הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בראשות ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש-הרשימה המשותפת), קיימה היום (ג') דיון מהיר בנושא "נתונים קשים על תחלואת נשים לאחר לידה, שאינם זוכים לטיפול ראוי על ידי מערכת הבריאות", אשר יזמה ח"כ רחל עזריה (כולנו).
יו"ר הוועדה פתחה את הדיון ואמרה: "הדיון החשוב היום הוא מחלק מקידום נושא הרפואה המגדרית שהוועדה מובילה, ומנסה לשכנע בו את משרד הבריאות. עד עכשיו מי שהוביל, פיתח, חקר, עשה את הניסויים ונבדק בניסויים ברפואה, אלו הגברים. אנו לא רוצות שהרפואה תהיה עיוורת למגדר, להיפך. אנו רוצות ראיה וגישה מיוחדות ומותאמות לנשים, הלוקחות בחשבון את השונות הפיזיולוגית, השונות בהתנסויות והשונות בתפקיד החברתי".
"בדיון היום נרצה לשמוע ממשרד הבריאות מה המדיניות שלו וכיצד הוא מתמודד עם תחלואת נשים לאחר הלידה. בחברה הערבית אישה מקבלת תשומת לב מיוחדת 40 יום אחרי הלידה. כשאני רציתי לחזור לעשייה בפחות מזה, אמא שלי אמרה לי לא לעשות זאת. אני מאוד מקווה שמה שהיה כה ברור לאמא שלי, ברור גם למשרד הבריאות..."
ח"כ עזריה: "אחוזי התחלואה בתקופת משכב הלידה (השבועות שלאחר הלידה) מגיעים ל-40% מהתחלואה הכללית בהריון, ושיעורי תמותת האימהות במשכב הלידה הם 77% מכלל התמותה במהלך ההיריון והלידה"
"אישה לאחר לידה מרוכזת לחלוטין בתינוק ולא בעצמה. גם אם כבר תשים לב שמשהו לא בסדר, יש סיכוי גבוה מדי שהרופא יפטור אותה בכך שהגוף שלה מתאושש מלידה. השלב הבא יהיה אולי פניה לחדר מיון, אבל אישה לא תרצה להיפרד מתינוקה הרך, ועוד פחות תרצה להביאו לחדר מיון. כל אלה במצטבר מסבירים למה זו תקופה רגישה שחייבם לתת לה מענה".
ח"כ עזריה סיפרה על חברתה אשר נפטרה מתסחיף ריאה ביום ברית המילה של בנה, כאשר הרופאים לא זיהו את התסמינים, וכן הקריאה פניות ודוגמאות רבות שהגיעו אליה מאז החלה לעסוק בנושא. בנוסף, שמעה הוועדה את סיפורה האישי של ענבל אריאלי, אשר סבלה מבצקת מוחית בשל צבירת נוזלים שלא זוהתה בימים שלאחר הלידה.
פרופ' מוטי דוליצקי, מנהל מחלקת יולדות בבי"ח שיבא: "יש בכל העולם ירידה ברמת תשומת הלב אחרי רגע הלידה, מצד הרופאים, החוקרים, האקדמיה, וגם היולדת עצמה שוכחת את עצמה בתוך ההתרגשות. כרישי דם בגוף בתקופה זו הם פי 10 מאשר בהריון ולפניו. תסחיפים, זיהומים, דימום חזק של אחרי לידה וכמובן הדיכאון הקליני . בתקופה זו יש בעיות של תשישות, אנמיה ובצקת – שכולן יכולות להסתיר תחלואה אחרת, ע"י כך שהרופאים טועים בסימפטומים. התקופה הזו חייבת להיחשב גם היא כתקופה בסיכון גבוה".
יו"ר הוועדה תהתה כיצד אמירות אלה מתיישבות עם העובדה שמספר הימים שמשאירים את הנשים בבית החולים לאחר הלידה הולך ופוחת עם השנים, והשיבה לה אסתר יונה, מיילדת בבי"ח הדסה: "בארצות המערב האשפוז קצר יותר, כי המערך מחוץ לבית החולים הרבה יותר חזק. המשך חיזוק המערך הזה יענה להרבה מהסוגיות"
פיראס חאיק, רכז בכיר אירועים מיוחדים במשרד הבריאות: חוזר מנהל רפואה מגדירה פטירה של יולדת, בתקופת הריון בה נכללת תקופת משכב הלידה, כאירוע המחייב דיווח תוך 24 שעות, ואנו מקימים צוות מיוחד שבודק, חוקר ומטפל. לשמחתי לא מתקבלים הרבה תיקים כאלה – 6 בכל 2016, ורק שניים עד כה ב-2016). אנו רוצים לעדכן את החוזר לחייב דיווח גם על תחלואה קשה סביב הלידה ולא רק פטירה, וזה ביישורת האחרונה של האישורים".
פרופ' דרורית צלניקר-הוכנר, מנהלת מחלקת יולדות הדסה הר הצופים: "תקופת משכב הלידה היא חלק חשוב מההיריון, ואינה מוזנחת כלל. הטיפול המוענק בבתי החולים מצויין, ומכתבי השחרור ליולדות מפורטים מאוד ומאפשרים מעקב בזמן חופשת הלידה. לדעתי חשוב יותר להגדיל את היצע השעות המאפשרות פיזיותרפיה לחיזור רצפת האגן, ואת המערך לזיהוי וטיפול בדיכאון שלאחר הלידה".
ד"ר דורית וייס, אחות ראשית קופ"ח כללית: "הקופות מפעילות בקהילה הרבה מאוד תכניות. אנחנו בכללית מפעילים תכנית לאיתור דיכאון כבר 15 שנה. יש מוקד שמאפשר לנשים להרים טלפון ולשאול שאלות על כל הנושאים שלאחר הלידה, גם בערבית. זה הכל עניין של רצף טיפולי, במטרה שהיולדת לא תצטרך לצאת מהבית למיון או לרופא המשפחה, ושיפור או פיתוח שלו זה עניין של משאבים".
הרב יצחק מלבר, חבר המועצה הלאומית לבריאות האישה, אמר לוועדה כי המועצה מתכנסת ביום חמישי הקרוב, וכי כבר בדיון זה יעלה את הנושא והנתונים.
יו"ר הוועדה, ח"כ תומא-סלימאן, סיכמה את הדיון: "אני שמחה על התהליך של הרחבת נוהל הדיווח במשרד הבריאות מעברי לפטירת היולדות, ומקווה שתהליך האישור אכן יסתיים בחודשים הקרובים".
"משרד הבריאות צריך להרחיב ולהנגיש את השירותים הניתנים בתקופת משכב הלידה. כמו כן, עדיין עולה התחושה שרופאי המשפחה לא עוברים הכשרה מספקת בנושא. זה עוד נושא אחד שחייבים להכניס כחובת הכשרה, ולא להשאיר את זה לתיעדוף הקופות, כמו שנעשה עם הכשרת הרופאים והאחיות כיום".
"למרות האופטימיות בדיווחים, אני מבקשת להזכיר כי המצב המתואר פה הוא של מערכות בריאות בערים כמו ת"א וירושלים, אבל מדינת ישראל רחבה יותר. יש אוכלוסייה בדואית בנגב שלא נהנית מנגישות לשירותים ובקושי מגיעות אליהן אחיות. כאשר המענה שם יהיה מספק, באמת נוכל להיות אופטימיים".
