חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 50), התשע"ו-2016, קובע כי זוכה שהגיש בקשה לביצוע של פסק דין או שטר לאחר שחלפה שנה מהמועד שבו ניתן היה להגישה, לא יהיה זכאי על התקופה שעד הגשת בקשת הביצוע, להוספה לחוב של אחת מהריביות הבאות: ריבית שמקורה הוא בהסכם שבין הזוכה והחייב; ריבית שמקורה הוא בהוראות דין מסוים שמכוחו נקבע החוב; ריבית לפי פסקה (1) או (2) שקבע בית המשפט בפסק הדין; וריבית פיגורים כמשמעותה בסעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א–1961. החוק קובע כי יתווספו לחוב רק הפרשי הצמדה ו"ריבית משפטית" לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, שמבחינה כלכלית משמשת כ"מחיר השימוש בכסף". עם זאת נקבע, כי במקרים בהם יש טעמים מוצדקים שבשלם הזוכה לא נקט הליכים לגביית החוב, רשם ההוצאה לפועל יהיה מוסמך, לפי בקשת הזוכה, לקבוע כי התקופה תהיה ארוכה מחלוף שנה מהמועד שבו ניתן היה להגיש בקשה לביצוע. החוק קובע כי ההסדר האמור לא יחול על פסק דין למזונות.

הצ"ח הכנסת (מתשס"ג 10/2002) - 628, מיום 07/03/2016

ספר החוקים 2548, עמ' 751, מיום 07/04/2016