היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

חברי הכנסת, היום יום שלישי, י"ח בשבט התשע"ז, 14 בפברואר 2017. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.

כבוד נשיא המדינה מר ראובן רובי ריבלין, נשיאת בית-המשפט העליון השופטת מרים נאור והפרופסור אריה נאור, חברות וחברי הממשלה, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, חברי הכנסת בהווה ובעבר, מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא, ראשי הנציגויות הזרות, ראשי העדות הדתיות בישראל, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, מנכ"ל הכנסת מר אלברט סחרוביץ, היועץ המשפטי לכנסת עורך-דין איל ינון, ראשי רשויות מקומיות, משפחות השבויים והנעדרים, סטודנטים, תלמידים, חברי הכנסת הצעירהשנמצאים אתנו כאן, אורחים נכבדים, אזרחי ישראל, אני מתכבד לפתוח את ישיבת המליאה החגיגית לכבוד 68 שנים לכינונה של כנסת ישראל.

לקראת 16:00 של יום ט"ו בשבט תש"ט, 14 בפברואר 1949, התכנסו בבניין הסוכנות היהודית ברחוב המלך ג'ורג' חברי האספה המכוננת הראשונה, שנקראו אז "הצירים". לרגל המאורע החגיגי פרסם נתן אלתרמן טור מחורז, "עם כנסת ראשונה", וכך הוא נפתח: "שוב יהי יום אביב, יום תמורות ופליאות / באוויר ישתובב ריח מנתה. / וצירים, בדלגם על גבי שלוליות, / ילכו, רעי, הפרלמנטה". נו, איפה הייתה היועצת הלשונית, אדוני הנשיא?

הרגעים הראשונים של הדמוקרטיה הישראלית נפתחו בדבריו הנרגשים של ד"ר חיים ויצמן, נשיא מועצת המדינה הזמנית: "היום אנו ניצבים על סף תקופה חדשה – – – אנו ניגשים להקים את בנייננו הממלכתי על יסודות הוגנים ואיתנים – – – יום גדול היום הזה בחיינו". והוסיף ויצמן: "בשורת עידוד ותקווה טובה יוצאת בשעה זו מן הבית הזה, מעיר הקודש הזאת". "אישי הכנסת, שאו ברכה לכינוסכם הראשון", כך פנה אל החברים הטריים, והפציר בהם: "זכרו כי עיני כל העם היהודי אליכם נשואות, וכי הכיסופים והתפילות של דורות עברו מלווים את צעדיכם. מי ייתן והיינו כולנו ראויים לגודל השעה ולכובד האחריות".

ביום זה, נכבדי, אני מבקש להתעכב על התואר "ציר" של קודמינו בתפקיד. בעיני יש לכך משמעות עמוקה, ולא רק סמנטית. במובנו המקורי, "ציר" הוא שליח. נציגי העם רובם ככולם היו בעלי תודעה זו במלוא מובן המילה, ותפסו את עצמם כשליחים של בוחריהם.גם כחברי הכנסת העשרים תפקידנו לא השתנה מהותית: כל אחת ואחד מאתנו הוא שליח נבחר של ציבור גדול. עד כמה אנו חשים בכך יום-יום? ובכן, רק על עצמי לספר ידעתי, ואני יכול להעיד לפניכם שאין בוקר שבו אינני נכנס אל הבניין הזה בחרדת קודש, מתוך הכרה שניתנה לי זכות גדולה מאין כמוה, שבצדה אחריות גדולה המונחת על כתפי.

מתוך חוויה אישית זו אני ממליץ גם לכם, חברי וחברותי, לחשוב מדי פעם על משמעות היות כל אחד מאתנו ציר נאמן לשולחיו – ככתוב בספר משלי. נשווה לנגד עינינו את גודל האחריות והזכות שהופקדו בידינו; את משמעות הובלת משא העם הזה בארץ לא זרועה – של זירה בין-לאומית וביטחונית סבוכה, ואל מול אתגרי חברה וכלכלה פנימיים יוצאי דופן.

