בישיבת הוועדה ביום 12.11.03 נדון  החוק האוסר שיבוט בני אדם בישראל - חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה),  1999 – העומד לפוג בחודש ינואר 2004 ובשל כך התכנסה הוועדה לבחון את הצורך בהארכת תוקפו.

החוק קבע תקופה קצובה של חמש שנים שבה לא יתבצעו סוגים של התערבות גנטית בבני אדם, מתוך מחשבה כי הדיון הציבורי נמצא עדיין בראשיתו וטרם גובשה עמדה אחידה מבחינה רפואית, משפטית מוסרית ועוד. העולם המדעי והרפואי עושה הבחנה ברורה בין שיבוט לרבייה, אשר נועד ליצור טרום עובר שיושתל ברחם האישה, הזהה לחלוטין מבחינה גנטית לאדם אחר, לבין שיבוט למטרות מחקר בסיסי ומחקר רפואי-יישומי, בו אין השרשה של העוברים ברחם. באמצעות טכניקה זו קיימת אפשרות להפיק תאי גזע עובריים למחקר, תאי גזע בעלי פוטנציאל להתפתחות כרקמות ואיברים להשתלה – "מחקר טרפויטי". היתרון הגדול של תאי גזע שהופקו משיבוט, להבדיל מהפקתם מביציות מופרות שהוקפאו, נעוץ באפשרות לגדל רקמות שמותאמות גנטית לאדם שנזקק להן (כך למשל תיעלם התופעה של דחיית איברים לאחר השתלה).

ח"כ מלי פולישוק –בלוך: החוק עומד לפוג אך טרם הוגשה הצעת חוק חדשה המאריכה את תוקפו ולשם כך התכנסה הוועדה. בחוק כפי שהוא היום יש יותר מדי פרצות, ועל כן יש להכניס בו תיקונים. יש לעשות הבחנה בחוק בין שיבוט תאי גזע לשיבוט לצורך רבייה. בהתייחס לדבריו של פרופ' בולסלב גולדמן, מנהל המכון הגנטי ומנהל בי"ח תל השומר ויו"ר ועדת הלסינקי לניסויים גנטיים בבני אדם, אשר טען כי תיקון בחוק עלול לפגוע בהתפתחות המחקר הרפואי, הצביעה ח"כ פולישוק-בלוך על כך כי אמנם כל מחקר רפואי אמור להיות מאושר על ידי ועדת הלסינקי, אך לאחר אישורו לא קיים מעקב אחריו. "תראו למשל מה קרה בפרשת רמדיה", אמרה יו"ר הוועדה, "סמכנו על אחרים, על היושר שלהם, ושני תינוקות מתו. אנו חייבים לסמוך רק על עצמנו ועלינו לשאוף ליותר טוב, גם בחוק הזה".   לקראת סיומו של תוקף החוק, דנה הוועדה בשאלה הקרדינלית, האם יש להאריך את תוקפו לתקופה קצובה נוספת, אולי בתיקונים מסוימים, או שמא יש לחוקק חוק שלא יהיה מוגבל בזמן. 

עו"ד גלי בן אור נציגת משרד המשפטים, אשר ליוותה את החוק מרגע התגבשותו, ציינה כי דווקא הגבלתו לתקופה מסוימת יש בה כוח רב. "עובדה זו מכריחה אותנו לבדוק עצמנו מחדש כל כמה זמן", אמרה.

פרופ' אסא כשר, אשר הציג את הפן האתי והמוסרי של החוק, ציין כי ישראל היא המדינה היחידה בעולם אשר הכניסה את עקרונות הלסינקי לתוך הדין. "הספרות הפילוסופית מתכנסת לתוך עמדה אשר אינה רואה פגם מוסרי בטכנולוגיה הזו. כל הנימוקים המוסריים לא חזקים מספיק כדי לשכנע אותנו שצריך לעצור את המחקר. העמדה הישראלית ייחודית והתפתחה הסכמה רחבה, אם כי לא כללית, אך אין לכפוף את הגב לעמדה יותר רווחת באירופה", אמר פרופ' כשר והוסיף: "אני

מסתכל בתימהון על משרד החוץ שאינו מייצג באו"ם את ההסכמה הרווחת הזו. אני בעד המורטוריום (פרק זמן קצוב, ד"ב) ובעד ההבחנה בין הולדה לבין פיתוח תאי גזע. אסור להפריע למחקר הרפואי בשאלות שאין להן שום פתרון אחר".

