אברהם נגוסה (הליכוד) הדגיש כי "העולים החדשים באים לישראל מתוך בחירה ואהבה למדינת ישראל. רוב העולים לישראל הם אקדמאים שחיו בהודו ברמה בינונית גבוהה. אך בגלל פערי המחירים בין הודו לישראל, כשהעולים מהודו מגיעים לחיות בישראל, מעמדם הכלכלי יורד מאוד בישראל. למרות שמדובר בדוברי אנגלית, מתקשים העולים מהודו למצוא תעסוקה שמתאימה להכשרתם ולהשכלתם מהודו. העולים לרכוש דיור בשוק החופשי בגלל פערי המחירים בין הודו וישראל והעדר יכולת להתפרנס במקצועות בהתאם להשכלתם מהודו". בעבר דנו בסיוע בתעסוקה ודיור לעולי הודו, בהכרה בתארים אקדמאיים בהודו, היעדר עובדים סוציאליים באנגלית ועוד. בטרם העלייה לישראל, כללה הקהילה היהודית ההודית 24,000, שחיו במומבאי, כלכותה, דלהי, אחמדאבאד וטהאנה.
נגוסה: שנכנסתי לתפקידי בועדת הקליטה ראיתי לעיניי את הבעיות שקיימות בעדות שונות ושמחתי להאזין לכולם ולנסות למצוא פתרונות. על ראשי הקהילות לא לשבת בחיבוק ידיים ולדרוש את הזכויות להן הן זכאיות בתחום המורשת.
כיום חיים בישראל כ80,000 מבני הקהילה ההודית- 60,000 "בני ישראל", קוצ'ינים בני מנשה ובגדדים. כ-5000 יהודים עדיין חיים בהודו. בישראל חיים כ3000 בני מנשה ושר הפנים הבטיח ב2017, לפעול בממשלה להעלות לישראל את 7000 בני קהילת שבט בני המנשה מהודו. לפי נתוני משרד הקליטה משנת 2006 עד 2016 עלו מהודו לישראל 2154 עולים חדשים.
העולים החדשים מהודו, כשאר העולים נתקלים בבירוקרטיה הישראלית, בחוסר יכולת למצות זכויות ולקבל סיוע ממשרדי הממשלה השונים. גם מספרם הקטן של העולים לישראל, לא מאפשר לנהל חיי קהילה "עשירים ומגוונים" בישראל וגם להיות מודעים לתהליכים ולמיצוי זכויות מיטבי עבורם.
לדברי אבנר אייזיק, יו"ר מורשת יהדות הודו, שיזם את הדיון, יש לטפל במקביל בסיוע לעולים - ובשימור מורשת הקהילה. הוא קרא לסיוע בתמיכה במשכנתא, השמה מקצועית, סיוע למתגייסים, ולהשוואתם בתנאים לעולי אתיופיה. "אוכלוסיית בני מנשה זהים כמעט לחלוטין לעולי אתיופיה ולכן ראוי להשוות את התנאים והזכויות". הוא קרא לבדוק את מיקור החוץ שמעניק משרד הקליטה בטיפול בבני-המנשה, כמו האטת קצב העלייה, וקרא למשרד להדק את הפיקוח, והבקרה בנושא. בנוסף, הוא הדגיש כי עולי בני-המנשה לא נספרים כעולים מהודו, כיוון שבתחילה הם מגיעים במעמד "תושב זמני", ורק בארץ משלימים את הליך הגיור ומוכרים כיהודים. לדבריו, "לא יתכן שעד היום מדינת ישראל הקימה בית למורשת יהדות הודו, והכניסה מורשת זו למערכת החינוך".
ניסים מוזס, היסטוריון של יהדות הודו, ציין את ההבדלים העשירים בקהילות השונות בהודו (בגדדים, קוצ'ין, בני ישראל ובני המנשה) במאכלים, מנהגים, לבוש, שפות, אדריכלות, היסטוריה וספרות. ריקי שי, לשעבר חברת מועצת עיריית אשקלון, סיפרה על "בית האישה" בנינוח הודי ושבוע תרבות הודו, וקראה להענקת מלגות לסטודנטים בני העדה ועידוד מחקרים בנושא. מיקום מרכז המורשת בנבטים בדרום יהווה מכשול לרבים מבני העדה הגרים במרכז הארץ.
לדברי דוד הוקי נציג בני המנשה, "יש לנו בעיה שקהילת בני מנשה תהיה מצורפת לבית המורשת עם שאר יהדות הודו מכיוון שהיא שונה לחלוטין", אמיר וידר, נציג עיריית רמלה מסר כי "ראש העיר מעוניין מאד לקדם את נושא בית המורשת ונשמח לקבל סיוע בתקציבים לנושא", ואילו מיכאל ביאז נציג משרד הקליטה מסר כי "המשרד מתקצב רשויות מקומיות בפעילויות לקהילות שונות ובניהן יוצאי הודו. בשנת 2018 הוקצו כמיליון ₪ לבני המנשה".
מצגת המרכז.