מכובדי, בתוך עמי אני יושב, ולצערי הרב אני רואה כיצד בית זה ויושביו מושמצים השכם והערב. הכנסת הפכה לשק החבטות הלאומי, מטרה נוחה ללעג ולהוצאת קיטור – לעתים בצדק, אך לעתים בלי שום פרופורציה או בסיס. אני מקבל פניות קשות מאוד מאזרחים. לאחרונה היה גם מי שפנה אלי במכתב בתואר "יושב-ראש בית המושחתים". אמירות כאלה צורבות בבשרי, בעיקר מפני שאני מבין מנין מגיעים הזעם, התסכול והאכזבה של ציבור גדול כלפינו, שלוחיו. אני מצר כמובן על ההכללות, שולל אותן מכול וכול, ומסביר שהכנסת גדולה מסך חלקיה; שמעמדה לא נפגע ואסור לו שייפגע בגלל התנהגות זו או אחרת. אבל בתוכי אני יודע שבכל פעם כזאת, עם כל התנהגות לא ראויה או התבטאות חריגה, הולך ומתכרסם מעמדה של הכנסת בציבור – כפי שקורה, אגב, בפרלמנטים רבים במדינות העולם.

ביום חגה ה-68 של הכנסת יש בי חשש כבד ואמיתי מפני המשך ערעור יסודות הכנסת כמוסד, מוסד-העל הדמוקרטי של ישראל. גם יסודות איתנים אלו חשופים לרוח שהפכה כבר לסופת הוריקן של ממש. רבותי וגבירותי, בלי כנסת איכותית וייצוגית ובלי אמון הציבור, אנחנו הולכים ושומטים את בסיסה היציב של הדמוקרטיה הישראלית. דווקא ביום זה של כינון הכנסת משימתנו כפרלמנטרים, מכל סיעות הבית, חייבת להיות יציאה לקרב בלימה – לא פחות – על מעמדה של הכנסת. מאמץ זה עשוי לארוך זמן, אך הוא בנפשנו.

עם זאת, מכובדי ועמיתי, חשוב שלא תהיה טעות: אני סבור שגם היום רוב-רובם של חברי הכנסת מבינים היטב את שליחותם. נבחרי הציבור שלנו הם ראויים ומסורים, ומצדיקים בדרך כלל את האמון שניתן בהם. טיבה של פוליטיקה, שמעורבים בה לא מעט מאבקי כוח על מנת להשפיע על מדיניות, למקסם הישגים ולהשיג משאבים. אסור לנו להפוך את בית-הנבחרים ל"בית הקלפים".

אני קורא לכל אחד ואחת מהיושבים כאן לקחת על עצמו או על עצמה משימה זו כאתגר; לא לחשוב רק על ההישג האישי, על מספר הלייקים או על כותרות המחר, אלא על השאלה כיצד אני, שניתן לי מנדט לזמן מוגבל לשרת את עמי בבית הזה, תורם להרמת קרנה של כנסת ישראל.

מכובדי, זה לא סוד כי אפילו בתפקידיה הקלאסיים כמחוקקת ומפקחת על הממשלה מעמד הכנסת הולך ונשחק. מכובדי הנשיא, אני זוכר לא פעם את תגובתך למקרא הצעות חוק חסרות סיכוי שהגיעו לעיונך כיושב-ראש הכנסת; כינית אותן לא פעם "הצהרות חוק". אכן, יש אצלנו אינפלציה דוהרת בתחום זה: רוב מוחלט של ההצעות אינן מקודמות ואינן מבשילות לספר החוקים, ואף מוגשות בידיעה שזה יהיה גורלן. בכוונתנו להתמודד עם פגמים אלה בשורת שינויים וחידושים בעבודת הכנסת, שעיקרם טיפול בעודף החקיקה והגברת הכלים שלנו לפיקוח על עבודת הממשלה. אני מברך את חברי למהלך הזה – שרת המשפטים איילת שקד והשר יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת.

מכובדי, יש לנו כנסת שעליה גאוותנו. יש לנו הרבה סיבות להתברך בה ולהתגאות בה. זו כנסת שקופה לציבור יותר מאי-פעם, ומרוב הפרלמנטים בעולם; זו כנסת נגישה לבעלי מוגבלויות יותר מאי-פעם, ומעסיקה מספר שיא של עובדים עם צרכים מיוחדים, שהלב מתרחב לראותם; זו כנסת ירוקה, חסכונית וידידותית לסביבה לא רק יותר מתמיד אלא גם ביחס לכל פרלמנט אחר; זו כנסת שמדי שנה מגיעים לבקר ולסייר בה מספר שיא של רבבות ישראלים, והיא מטפחת יחסי עבודה חמים עם משלחות מן העולם בהיקף חסר תקדים.

