​​​​​​​מליאת הכנסת היא הגוף המרכזי ובעל הסמכות העליונה של הכנסת, והחלטותיה של הכנסת מתקבלות באמצעות ההצבעות בה. במליאה, המורכבת מ-120 חברי הכנסת, מועלות הצעות חוק, הצעות לסדר-היום, שאילתות לשרי הממשלה והצעות להביע אי-אמון בממשלה, ומתקיימים בה דיונים במגוון נושאים המשקפים את האירועים הפוליטיים, הביטחוניים, החברתיים והכלכליים המתרחשים במדינה. לא דרושה נוכחות כל חברי הכנסת כדי לקיים את פעולותיה. ההחלטות מתקבלות במליאת הכנסת בהצבעת רוב הנוכחים, אלא אם כן נקבע בחוק שיש צורך ברוב גדול יותר.

נשיאות הכנסת, שחברים בה יושב-ראש הכנסת וסגניו, קובעת את סדר-היום של הכנסת. הממשלה מציעה חלק גדול מסדר-היום של ישיבות הכנסת. ישיבה אחת בשבוע מוקדשת לדיון בהצעות לסדר-היום שמעלים חברי הכנסת ולדיון מוקדם בהצעות חוק שמגישים חברי כנסת יחידים או קבוצות של חברי הכנסת.

​
ישיבות מליאת הכנסת מתקיימות בדרך כלל בימים שני, שלישי ורביעי בכל שבוע. הישיבות מתנהלות בשפה העברית. לחברי הכנסת זכות לדבר גם בערבית; נאומים בערבית מתורגמים לעברית. נאומים בשפה אחרת נישאים במליאה רק כאשר אורח מחוץ-לארץ נואם בה.

הכנסת מקיימת בדרך כלל מושב אחד בשנה, ובו שני כנסים, האחד בחורף והאחר בקיץ, והם נמשכים יחד כשמונה חודשים. בזמן פגרת הכנסת הממשלה רשאית לזמן את הכנסת לישיבה מחוץ למניין, ורשאים לעשות זאת גם 25 מחברי הכנסת המעוניינים בכך.

עבודת הכנסת מתנהלת על-פי הכללים הכתובים בתקנון הכנסת, קובץ תקנות וכללים והוראות שגיבשה הכנסת במהלך השנים להסדרת נוהלי עבודתה. את כללי התקנון משלימים תקדימים שונים, למשל החלטות היושב-ראש וסגניו, המפורשים על-ידי ועדת הפירושים, שחברים בה יושב-ראש הכנסת ושמונה מחברי הכנסת על-פי בחירת ועדת הכנסת. לכל תיקון בתקנון נדרש אישור ועדת הכנסת ומליאת הכנסת.

 

הכנסת היא בית-המחוקקים של מדינת ישראל ועיקר תפקידה הוא לחוקק חוקים בכל תחום ונושא הקשורים להתנהלות המדינה. הצעות חוק מוגשות על-ידי הממשלה, על-ידי ועדות הכנסת ועל-ידי חברי הכנסת. בתהליך החקיקה משתתפות מליאת הכנסת וועדותיה, והן מסתייעות לשם כך ביועצים המשפטיים של הכנסת. מליאת הכנסת מאשרת את החוקים בהצבעת רוב המשתתפים, אלא אם כן נקבע בחוק אחרת. 

 

שלבי החקיקה​

 

חברי הכנסת מעלים נושאים לדיון במליאת הכנסת באמצעות הצעות לסדר-היום. בקשה להעלאת הצעה לסדר-היום, ובכללה דברי הסבר קצרים להבהרת מהותה, מוגשת ליושב-ראש הכנסת בכתב עד השעה 11:00 ביום שני.

יש שני סוגים של הצעות לסדר-היום: הצעה רגילה והצעה דחופה.

• הצעה רגילה: בתחילת כל מושב ועדת הכנסת קובעת את מספר ההצעות הרגילות לסדר-היום שיועלו במליאה בכל שבוע ואת מספר ההצעות שכל סיעה רשאית להגיש במושב, בהתאם לגודלה. כל סיעה קובעת את מספר ההצעות הרגילות שכל חבר הכנסת רשאי להציע במושב. הצעה לסדר-היום מוגשת ליושב-ראש הכנסת לשם אישורה, ועולה לדיון במליאה במועד שיושב-ראש הכנסת קובע ובהתאם למכסות שנקבעו. בדיון זה חבר הכנסת שהציע את ההצעה לסדר-היום מנמק אותה במסגרת זמן של עשר דקות.


