דברי הכנסת

אוסף הפרוטוקולים הרשמיים של דיוני מליאת הכנסת. הפרוטוקולים נערכים במערכת "דברי הכנסת" ומתפרסמים באתר הכנסת ובחוברות.

דיון מוקדם

הקריאה הטרומית, או הדיון המוקדם - שלב בחקיקה החל רק על הצעות חוק פרטיות. חבר הכנסת מגיש את הצעתו לאישור נשיאות הכנסת (יושב-ראש הכנסת וסגניו), ולאחר מכן ההצעה מונחת על שולחן הכנסת לדיון מוקדם במליאה ומתפרסמת באתר הכנסת ובנספחות של "דברי הכנסת".

מועד הדיון המוקדם - בדרך כלל הדיון המוקדם יתקיים לאחר שחלפו לפחות 45 ימים מיום שהצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת.

הדיון - הדיון המוקדם נפתח בדברי חבר הכנסת המציע, נמשך בהצגת עמדתה של הממשלה כלפי הצעת החוק או בדברי התנגדות לה של חבר כנסת אחר, ומסתיים בהצבעה. אם החליטה הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר יומה, לא תועלה לדיון מוקדם בששת החודשים הבאים הצעת חוק זהה או דומה בעיקרה; אם החליטה הכנסת לקבל את הצעת החוק, היא תועבר לוועדה מוועדות הכנסת להכנתה לקריאה הראשונה.

דיני מדינת ישראל

סדרת הפרסום שבה פורסמו פקודות בנוסח חדש. לפי סעיף 16 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948, שר המשפטים מוסמך לפרסם ברשומות, לאחר אישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, נוסח חדש של חקיקה שהייתה קיימת ערב הקמת המדינה ועדיין לא בוטלה (בעיקר פקודות מנדטוריות). עד לקבלת הנוסח החדש, הנוסח המחייב של הפקודות המנדטוריות היה הנוסח בשפה האנגלית. ועדה מייעצת הייתה בוחנת אם הצעת הנוסח החדש נאמנה לחוק המקורי ונקבעו בה כל השינויים הנובעים מהקמת המדינה ומתיקונים לחוק שנעשו אחרי קום המדינה. בשנים 1954–1984 התקבלו כמה עשרות נוסחים חדשים של פקודות מנדטוריות; רובם התפרסמו בסדרה דיני מדינת ישראל (למשל, פקודת מס הכנסה ופקודת הנזיקין), ואחדים מהם התפרסמו בסדרה ספר החוקים (למשל, פקודת בריאות הציבור (מזון)).

הליך החקיקה

הצעת חוק והצעת חוק-יסוד נחקקות בשלוש קריאות: הקריאה הראשונה, ולאחר מכן הקריאה השנייה והקריאה השלישית, על-פי הרוב – זו אחר זו באותו היום באותה ישיבת מליאה.

הסתייגויות

בעת דיוני ועדה בהכנת הצעת חוק לקריאה השנייה והשלישית, רשאים שרים (או סגן שר שהחוק נוגע לתחום אחריות המשרד שהוא מכהן בו) וכן חברי הכנסת להציע לה תיקונים. אם ההצעה לתיקון לא התקבלה בוועדה, מציע התיקון רשאי לבקש שהיא תצורף כהסתייגות לנוסח הצעת החוק המוגש למליאה לקריאה השנייה ותועלה להצבעה בה.

ההסתייגויות מתפרסמות – על גבי דפים צהובים – בסופו של נוסח הצעת החוק המונח על שולחן הכנסת לקריאה השנייה והשלישית.

הצעות חוק

קיימים שלושה סוגים של הצעות חוק – הצעת חוק ממשלתית, הצעת חוק פרטית והצעת חוק של ועדה.

הצעות החוק לקריאה ראשונה מתפרסמות בסדרה רשומות – הצעות חוק. עד שנת התשס"ב (2002) פורסמו הצעות חוק מטעם חברי הכנסת ומטעם הממשלה בסדרת פרסום אחת. מאז שנת התשס"ג (2003) ההצעות מתפרסמות בשתי סדרות נפרדות, סדרת הכנסת וסדרת הממשלה.