את הישיבה הראשונה וההיסטורית של הכנסת חתם יוסף שפרינצק בדברים נשגבים אלו: "נבחרי ישראל, צירי הקונגרס הראשון, בדרך ארוכה הגענו עד הלום – דרך של דורות, ארצות, גלויות וניסיונות איומים - - - עם נעילת הישיבה הראשונה של האספה המכוננת, נשלח את דברינו לכל פזורי האומה: שמע ישראל. עם ישראל חי וקיים, והוא יקיים את תקוות הגאולה, התקווה הנושנה בת אלפיים שנה". אני מייחל שנשאב השראה מן הדברים הללו גם ביום הזה.

אני מתכבד להזמין את נשיא מדינת ישראל ראובן רובי ריבלין לשאת דברים.

נשיא המדינה ראובן ריבלין:

מכובדי יושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין, גברתי נשיאת בית-המשפט העליון השופטת מרים נאור ופרופסור אריה נאור, אדוני ראש האופוזיציה יצחק בוז'י הרצוג, שרים, שרים בעבר, חברי הכנסת בהווה ובעבר, אדוני מבקר המדינה השופט יוסף שפירא, ראשי הנציגויות הזרות, Ambassadors, ראשי העדות הדתיות בישראל, חברי הכנסת הצעירה הנמצאים כאן – שמעתי שהיום פיארתם ביכולתכם והבנתכם בדמוקרטיה – משפחות שכולות, משפחות השבויים והנעדרים, משפחות חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע, אתם יקרינו ולבנו בכל יום; מדינת ישראל תמשיך ותעשה כל שניתן על מנת להשיב את הבנים הביתה במהרה.

מכובדי, גבירותי, מורותי, מורי ורבותי, ביום ההולדת ה-68 לכנסת אני מבקש לברך את הכנסת, את הכנסת הצעירה ואת היו"רים הצעירים שניהלו במשך היוםכנסת למופת. יקירי הצעירים, נוכחותם של נערים ונערות בהיכלה של הדמוקרטיה היא לבדה סיבה למסיבה.

נתונים אחרונים ומצטברים מראים בצורה עקבית וברורה כי צעירים וצעירות מרגישים ניכור כלפי המשטר הדמוקרטי. הם מעידים כי נבחריהם אינם מייצגים אותם; הם חשים חסרי יכולת להשפיע על המוסדות המנתבים את חיי כולנו ואת חייהם שלהם; הם מרגישים כי עתידם הכלכלי לוט בערפל, והשיטה הדמוקרטית אינה מסייעת להם למצוא פתרון. וכך, יותר ויותר צעירים מאמינים פחות ופחות בחשיבותו ובנחיצותו של המשטר הדמוקרטי. נתונים אלה תקפים לדמוקרטיות המערביות כולן ולא לכנסת ישראל בלבד – מניו-זילנד, ד רך בריטניה, מצרפת ועד קנדה, שבדיה ואוסטרליה – וכן, הם נשמעים היטב גם כאן, במדינת ישראל. בבחירות הכלליות שנערכו כאן ב-2013 הצביעו רק 41% מבני ה-25 ומטה. 41% מבני ה-25 ומטה. בהשוואה, באותן הבחירות הצביעו 88% מבני ה-55 ומעלה. אומנם בבחירות של 2015 אחוזי ההצבעה עלו באופן משמעותי, אבל בשום מדינה מפותחת אחרת אין פער גדול כל כך בין המצביעים הצעירים לאלו המבוגרים.

אנחנו נפגשים היום כאן, במשכן הכנסת, לבה הפועם של הדמוקרטיה הישראלית. ייתכן כי קיומה של הדמוקרטיה נראה מובן מאליו, בייחוד עבור האורחים והאורחות הצעירים שלנו, אך חלקנו זוכר ורוצה להזכיר עד כמה הדמוקרטיה הישראלית איננה מובנת מאליה.

הייתי ילד בן תשע כשהוקמה מדינת ישראל. מוסדותיה של הדמוקרטיה הצעירה צמחו והתפתחו סביבנו. כנערים בתנועות נוער, כחיילים צעירים, כמצביעים בבחירות הראשונות, צפינו בה קורמת עור וגידים. זכרנו את השלטון הבריטי. שמענו מהורינו ומסבינו על השלטון העות'מאני. הדמוקרטיה הישראלית הייתה עבורנו חלום דורות שהוגשם, נס המתרחש לנגד עינינו. לא יכולנו לוותר על האפשרות להצביע, להתווכח, להביע את דעתנו, לחוג את חירות העם.

