הישיבה התכנסה בעקבות פנייתו של סטודנט צעיר, המלמד ב'אוניברסיטה לעם', בשם אחד מתלמידיו. תלמידו, עולה מאתיופיה, בשנות החמישים לחייו, עלה לארץ במסגרת 'מבצע משה' בשנת 1984. כשהגיע לארץ, שיכנו אותו ואת משפחתו בנתניה, שם גם לימדו אותם עברית בסיסית באולפן של מרכז הקליטה. למרות לימודים אלה, העולה אינו יודע עד היום קרוא וכתוב, דבר המקשה עליו בחיי היומיום. הוא אינו זכאי עוד ללימודים באולפן מטעם המדינה מאחר וזכאות זו לעולים מאתיופיה, פגה לאחר שהות של-15 שנה בישראל, ואילו הוא חי כאן כבר-30 שנה. הסטודנט אצלו לומד העולה מאתיופיה, פנה בשמו לאולפן באופן פרטי, אך נאמר לו, כי אין אף עולה מאתיופיה שסיים קורס בעברית שנים האחרונות, ולכן ההרשמה אינה כדאית עבורו. העולה, אב לשישה ילדים, אינו עובד עקב בעיות בריאותיות, ומקבל קצבת ביטוח לאומי, מראה רצון ללמוד ולהבין את השפה על מנת שיוכל לעזור לילדיו. כאשר פנה למוקד הקליטה בעיר הסמוכה למקום מגוריו, נתקל בסירוב לסיוע, מאחר ואינו תושב העיר בה פועל המוקד.

יו"ר הועדה, ח"כ עדי קול, הצביעה על אחת הבעיות הבולטות שעלו מסיפורו האישי של העולה מאתיופיה. לדבריה, השנה הראשונה בה העולים מגיעים לארץ היא עמוסה מאוד ומתמקדת במציאת פרנסה, בהתאקלמות, בדאגה למשפחה ועוד. העולים מאתיופיה נדרשים ללמוד בבוקר שעות לימוד רבות באולפן. מצב לחוץ זה, גורם, לעיתים, לכך שהשפה אינה נקלטת כראוי, ולכן הרצון ללמוד אותה לעומק, צץ רק בשלב מאוחר יותר. לכן, העובדה כי המדינה מעניקה זכאות לאולפן למשך 15 שנה לעולים מאתיופיה אינה מספיקה. עוד התברר בישיבה כי זכאות זו אינו מעוגנת בחוק. על פי החוק הזכאות ללימודי אולפן לעולים מאתיופיה ניתנת רק למשך עשר שנים, ואילו הארכת הזכאות ל-15 שנה היא הוראת שעה בלבד.

גב' שרה רובינשטיין, מפקחת ארצית על הנחלת הלשון מטעם משרד החינוך, אמרה כי נעשים מאמצים בשטח על מנת להעניק את ידיעת השפה, כמו גם קרוא וכתוב, לעולים במרכזים השונים. יחד עם זאת, תכניות הלימוד נמצאות בבדיקה וזאת על מנת לשפר ולייעל אותן. לדבריה, לימודי השפה במרכזי הקליטה הם יעילים, וממיינים את העולים לקראת הגעתם ללימודי ההמשך במרכזים השונים. עוד עלה מדבריה, כי מספר העולים הנרשמים ללימודי המשך ביישובי הקבע משתנה, ולעיתים אינו גבוה. העולים שעוברים ממרכזי הקליטה אל יישובי הקבע, אינם פנויים דיים ללימוד השפה, מאחר והם עסוקים במציאת פרנסה ובהתאקלמות.

לטענה כי העומס בו שרוי העולה החדש בשנתו הראשונה הוא רב, הצטרף גם דוד יאסו, מנהל אגף קליטת עולי אתיופיה במשרד לקליטת עלייה, אף הוא ממוצא אתיופי. מניסיונו האישי תיאר את חוויית הקושי של המבוגרים להתרכז בלימודי השפה כאשר הם צריכים לדאוג למשפחתם. עוד הוסיף, כי ישנם 22 מוקדי קליטה הפזורים בערים שונות ברחבי הארץ, בהן ריכוז אוכלוסיית העולים הוא הרב ביותר. מוקדים אלה דואגים לתחומים שונים בחיי העולה כגון תעסוקה ושפה. המוקדים הללו אמנם מטפלים רק בפונים המתגוררים בעיר שבה הם פועלים, אך ניתן לפנות לוועדת ערעורים, על מנת שעולה שאינו מתגורר בעיר בה פועל המוקד, יזכה לטיפול ומענה.

לקראת סיום הישיבה ח"כ שמעון סלומון אמר כי חשוב להתמקד במטרה, ולאפשר לעולים מבוגרים ללמוד באולפן גם אם עברו יותר מ-15 שנה משנת עלייתם. לכן, יש צורך לטפל במכשולים העומדים בדרך למטרה זו. כמו כן, יש צורך לבדוק את תכנית הלימודים באולפנים והאם היא אפקטיבית עבור העולים. לדבריו, תמיד קיימת היכולת להשתפר בתחומים אלה. בנוסף, יש צורך להפוך את המידע על המוקדי הקליטה השונים לנגיש עבור העולים, ולייעל את השירות בהם. יוצא מכך שגם ערים בהן לא פועל מוקד קליטה יסופחו למוקדים הנמצאים בקרבתם.