בכנסת ציינו היום (שלישי) 100 שנה להצהרת בלפור, וכך גם בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. יו"ר הוועדה, ח"כ אברהם נגוסה (הליכוד) הדגיש כי "הצהרת בלפור הייתה ההכרה הראשונה של אומות העולם בזכותו של העם היהודי על מולדתו. ההצהרה לא יצרה את הקשר של היהודים אל ארצם – אלא רק הייתה הודאה של האומות הנוצריות בקשר זה. ההצהרה היא תעודת הוקרה לבריטניה, שזכתה להיות הראשונה בהכרה זו. אחר כך בריטניה עצמה ניסתה לסגת מההצהרה ומיישום משמעותה בשטח – כמו עליה חופשית, התיישבות יהודית, גאולת קרקע ע"י יהודים בארץ – ואנו בעצמנו היינו צריכים לממש בכוחנו את הקשר שלנו למולדת: ע"י עליית מעפילים, ע"י עליית ישובים ללא היתר מממשלת המנדט, ובעיקר ע"י גירוש הבריטים במלחמת המחתרות – והקמת מדינתנו העצמאית". נגוסה קרא לשיתוף פעולה של משרדי הממשלה, הארגונים היהודיים בעולם ואוהדי ישראל למאבק בתנועת החרם (BDS).
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) הדגישה כי מדובר "בצעד נועז ולא-מובן-מאליו מצד בריטניה. למרות החששות מתגובת העולם הערבי, היא בחרה להיות בצד הנכון של ההיסטוריה". לדברי חברתה לסיעה, יעל כהן-פארן, "מאה שנה הוא פרק זמן קצר מאד בהיסטוריה, ומלמד כמה המצב בעולם שברירי מבחינה שינויים מדיניים, ועלינו לשמור על הישרדותנו כאן, במקום כה-רגיש".
אופיר קריב, מנהל מחלת צפון אירופה במשרד החוץ, ציין את ההצהרה כ"נכס מדיני ממדרגה ראשונה, ומצוין בשורת אירועים בבריטניה ובמדינות רבות אחרות, כביקורו של ראש הממשלה בלונדון בשבוע האחרון, פרסומים מקיפים ברשת החברתית, שני סרטים, טקסים, קבלות פנים ועצרות".
יאיר פריימן, מנהל התקשורת, במשרד לעניינים אסטרטגים והסברה, סיפר על המאבק בדה-לגיטימציה נגד ישראל, ובהם הפגנות נגד ההצהרה, והדגיש כי נרשם כישלון של הארגונים האנטי-ישראליים, דעיכה בסיקור התקשורתי, מיעוט משתתפים בהפגנות-הנגד וירידה בתשומת הלב הציבורית. מנגד, נרשם גידול בהשתתפות בעצרות פרו-ישראליות, ובשנה הקרובה יצוינו 70 שנה להקמת המדינה.
ראובן שלום, מזכיר הנהלת ההסתדרות הציונית, עצם נכונותה של בריטניה, אז האימפריה השלטת ברוב העולם, לשאת באחריות בהקמת בית לאומי לעם היהודי היא הישג עצום לתנועה הציונית. הציונות היא אידאל שלהגשמתו אין סוף.