הצעת חוק ממשלתית

הצעת חוק המוגשת על-ידי הממשלה (לשר או למשרד ממשלתי אין סמכות להגיש הצעת חוק מטעמם).

הצעת חוק פרטית

הצעת חוק המוגשת על-ידי חבר כנסת אחד או קבוצת חברי הכנסת (שר וסגן שר אינם רשאים להגיש הצעת חוק פרטית).

הצעת חוק של ועדה

הצעה המוגשת רק על-ידי אחת מהוועדות הבאות - ועדת הכנסת, ועדת החוקה, חוק ומשפט או הוועדה לענייני ביקורת המדינה בתחום ענייניהן כקבוע בתקנון הכנסת.

ועדות הכנסת

בוועדות הכנסת מתנהל חלק ניכר מעבודת החקיקה של הכנסת על-פי תחומי עיסוקיהן.

בכנסת 12 ועדות קבועות.

בכנסת מכהנות גם ועדות מיוחדות, שפעולתן דומה לפעולת הוועדות הקבועות אך הן מתמנות לתקופת כהונתה של הכנסת שמינתה אותן.

רק ועדת הכנסת, ועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לענייני ביקורת המדינה יכולות להגיש הצעת חוק מטעם הוועדה.

ועדות הכנסת ממנות ועדות משנה, וועדת הכנסת יכולה למנות גם ועדות משותפות לשתי ועדות או יותר.

חוק

בהתאם לסעיף 2 לחוק המעבר, התש"ט–1949, דבר חקיקה של הכנסת ייקרא "חוק". בהתאם לכך, החוק המקורי, כמו גם החוקים שמתקנים את החוק המקורי, נקראים "חוק". קודם לכן, בתקופת המנדט ובחודשים הראשונים שלאחר הקמת המדינה, דבר חקיקה ראשית נקרא "פקודה".

חוק מקורי

החוק המקורי הוא החוק בנוסח שבו התקבל לראשונה ופורסם ברשומות, ויצר בכך חוק חדש שלא היה קיים קודם לכן (למשל, חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס–2000 שנחקק לראשונה בשנה זו).

חוקי-יסוד

חוקי-היסוד עוסקים בעקרונות בסיסיים של שיטת המשפט והמשטר בישראל. חוק-יסוד: הכנסת הוא חוק-היסוד הראשון שחוקקה הכנסת, והוא אושר ב-12 בפברואר 1958, בכנסת השלישית. מאז ועד היום נחקקו 12 חוקי-יסוד. האחרון שבהם הוא חוק-יסוד: משאל עם, והוא התקבל ב-12 במרס 2014, בכנסת התשע-עשרה. בחלק מחוקי-היסוד נקבע שאפשר לשנותם רק ברוב מיוחד.

חוקי ארץ ישראל (חא"י)

אוסף דברי החקיקה שפורסם בשנת 1934 מכוח פקודת ההוצאה המתוקנת של חוקים לשנת 1934, שלפיה הוסמך הלורד רוברט הארי דרייטון להכין נוסח אנגלי של הוצאה חדשה ומתוקנת של פקודות פלשתינה (א"י) שהיו בנות תוקף ב-31 בדצמבר 1933. סדרה זו מכונה על שמו – "קובץ דרייטון".

חוקי מדינת ישראל

החוקים התקפים והלא-תקפים שחלו והחלים במדינת ישראל מאז הקמתה ועד היום.

עם הקמת מדינת ישראל חוקקה מועצת המדינה הזמנית את פקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948, ובה נקבע, לשם רציפות והמשכיות, כי המשפט המנדטורי ימשיך לחול ככל שאינו עומד בסתירה לפקודה עצמה, לחוקים אחרים שיחוקקו במדינה או לשינויים הנובעים מהקמת המדינה ורשויותיה. כך נקלטו למשפט הישראלי המשפט המנדטורי וחקיקה עות'מאנית שנקבע עוד בתקופת המנדט שתמשיך לחול; זאת למעט? חקיקה מנדטורית שבוטלה במפורש, כמו החוקים שהתקבלו על סמך "הספר הלבן" משנת 1939.

