החוק קובע הוראות לעניין פיקוח ובקרה על צהרונים מסוימים, שמיועדים לילדים מגיל 3 עד כיתה ג', הפועלים במוסדות חינוך וכן על צהרונים הפועלים במרכזים קהילתיים ומופעלים על ידי רשויות מקומיות וחברות ממשלתיות. שר החינוך רשאי לפטור מתחולת החוק, צהרונים שמופעלים באמצעות גוף פרטי ופועלים במקרקעין בבעלות גוף פרטי, או שנשכרו מגוף פרטי. החוק מסמיך את שר החינוך לקבוע תנאים לפתיחת צהרון ולהפעלתו, ובין היתר תנאים פיזיים, בטיחותיים וסביבתיים בצהרון, התנאים והתקן הנדרשים מממלאי תפקידים בו, וכן הוראות בעניין סל השירותים שיינתן בצהרון. עוד קובע החוק תנאים להעסקת עובדים בצהרון והוראות לעניין התזונה והמזון הניתנים בו. כמו כן החוק מסמיך את שר החינוך לקבוע מחיר חודשי מרבי שייגבה עבור כל ילד בעד שירותי צהרון. המחיר ייקבע, בין היתר, על בסיס עלות הצהרון ותקורה סבירה, ויכול שייקבעו מחירים שונים לפי סוגי צהרונים. שר החינוך יהיה רשאי לקבוע גם שיעורי השתתפות של המדינה בעלות צהרונים לפי סוגי צהרונים. עוד קובע החוק הוראות בעניין מינוי ממונה ומפקחים לצורך פיקוח על קיום הוראותיו וכן בעניין סמכות הממונה להטיל עיצומים כספיים לפי החוק ואף להוציא צו הגבלה מינהלי לסגירת צהרון או להגבלת פעילותו.

הצ"ח הכנסת (מתשס"ג 10/2002) - 726, מיום 19/07/2017

ספר החוקים 2658, עמ' 1120, מיום 07/08/2017