סלומינסקי חיווה את דעתו, כי "נוסח חוק הריכוזיות המונח על שולחן הוועדה צריך להשתנות" וכי "יש להקשיח אותו, כך שפירמידות עסקיות תוכלנה לכלול לכל היותר שתי שכבות של חברות ציבוריות". בעניין החיוב לבעלי שליטה להיפרד מחברות ציבוריות שברשותן בשכבות הרביעית וחמישית, אמר סלומינסקי, כי "יש לקבוע זמן מקסימלי של ארבע שנים, אך בעניין של מכירת חברות משכבה שלישית, יש מקום לשקול לתת יותר זמן, מתוך הצורך למנוע זעזועים גדולים ופגיעה בערכן של החברות בשכבה זו. בשכבות הרביעית והחמישית, בעל השליטה שולט עם מעט מאוד כסף בחברות ופועל בעיקר באמצעות הכסף שמקבל מהציבור והדבר מאפשר 'דברים לא טובים', כגון לקיחת סיכוני יתר ואילו בשכבה שלישית, כבר יש יותר ממון משלו שמושקע בחברות".

 

     "גם בעניין דרגות החופש של בעל השליטה לבצע מהלכים עסקיים בחברות שבשליטתו, יש להבחין בין השכבות השונות. כאשר מדובר בשכבה שלישית, בהן בעל השליטה משקיע בעצמו יותר, יש לאפשר לו יתר חופש פעולה, אך בשכבות רביעית ומעלה, יש להטיל עליו יותר מגבלות, לרבות תלות מוגברת בדירקטורים מטעם הציבור".

 

     יחד עם זאת, סייג סלומינסקי את דבריו, ואמר לחברי ועדה רבים שביקשו להחמיר כמה שיותר את חוק הריכוזיות, כי "יש להיזהר שבסופו של דבר לא נמוטט את המגזר העסקי. ישנם נכסים פיננסיים, שייתכן שאם יוצאו ע"י בעלי שליטה למכירה, לא יהיו להם קונים במשק הישראלי.

 

     יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר, שכאמור מתנגד להקשחת החוק לשתי שכבות בלבד ואף ייצג עמדת מיעוט בוועדת הריכוזיות, חזר על עמדתו, כי "אין ספק שצריך לעשות מעשה ועל כן ביקשנו להביא לקיפול שכבות ושלוש שכבות הוא הפתרון הטוב והמידתי ביותר. אנו במצב כלכלי לא פשוט היום ומסובך מאד בתקופה הזו לעשות מיזוגים. בתקופה כזו זה כמעט תוהו ובוהו של התארגנות החברות מחדש ‫  ‫אם הועדה סבורה למרות זאת שראוי לקפל לשתי שכבות אני מבקש להמליץ לוועדה קיפול לשתי שכבות אלא אם בשכבה השלישית בעל השליטה מחזיק לפחות ב33 אחוזים מהזכויות ההוניות".

 

     ח"כ מירב מיכאלי (העבודה) דרשה להחמיר את הוראות החוק: "מדינת ישראל היא מדינה קטנה ומדובר בריכוז של כוח. בפוטנציה עלולה להיווצר בעיה. כמות הכוח שמרוכזת אצל אדם אחד ויש לזה השפעה במישורים הפוליטי, של הון-שלטון, החברתי, של חלוקה לא צודקת של משאבים, יוקר המחייה והיבטים נוספים. רצוי שהחוק הזה יפזר את כל סוגי הריכוזיות הקיימים כמה שיותר על-מנת להביא לחברה מתוקנת יותר.

 

     ח"כ משה גפני (יהדות התורה): "החשש הוא ממצב שבו אדם אחד ישתלט בשיטת התמנון על מערכות ענקיות במדינת ישראל. צריך לדעת לעשות את האיזון בין המציאות שבה אדם משקיע בכספו שלו בכמה עסקים לבין מי רוכש חברות רבות מכספי הציבור. ברור שבמקרה של זה הראשון יש לאפשר יותר חופש בשליטה על החברות ואילו במקרה השני יש לייצור יותר מגבלות".

 

     ח"כ אראל מרגלית (העבודה) הדגיש את החשיבות בחיזוק מעמדם של הדירקטורים מטעם הציבור, כחלק מההתמודדות עם השליטה הריכוזית בחברות בשכבות שונות. "אם חלק גדול מהאחריות יעבור לציבור כי הוא בעל מניות מרכזי, נדרש שדרוג במעמדם של הדירקטורים מטעם הציבור" אמר.

 

     נציג התאחדות התעשיינים בדיון, עו"ד עמיחי פינקלשטיין, הביע התנגדות להקשחת החוק ממצב מאפשר שלוש שכבות לשתיים בלבד. פינקלשטיין: "התאחדות התעשיינים סוברת, שראוי שתתאפשר שכבה שלישית באופן כוללני לכולם ולא לעשות הבחנה בין פירמידות חדשות לוותיקות. המעבר לשתי שכבות הוא פגיעה בשוק ההון. זה לא רק שיימכרו את החברות, שכן יש עוד שיטה להוציא חברה, ע"י מיזוג. למשל, ניתן להביא למצב שיש פחות חברה אחת שנסחרת בבורסה ובצורה כזו מעלימים את החברה משוק ההון. על-כן הוועדה צריכה לשקול שיקול אמיתי כמה שוק ההון יינזק במעבר משלוש שכבות לשתיים".

 

     בסיכום הדיון, הודיע היו"ר, סלומינסקי, כי "מכיוון שהוועדה נוטה ללכת על שינוי החוק והחמרתו לכיוון שיאפשר שתי שכבות בלבד, אזי בדיון הבא, נציג את התמונה הכוללת וכל ההשלכות של מעבר משליטה פירמידיאלית בשלוש חברות של חברות ציבוריות לשתי שכבות בלבד. הדבר חשוב, על-מנת שלא נשפוך את התינוק עם המים, ובבואנו לתקן עיוותים משקיים הנובעים מעודף ריכוזיות, נגרום לפגיעה קשה בחברות ולפגיעה בערך מניותיהן. יש לזכור, שגם לכך יש השפעות מזיקות רבות על הציבור כולו".