הוועדה לזכויות הילד, בראשות ח"כ יפעת שאשא ביטון (כולנו), דנה היום (ג') בהתמודדות מערכת החינוך עם האלימות בבתי הספר.
יו"ר הוועד אמרה בפתח הדיון: "אנו עוסקים היום בנושא כאוב. אנו מקבלים המון פניות עם מקרים של ילדים שלא חשים בטוחים בבית הספר. הם חווים אלימות פיזית, חרמות או אלימות מילולית, וזה מתרחש הן במרחב הפיזי והן במרחב הווירטואלי ברשתות החברתיות. הילדים מרגישים חשופים ולא מוגנים, ומולם אנו מוצאים אנשי חינוך ומערכת חינוך בחוסר אונים, שלא יודעים איך להתמודד עם התופעה. אני לא מאשימה את המורים והמנהלים בשטח. הם לא יכולים לעשות את הדבר הבסיסי המתבקש במוסד חינוכי – הגנה על הילדים – כי לא ניתנו להם הכלים, המרחב לכך והזמן לכך. בית הספר הוא סיר לחץ והם מותקפים מכל כיוון אפשרי, ומשרד החינוך רק מעמיס עליהם עוד ועוד דרישות להישגים, ומיצ"ב, וחמש יחידות מתמטיקה, במקום לטפל בנושא האלימות. רק בסוף השבוע האחרון ראינו תחקיר על האלימות בבתי הספר, ונפתח עם הכתבת, יעל אודם, אשר הכינה אותו".
יעל אודם: "נחשפתי לאין ספור סיפורי אלימות, וכל אחד הוא אגרוף בבטן. רוב קריאות המצוקה הללו נפתרות ברגע שמוגשת שאילתה למשרד החינוך, אבל זה אבסורד שזוהי הדרך לטפל בדברים. קיים נתן בין חוזר מנכ"ל משרד החינוך לבין המציאות בשטח אצל המורים. עיתונאי הוא מסקר ולא אקטיביסט, אבל ברור שאי אפשר יותר לחכות שמשהו יקרה מצידו של משרד החינוך".
ח"כ מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): "מניסיוני, כמי שהיה מורה, אם הילד לא מרגיש בטוח בבית הספר, אין כל טעם בכל השאר. בחברה בחוץ יכולה להיות אלימות או פשיעה, אבל בית הספר אסור לו להפוך לראי, אלא חייב להיות ההיפך – התיקון. חייבים להעמיד כלים למנהל, למורים וליועצים, ולשתף את ההורים והרשויות, כדי להגיע לאווירה ואקלים בטוחים לתלמידים שלנו".
זאב גולדבלט, מנכ"ל פורום ועדי ההורים היישוביים: מדינת ישראל מחייבת את ההורים לשלוח את הילדים למשרד החינוך, אבל מה על ההורים לעשות כשבית הספר לא מגן על הילדים, לא מפני ילדים אחרים ואף לא מפני המורים? לפי בדיקה שלנו, רוב מוחלט של ההורים טוענים שבמוסד בו לומד ילדם יש אלימות. זו בעיה ממשית, ואילו משרד החינוך טומן את ראשו בחול, כפי שניתן לראות בבירור בתגובתם לתחקיר של יעל אודם, כי שלושה מקרים אינם מייצגים תופעה. הדיון כאן הוא תמרור ופקודה לכולנו לצאת מהאדישות ולפעול".
אבי קמינסקי אשר ייצג בדיון את מנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות, אמר: "אין יועצים בבתי ספר, וגם אלו שיש, אין להם תקנים מסודרים שמדינת ישראל מצאה לנכון לקבוע. גם בשירות הפסיכולוגי התקנון קיים, אבל נמוך מדי, וגם את המספר הקטן הזה של תקנים לא מצליחים למלא. פסיכולוגית מגיעה לארבע שעות לבית הספר, אז איך היא תבצע את כל מה שהיא צריכה ומבקשים ממנה. פניתי למנכ"לי החינוך והרווחה בכדי לייצר ביניהם תבניות עבודה מוסדרות. צריך עו"ס בהיקף כזה או אחר לכל בי"ס בשביל לספק את הראייה הטיפולית המרחיבה".
צופית גולן, פורום ועדי ההורים היישוביים: "אני מברכת על הקטנת הצפיפות בכיתות, אבל זה נעשה בפועל ע"י הקטנת חצרות בית הספר ובניית כיתות בהן, ולא הגדלת בתי הספר. ילדים צריכים מרחבי משחק והחצרות הופכות לסיר לחץ. ההפסקות הפכו להיות ג'ונגל ואני מכירה מקרה של ילד ששילם פרוטקשן בממתקים". בנה של צופית, אביב, אשר לומד בכיתה י"ב, ביקש להוסיף: " ממה שאני רואה, עיקר העיסוק של יועצת בית הספר הוא בכלל בנושא ההקלות וההתאמות, ששמו אותה אחראית עליהם, ויש לה תור מחוץ לדלת בכל רגע נתון, ובמקביל היא צריכה להתמודד עם נושאי ההתנהגות ונושאים האחרים. יכול להיות שרכזי התאמות יהיו פתרון לנושא".
