יחימוביץ': "רואה בחומרה רבה ומגנה בתוקף ניסיון לבטל ישיבה של ועדת ביקורת המדינה תוך הפעלת לחץ ואיומים;" עידית טפרסון, שחקנית שביהמ"ש פסק לטובתה בתביעה להכרה ביחסי עובד-מעביד: "הנהלות תיאטרון לא אוהבות שחקנים שעומדים על הזכויות שלהם; הן רואות בהם 'טרבלמייקרים.' כשניסיתי לעמוד על זכויותיי – לא שלמו לי שכר במשך ארבעה חודשים." גיא לואל, סיו"ר הועד המנהל בשח"ם – ארגון השחקנים בישראל: "התיאטראות מתנהגים כמו שריפים. הברירה היא בין להתקפל ולשתוק או לצעוק ולהישאר בלי עבודה." גלית והבה שאשו, ראשת אגף תרבות, משרד התרבות: "יש לנו גמירות דעת לטפל בנושא. טיוטת נוהל תמיכות חדשה תוצג עד אמצע יולי, ותתחיל לפעול ב-2019."
הועדה לביקורת המדינה בראשות ח"כ שלי יחימוביץ' קיימה היום דיון בנושא העסקת שחקנים בתיאטראות הנתמכים ע"י המדינה כפרילנסרים וללא זכויות סוציאליות. הדיון התקיים בהמשך לדו"ח מבקר המדינה 66ג (2016) אשר התמקד בניהול התאטרון הלאומי הבימה, אך עסק במצב השחקנים בכלל התאטראות הנתמכים ע"י המדינה. הדיון התקיים ביוזמת מנכ"ל שח"ם (איגוד השחקנים בישראל) אורי רשטיק, ובהשתתפות השחקנים אסתי זקהיים, גיא לואל ועידית טפרסון.
יו"ר הועדה, ח"כ שלי יחימוביץ': "מבחוץ זה נראה זוהר, אבל בפועל העושק של שחקנים בתאטראות הוא מהחמורים בשוק העבודה, בגלל הרצון העז של השחקנים לעסוק במקצועם, בכל מחיר. יש פער בלתי נסבל וזועק לשמיים בין עולם הזוהר כביכול, ותנאי העושק המחפירים שבהם מועסקים השחקנים: בלי הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים, בלי ימי חופשה, ימי מחלה, דמי הבראה. בלי כלום למעשה.
שמענו כאן היום על התנהלות מאוד כוחנית של הנהלות התיאטראות. נגד התנהגות כוחנית כזו יש לנקוט כוח נגדי, וכוח נגדי כזה מופעל דרך כסף. לכן אנו מצפים ממשרד התרבות לקבוע מפורשות – ולא בצורה אמורפית כזו או אחרת – כי תנאי לתמיכה בתיאטראות יהיה הגנה וכיבוד זכויות העובדים. חופש העיסוק אינו חופש לנצל שחקנים. שרת התרבות מירי רגב יודעת להיות מאוד אסרטיבית. היא שרה חזקה, ואני מצפה לאותו דבר גם לגבי זכויות השחקנים. זה רק עניין של רצון ושל אנרגיה. שמחתי לשמוע את עמדת משרד התרבות לפיה הוא מחוייב לתיקון המצב, וכי טיוטת מבחני תמיכה חדשים תוצג לפנינו עד אמצע יולי. ככל שיהיה צורך, נכנס את הוועדה לדיון נוסף במועד זה."
אורי רשטיק, מנכ"ל ארגון שח"ם: "הלוואי והייתי יכול לומר שבעייתם של שחקנים מתמצה באי העברת כספים לפנסיה. הבעיה היא בעיה רוחבית ועמוקה הרבה יותר: רוב מוחלט של השחקנים אינם נחשבים עובדי התיאטראות בהם הם מועסקים. בניגוד לכך, ישנם שני פסקי דין - סידי וטפרסון – שמציינים באופן ברור ששחקן הוא עובד של התיאטרון. למרות שעפ"י הפסיקה וכל המבחנים הקיימים שחקנים אמורים להיות מועסקים במסגרת יחסי עובד-מעביד, לא מקפידים על כך. המצב הזה אבסורדי. הוא נוצר, בין היתר, מאחר והתיאטראות מנצלים את העובדה שיש הרבה שחקנים בשוק. כך, יכולת העמידה של הפרילנס פחותה; אשתמש כאן במילים קשות ואומר שאונסים שחקנים לחתום על חוזה ששולל מהם כל זכות – כי אחרת לא יועסקו.
