גלילה רון פדר:

מבצעי ה4 במאה לספרים זה הדבר שהכי מעודד קריאה.

לא צריך לעודד כתיבה, צריך לעודד קריאה

רינת הופר:

 חוק הסופרים פטרוני. לסופר יש יכולת מיקוח. מי שלא מצליח לפרוץ בכל מקרה מקבל שכר מגוחך

"לא צריך לעודד כתיבה, כולם כותבים. צריך לעודד קריאה", אמרה גלילה רון פדר עמית בהתייחסה לחוק הסופרים בישיבה חגיגית עם סופרות ילדים שהתקיימה היום בוועדה לקידום מעמד האישה לרגל שבוע הספר. בישיבה השתתפו גם הסופרות חיה שנהב (מיץ פטל), רינת הופר, דתיה בן דור ורונית לוינשטיין מלץ. "קפקא היה פקיד", המשיכה רון פדר, "וזה לא הפריע לו לכתוב. היכולת של ילד מבית במצב כלכלי פחות מהממוצע לצאת מחנות עם שלושה ספרים במאה, אין לה תחליף. זו לא זילות הספר. מי שמפסיד מזה אלו הסופרים שמוכרים טוב, ואני לשמחתי בתוכם. אני מפסידה המון מהמבצעים האלה, אבל זה המהלך שהכי מעודד קריאה, ולכן לא אתנגד לו. אם רוצים לצ'פר סופרים, יש דרכים לעשות זאת. נראה לי מוזר שבתקופה בה מדברים על צדק חברתי מדברים באותה נשימה על 'זילות הספר' רק כי הוא נמכר במחיר שווה לכל נפש".

רינת הופר: "החוק המדובר מציג עמדה פטרונית. לסופרים יש יחסים ארוכי טווח עם הוצאות הספרים ויש להם עמדת מיקוח. אני יכולה להשפיע אם אני מתנגדת שספר מסוים יהיה במבצע. אם עבדת שנה על ספר ומדפיסים 2000 ספרים, אז אחרי חצי שנה תקבל 6000 שקל. מזה בכל מקרה אי אפשר לחיות, ולא בשביל זה כותבים. תמיד יהיו מעטים שמצליחים לפרוץ ולהם יש יכולת לנהל חוזה אישי. יש מקום לתמוך בסופרים צעירים, גם אם הם לא רווחיים. לא הייתי רוצה לראות ספר נמכר ב-25 שקלים, אבל גם לא ב-80. שני הקצוות אינם סבירים, אבל לא להתערב באמצעות חוק. יש פחות כספים לתמיכה בסופרים מאשר בתחומי תרבות אחרים. התערבות בשוק חי ותוסס שבנוי על חוזים אישיים אינה דרך נכונה. יש גם מוסיקאים שמוכרים דיסק בעשרה שקלים ומעצבי בגדים שמוכרים בגד בזול. איפה הגבול?"

יו"ר הכנסת ראובן (רובי) ריבלין: "אני עדיין מתלבט בעניין. היכן מותחים את הקו בין כמות לאיכות? אם היינו יוצרים חצרות בהם מסתופפים אמנים שכותבים מוסיקה וספרות לפי הזמנה, זה חמור ביותר. הדרך היחידה להתפרנס היום מכתיבה זה להיות פרופסור או בעל מקצוע אחר, ולעסוק מלבד ביצירות הנפלאות גם במקצוע מכניס".

יו"ר הוועדה ציפי חוטובלי: "בחוק הסופרים יש מימד קומוניסטי. חייבים למצוא דרכים טובות יותר לתגמל סופרים מאשר התערבות בוטה בשוק".

ח"כ אנסטסיה מיכאלי הציעה להכיר בהוצאות סופרים בנסיעות , כולל טיסות ובתי מלון: "סופר היום אינו זקוק אפילו לעט ונייר, אבל הוא צריך חוויות. כדי לכתוב צריך להשקיע. בשואו ביזנס מכירים בהוצאות ביגוד. לסופרים צריך להכיר בהוצאות רבות שיקלו עליהם. ברוסיה יש סופרים שמעסיקים שלושה תחקירנים".

ח"כ עינת וילף: "מה שטוב בחוק הסופרים זה שהוא גורם להתעניינות בנושא איך להגן על הספרות העברית".

ח"כ אורלי לוי אבקסיס: "אני חוששת שהחוק יעודד ספרות זרה. את התחרות לא נבלום, ואם נגביל את המבצעים על ספרות עברית, יהיו מבצעים רק לספרות זרה".

הסופרת חיה שנהב סיפרה כי בצעירותה נהגה לספר את סיפוריה לתרנגולות שבמשק הוריה. היא התביישה לספר את הסיפורים לאוזן אנושית, ולכן בחרה בסביבתם הרועשת של התרנגולות על מנת שאיש לא ישמע את סיפוריה. היא החלה לכתוב אותם רק לאחר גיל 30.

אף אחת מהסופרות לא חלמה להיות סופרת בצעירותה. גלילה רון פדר רצתה להיות "מפקדת של חבורה", וראתה בכתיבה מפלט מהעולם האמיתי, בו לא הצליחה להגשים חלום זה. רונית לוינשטיין מלץ חלמה להיות ספרנית.

דתיה בן דור התייחסה למעבר היצירות הספרותיות למדיה הדיגיטלית: "זו התפתחות מבורכת שיש בה המון פוטנציאל. זהו אתגר גדול ואני מאד נלהבת מהאפליקציות. מבכים את חווית הדפדוף העובר מן העולם? איזו חוויה זו דפדוף? זו וכנו פוביה. שידפדפו בדפדפן, העיקר שיקראו. ספרות תמיד תהיה משהו מרומם, לא חשוב מה הפלטפורמה".