הועדה המשותפת (פנים-עבודה) לסביבה ובריאות, בראשות ח”כ ד”ר דב חנין, דנה היום ביישום תקנות חופש המידע המחייבות פרסום מידע סביבתי על ידי הרשויות הציבוריות המנויות בחוק חופש המידע.

בפתח הדיון, הזכיר ח”כ חנין כי מטרת תיקון החוק (תיקון 3 לחוק חופש המידע) והתקנות שפורסמו בעקבותיו הייתה להפוך את הפרדיגמה של חוק חופש המידע. אם עד תיקון החוק האזרח היה צריך לדרוש את המידע ואף לשלם עבור המידע אגרה, הרי שלאחר תיקון החוק חלה חובה על הרשויות לפרסם, באופן אקטיבי, את המידע הסביבתי שברשותם. בדיון, ביקש ח”כ חנין ללמוד: א. על מידת יישום החוק והתקנות שנכנסו לתוקף בספטמבר 2010. ב. לאתר כשלים וחסמים נוספים בחוק חופש המידע ולבחון רעיונות לתיקונים נוספים בחוק חופש המידע.

גב` ליאורה אמיתי, מנהלת שותפה של עמותת אזרחים למען סביבה בגליל, מיוזמי החוק, תיארה את ההיסטוריה של החוק וציינה כי בדצמבר 2010 הכינה העמותה סקר שבחן את מידת יישום החוק במחוזות חיפה והצפון. הסקר בחן את קיומם של ממונים לפי חוק חופש המידע ואת יישום תקנות המידע הסביבתי. ממצאי הסקר הראו כי ברשויות רבות (82 רשויות יהודיות וערביות) אין עדיין ממונה על חוק חופש המיד וכי אף רשות אינה מפרסמת עדיין את המידע הסביבתי על פי התקנות. ישנן מספר רשויות בודדות(כגון איגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד) שהחל לפרסם מידע רלוונטי. גב` תמר נויגרטן, רכזת ”משמר המועצה” בחברה להגנת הטבע בת”א, ציינה כי הם קיימו סקר דומה במרכז וקיבלו ממצאים דומים – תקנות חופש המידע אינן מיושמות. מר רועי פלד, מנכ”ל התנועה לחופש המידע, אמר כי לדעתו הבעיה העיקרית היא פרוצדורלית והאזרח נשחק בניסיונותיו לקבל מידע. הוא ציין גם כי נושא האגרות ראוי לדיון נוסף שכן האזרח או החברה האזרחית נדרשים לעיתים לאגרות גבוהות מאד ולא סבירות. ח”כ חנין ציין בתגובה כי בעיית חופש המידע מתחלקת לשני חלקים. יש רשויות שכלל לא הפנימו את חוק חופש המידע. לעומת זאת יש רשויות שמכבדות את החוק אך אינן מפרסמות את המידע באופן שהאזרח יוכל לעשות בו שימוש.

עו”ד קרן הלפרין ,מעמותת אדם טבע ודין, התייחסה לחסמים המרכזיים בחוק חופש המידע:
1. קבלת מידע חיוני לציבור כרוכה בהליך מסורבל, בהמתנה ממושכת ובתשלום גבוה
2. יותר מדי מידע נכנס בגדר ”סוד מסחרי” ובתור שכזה מוסתר מהציבור.
3. מידע סביבתי שאין הצדקה ביטחונית להסתרתו, אינו מפורסם.
4. מידע סביבתי מתפרסם רק לאחר שנשפך או נפלט לסביבה.
5. מידע תכנוני מפורסם רק בשלב מאוחר – בעת הפקדת התכנית ואי אפשר לעיין בו קודם לכן.
6. רשויות שנמנעות ממסירת מידע בניגוד לדין, אינן חשופות לכל סנקציה.
עו”ד מיכל גולדברג, יועצת משפטית לוועדה, ציינה כי ל- OECD, שישראל משתייכת אליו, קיימות המלצות מפורטת מאד באשר לחופש המידע הסביבתי ולמיטב ידיעתה המשרד להגנת הסביבה עמל כיום על יישום המלצות אלו עם דגש על עיבוד המידע והנגשתו לציבור. עו”ד נעמה שחל, מהמשרד להגנת הסביבה, ציינה את הפעולות שהמשרד להגנת הסביבה מקיים כדי לעמוד בתקנות והוסיפה כי ראוי לשקול הקצאת משאבים ליישום התקנות.

בסיכום הדיון אמר ח”כ דב חנין, יו”ר הועדה, כי יפנה בכתב אל שר המשפטים ויפנה את תשומת ליבו לחסמים הקיימים כיום בחוק חופש המידע. ח”כ חנין אמר כי יפנה ליו”ר השלטון המקומי ויציע כי לרשויות המקומיות תהיה פלטפורמה ארצית בה יפורסם המידע הסביבתי שלהן. עוד הציע כי המשרד להגנת הסביבה יציע את ניסיונו בהקמת אתרי אינטרנט והנגשת מידע לרשויות המקומיות. בחודשים הקרובים תקיים הועדה דיון מעקב נוסף על מנת לבחון את יישום התקנות ואת האפשרות לתקן את חוק חופש המידע.