חוק-יסוד: הממשלה (המקורי) אושר ב-13 באוגוסט 1968, בכנסת השישית. בחוק מקובצות הוראות שעד אז היו פזורות בחוקים אחרים. נקבע בו כי הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה ומקום מושבה בירושלים. עוד נקבע כי הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת, כי היא נושאת באחריות משותפת בפני הכנסת וכי כל שר אחראי בפני ראש הממשלה . החוק דן בכינון הממשלה, בהרכבה, בסמכויותיה ובסדרי עבודתה, וקובע כללים לרציפות פעילותה של הממשלה וכללים לגבי התפטרותה או הפלתה. עוד נקבע שאת סעיף 42 של החוק, האוסר את שינויו, הפקעתו הזמנית או קביעת תנאים בו, אפשר לשנות רק ברוב מוחלט של חברי הכנסת. תוקפו של החוק פג ביום שבו נבחר ראש הממשלה בבחירות ישירות על בסיס חוק-יסוד: הממשלה החדש, שנחקק בשנת 1992.
חוק-יסוד: הממשלה (בחירה ישירה) אושר ב-18 במרס 1992, בכנסת ה-12. חוק זה ביטל את חוק-יסוד: הממשלה משנת 1968. מפורטים בו סעיפים בעניין הבחירה הישירה של ראש הממשלה ביום הבחירות לכנסת, מהכנסת ה-14 ואילך. על-פי החוק, יכהן ראש הממשלה מכוח בחירתו, אך מינוי השרים טעון אישור הכנסת. החוק עוסק גם בנושאים שפורטו בחוק שקדם לו: כינון הממשלה, הרכבה, סמכויותיה וסדרי עבודתה, וקבועים בו כללים לרציפות פעילותה של הממשלה וכללים לגבי התפטרותה או הפלתה. על-פי החוק, מספר השרים בממשלה יהיה 18 לכל היותר, ומספר סגני השרים מוגבל לשישה. החוק קובע כי הצעת אי-אמון בממשלה טעונה רוב של 61 חברי הכנסת לפחות. עוד נקבע שאת החוק אפשר לשנות רק בהצבעת רוב חברי הכנסת.
חוק-יסוד: משק המדינה (הצעות חוק והסתייגויות שבביצוען כרוכה עלות תקציבית)(הוראת שעה), התשס"ב–2002 נחקק כהוראת שעה לשנה אחת, ולפיו הצעת חוק תקציבית, שבביצועה כרוכה עלות שנתית של חמישה מיליון שקלים חדשים לפחות, תחייב רוב של חמישים חברי הכנסת בקריאה הראשונה, השנייה והשלישית. כיום סעיף 3ג לחוק-יסוד: משק המדינה מסדיר עניין זה כהוראה של קבע.
