​נציגי לאומי בוועדת הכספים: "מוחקים מאות מיליוני ₪ לציבור"

 

 

 

 

 

     סלומינסקי הדגיש, כי "המטרה איננה לייצור 'עליהום' על הבנקים או על בעלי ההון וגם לא לצורך דיון ספציפי במקרה של דנקנר, אלא בעיוותים הקיימים בתהליך הקצאת האשראי במערכת הבנקאית שבסופו של דבר מוביל למחיקת חובות. יש לבדוק כיצד אנשים בונים אימפריות מכסף שרובו כסף ציבורי, שהוא כסף קל וניתן להעסיק אנשים במשכורות בלי חשבון ולחלק דיבידנדים ללא חשבון ובסוף לזכות במחיקת חוב. עלינו לוודא שהכסף של הציבור מוגן, ושהעובדה שמדובר בכסף ציבורי איננה מעודדת לקיחת סיכונים בלתי מחושבים". סלומינסקי פנה לחברי ועדת הכספים, בבקשה שעד השבוע הבא יעבירו לו הצעות קונקרטיות לטיפול פרלמנטרי בסוגיה.

 

     יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר: "פעילות עסקית כרוכה בסיכון, אחרת מוותרים על תשואה. הסדרי חוב הם אפשריים אך אנו כרשות מוטרדים מהיקף תופעת הסדרי החוב והתספורות ואנחנו פועלים על-מנת למזער את התופעה ע"י כלים שונים, בין השאר ע"י העמדת מקסימום מידע בזמן אמת למשקיעים לקבל החלטות מושכלות. מתוך סך חוב של 750 מיליארד ₪ של הסקטור העסקי, כ- 300 מיליארד הם של החברות הציבוריות באמצעות הנפקת אג"ח והמוסדיים וכ- 400 מיליארד זה הבנקים".

 

     המפקח על הבנקים, דודו זקן: "ישנן שתי בעיות: א. ריכוזיות האשראי שניתן לקבוצות עסקיות גדולות, שהיא תמונת ראי של הריכוזיות במשק ומשתקפת גם באשראי החוץ-בנקאי. בעיה זו מטופלת באמצעות חוק הריכוזיות שמונח על שולחן ועדת הכספים.  ב. היצע האשראי למגזר הקמעונאי (משקי הבית ועסקים קטנים) שנסמך רובו ככולו על המערכת הבנקאית. יש להרחיב את היצע האשראי למגזר זה. סיכון האשראי הוא סיכון מרכזי בבנק וכך מתייחסות לכך גם רשויות הפיקוח ולכן נקבעים כללים לניהול סיכון האשראי וגם לניהול הסדרי החוב".

 

     זקן סקר את היקפי האשראי: "סך האשראי שהמערכת הבנקאית מעמידה: 860 מיליארד ₪, מתוכם 415 מיליארד ₪ למגזר העסקי (מתוכם 60 מיליארד לעסקים קטנים), 360 מיליארד ₪ למשקי בית, מתוכם 240 מיליארד ₪ למשכנתאות ו- 86 מיליארד ₪ ללווים בחו"ל. באחוזים: 48% מהאשראי למגזר העסקי, 42% למשקי הבית ו- 10% לפעילות בחו"ל. הנחת היסוד שלנו היא שהלוואות צריך להחזיר עד השקל האחרון, בין משק הבית ובין בעל הון ויש למצות את כל הדרכים לגבות את החוב לגבי כולם. וכך אנחנו גם פועלים. הבעיה היא בריבוי הסדרי החוב, שיכולה להשליך על נורמת התשלומים במשק. הדירקטוריון והנהלת הבנק אחראים לפעילות. הפיקוח על הבנקים לא מקבל מידע מוקדם על העסקאות. יש לנו אחריות לטובת הציבור אך הסמכות איננה להחליט בשם הבנקים, אלא בבדיקת התהליכים, אם יש חשש לאי סבירות קיצונית".

 

     ח"כ זהבה גלאון (מר"צ): "מפלים את הציבור בהקצאת האשראי. אזרחים רגילים עומדים בפני ריביות מפלצתיות ואינם זכאים לתנאים הנוחים של הטייקונים, שהקימו פירמידות ובסוף מבקשים הסדרי חוב. ולמרות שהם כושלים פעם אחר פעם מקבלים אשראי. לא יתכן שהחלטות בסדר גודל כזה, על כוס קפה בארבע עיניים".             

     ח"כ איילת שקד(הבית היהודי) קראה להקמת ועדת משנה של ועדת הכספים לבדוק את הסדרי החוב בדלתיים סגורות. "האם המפקח על הבנקים בדק ב- 2008 את שינוי תנאי האשראי ע"י בנק לאומי במקום הסדר חוב?".          