חוקי מפתח

חוקים שמערכת המאגר סברה שיש להם חשיבות עקרונית ורוחבית והם משפיעים על הקריאה ועל הפרשנות של החקיקה. למשל, חוק הפרשנות, התשמ"א–1981, וחוק חופש המידע, התשנ"ו–1996, המשמשים כלי עזר פרשני בעבודת המשפטן.

חוקים לא תקפים

חוקים שתוקפם פג (הוראות שעה שפקעו), שבוטלו בחוק אחר או שנושנו (ולא בוטלו רשמית). מערכת המאגר קבעה את הסיווג כמפורט להלן:

• חוקים שתוקפם פג – חוקים שנחקקו כהוראת שעה לזמן מוגבל, או שנקבעה בהם הוראה שהפקיעה את תוקפם במועד מסוים, וממועד זה ואילך אין להם תוקף עוד;
• חוקים שבוטלו – חוקים שבוטלו בחוק מאוחר, גם אם נחקקו מלכתחילה לזמן לא מוגבל.
• חוקים שנושנו – חוקים שנחקקו על רקע מציאות מסוימת, אך לנוכח השתנות הנסיבות אין הם אינם נחוצים עוד. עם זאת, לא תמיד נעשה צעד רשמי של ביטול חוק שעבר זמנו.

הסיווג לקטגוריה השלישית נעשה לפי שיקול דעתה של מערכת המאגר; אם נפלה טעות, אנא הודיעונו ונתקנה כנדרש.

חוקים תקפים

חוקי המדינה שהתקבלו מאז תקופת המנדט ועד היום והם עדיין בתוקף, בדרך כלל חוקים נחקקים לזמן בלתי מוגבל (וראו חוקים לא תקפים).

חקיקת משנה

הוראות שגורמים ברשות המבצעת, שרי הממשלה ורשויות שלטוניות אחרות, קובעים מכוח סמכות שניתנה להם בחוק. הוראות אלו קובעות נורמות כלליות החלות על הציבור, והן משלימות ומפרטות את החקיקה הראשית. יש כמה סוגים של חקיקת משנה: תקנות, צווים וכללים, וכן אכרזות, הודעות והחלטות.

מאגר חוקי מדינת ישראל

מועצת המדינה הזמנית

הגוף המחוקק של מדינת ישראל מיום הקמתה ועד כינון הכנסת הראשונה (בט"ו בשבט התש"ט), כפי שנקבע במגילת העצמאות. סמכויותיה נקבעו בפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948.

מערכת המאגר

הצוות בלשכה המשפטית של הכנסת האחראי לניהול המאגר.

נוסח חדש

הפקודות שפורסמו לפי סעיף 16 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948, בנוסח חדש לחקיקה שהייתה קיימת ערב הקמת המדינה. עד לקבלת הנוסח החדש בעברית, הנוסח המחייב של הפקודות המנדטוריות היה הנוסח בשפה האנגלית.

נוסח משולב

לפי סעיף 16 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–1948, שר המשפטים מוסמך לפרסם ברשומות, לאחר אישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, נוסח משולב של חוקים. בנוסח המשולב נכללים כל תיקוני החקיקה של החוק. במסגרת זו נערך החוק מחדש לצורך האחדת מונחים, תיקון התחביר, הסדרת החלוקה לפרקים ולסעיפים ושיפור הצורה. יצירת הנוסח המשולב אינה יכולה להביא לשינוי תוכן החוק; לשם כך נדרש הליך חקיקה מלא של שלוש קריאות.

נוסח שלם של החוק

נוסח החוק הכולל את כל התיקונים שהתקבלו בחוקים המתקנים את החוק המקורי מאז נחקק. מערכת המאגר פועלת להכנת נוסחים מלאים לחוקים ולהעלאתם לאתר בעתיד.

נושא

החוקים במאגר שויכו, לפי שיקול דעתה של מערכת המאגר, לנושאים המשפטיים שהם עוסקים בהם, כדי לאפשר למחפש לאתר חוק גם אם שמו המדויק אינו ידוע לו. סיווג החוקים כאמור נעשה לפי רשימה מצומצמת של נושאים עיקריים.