בעוד אנחנו חגגנו את הדמוקרטיה, אחרים התגוננו מהדיקטטורה. כן, יושב-ראש הכנסת שלנו יולי אדלשטיין צעיר ממני בשנים מספר. כיהודי ציוני בברית-המועצות לשעבר חווה יולי על בשרו את משמעותו של משטר לא דמוקרטי – משטר שעצר ועינה אנשים על אמונותיהם ודעותיהם. הוא יכול לספר לכם עד כמה חשובה הדמוקרטיה ועד כמה איננה מובנת מאליה.

יקירי ויקירותי, בשנים האחרונות הפכה הדמוקרטיה לשם נרדף למשטר של חלשים, אך העובדות הן אחרות. מדינות דמוקרטיות חזקות יותר מאלו הלא-דמוקרטיות; הן עשירות יותר, שוויוניות יותר, בטוחות יותר. הדמוקרטיה היא שמעניקה את הכוח הרב ביותר לאדם הנקראהאדם הפשוט, והיא שיכולה להבטיח שוויון ותקווה לכם, הדור הצעיר הנמצא אתנו כאן היום. זה אולי נחמד, כפי שאמר גם היושב-ראש, לצפות ב"משחקי הכס" או ב"בית הקלפים", אבל כמו שאומרות הלבורנטיות , אל תנסו את זה בבית.

ידידי הצעירים, מי שהגיע לכאן היום לא צריך שיעור בדמוקרטיה, אבל אתם צריכיםלהיות שגרירים שלה, שגרירים של הדמוקרטיה. לכו,לכו לבני-הנוער, לחברים ולחברות שלכם, ותסבירו להם על ערכה של הדמוקרטיה, על כך שהדמוקרטיה מתעצבת על-ידי אזרחיה, וכוחה תלוי גם בצעירים. למדו אותם שככל שיותר צעירים יצביעו, כך הם יצליחו להשפיע ולשנות וכך יהיו יותר חברי וחברות כנסת שייצגו אתכם, הצעירים.

לפני כמה שנים הייתי כאן יושב-ראש הכנסת ופגשתי חבורהשל סטודנטים צעירים ונמרצים שעמדו אז בראש המחאה החברתית. אמרתי להם אז, כאשר הזמנתי אותם ללשכת יושב-ראש הכנסת: אל תפגינו נגד הבית הזה, תפגינו על העניינים שאתם רוצים להפגין. יום יבוא ואתם תהיו חברי הכנסת, ואז יביאו ויפגינו נגד הבית כאילו הוא לא רלוונטי; יום יבוא ותקדמו את השינוי מתוכו. היום סתיו שפיר ואיציק שמולי הם כבר מוותיקי הבית, מיושבי הספסלים הראשונים ומההנהגה הצעירה של ישראל, יחד עם צעירים וצעירות מכל המפלגות, שמהם יש לנו כבר שרים צעירים, שכבר ותיקים. ככל שתפעלו יותר כאזרחים, כך תוכלו לקדם את הנושאים הקרובים ללבכם; ככל שתצטרפו בעצמכם למוסדות הדמוקרטיים, לשירות הציבורי על ענפיו השונים, וכן, גם לכאן – כחברות וחברי הכנסת – כך תוכלו להשפיע על המתרחש בה. זו הדמוקרטיה, זה כוחה, זו עוצמתה.

בחודש דצמבר האחרון צפיתי ממרחק בהתרגשות שאחזה בבית המיוחד הזה עם ההצבעה על הצעת חוק של ידידי וחברי חבר הכנסת אילן גילאון להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום. למרות היותו של אילן חבר ותיק באופוזיציה, הצליח אילן – הוא הצליח לשכנע גם חברים מהקואליציה לתמוך בהצעה, גם אם בהימנעות. כשההצעה עברה, אילן בכה מהתרגשות. ואני יכול לומר לך שרבים בכו אתך כשראו, צפו במה שעשית כאן בבית באותו רגע. גם יריביו הפוליטיים לא יכלו שלא להבין ללבו. כי זו הכנסת, זה כוחה וזו עוצמתה.