• הצעה דחופה: כל חבר הכנסת רשאי להגיש פעם אחת בשבוע הצעה דחופה לסדר-היום. דחיפות ההצעה טעונה אישור של יושב-ראש הכנסת וסגניו. הצעה מאושרת כהצעה דחופה לסדר-היום אם נשיאות הכנסת מקבלת את הטענה שנושא ההצעה הוא בעל חשיבות או דחיפות מיוחדות. הצעה שאושרה כהצעה דחופה עולה במליאה כבר בשבוע שבו הוגשה ובמועד שקבעו יושב-ראש הכנסת וסגניו. נשיאות הכנסת מאשרת בכל שבוע עד חמש הצעות דחופות לסדר-היום. מסגרת הזמן להנמקת הצעה דחופה היא שלוש דקות.

חבר הכנסת רשאי לערער לפני ועדת הכנסת על אי-אישור הצעה לסדר-היום שהגיש. לפני הדיון בהצעה לסדר-היום הממשלה מודיעה אם ברצונה להגיב עליה. לאחר העלאת ההצעה במליאת הכנסת נשמעת עמדת הממשלה, המגיבה על ההצעה באמצעות ראש הממשלה, השר שהנושא המוצע נמצא בסמכותו או סגנו, ואם הנושא נמצא בסמכות ראש הממשלה – גם השר המקשר בין ראש הממשלה לבין הכנסת רשאי להגיב עליה. לאחר שנשמעה עמדת הממשלה, רשאים שניים מחברי הכנסת להביע את עמדתם בנושא ההצעה, ורשאים הם להציע שהנושא המוצע לא ייכלל בסדר-היום, או שיידון בוועדה. המליאה מחליטה בהצבעה אם לדון בהצעה במליאת הכנסת, להעבירה לדיון בוועדה או שלא לכלול אותה בסדר-היום של הכנסת.
​​

חבר הכנסת רשאי לפנות לשר בשאילתה על עניין שבתחום תפקידי השר הנשאל. יש שלושה סוגי שאילתות: שאילתה רגילה, שאילתה בעל-פה ושאילתה ישירה.

• שאילתה רגילה היא שאילתה שהתשובה עליה נמסרת במליאת הכנסת. בשאילתה מסוג זה נכללות עד 50 מילים. על השר הנשאל להעביר את תשובתו או להודיע על סירובו להשיב בתוך 21 יום מיום קבלתה. יושב-ראש הכנסת מתאם עם השר הנשאל את המועד שבו ישיב על השאילתה ומודיע על כך לחבר הכנסת השואל. מגיש השאילתה הרגילה קורא אותה במליאה, והתשובה עליה ניתנת במליאת הכנסת על-ידי השר הנוגע בדבר, סגנו או שר אחר. לאחר מתן התשובה השואל רשאי לשאול בעל-פה שאלה נוספת הנובעת מתוכן התשובה. תשובות על שאילתות אפשר שיינתנו בכל אחת מישיבות הכנסת.
  
  אם השר הנשאל אינו משיב על השאילתה במועד שקבע יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת השואל רשאי לבקש מיושב-ראש הכנסת כי ינהגו בה כבשאילתה דחופה, והתשובה עליה תימסר בישיבת הכנסת ביום רביעי שלאחר היום שבו היה השר אמור להשיב.
  
  אם חבר הכנסת השואל נעדר מאולם המליאה בעת שנקרא השר להשיב על שאילתה שהגיש, השר אינו מוסר את תשובתו, וחבר הכנסת אינו רשאי להגיש שאילתה באותו נושא באותו מושב.
  
  חבר הכנסת רשאי להגיש 30 שאילתות רגילות בכל מושב.
  

 

• שאילתה דחופה (שאילתה בעל-פה) היא שאילתה שיושב-ראש הכנסת קבע כי יש לה חשיבות או דחיפות מיוחדות, והתשובה עליה נמסרת במליאת הכנסת בשבוע שבו הוגשה. בשאילתה מסוג זה נכללות עד 40 מילים ויש להשיב עליה בתוך יומיים. מגיש השאילתה קורא אותה במליאה, והשר, סגנו או שר אחר עונה עליה. משך התשובה – עד שלוש דקות. לאחר מתן התשובה השואל רשאי לשאול את השר המשיב שאלה נוספת הנובעת מתוכן התשובה, ולאחריה רשאי יושב-ראש הישיבה לאפשר לשני חברי כנסת אחרים – רצוי אחד מסיעות הקואליציה ואחד מסיעות האופוזיציה – לשאול שאלה נוספת באותו נושא. יושב-ראש הכנסת מאשר העלאתן של עד ארבע שאילתות דחופות במליאה בכל שבוע. סדר-היום של ישיבות הכנסת בימי רביעי נפתח בתשובות על שאילתות דחופות. 
  