ספר החוקים

סדרת הפרסום ברשומות שבה מתפרסמים החוקים שהתקבלו בכנסת בקריאה שלישית.

עיתון רשמי (ע"ר)

שתי סדרות פרסום נקראו עיתון רשמי -

עיתון רשמי מתקופת המנדט - עד תום תקופת המנדט פורסמו בעיתון הרשמי המנדטורי הפקודות והתקנות (בשלב זה יועלה לאתר רק המידע הכלול בכרכי העיתון הרשמי המנדטורי משנת 1934 ועד תום המנדט הבריטי).

עיתון רשמי מתקופת מועצת המדינה הזמנית - בתקופת מועצת המדינה הזמנית פורסמו הפקודות בעיתון רשמי שהוצא על-ידי הממשלה הזמנית (ראו גם "רשומות").

פקודה

בתקופת המנדט ובחודשים הראשונים שלאחר הקמת המדינה דבר חקיקה ראשית נקרא "פקודה"; חלק מהפקודות עודן בתוקף עד היום.

קריאה טרומית

ראו לעיל "דיון מוקדם".

קריאה ראשונה

הצעות חוק ממשלתיות – שלב החקיקה הראשון בכנסת. לשלב זה קודם הליך אישור הצעת החוק בממשלה – גיבוש הצעת החוק על–ידי משרד ממשלתי, הפצת תזכיר חוק וקבלת הערות, גיבוש טיוטת חוק המוגשת לאישור ועדת השרים לענייני חקיקה ופרסום הצעת החוק ברשומות ובאתר האינטרנט של משרד המשפטים, וכן באתר הכנסת.

הצעות חוק מטעם ועדה – ועדת הכנסת, ועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לענייני ביקורת המדינה יכולות להגיש הצעת חוק בתחום ענייניהן כקבוע בתקנון הכנסת. לאחר דיון בוועדה ואישור הצעת החוק בה, הצעת החוק מתפרסמת ברשומות ובאתר הכנסת.

הצעת חוק פרטית – הצעת חוק שאושרה בדיון המוקדם (בקריאה הטרומית) מועברת לדיון באחת מוועדות הכנסת, וזו מכינה את הנוסח של ההצעה לקראת הקריאה הראשונה ויכולה לאשר את הנחתה לקריאה הראשונה. הצעת החוק מתפרסמת ברשומות ובאתר הכנסת.

מועד הקריאה הראשונה – לגבי הצעת חוק ממשלתית והצעת חוק מטעם ועדה, בדרך כלל יש להמתין יומיים לאחר הנחת הצעת החוק על שולחן הכנסת (ויום ההנחה נספר במניין הימים) עד לתחילת הדיון.

הדיון – יוזם הצעת החוק פותח את הדיון בקריאה הראשונה(בדומה לדיון המוקדם). הצעת חוק ממשלתית תוצג על ידי נציג הממשלה (שר או סגן שר בענייני המשרד שבו הוא מכהן). הדיון הוא אישי (להבדיל מסיעתי), כלומר כל חבר הכנסת המעוניין להשתתף בדיון יכול להירשם במזכירות ולהביע עמדתו לגבי הצעת החוק. בתום הדיון מתקיימת הצבעה, ואם זכתה ההצעה לרוב, היא עוברת לוועדה מוועדות הכנסת לשם הכנתה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת חוק פרטית והצעה מטעם ועדה יוחזרו להמשך דיון בוועדה שהכינה אותן לקריאה הראשונה.

קריאה שנייה

הצעת חוק שאושרה בוועדה לאחר אישורה במליאה בקריאה הראשונה, תונח על שולחן הכנסת לקריאה השנייה והשלישית; קריאות אלה מתקיימות על-פי הרוב ברצף.

מועד הקריאה השנייה – ככלל, הדיון במליאה יכול להתחיל רק למחרת הנחת הצעת החוק על שולחן הכנסת.