     ח"כ דב חנין (חד"ש): "מחיקת החובות הן רק חוליות אחרונות בשרשרת של ליקויים. בעלי ההון שולטים בעם בכספו של העם. הפיקוח לא עובד ואנחנו נבחרי הציבור צריכים לעשות מעשה".              ח"כ משה גפני (יהדות התורה): "הבנקים נותנים הלוואות לבעלי עסקים, גם כשהם יודעים שלא בטוח שיוכלו לעמוד בהן ומתברר שיש קשרים אישיים, בו בזמן שעם משפחות קשות יום פועלים בקשיחות אימתנית. חייב להיות שוויון בהתייחסות ללווים גדולים כקטנים ואם יחסר כסף לבנק, שיפחיתו משכורות לבכירים.           ח"כ רובי ריבלין (הליכוד-ביתנו): ״לציבור אמון אדיר בבנקים. כנציגיו, עלינו לבדוק את התנהלות הבנקים. כאזרח, חשבתי כל השנים שהגוף הפיננסי היחיד שאני יכול לסמוך עליו הוא הבנקים ולכן הפקדתי בו את כספי, אך הבנקים מסכנים את האמון בגלל מראית עין של מניפולציות ויד רוחצת יד".                 ח"כ ניצן הורביץ (מר"צ): התופעה אינה ייחודית לישראל. גם בעולם יש מקרים שניתן אשראי מופרז לבעלי עסקים שהתאפשר בגלל קשרים חברתיים, מוניטין תקשורתי וכד'. הבעיה בריכוזיות; אותם אנשים הקשורים זה בזה וגם במערכת הבנקאית. לפעמים צריך לגעת בנכסיו של בעל הון שסיבך את המערכת".               ח"כ מיקי רוזנטל (העבודה): "במקרה האחרון בבנק לאומי, מדובר באדם שלקח הלוואה על סמך זיופים ועל סמך זה הוא קנה בנק. תפקיד הפיקוח על הבנקים היה להזהיר שפה מדובר באנשים מסוכנים. היו נורות אדומות אך הפיקוח על הבנקים כשל. צריך לחקור מה היה שם. מדובר בחבורה קטנה שחבריה משתתפים באותם קוקטיילים. אנשים שהתנהלו שלא בתמימות ויש למצות עמם את הדין".                  ח"כ אלעזר שטרן (התנועה): "צריכה להיות חובת צינון ומי שמנהל את נכסי המדינה לא יכול מיד לעבור לסקטור שאחר-כך רוכש אותם במחירי חיסול".

 

     מנכ"ל איגוד הבנקים, משה פרל, בנחרצות נגד הטענות על התנהלות שערורייתית של הבנקים: "שיעור האשראי 2.9% מסך האשראי הניתן בישראל הוגדר כפגום לעומת ה- OECD שם זה עומד על 5.2%. כלומר אי האמון במערכת הבנקאית בישראל משולל יסוד. וזה על בסיס נתוני הפיקוח על הבנקים. אנחנו יודעים לנהל את החוב יותר טוב מאשר בעולם, יותר טוב מאשר בארה"ב, ומרוב מדינות אירופה.  גם רמת במחיקות של חובות למשקי הבית גבוהה מזו הנהוגה בעולם. מהנתונים קשה מאוד להגיע למסקנה שעלתה בתקשורת. תהליך החיתום על הלוואות הוא מורכב ומסודר ובוחנים את הדברים בצורה מקצועית ולא על בסיס גחמות פרסונליות".

 

     סמנכ"ל שיווק בבנק לאומי, אבירם כהן: "תיק האשראי של לאומי עומד על 240 מיליארד ₪, ללקוחות גדולים המטופלים ע"י החטיבה העסקית (מעל 100 מיליון ₪) עומד על כ- 40 מיליארד ₪". בתגובה לרמיזות של ח"כים, לפיהן יש יחס מיוחד לקבוצה קטנה של בעלי הון מובילים אמר: "אין אשראי פרטי בבנק לאומי". שום דבר אינו מתקבל עפ"י גחמה אישית והכל מאושר בדרגים הגבוהים ביותר וגם ע"י הדירקטוריון. מאות מיליונים ₪ נמחקים לציבור ולמגזר הקמעונאי".

 

     מלבד כהן, השתתפו בדיון גם ראש מערך אשראים מיוחדים של הבנק, אסנת טננבאום ומנהל הרגולציה של הבנק, ברכיה רוזנברג.