  חבר הכנסת רשאי להגיש בכל מושב עד ארבע שאילתות דחופות. 
   
• שאילתה ישירה היא שאילתה שהתשובה עליה נמסרת בכתב לחבר הכנסת השואל.  שאילתה מסוג זה אינה מוגבלת במספר המילים הנכללות בה. היא מועברת לשר המשיב באמצעות מזכירות הכנסת. על השר שנשאל להשיב בכתב בתוך 21 יום מיום קבלת השאילתה. העתק התשובה נמסר ליושב-ראש הכנסת.
  
  חבר הכנסת רשאי להגיש בכל מושב עד 80 שאילתות ישירות.
  

השאילתות הנקראות במליאה מוגשות בכתב לאישור יושב-ראש הכנסת. יושב-ראש הכנסת רשאי לפסול שאילתה אם לדעתו יש בה כינוי או ביטוי פוגע או גזעני; פגיעה בכבוד הכנסת; בקשת חוות דעת כללית או חוות דעת בשאלה משפטית מופשטת; עניין היפותטי; עניין שאינו בתחום תפקידיו של השר הנשאל או פרטים אישיים של אדם שיש בהם פגיעה בפרטיות או שפרסומם אינו הכרחי להבנת השאלה. חבר הכנסת רשאי לצרף פרטים כאלה לשאילתה ישירה או להעבירם לשר בנפרד מהשאילתה. יושב-ראש הכנסת רשאי לפסול גם שאילתה שעוסקת בעניינים שאירעו לפני תחילת כהונת השר הנשאל באותו תפקיד או באירועים שאירעו זמן רב לפני מועד הפניית השאילתה.

השר הנשאל רשאי לסרב להשיב על שאילתה אם לדעתו התשובה עלולה לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה או בעניין כלכלי חיוני שלה, או לצורך הגנה על פרטיותו של אדם או על זכות או על חיסיון שבדין. הוא מודיע ליושב-ראש הכנסת כי הוא מסרב להשיב עליה ואת הסיבה לסירוב; יושב-ראש הכנסת מחליט בדבר, לאחר שנתן לחבר הכנסת השואל הזדמנות להשמיע את דברו.

סעיף 28 לחוק-יסוד: הממשלה קובע כי הכנסת רשאית להביע אי-אמון בממשלה. החוק קובע עוד כי הבעת אי-אמון בממשלה תיעשה בהחלטת הכנסת, ברוב חבריה, לבקש מנשיא המדינה להטיל את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת שהסכים לכך בכתב. על הנשיא חלה החובה להטיל בתוך יומיים על חבר הכנסת הזה את מלאכת הרכבת הממשלה. אם נכשל אותו חבר הכנסת בניסיונו להרכיב ממשלה או שהממשלה שהרכיב אינה זוכה באמון הכנסת, על הכנסת להתפזר, ובתום 90 יום יתקיימו בחירות כלליות.

הצעה להביע אי-אמון בממשלה אפשר שתיעשה בדרך של הצעת סעיף לסדר-היום או כהצעה בסיום הדיון בסעיף שמתקיימת בו הצבעה ושהממשלה הציעה אותו או הביעה עמדה לגביו (אך לא בדיון מוקדם בהצעת חוק ובהצעה לסדר-היום).

• הצעה להביע אי-אמון בממשלה, המוגשת בדרך של הצעת סעיף לסדר-היום, צריכה להיות מוגשת עד לנעילת ישיבת הכנסת ביום הדיונים האחרון בשבוע, בדרך כלל יום רביעי, והדיון בה יתקיים ביום שני בשבוע שלאחר מכן. הצעת אי-אמון מוגשת בכתב ליושב-ראש הכנסת ויש לכלול בה דברי הסבר. יש לצרף לה הסכמה בכתב של חבר הכנסת שעליו תוטל הרכבת הממשלה אם ההצעה תזכה בתמיכת רוב חברי הכנסת.
  