הרב ד"ר יגאל שפרן, ראש המחלקה לרפואה והלכה ברבנות ירושלים, אמר כי "מבחינת ההלכה אין שום התנגשות בין שיבוט תאי הגזע לכלל הלכתי כלשהו".

ד"ר כרמל שלו, מנהלת היחידה לאתיקה ולזכויות בריאות במכון "גרטנר" בבי"ח תל השומר: "החוק מאוד עמום. אין בו איסור על מחקר בסיסי, על מחקר יישומי, אין איסור להשתלת עובר ועוד". אמנם קיים קונסנסוס לגבי איסור שיבוט למטרות רבייה, אך לדברי ד"ר שלו יש לקבוע איסור זמני גם על המחקר לשיבוט.

הוועדה החליטה כי תתכנס בקרוב לדיון נוסף בנושא, אחרי שכל אחד מן המומחים יגבש את הצעותיו לגבי התיקונים הרצויים בחוק, ותקבל החלטה. בהתייחס לעמדה הרווחת אשר הושמעה בישיבה כי רצוי שהחוק יהיה לתקופה מוגבלת בלבד, אמרה ח"כ פולישוק-בלוך: "יש לעשות הבחנה בתוך החוק בין חלק שיהיה קבוע לבין חלק שיהיה לזמן קצוב בלבד. יש כאן פתח להליכה למקומות שאף אחד מאתנו לא רוצה להגיע אליהם, מחקרים שאנחנו לא יודעים מה קורה איתם לאחר אישורם. כשאנחנו רואים לאיזה שפל מדרגה התדרדרה החברה הישראלית מבחינה מוסרית, כאשר יש בינינו אנשים שפלים שמוכרים נשים לשפחות מין, סוחרים בבני אדם בוגרים ולא בעוברים חסרי דעה, אני אומרת בפה מלא שאני לא סומכת על הגזע הישראלי. ובכל מקרה גם חוק ניתן לשנות, אפילו את חוקי היסוד".

ביום ה - 8/12/03, התכנסה הוועדה לדיון נוסף בחוק כדי לבחון את הצורך בהארכת תוקפו.

כמעט כל הנוכחים הסכימו כי הבעיה העיקרית נעוצה בהיעדר אכיפה ופיקוח.

ללא פיקוח, טענה פרופ' מאירה וייס, פרופ' לאנתרופולוגיה תרבותית ולסוציולוגיה, התחום פרוץ בכל מה שקשור לסחר באיברים ולסחר בביציות. "מעורבותה של ישראל בסחר איברים גלובלי, איברים הלקוחים מעניי העולם, מעורבותה של ישראל בקניית ביציות מנשים צעירות עניות במזרח אירופה, כל זה הופך אותי למאוד מודאגת", אמרה פרופ' וייס.

"אין מנגנונים שמאפשרים פיקוח על הנעשה בתחום, והראייה לכך, שאף אחד לא יודע מה קורה עם אותם מחקרים שאושרו על ידי הועדות המקצועיות למיניהן, כמו ועדת הלסינקי למשל", אמרה ח"כ פולישוק-בלוך.  "יש להקים מועצה לאומית לביואתיקה ורשות למעקב אחר ביציות של נשים". יצוין, כי כבר בתקופתו של שר המדע הקודם, ח"כ מתן וילנאי, אשר השתתף בישיבה, התקבלה החלטה על הקמת מועצה לביואתיקה, אך זה עדיין לא יצא אל הפועל. יו"ר הוועדה הודיעה כי בכוונתה לפנות בהקדם האפשרי לשני השרים הנוגעים בדבר, שר המדע ושר הבריאות, ולדרוש את הקמת המועצה.

