חוק חניה לנכים (תיקון מס' 7), התשע"ז–2017 התקבל בכנסת ביום ט' בתמוז התשע"ז (3 ביולי 2017). החוק קובע כי רשות מקומית תהיה חייבת להקצות לנכה המתגורר בתחומה, והזכאי לכך לפי החוק, מקום חניה הסמוך ככל האפשר למקום מגוריו ובמרחק שאינו עולה על 200 מטרים ממקום המגורים. מקום החניה יסומן בתמרור שתציב רשות התימרור המקומית בו יצוינו פרטי רכבו של הנכה שהחניה הוקצתה עבורו. הנכה או אדם המתלווה אליו או נוהג עבורו ברכב יוכלו לחנות במקום החניה האמור ללא תשלום. עוד נקבע, כי הרשות תהיה פטורה מהקצאת החניה כאמור אם יש לנכה חניה המיועדת לשימושו הבלעדי באופן קבוע, וכי אם אין מקום חניה שניתן להקצות במרחק של עד 200 מטרים ממקום מגוריו של הנכה, יהיה על הרשות להקצות, ככל הניתן, מקום חניה במרחק של עד 400 מטרים ממקום מגוריו של הנכה. החובה להקצות מקום חניה לנכה כאמור, לא תחול לגבי כלל הנכים הזכאים כיום לפי החוק לקבל תג נכה, אלא לגבי נכים שתנועתם מוגבלת באופן הקשה ביותר – עיוורים, נכים הזקוקים לכיסאות גלגלים או לרכב בשל נכות גפיים, וכן נכים שנקבעה להם לפי דין דרגת נכות של למעלה מ- 90%. שאר הנכים הזכאים לקבל תג נכה לפי החוק, יוכלו גם הם להגיש בקשה למקום חניה סמוך למקום מגוריהם ויהיה על הרשות המקומית לשקול בכל מקרה ומקרה האם הקצאת מקום החניה אפשרית ומוצדקת בנסיבות העניין בהתחשב בדרגת הנכות של הנכה ובמידת האפשרות של הרשות להקצות מקום חניה באותו איזור.

הצ"ח הכנסת (מתשס"ג 10/2002) - 707, מיום 15/05/2017

ספר החוקים 2648, עמ' 1018, מיום 12/07/2017