  הסיעה שהגישה את הצעת האי-אמון מנמקת אותה במסגרת זמן של עשר דקות. אם הוגשו כמה הצעות להביע אי-אמון בממשלה, מנמקות הסיעות את הצעותיהן, כל אחת במסגרת זמן של עשר דקות. הממשלה, באמצעות אחד השרים, מציגה את תשובתה על ההצעה, ואם הוגשו כמה הצעות בנושאים שונים, היא מציגה את תשובתה לאחר כל אחת מהן. לאחר תשובת הממשלה מתקיים דיון סיעתי, ואם הוגשו כמה הצעות, מתקיים דיון סיעתי משולב. לאחר הדיון הכנסת מצביעה על ההצעה או על ההצעות.


• הצעה להביע אי-אמון בממשלה הבאה כהצעה בסיום הדיון בסעיף שמתקיימת בו הצבעה מתקיימת בישיבת הכנסת הראשונה בשבוע שלאחר השבוע שבו הוגשה, אלא אם כן הממשלה מבקשת לדון בה מיד. על הצעה מסוג זה מתקיימת הצבעה אחת בלבד – הן על הסעיף העומד על סדר-היום, והן בנושא הבעת האי-אמון בממשלה.

 

דיון בהשתתפות ראש הממשלה

על-פי סעיף 42(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, הכנסת רשאית לקיים אחת לחודש, לפי דרישה של לפחות 40 מחבריה, דיון בהשתתפות ראש הממשלה בנושא שהוחלט עליו. הדיון מתקיים בתוך 21 יום מקבלת הדרישה.

את הדיון פותח אחד מחברי הכנסת שדרשו את קיומו, ומוקצבות לו עד עשר דקות לשם כך. משך דיון כזה הוא 60 דקות, והן מחולקות בין הסיעות לפי גודלן. דבריו של חבר הכנסת הפותח את הדיון ודברי ראש הממשלה וראש האופוזיציה אינם נכללים במסגרת שעת הדיון. ראש האופוזיציה רשאי לנאום מיד אחרי ראש הממשלה. בתום הדיון הכנסת מקיימת הצבעה על העמדה שהציג ראש הממשלה.

במליאת הכנסת מתקיימת בכל שבוע שעת שאלות. חברי הכנסת מפנים שאלות לראש הממשלה או לאחד השרים. השאלות מוגשות בכתב למזכירות הכנסת עד השעה 10:00 ביום שני, שבועיים לפני שעת השאלות שבה יועלו.

נשיאות הכנסת בוחרת עשר שאלות ומעבירה אותן מראש לשר הנשאל כדי שישיב עליהן בשעת השאלות. נשיאות הכנסת קובעת גם נושאים נוספים שבתחום סמכותו של השר, ובנושאים אלה יכולים עשרה מחברי הכנסת, ברשות יושב-ראש הישיבה, לשאול את השר שאלות שלא נמסרו לו מראש.

כל אחד מחברי הכנסת המשתתפים בשעת השאלות שואל שאלה אחת במסגרת זמן של דקה, והשר הנשאל משיב על כל שאלה במסגרת זמן של שתי דקות.

בכל שבוע חברי הכנסת רשאים לנאום במליאה במשך דקה אחת על נושאים לפי בחירתם. יושב-ראש הישיבה קובע את סדר הנואמים, וחבר הכנסת המבקש לנאום מדבר מהמקום המיועד לכך באולם המליאה. עם סיום הנאומים הממשלה רשאית להשיב, באמצעות אחד או שניים מנציגיה, במסגרת זמן של חמש דקות לכל אחד מהמשיבים.

סדר-היום של ישיבות הכנסת בימי שני שאינם נפתחים בהצעות להביע אי-אמון בממשלה וסדר-היום של ישיבות הכנסת בימי שלישי נפתחים בנאומים בני דקה.

הכנסת מחליטה את החלטותיה באמצעות הצבעות של חברי הכנסת; באופן זה הם מביעים את עמדותיהם בעניינים העומדים על סדר-היום של הכנסת.

בדרך כלל חברי הכנסת מצביעים באמצעות מערכות ההצבעה האלקטרונית שבשולחנותיהם. נהוגות גם הצבעה בהרמת ידיים – לפי החלטת יושב-ראש הישיבה, אלא אם כן נשמעה לכך התנגדות של אחת הסיעות, הצבעה אישית-שמית – לפי דרישה בכתב של 20 חברי הכנסת לפחות או לפי דרישת הממשלה, והצבעה חשאית.

לפני כל הצבעה או סדרת הצבעות מזכיר הכנסת מודיע על כך בצלצול, שנשמע ברחבי הבית. בתום כל הצבעה יושב-ראש הכנסת קובע את תוצאותיה ומכריז עליהן. אם תוצאות ההצבעה שקולות, ההצעה אינה מתקבלת.