​

יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):  "תינוקות וילדים צעירים שנאלצים לגדול בתוך בתי הסוהר חווים קושי ומצוקה בלתי נסבלים ונאלצים להינתק מאימהותיהם בגיל שנתיים ולעבור למסגרות חיצוניות של הרווחה, תוך עלות כלכלית כבדה למדינה. יש צורך מהותי בבחינת חלופות מאסר לאסירות הרות ואימהות, שיאפשרו את השארתן עם הילדים. אני קוראת למשרד המשפטים להתחיל בפיילוט עם אסירות בכלא נווה תרצה"

מנתוני דו"ח הממ"מ שנחשפו במהלך הדיון: נשים הן האוכלוסייה המתאימה ביותר לחלופות מאסר; בישראל, על פי חוק, אין חלופות מאסר ייעודיות לנשים

לגבי בית הסוהר נווה תרצה אמרה יו"ר הוועדה תומא סלימאן: "קיבלנו מידע סותר מגורמים בשב"ס ובמשרד לביטחון פנים- לגבי גורלו של בית הסוהר והאם ייבנה מחדש במיקום חלופי או יעבור שיפוץ. אני אדרוש תשובות ברורות מהגורמים הרלוונטיים"

יו"ר הוועדה ח"כ עאידה תומא סלימאן אמרה בפתח הדיון "צריך למצוא תנאים טובים יותר לקיום הקשר האימהי בין האם האסירה והילד שלה. אני הגשתי הצעת חוק בנושא חלופות מאסר, אך עוד לא העליתי אותה להצבעה, כי אני חושבת שצריך להכין את הקרקע קודם. אנחנו לא מדברים על אישה רוצחת, אלא על נשים שעברו עבירות קלות יותר ומקיימות קשר עם ילדיהן. כשגבר נכנס לכלא- האישה היא זו שדואגת להמשיך לגדל את הילדים ולשמור על הקשר עם האבא. אך כשנשים נכנסות לכלא הן פעמים רבות ננטשות על ידי בן הזוג, או שהוא לא ממלא את תפקידו ולא מגדל את הילדים".

יניר קוזין, עיתונאי "מעריב", חשף כליאה של אם עם ילדיה בכלא גבעון: "בכלא גבעון יש ילדים שנמצאים עם אימותיהן למעלה מחודש, כי מדובר באסירות שהן שוהות בלתי חוקיות. יש שם אישה עם ילד בן 7 בעל צרכים מיוחדים, מנטאליים ורפואיים, והוא כלוא יחד איתה. זה לא משנה האם צריך לגרש אותן או לא- אני חושב שהן לא צריכות להישאר שם עם הילדים שלהן. הילדים מדברים עברית ונולדו כולם בישראל, ביום בהיר אחד הם נלקחים מהחיים שלהם ונזרקים לבית הסוהר. הם לא מבינים למה הם שם. אנשים לא יודעים שיש בארץ ילדים, מעל גיל 2, שמושלכים ביום בהיר אחד לכלא. כמובן שאנחנו לא נעדיף להפריד אותם מאימותיהם, לכן אנחנו חייבים חלופות מעצר לאימהות. 