עיקר המחלוקת נסבה סביב השאלה האם יש להאריך את החוק לתקופה נוספת, או שמא לקבוע חוק שלא יהיה מוגבל בזמן. עמדת משרד הבריאות הנה כי החוק המקורי אשר נקבע לחמש שנים בלבד, יוארך לחמש שנים נוספות. יו"ר הוועדה, ח"כ פולישוק-בלוך קראה לערוך שינוי מהותי בחוק, כך שיאסור שיבוט בני אדם באופן קבוע יאסור שיבוט עוברים למטרות מחקר באופן זמני. ח"כ פולישוק-בלוך, כמו רבים מן הנוכחים, הצביעה על כך כי אמנם כל מחקר רפואי אמור להיות מאושר על ידי ועדת הלסינקי, אך לאחר אישורו לא קיים מעקב אחריו.

הדילמה המרכזית היא האם יש להאריך את תוקפו לתקופה קצובה נוספת, אולי בתיקונים מסוימים, או שמא יש לחוקק חוק שלא יהיה מוגבל בזמן.  העולם המדעי עושה הבחנה בין שיבוט לרבייה, אשר נועד ליצור טרום עובר שיושתל ברחם האישה, הזהה לחלוטין מבחינה גנטית לאדם אחר, לבין שיבוט למטרות מחקר טרפויטי, בו אין השרשה של העוברים ברחם. טכניקה זו מאפשרת הפקת תאי גזע עובריים למחקר, תאי גזע בעלי פוטנציאל להתפתחות כרקמות ואיברים להשתלה. היתרון הגדול של תאי גזע שהופקו משיבוט, נעוץ באפשרות לגדל רקמות שמותאמות גנטית לאדם שנזקק להן (כך למשל תיעלם התופעה של דחיית איברים לאחר השתלה).

לסיכום הדיון ביקשה הוועדה ממשרדי הממשלה האחראים להגיש לה הצעת חוק המאריכה את תוקפו של החוק הקודם.
 

דיוני הוועדה בהצעת החוק:

פרוטוקול מס' 44 מיום ה- 31/12/03

פרוטוקול מס' 46 מיום ה -  6/1/04

פרוטוקול מס' 47 מיום ה- 12/1/04

פרוטוקול מס' 62 מיום ה- 1/3/04

ביום ה- 31/12/03,  קיימה הוועדה את הדיון הראשון על הצעת החוק הממשלתית אשר הוגשה לוועדה לשם הכנתה לקריאה שניה ושלישית שעיקרה הארכת תוקף החוק.

בדיון נוסף, שהתקיים ביום 6/1/04, ולאחר ויכוח סוער, החליטה הוועדה בניגוד לעמדת כמעט כל המומחים, לקבוע את החוק האוסר שיבוט בני אדם לצורכי רבייה כחוק קבוע, ולא לחמש שנים בלבד כפי שהיה קיים עד כה. "אני קבעתי לעצמי להיות נאמנה לדרכי. כיוון שח"כים אחרים החברים בוועדה לא הביעו דעתם והמאזניים נטו יותר לכיוון של חוק לחמש שנים, לא רציתי להיות היחידה שתגיד שצריך להיות חוק קבוע", אמרה ח"כ פולישוק. "אבל יש דברים שאפשר להתפשר עליהם ודברים שלא. יש דברים שאני חייבת ללכת לפי צו מצפוני, ועם הזמן הגעתי למסקנה שבנושא הזה אינני יכולה ללכת בניגוד לזה". רוב המומחים בישיבה טענו כי יש להשאיר את המורטריום לחמש שנים בטענה שתחום המדע הוא תחום שמשתנה כל הזמן וקביעת החוק לתקופה מוגבלת מעבירה מסר חיובי לציבור. "איסור קבוע נותן מסר שלילי למחקר ולא ברור מה יתרון האיסור", אמרה ד"ר זלינה בן גרשון, סגנית יו"ר ועדת הלסינקי. עוד נטען, כי קביעת החוק לתקופה בלתי מוגבלת תגביל את המחקר הרפואי, גם בתחומים שאינם מתייחסים לשיבוט בני אדם.

ד"ר אהרון צוקרט, מנהל האגף למו"פ הדסה עין כרם: "החוק הקבוע מחסל את התמריץ לדיון ציבורי. רק חרב הזמן ופקיעת החוק הביאו לדיון הזה". פרופ' בנימין ראובינוף, מנהל מרכז הדסה לחקר תאי גזע עובריים: "החוק הזה הוא ייחודי ואי אפשר להכליל אותו. החוק הזה עוסק בנושא כל כך מדעי וצריך לצאת עם מסר שכמו שהמדע דינמי, גם החוק אינו קובע מסמרה קבועה".