הדיון – יושב-ראש הוועדה פותח את הדיון ומציג את הצעת החוק, וחברי הכנסת שהגישו הסתייגויות או שביקשו את רשות הדיבור עוד בעת דיוני הוועדה יכולים לשאת דברים. יושב-ראש הוועדה יכול להשיב למסתייגים. ההצבעה נערכת על כל אחד מסעיפי הצעת החוק בנפרד: ראשית, בעד או נגד קבלת הסתייגות (אם הוגשה לסעיף מסוים), ולאחר מכן על הסעיף עצמו כהצעת הוועדה – אם נדחתה ההסתייגות, או על הסעיף בשילוב ההסתייגות – אם היא התקבלה. אם לא הוגשו הסתייגויות לסעיפים רצופים אפשר להצביע עליהם בהצבעה אחת בקריאה השנייה.

נוסח הצעת החוק לקריאה השנייה מתפרסם באתר הכנסת ובנספחות של "דברי הכנסת".

קריאה שלישית

בקריאה השלישית הכנסת מצביעה, ללא דיון נוסף, על הנוסח הסופי של החוק כולו כפי שנתקבל בקריאה השנייה.

מועד הקריאה השלישית – הקריאה השלישית מתקיימת על-פי רוב מיד בתום ההצבעה על כל סעיפי הצעת החוק בקריאה השנייה.

אם התקבלה הסתייגות, אפשר לדחות את ההצבעה בקריאה השלישית, בתנאים הקבועים בתקנון הכנסת.

הצעת חוק הזוכה לרוב במליאה בשלוש קריאות הופכת לחוק. החוק שהתקבל נשלח לפרסום ברשומות בספר החוקים, והוא נכנס לתוקף במועד פרסומו ברשומות (או במועד אחר שנכתב בו במפורש), ולא במועד קבלתו בכנסת.

אם לא היה רוב להצעת החוק, היא תוסר מסדר- יומה של הכנסת.

רשומות

הפרסום הרשמי והפומבי של החקיקה הראשית וחקיקת המשנה בישראל, מכוח סעיף 13 לחוק המעבר, התש"ט–1949, שבו נקבע כי "כל דבר שהחוק דורש את פרסומו בעתון הרשמי יפורסם מעתה ברשומות; כל מקום בו נאמר בחוק 'עתון רשמי' ייקרא מעתה 'רשומות'".

שר ממונה

השר הממונה על ביצוע חוק נקבע בחוק עצמו או בהחלטות הממשלה. המאגר מאפשר לאתר חוקים שבאחריות שר ממונה מסוים. חוק עשוי להיות באחריות של שר אחד או יותר.

יש להבהיר– כי בעת קליטת המידע לאתר שייכה מערכת המאגר את החוקים לשרים הממונים על ביצועם כיום ולפי תואריהם כיום. כך, למשל, חוק שקבוע בו כי הוא באחריות שר העבודה והרווחה, שתוארו שונה לשר התעשייה והמסחר, לאחר מכן לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה, וכיום לשר הכלכלה – שויך בהתאם לשר הכלכלה.

תקופת המנדט

באפריל 1920 התכנסה בסן רמו באיטליה ועידה של המדינות המנצחות במלחמת העולם הראשונה כדי לדון בהסכמי השלום, והוחלט בה למסור את המנדט על ארץ ישראל ועבר הירדן לממשלת בריטניה. בוועידה השתתפו גם ראשי התנועה הציונית ד"ר חיים ויצמן ונחום סוקולוב. חבר הלאומים התכנס ביולי 1922 ואישר את ההחלטה, והיא נכנסה לתוקף בספטמבר 1923.

בין היתר, נקבעה בהחלטה אחריותה של ממשלת בריטניה ליישום "הצהרת בלפור": לפי כתב המנדט, על ממשלת בריטניה מוטלת האחריות להבטיח הקמתו של בית לאומי ליהודים, לפתח מוסדות שלטון ולשמור על הזכויות האזרחיות והדתיות של כל תושבי הארץ. כמו כן, עליה ליצור את התנאים הפוליטיים, המינהליים והכלכליים שיאפשרו הקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל.

המנדט הבריטי על ארץ ישראל הסתיים ב-15 במאי 1948, בעקבות החלטת עצרת האומות המאוחדות ב-29 בנובמבר 1947, המכירה בתוכנית החלוקה של ארץ ישראל לשתי מדינות.