לא מדובר כאן על כסף של התיאטראות: בשנת 2017 הם נתמכו ב-94 מיליון שקלים מכספי תקציב המדינה. פנינו למשרד התרבות לתיקון המצב, ואנחנו נמצאים בשיח. חובת ההוכחה בהיבט הזה נמצאת עליו: מבחני התמיכה שמתקנים כעת חייבים להיות משמעותיים. אמירות אמורפיות כמו "שמירה על רווחת העובד" – לא יובילו לתיקון המצב. לדבר הזה יש עלויות כלכליות, ואנו שבים, מבקשים ומפצירים ששמירה על תנאי העובדים תהיה בתנאי סף לקבלת תמיכה. אנחנו בקשר רציף וביחסי עבודה מקצועיים טובים עם המשרד. כולנו תקווה שירים את הכפפה, ישים סוף לתופעה, ויביא לכך שכל תיאטרון וכל אמן מבצע – יקבל תנאים סוציאליים וישתכר בכבוד.
לטענת נציג הבימה בדיון, עו"ד יאיר דוד, כי שח"ם ביטלו ישיבת מו"מ עם הבימה שאמורה הייתה להתכנס אתמול השיב רשטיק: "הישיבה בוטלה כי מנכ"לית הבימה הסכימה לקיים אותה רק אם אפעל לבטל את ישיבת ועדת ביקורת שמתכנסת עכשיו."
עידית טפרסון, שחקנית תיאטרון וזוכת פרס האקדמיה לקולנוע: "עבדתי בהבימה 14 שנה כפרילנסרית. היו כמה וכמה זכויות שנשללו ממני. שינו לי סעיף בחוזה ללא הסכמתי. לא הצמידו את שכרי לתוספת היוקר כמתחייב בחוזה ההעסקה. שילמתי בעצמי את חלק המעביד לביטוח לאומי משך שש שנים. כשניסיתי לעמוד על זכויותיי הפסיקו לשלם לי משכורת, משך ארבעה חודשים, למרות שהמשכתי לעבוד – וכל זאת כדי לנסות וללחוץ עלי.
המקרה שלי הוא יוצא דופן: רוב השחקנים פוחדים לעמוד על זכויותיהם. זה שהלכתי ותבעתי, וזה שאני עומדת כאן אחרי שלוש שנים בבית משפט – זה יוצא הדופן. השחקנים בעמדת כוח מאוד חלשה; הלא על כל תפקיד יש ביקוש נורא גדול. "לא רוצה? יש עוד 100 כמוך." השחקנים פוחדים להסתבך כי לא תהיה להם עבודה. לי לא היתה ברירה: אני אמא לשני ילדים, אחד מהם אוטיסט. הנהלות תיאטרון לא אוהבות שחקנים שעומדים על הזכויות שלה, היא רואה בהם 'טרבלמייקרים.' אבל המשאב הכי חשוב בתיאטרון זה השחקן. אף אחד לא קונה כרטיס כי אדם זה או אחר הוא המנכ"ל. קונים כרטיס כי כתוב על הכרזה "ששון גבאי" או "ליה קניג" או "נתן דטנר."
גיא לואל: "התיאטראות מתנהגים כמו שריפים. כבר כשהתחלתי לעבוד בהבימה שנת 1996 התגלו שם דברים שלא יאומנו. גילינו שכל יום שישי עושים חזרה ולא מקבלים לירה. זה לא היה בתנאים - פשוט הוסיפו בחוזה "ללא תשלום," בכתב יד. המצב שנוצר היום זה שאין לשחקנים שום כח. באים ואומרים: "זה התנאים: רוצה – בוא, לא רוצה - לך." הברירה היא בין להתקפל ולשתוק או לצעוק ולהישאר בלי עבודה. זה דחוף לנו בצורה בלתי רגילה שהנושא הזה יוסדר."
אסתי זקהיים, יו"ר הועד המנהל בשח"ם: אני לא רוצה להוסיף למה שכבר נאמר. נכנסתי להיריון. באמצע ההצגה נכנסה המנהלת וצעקה עלי איך אני מעזה להיכנס להריון שיש לה שלאגר ביד והיא תדאג שלא אעבוד יותר בתיאטרון.