ח"כ אופיר פינס אשר אף הוא היה בדעה כי יש לקבוע את החוק לתקופה בלתי מוגבלת, אמר כי על ידי קביעת החוק לחמש שנים בלבד אפשר להעביר מסר מוסרי לפיו, האיסור רלוונטי כל עוד השיבוט אינו מצליח. אבל כשזה יצליח זה יהיה מותר.

גם נציגת לשכת עורכי הדין, עו"ד נורית בבניק הייתה בדעה כי החוק צריך להיות קבוע, וכך גם נציב הדורות הבאים. פרופ' רמי רחמימוב, המדען הראשי של משרד הבריאות אמר כי יש להשאיר את המורטריום לחמש שנים, וזאת משלושה טעמים: הדבר מבטיח אינטרקציה בין מחוקק למדע, המדע הוא דבר דינמי, ונקודה נוספת מתייחסת לנקודת הראות של אנשי המדע. "כמה פעמים אנו חושבים על הבעיות האתיות והמוסריות של הדברים", אמר פרופ' רחמימוב. "לא הרבה. העובדה שזה מגיע לכנסת מחייבת אותנו לחשוב על הדברים".

יו"ר הוועדה, ח"כ פולישוק, אמרה כי בכל מקרה הוכנס להצעת החוק החדשה סעיף, לפיו ועדת הלסינקי תהיה חייבת לדווח לוועדת המדע פעם בשנה. "השאלה, האם אנו רוצים שאדם ייצר אדם אחר, אינה קשורה למדע אלא למוסר, ולכן אפשר לאסור שיבוט לצורכי רבייה באופן קבוע, בייחוד שלא השתכנעתי שהדבר פוגע בהתקדמות המדע". עם זאת הוסיפה ח"כ פולישוק כי בפני המתנגדים להחלטה עומדת עדיין אפשרות לפנות לשר הבריאות ולבקש ממנו להגיש הסתייגות ולהגיש הצעה אחרת משלה. "אני נותנת לכם את הכלים כדי שתוכלו להעביר את עמדתכם. זה עוד לא אומר שסגורה לכם הדרך". בנוסף לחובת הדיווח לוועדת המדע פעם בשנה, הוחלט כי יש לקבוע בחוק שהשר הממונה (שר הבריאות) יקבע בתקנות הוראות לעניין סמכויות הפיקוח והבקרה של הוועדה המייעצת, לצורך יישום החוק, ותקנות אלה יוגשו לאישור ועדת המדע תוך 6 חודשים. 

ביום ה- 12/1/04, התקיים דיון בקשת רוויזיה.

 "אני נגד שיבוט לצורכי רבייה היום, מחר ובעוד חמישים שנה", הסבירה ח"כ פולישוק את החלטתה. אני עושה את כל המאמצים לקדם את המחקר הרפואי, אך שיבוט לצורכי רבייה הוא נושא ערכי-מוסרי ממדרגה ראשונה, לפני שהוא נושא מדעי. אין שום קשר בין השניים וכל מי שמנסה לקשור ביניהם טועה ומטעה. לכן אני מחויבת להצביע על פי צו מצפוני".

ח"כ אופיר פינס (עבודה) תמך בדעתה של ח"כ פולישוק, באומרו כי הכנסת תעביר מסר שגוי אם הוועדה תאשר עכשיו את הרוויזיה. "המסר שיתקבל יהיה שנכון לעכשיו הכנסת נגד שיבוט אך בעוד חמש שנים נחשוב אולי אחרת. יש לקבוע עכשיו שהכנסת נגד שיבוט בני אדם לתמיד", אמר. 

ח"כ דהאמשה אמר כי חייבים להגיד לציבור באופן חד משמעי שהכנסת נגד שיבוט בני אדם ואם תתקבל הרוויזיה ייצא מסר הפוך, כאילו הוועדה חזרה מעמדתה נגד שיבוט.

עו"ד נירה לאמעי מנציבות הדורות הבאים בכנסת, הביעה עמדה התומכת באיסור קבוע של החוק.

ח"כ גילה גמליאל , הייתה בעד הצעת הממשלה. "אני נגד שיבוט של בני אדם ואני בטוחה שהדרך הנכונה לבחון את ההתפתחויות, היא לדון בהן מחדש בעוד חמש שנים".

