תוכן דף
בדיון שקיימה ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים
בהשתתפות שר המשפטים פרופ` דניאל פרידמן
מתחה יו”ר הוועדה, חה”כ זהבה גלאון,
ביקורת על מערכת בתי-המשפט. לדבריה,
”בשל התנהלות מערכת התביעה והשפיטה, שמעכבת את הדיונים בתיקי סחר בבני-אדם, הסחר בנשים היה ונותר עסק משתלם לסוחרים ולמדינה”
פרופ` פרידמן: ”בכוונתנו לבצע רפורמה מקיפה ולנקוט שורת אמצעים שיביאו לשיפור ולקיצור ההליכים המתנהלים בבתי-המשפט.
נפעל להקמת בית-משפט מחוזי נוסף (הפרדה בין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב ובין בית-המשפט של מחוז המרכז), לקידום חקיקה שתקצר את משך ההליכים בבית-המשפט (גביית עדות מוקמת, מינוי הרכבים מיוחדים) ולהגדלת מספר השופטים המכהנים, בתוך שבועות אחדים”
ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים קיימה היום, יום רביעי כ”א אייר תשס”ז, 9 במאי 2007, ישיבה בהשתתפות שר המשפטים פרופ` דניאל פרידמן, מנהל בתי-המשפט השופט משה גל ונציגי המשטרה, הפרקליטות וארגוני זכויות אדם. הדיון נסב על סוגיית עיכוב הדיונים בתיקי סחר בבני-אדם במערכת בתי-המשפט ועל השאלה כיצד מערכת זו מתכוונת לפעול לשיפור ולייעול ההליכים המתנהלים בבתי-המשפט בתיקי סחר בבני-אדם.
מנתונים שנמסרו לוועדה עולה כי בשל העומס הרב המוטל על בתי-המשפט נאלצות נשים שהיו קורבן לסחר להמתין יותר משנה כדי למסור את עדותן. רשויות אכיפת החוק פועלות למעצר סוחרים ולהעמדתם לדין, אבל אז מתברר שצוואר הבקבוק הוא דווקא מערכת בתי-המשפט, שאינה מאפשרת מסירת עדות מוקדמת של הקורבנות – אף שהחוק מכתיב זאת. נמצא כי הבעיה חמורה בפרט בתיקים המתנהלים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב.
שר המשפטים אמר בוועדה כי ”הסחר בנשים הוא אחת התופעות היותר-נוראות ומזעזעות שפשטו בחברה הישראלית ויש להתייחס אליו כאל סוג של פשע מאורגן”.
אשר לסוגיית עיכוב הדיונים בתיקי סחר בבני-אדם המתנהלים בבתי-המשפט אמר השר: ”פתרון אפשרי לייעול ושיפור ההליכים המתנהלים בבתי-המשפט הוא הקמת בית-משפט מחוזי נוסף אשר יחל לפעול בתחילת חודש ספטמבר (הפרדה בין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב ובין בית-המשפט של מחוז המרכז).
לדברי השר, ”אנו פועלים גם לקידום חקיקה שתקצר ותייעל את ההליכים המתנהלים בבתי-המשפט (גביית עדות מוקמת, מינוי הרכבים מיוחדים לדיון בתיקי סחר ועוד) ולהגדלת מספר השופטים המכהנים בתוך שבועות אחדים. אתמול מונו שופטים נוספים”, ציין השר, ”וכעת אנו ממתינים להשבעתם אצל ממלאת-מקום נשיא המדינה ויו”ר הכנסת חה”כ דליה איציק”.
מנהל בתי-המשפט, השופט משה גל, מסר לוועדה כי כדי לקדם את הטיפול בתיקי הסחר בנשים הוא הנחה את בתי-המשפט לתת עדיפות לטיפול בתיקים אלה ולמנות לשם כך הרכב מיוחד. השופט גל הדגיש כי בישראל יש מצוקה הנובעת ממחסור אמיתי בשופטים, ואולם מנתונים שבידו עולה שאין בעיה בטיפול בתיקי סחר בבני-אדם.
בישיבה הוצג דוח שחיברה עו”ד נעמי לבנקרון ממוקד הסיוע לעובדים זרים על פסיקת בתי-המשפט בעבירת סחר בבני-אדם לשנת 2006.
עו”ד לבנקרון הציגה את עיקר הממצאים המפורטים בדוח ואמרה כי הם מצביעים על ירידה בחומרת הענישה נגד הסוחרים בנשים; לדבריה, בין שנת 2005 ושנת 2006 התקצר עונש המאסר הממוצע שהוטל על סוחרי נשים מארבע שנים וחצי לפחות משלוש שנים.
עוד אמרה עו”ד לבנקרון כי ”שנת 2006 התאפיינה בענישה קלה – הן ביחס לעונש המרבי של עבירת הסחר (16 שנות מאסר) והן ביחס לענישה בשנים קודמות” (על סמך 17 גזרי-דין ל-30 נאשמים), וכי שני שלישים מכלל תיקי הסחר בנשים (19 מ-30) שנדונו בבית-משפט הסתיימו בהסדר טיעון.
ממצא חמור נוסף שעולה מהדוח הוא שיותר משליש הנאשמים בסחר בנשים (21 מ-58) שעניינם נדון ו/או שדינם נגזר בשנת 2006 הועמדו לדין והורשעו בעבר בסחר בנשים או בעבירות נלוות.
אשר למאבק הכלכלי, אמרה עו”ד לבנקרון, ”בתי-המשפט ממשיכים להתעלם מזכות הנשים קורבנות הסחר לפיצוי מהסוחרים. בשנת 2006 העבירה המדינה לקופתה סכום כולל של 159,000 ש”ח מקנסות שהוטלו על נאשמים בסחר בנשים. סך הפיצויים הכולל שפסקו בתי-המשפט לקורבנות היה 314,000 ש”ח, שנחלקו בין 30 נשים, ואולם רק 15% מאלה קיבלו את הפיצוי (סכום הפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק הוא 228,000 ש”ח).
עו”ד רינת דוידוביץ, מנהלת המקלט לנפגעות סחר בנשים, אמרה כי הנזק שנגרם לנשים עקב השיהוי והעיכוב במסירת עדותן בבתי-המשפט הוא רב ביותר. לדבריה, ”נשים ”נתקעות” במקלט לפרק זמן ארוך, של יותר משנתיים, שבו יש חשש ממשי לחייהן, וחלק מהן נעלמות. כיום שוהות במקלט 40 נשים שהיו קורבן לסחר, ועמן שישה ילדים. עם 17 מהנשים החלו הליכים לגביית עדות, אך אף אחת מהן לא החלה עדיין במסירת העדות עצמה.
לדברי חה”כ גלאון, ”לבתי-המשפט תפקיד מרכזי וחשוב במאבק בסחר בנשים, הן במישור הענישה וההרתעה הן במישור ההתייחסות לקורבנות כעדות במשפט וכקורבנות עבירה. מערכת בית-המשפט חייבת להתאים את עצמה לנסיבות, עם כל הלחץ המוטל עליה. אם רוצים להיאבק בסרסורים, מערכת בתי-המשפט צריכה להתגמש ולהתאים את עצמה לנסיבות המשתנות, כדי לא לגרום עינוי דין”.