בדיון השתתפו גם טל סעדה ושירה דרור, נציגי חניכים בארגון הנוער הגאה איגי: "אלימות כלפי נוער להט"ב במוסדות החינוך, שהיא פי 2.5 מאשר כלפי ילדים אחרים. ההטרדות המיניות הן פי 3 ו'הומו' עדיין נחשב קללה שמשתמשים בה באופן יום יומי. אין גורם אחראי למיגור התופעה הזו ואין גורם שייתן מענה לתלמידים".
ח"כ מאיר כהן (יש עתיד): "ניהלתי בי"ס 28 שנה. אני מקפיד בימי חמישי להמשיך ללמד ברחבי הארץ ומוצא בתי ספר, שנוצרה בהם תרבות שמשלימה עם אירועים שבתקופות אחרות היו נחשבים יוצאי דופן. בשיעור שלימדתי בכיתה י"א, בבי"ס בו יש גם תלמידים מוסלמים, קם תלמיד ואומר 'ערבי טוב זה ערבי מת', ומוחאים לו כפיים. מולי, בשורה הראשונה, יושב צוות ההוראה, ואף אחד לא מזדעק. כשאני שואל מורים למה הם לא מגיבים על דברים, הם אומרים שהם לא יכולים מול ההורים של התלמידים. פתרון בעיית האלימות יתחיל מכך שכל חלקי הפאזל החינוכי ערכי של התלמיד ידעו את תפקידם ולא יכנסו זה בתפקידו של זה".
יו"ר הוועדה: "אני כל כך מסכימה שצריך להגדיר מחדש את התפקיד של כל אחד מהשותפים. משרד החינוך, שרוצה להשתיק ושלא ידעו כמה בלאגן יש, נתן להורים את הכח הזה. נוצרה מציאות של מערכת שלא מסוגלת להתמודד, וצריך להחזיר את סמכות המורים ומהנהלים, דרך מדיניות שיוביל משרד החינוך. ניתן עכשיו למשרד את זכות התגובה, כאשר, לצערי, יושבים כאן שליחים שאני לא מקנאה בהם, במקום שיגיעו מקבלי ההחלטות וקובעי סדר העדיפויות כמו השר או המנכ"ל לדיון בנושא כה חשוב".
עינב לוק, מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה בשירות הפסיכולוגי במשרד החינוך: "אנחנו יושבות פה וחושבות בדיוק כמו כל הנוכחים כאן, שהנושא של אקלים בי"ס ומניעת אלימות זה הדבר הכי בסיסי שצריך לאפשר במערכת החינוך, כי ללא מוגנות אין למידה ואין עשייה. הדאגה לשלומם וביטחונם של הילדים היא לנגד עינינו כל הזמן. ככל שמוסדות החינוך יצליחו לבנות תכנית ארוכת טווח עם כל הגורמים, כולל ההורים, הסיכוי למוגנות ואקלים טוב בתוך מוסדות החינוך יעלה. מבחינתנו לא רק הטיפול באירועים הוא קריטי, אלא גם ההתמודדות למניעה לפני כן, זו תפיסת העולם. המפתח לשינוי הוא הכשרות אנשי הצוות, בכדי שיהיה להם הידע, הן להתמודד עם האירועים והם לפתח תכנית ארוכת טווח, וכן ליווי של הצוות כל הזמן. תכנית ההתערבות שמשרד החינוך פיתוח יש לה עקרונות מאוד ברורים, שעל בסיסה כל בית ספר בונה תכנית שמותאמות לו. יש שאלון אח"מ – אקלים חינוכי מיטבי, שמנהל בית ספר בוחר להעביר בכיתות וממפה אקלים, ועל סמך מה שכותבים התלמידים והמורים נתפרת תכנית ייחודית לכל בית ספר, בליווי מדריך מומחה".
יו"ר הוועדה, ח"כ שאשא ביטון, סיכמה את הדיון: "לצערי, אנחנו לא פוגשים בשטח את האידיליה שמתאר משרד החינוך. תכנית ההתערבות היא מוצר מדף, רק שלבית הספר אין זמן להוריד אותו מהמדף ולפתח אותו. אני רוצה לפנות למקבלי ההחלטות במשרד החינוך – תשחררו קצת את הלחץ ותנו למורים לחנך. תפסיקו לשגע את המערכת עם מהפכות של הישגים ומיצ"ב, כי האלימות והאקלים החינוכי הם לה שדורשים מהפכה ולא חמש יחידות המתמטיקה. תנו למורים ולמנהלים את הכלים והליווי שהם זקוקים להם, תקננו יועצים ופסיכולוגים לבתי הספר. ילדים שלא פנויים רגשית, לא יוכלו להגיע להישגים המצופים, למרות כל ההשקעה".