כאמור, ברוב של 5 מול 3, התקבלה הצעת הרוויזיה והוועדה תשוב ותדון בסוגיית משך תוקפו של החוק.

ביום ה- 1/3/04,  בישיבה סוערת שהתקיימה, הוחלט כי החוק האוסר על שיבוט בני אדם שיובא לקריאה שנייה ושלישית במליאה יהיה ל-5 שנים בלבד, ולא לתקופה בלתי מוגבלת, כפי שדרשה יו"ר הוועדה.

 הדיון, שהתקיים לאור בקשת הרוויזיה של ח"כ לאה נס, שינה את החלטה מהישיבה הקודמת, שהתקבלה בקולה היחיד של ח"כ פולישוק, ולפיה החוק שיתקבל לא יהיה זמני. עם זאת, ברגע האחרון הצליחה יו"ר הוועדה להכניס תיקון בסעיף המטרה של  החוק, אשר קובע בצורה חד משמעית, כי "מטרתו של החוק למנוע שיבוט לצורכי רבייה בבני אדם, ע"י קביעה שלא יתבצעו סוגים של התערבות גנטית בבני אדם...". יצוין, כי לא היתה מחלוקת בדבר הצורך לאסור שיבוט לצורכי רבייה, כאשר השיבוט היחיד המותר הוא לצרכי ריפוי, אלא רק בדבר משך תוקפו של החוק. הטענה של המתנגדים לתוקף בלתי מוגבל של החוק, הינה כי הדבר יפגע בהתפתחות המחקר המדעי. "מדען לא יעבוד בכלל על תיקון של גן, למשל למחלת ההמופיליה, אם ידע כי הדבר לא יכול להביא פירות אמיתיים, כלומר שאי אפשר יהיה ליישם את המחקר", אמר המדען הראשי של משרד הבריאות, פרופ' רמי רחמימוב.

המצדדים באי הגבלת החוק בזמן, טענו כי האמירה בדבר איסור השיבוט צריכה להיות חדה וברורה.

ח"כ פולישוק: "אנו שואלים כאן שאלה מוסרית: האם אנחנו בעד האפשרות שייצרו תינוקות בשיטה של שיבוט. לכן, ישראל צריכה לקבוע עמדה עקרונית ולא מסויגת בזמן, לפיה, שיבוט לצורכי רבייה יהיה אסור לתמיד. ומי שמנסה לומר כי הדבר פוגע במדע מטעה, בתמימות או שלא בתמימות".

בעמדה זו תמך גם נציב הדורות הבאים, השופט בדימוס שלמה שהם, אשר אמר כי ההכרעה איננה הכרעה מדעית אלא יישומית. "צריך לקבוע נורמה חדה וברורה כפי שנקבע בכל העולם, ולא לקבוע הוראת שעה שמשמעותה - אנו לא בטוחים בנורמה, אז אנחנו משאירים פתח מילוט", אמר הנציב.

 ח"כ אופיר פינס: "השארת הזמניות של החוק לא קובעת דבר וחצי חצי לגבי יכולת המדענים לעבוד. היא קובעת רק דבר אחד: שהאמירה שלנו נגד שיבוט בני אדם היא לא חד משמעית". יצוין כי ח"כ פינס כבר הגיש הסתייגות נגד זמניות החוק, אשר תעלה להצבעה במליאה. באופן יוצא דופן נכחו בישיבה 10 מתוך 12 חברי הוועדה.

בעד הצעת החוק האוסרת שיבוט בני אדם לתקופה בלתי מוגבלת הצביעו ח"כים מלי פולישוק ודאהמשה, ואילו בעד מורטוריום ל-5 שנים, הצביעו הח"כים: לאה נס, גילה גמליאל, אילנה כהן, נסים זאב, יעקב מרגי, ג'מאל זחאלקה. ח"כ פרופ' אריה אלדד, אשר תמך במורטוריום ל-5 שנים התקזז עם ח"כ מתן וילנאי אשר סבר כי האיסור צריך בלתי מוגבל.

ביום 22/3/04 אושר החוק במליאת הכנסת בקריאה שניה ושלישית. כמו כן הוחלט לקיים דיון ציבורי אחת לשנה בנושא.