בסופו של דבר אני לא מצטער לרגע אחד על זה שאנחנו לא נמצאים ברצועת עזה וכל מי שחושב שנחזור לשם ושנצליח לקיים את מדינת ישראל מבלי שנדרש פעם נוספת להחלטות טרגיות, טועה. לפעמים צריך לקטוע אבר חשוב בגוף כדי שהגוף ימשיך להתקיים. אני מציע שנזכור ונבין שההחלטות הקשות עדיין לפנינו".
ח"כ משה פייגלין (הליכוד ביתנו): "הארץ הזאת היא שלנו ורק שלנו. אנחנו נחזור לירושלים ונחזור להר הבית כי את הארץ הזאת נתן לנו הבורא וכל ניסיון להתחמק מהבשורה שלנו כאומה יוביל לחורבן. גם גירוש גוש קטיף וגירוש ימית, שאליהם התנגדתי הובילו לאסון, אבל בעיני על אף שהתנגדתי להסכם קמפ דיוויד, הוא היה לגיטימי. ההתנתקות היתה גניבת דעת מהסוג השפל ביותר. בגוש קטיף ראינו מה קורה כשהחוק הופך למוסר. כל מי שלא הבין שישנם חוקים ומצבים שבהם אסור לציית לחוק יש לו חלק באותם טילים שנוחתים היום על תל אביב ועל סימן השאלה על עצם הלגיטימציה לקיומה של מדינת היהודים.
יולי יואל אדלשטיין סיכם את הדיון: "דיון לא פשוט, כואב, עם עמדות שונות, אך דיון מכובד מאוד".
