|
חוק סדר הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, קובע בסעיף 74, כי נאשם שהוגש נגדו כתב אישום בעבירה שהיא פשע או עוון וכן סניגורו, רשאים לעיין בחומר החקירה וברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום שנמצא בידי התובע ולהעתיקו.
תיקון מספר 75 לחוק מצמצם את חומרי החקירה האמורים, העומדים לעיון עבור הנאשם. בתיקון נקבע, כי מידע מודיעיני שאינו קשור בצורה ישירה לכתב האישום (לעובדות, לתוכן עדות, לראיה שתוגש, או למהימנות של עד מרכזי), לא ייחשב חומר חקירה, ולכן לא יועבר לנאשם. חומר מודיעני הוגדר בתיקון, כחומר חקירה שנאסף או נרשם בידי מערך המודיעין של המשטרה צה"ל, מח"ש, מצ"ח, שב"ס, שב"כ, המוסד, רשות המסים, רשות ניירות ערך ורשות ההגבלים העסקיים. בנוסף לכך נקבע בתיקון כי בניגוד לבקשות אחרות בעניין עיון בחומר חקירה, בקשות לעיין בחומר המודיעיני שלא הועבר לנאשם ידונו ככלל בפני השופט הדן בתיק, (או בבית המשפט העליון כשמדובר ברשויות המודיעין של השב"כ, מוסד וצה"ל), אלא אם כן השופט העביר את התיק לשופט אחר – בדומה למצב היום בדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה.
במסגרת התיקון האמור, תוקנו גם מספר סעיפים בפקודות הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - הפקודה). סעיפים 44 ו-45 לפקודה תוקנו ונקבע בהם במפורש כי בהליך פלילי, שופט רשאי לגלות את החומר החסוי אם הראיה חיונית להגנת הנאשם או שהיא עשויה להועיל להגנת הנאשם ומידת התועלת שבה להגנה עולה על האינטרס שלא לגלותה. בנוסף בסעיף 45 נקבע כי בירור עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 45 לפקודה לא יעכב את בירור התיק העיקרי למעט אם אין ברירה אחרת.
בנוסף, נוסף לפקודה סעיף 45א ובו נקבע באופן מפורש כי פגיעה אפשרית מחשיפת מידע בשל צירוף של ראיות שחלקן אינן קשורות לאותו הליך, יכולה להוות עילה לחיסיון המידע ולאפשר הוצאת תעודות חסיון לראייה.
עוד נקבע בתיקון לפקודה, כי השר לביטחון פנים יהיה רשאי לאצול את סמכותו לחתום על תעודות חסיון לפי סעיף 45 לפקודה לגורם בכיר, שהוא קצין משטרה בכיר בדימוס, פרקליט מחוז או פרקליט מדינה בדימוס, שופט מחוזי בדימוס, או יועץ משפטי לשעבר בעל ניסיון רלבנטי.
לבסוף תוקן סעיף 46 לפקודה, הדן בדיון בעתירה לגילוי ראייה חסויה, ונקבע בו שכדי להכריע במחלוקת בעניין תעודת החיסיון, בית המשפט יתייחס לגדר המחלוקת בין הצדדים, תוך שימת לב לקו הגנה המצדיק את בקשותיו של הנאשם.
|
