​חוק חופש המידע מונה רשימה של גופים המוגדרים כ”רשות ציבורית” שעליה חלות הוראות החוק. בית המשפט העליון קבע כי המוסדות להשכלה גבוהה, אינן בגדר ”רשות ציבורית” לעניין החוק, ועל כן הוראות החוק אינן חלות עליהן.

בשנת 2005 אישרה ועדת חוקה של הכנסת את קביעתה של שרת המשפטים, ולפיה מוסדות להשכלה גבוהה, אשר המדינה משתתפת בתקציבם, ייחשבו כ”רשות ציבורית” לעניין תחולת הוראות חוק חופש המידע, בכל הנוגע לניהול ענייניהם הכספיים, למעט בשני עניינים. גילוי זהות תורמים שהביעו את דעתם שאינם מעוניינים בגילוים. וכן מידע על תקציבים ומענקים למחקר מסוים, במידה שמסירת המידע עלולה לחשוף קיום מחקר שאינו ידוע לציבור, וחשיפת המחקר עלולה לפגוע בו.

הצעת החוק של ח”כ מיקי רוזנטל מבקשת לקבוע כי חוק חופש המידע יחול על מוסדות להשכלה גבוהה שהמדינה משתתפת בתקציבן, וזאת לא רק לעניין ניהול ענייניהם הכספיים כפי שהדבר כיום, אלא לכל דבר ועניין. בדברי ההסבר להצעה”ח נכתב ”בפועל, המוסדות האקדמיים ניצלו הגדרה צרה זו לחסום בקשות מידע רבות”.

ח”כ מיקי רוזנטל אמר בדיון ”זכותו ואף חובתו של הציבור לדעת. הצעתי לוועד ראשי האוניברסיטאות להגיע להבנות, לצערי הם לא נענו”.

ח”כ עדי קול שניהלה את הדיון בהצעה”ח אמרה ”אנחנו עומדים מאחורי האמירה שהמוסדות האקדמיים צריכים להיות שקופים, לרבות הוצאות כספיות של המוסדות”.

נציג המועצה להשכלה גבוה ונציגת ועד ראשי האוניברסיטאות, התנגדו להצעת החוק. לעומתם, נציגת התנועה לחופש המידע ונציגת התאחדות הסטודנטים, תמכו בהצעה”ח.