גלית והבה שאשו, ראשת מנהל התרבות במשרד התרבות: "מעבר לאמפתיה ולרצון של השרה רגב למצוא את ה'אנטיביוטיקה' למי שמגיעים לחרפת רעב, לנגד עינינו המסגרת הנורמטיבית שמנחה את קווי הפעולה. האמצעים שברשותנו הם מבחני התמיכה, שהם תגובה רגולטורית. עשינו כמה צעדים: ראשית, הגדלנו את התמיכה באיגודים מקצועיים המעניקים סיוע ותמיכה לשחקנים. שנית, הכנסנו מבחן תמיכה בכל הנוגע ללהקות המחול, המעודד את המעסיקים לדאוג לרווחת העובד. שלישית, פנינו למכלול התיאטרונים ב-RFI כדי לקבל מהם נתונים לגבי התופעה, ואנחנו על המדוכה. נכון ששח"ם הציעו הצעה מסויימת – אבל שומה עלינו לשמוע את כל הגופים ולכן פנינו – וכשנקבל את המידע נתקדם. מאחר ומדובר ככלות הכל במוסדות פרטיים, והם פועלים בכשל שוק – איננו יכולים להכניס את הדבר לתנאי הסף, אלא רק למבחני תמיכה ותמרוץ. אנחנו לא רוצים לשפוך את התינוק עם המים.
עד ינואר 2019 נוציא מבחן תמיכה מחייב לפי כל הפרוצדורות של המשפט המנהלי. אני מאמינה שטיוטא ראשונה להערות הציבור תהיה בסביבות אמצע יולי. אני מדברת גם בשמי וגם בשם המשרד: הנושא הזה עלה על השולחן, והוא לא יטוטא. יש לנו גמירות דעת לטפל בו."
עו"ד ערן גולן, מלווה את שח"ם בתחום יחסי העבודה: "התיאטראות מודעים היטב לכך שהם מעסיקים בצורה לא חוקית, אבל אין להם תמריץ לשפר את המצב. אנחנו צריכים לחשוב לא איך לעזור לשחקן בודד, אלא איך משנים את המצב הכולל. חוק יסוד חופש העיסוק לא נותן זכות להעסיק עובדים במתכונת של פרילנסרים בתחפושת ותוך הפרה של חוקי עבודה. יש גם ח"י חופש העיסוק של השחקנים להיות מועסקים כחוק. אני חושב שכל תיאטרון שרוצה לקבל כסף מהמדינה צריך להיות מחויב, כתנאי סף, לשמור על כל חוקי העבודה."
עו"ד יאיר דוד, אשר ייצג בדיון את 'הבימה' ואת 'הקאמרי': "אני מתנצל בשם המנכ"לית אודליה פרידמן על כך שלא יכלה להגיע לדיון. היא תגיע, ותיתן כל הסבר שצריך. לגופם של דברים. לפני מספר חודשים פנו אלינו משח"ם, והחל מו"מ. אתמול הייתה צריכה להיות ישיבת מו"מ שבוטלה. אני מבקש לטעון: העושק של זכויות ותשלום שכר שלא עומד בסטנדרטים הבסיסיים ביותר לא תקין ולא צריך לקרות. אבל הנה עובדה: ישנם שחקנים שלא רוצים להיות עובדים של התיאטרון, אלא דווקא רוצים להיות פרילנסרים. המספרים שנמצאים בידינו שונים לחלוטין מאלה שהוצגו פה. באשר לליקויים בדו"ח המבקר על הבימה – נכון להרגע אין פיגור בשום תשלום, יש תכנית הבראה, והבימה עושה כך מאמץ כדי לעמוד בה."
חה"כ ענת ברקו: "אני בדיון הזה בכובע אמא לשחקן שמוטרדת כיצד בני יבנה את חייו. כהורים תמיד אמרנו לו - תלמד מה שאתה אוהב, ובפועל צריכים לשלם עבורו ביטוח לאומי, כשאין אין לו ביטחון תעסוקתי. בלי תמיכה מההורים זה לא עובד. שחקנים כמו בני שעושים מילואים כ-40 יום בשנה ומקבלים משכורות מינימום מהתאטרון מקבלים גם עבור המילואים את המינימום של המינימום. מה ששמענו בדיון זאת עבירה על החוק".
חה"כ עליזה לביא: "יותר מדי שנים אנחנו יודעים על המציאות העגומה הזאת. תרבות היא חלק מסיפור של חברה ואי אפשר להפקיר את השחקנים. שמענו בדיון כיצד עוברים על החוק. הבימה היא התיאטרון הלאומי ויש לנו כמחוקק אחריות כלפיו, אבל איפה האחריות הזאת באה לידי ביטוי לטובת השחקנים? יש פה עוול נוראי ואי ציות לחוק."