שלי מזרחי סימון ממרכז המחקר והמידע בכנסת (ממ"מ), הציגה לוועדה דוח הסוקר את המצב בארץ ביחס לאסירות אימהות: "בעשור האחרון יש הכרה במאפיינים של נשים אסירות, בהבחנה מאסירים גברים ובצרכים הייחודיים שלהן. למאסר יש השפעה שלילית מיוחדת על נשים. מרבית האסירות הן אימהות ורובן הן המטפלות העיקריות בילדים. נשים הן אוכלוסייה מתאימה לחלופות מאסר, בגלל המאפיינים הללו ובעיקר בגלל מאפייני העבירות שהן מבצעות. ההמלצה היא שאימהות לילדים ונשים הרות ייכנסו למאסר רק כאשר העבירה המבוצעת היא חמורה ביותר. טובת הילד חייבת להיכלל בהחלטת הענישה. האו"ם אימץ את "כללי בנקוק" שכוללים 70 סעיפים ביחס לאסירות אימהות. אלו לא כללים מחייבים, אך הם משמשים כקווים מנחים. האסירות הן רק אחוז וחצי מסך האסירים הכלואים בישראל. למרות זאת אין בישראל חלופות מאסר ייעודיות לנשים. אימהות שוהות בכלא עם ילדים עד גיל שנתיים. יש בעיות במבנה הכליאה בכלא נווה תרצה והוא אינו מותאם לצורכי ילדים כי הוא לא מאפשר הפרדה של אימהות וילדיהם מיתר האסירות. לנו נמסר שגם הכוונה להעביר את בית הסוהר למרכז הארץ נגנזה. החלטת ממשלה 3595 מתייחסת גם לבנייה ולשיפוץ של מתקני כליאה ולכן כאן המקום לשאול מדוע נגנזה התוכנית. לאימהות אסירות קשה לשמור על קשר עם ילדיהם באופן רציף: מימון הסעות, ביקורים בימי שבת ועוד. בחנו את העניין בהשוואה לכמה מדינות שדומות במאפייניהן לישראל. במדינות מסוימות באירופה יש דחייה של גזר הדין עבור אימהות. בכל המדינות שבדקנו- יש אגפים נפרדים לאימהות וילדיהם השוהים איתן בכלא והאגפים הללו מותאמים לצורכי ילדים ומהווים מקום בטוח ונעים יותר. במדינות מסוימות אסירות יכולות לצאת מדי יום לטפל בילדיהם, ישנם ביקורים וירטואליים של המשפחה ופתרונות נוספים".

שרה פרידמן, מפקדת בית הסוהר לנשים נווה תרצה: "הכוונה להעביר את האגף לכלא באר שבע- נגנזה. רוב האסירות והמשפחות שלהן הן ממרכז הארץ והמחשבה היא ששם צריך להיבנות כלא חדש. אנחנו מקווים שלקראת 2020 ניכנס לתוכנית הכללית של השב"ס ונעבור למתקן חדש. שליש מהאסירות אצלנו הן אימהות לילדים קטינים. כל אסירה שנמצאת ראויה לגדל את הילד בבית הסוהר- הוא נשאר אתה שם. לעיתים הילדים שנמצאים אצלנו מקבלים טיפול טוב יותר ממה שמחכה להם בחוץ- מבחינה רפואית, טיפולית, חינוכית. יש קשר חשוב בין האם לילד ולבסוף היא יוצאת מהמאסר הביתה וחשוב לנו שהיא תשוב במצב טוב. אנחנו לא מונעים כניסה של ילדים לכלא בשום מצב, לא משנה אם צריך להעניש את האסירה.

חה"כ מירב מיכאלי (המחנה הציוני): "הבעיה של אסירות בכלל ואסירות אימהות בפרט היא בעיה חמורה במיוחד. כלא נווה תרצה הוא מבנה ישן, קטן, צפוף ומוזנח בצורה מחפירה. נכתב עליו כי הוא אינו ראוי למגורי אדם. המספר הקטן של האסירות מעיד באמת על הייחודיות של אסירות. מחקרים רבים מלמדים אותנו שכמעט כל הנשים הנמצאות בכלא, יושבות על פשעים שהן ביצעו עבור או בגלל גברים בחייהן. רבות מהן עברו פגיעות מיניות מתמשכות והן קורבנות ברמה מאוד עמוקה. גם עבירות המתה לרוב נעשות מתוך הגנה עצמית וקורבנות קשה. כמעט ולא הייתה לנשים הללו אלטרנטיבה והן וילדיהם ממשיכות להיות קורבנות גם בתוך הכלא. בשונה מאסירים- לאסירות לא נשאר כלום מחוץ לכלא. אין מי שייטפל בילדים ויתחזק את הבית. הילדים נזרקים למוסדות והופכים אח"כ לאסירים לעתיד. התפיסה שלנו כלפיהן חייבת להיות שיקומית ולא מענישה. אפשר לקחת את האסירות בכלא נווה תרצה כפיילוט של שיקום וחלופות מאסר. מזמן כבר למדנו שכל קונספציית הכלא נכשלה. זה לא עובד. יש כאן דיני נפשות של ילדות וילדים והענישה הזו חייבת להיפסק".

רוני שפירא, נציגת רש"א (הרשות לשיקום האסיר) : "מעולם לא קיבלנו את היכולת לפתוח לנשים אסירות משוחררות הוסטל שיכול להכיל גם את הילדים שלהן. לא נמצא לזה תקציב".

לפרטים נוספים: דוברת הוועדה, מוריה רודל סילפן: 052-3561323