מכובדי חברי הכנסת וחברותיה – או, היום ניתן כבר לומר כמעט בקלות: גבירותי חברות הכנסת וחבריה – בעידן של היום, שבו צריך הכול להסתכם מהר ובקצרה, שבו אנחנו נמדדים על יכולותינו לנסח אמיתות גדולות ב-140 תווים לכל היותר, צריך הבית הזה להשכיל להכיל מורכבות; להתעקש על סימני שאלה היכן שנחוץ; גברתי יושבת-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה – לבקר את הממשלה ולפקח על עבודתה, תפקיד שאותו מבצעת הכנסת בעזרתו של מבקר המדינה, שהוא ידה הארוכה של הכנסת ואחראי בפני הכנסת על ביצוע דוחות הביקורת והפקת הלקחים המשמעותיים כל כך עבור כולנו, ואלה דוחות שעלינו, בראש ובראשונה, ללמוד אותם ולא להתכחש להם ולא להתעלם מהם; לייצג את כלל האזרחים והאזרחיות ולפעול למענם.

עיני הדור הצעיר הזה שיושב כאן ומכבד אותנו בנוכחותו נשואות אל כולנו, או יותר נכון, אל כולכם. בואו נהיה נציגיו ומשרתיו ונזכיר לו ולעצמנו שהדמוקרטיה כל כך יקרה לנו ושלעולם, לעולם היא איננה מובנת מאליה.

אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, רבותי השרים והשרות, מזל טוב ויום הולדת שמח לדמוקרטיה הישראלית ולכנסת ישראל ביום חגה. היו ברוכים.

(מחיאות כפיים)

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה לנשיא המדינה מר ראובן רובי ריבלין. רק לפני שעה קלה, אדוני הנשיא, לימדתי את בני-הנוער של הכנסת הצעירה שלא מוחאים כפיים בכנסת, אבל אחרי הדברים החשובים שלך בהחלט מגיעות לך גם מחיאות כפיים.

חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את השר המקשר ושר התיירות, חבר הכנסת יריב לוין, לשאת דברים בשם הממשלה, עקב היעדרו של ראש הממשלה מהארץ.

שר התיירות יריב לוין:

אדוני יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, מכובדי נשיא המדינה ראובן ריבלין – ואפשר היום לומר, בוודאי זו גאווה היום, יושב-ראש הכנסת לשעבר – גברתי נשיאת בית-המשפט העליון כבוד השופטת מרים נאור והפרופסור אריה נאור, חברות וחברי הממשלה, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, חברות וחברי הכנסת בהווה ובעבר, מבקר המדינה כבוד השופט יוסף שפירא, ראשי הנציגויות הזרות, ראשי העדות הדתיות בישראל, משפחות השבויים והנעדרים, חברי הכנסת הצעירה שנמצאים אתנו, מכובדי כולם, היום אנו מציינים את יום חגה של הכנסת ונהוג לומר כי יום הולדת הוא יום של חשבון נפש. אני בהחלט סבור שלאחר 68 שנות פעילות אכן עלינו לבצע התבוננות פנימה ובחינה מעמיקה של עבודת הכנסת.

אקדים ואומר שאני רואה זאת כזכות גדולה לשמש חבר כנסת בכנסת ישראל, אשר בהיבטים רבים מהווה מודל לחיקוי עבור פרלמנטים רבים בעולם. הכנסת מבטאת את הדמוקרטיה הישראלית, ונבחרי הציבור היושבים בכנסת מבטאים את קולה של האוכלוסייה בישראל על כל גווניה.

במהלך שנותיה זכתה כנסת ישראל לחוות אירועים משמעותיים רבים, דוגמת חקיקה שקבעה ועודנה קובעת את אופייה של המדינה ומשפיעה על חיי היום-יום של כל אחת ואחד מאתנו, ביקורים של מנהיגים ממדינות רבות בעולם, וכמובן דיונים רבים ונוקבים. אולם, בצד העשייה הענפה והברוכה של הכנסת, עלינו להודות כי אנו עדים בשנים האחרונות גם לפגיעה מסוכנת, הולכת ונמשכת, במעמדה וביכולתה של הכנסת למלא את התפקידים המוטלים עליה, שכן מעבר להיותה של הכנסת במה לדיון הציבורי, ראוי שנזכור שהכנסת אמונה על שני נושאים שצריכים להוות את ליבת פעילותה: הפיקוח השוטף על עבודת הממשלה והחקיקה.

אלא, אדוני היושב-ראש, נדמה לי שאנחנו צריכים להודות – וביטאת את הדבר גם בדברים שלך – כי לא מתקיים איזון הולם בין שני החלקים האלה של עבודת הכנסת, בין הפיקוח על עבודת הממשלה לבין מלאכת החקיקה, שכן בהיעדר כלי פיקוח ממשיים, עיקר פעילות הכנסת מתמקדת בחקיקה, ובפרט רב העיסוק בחקיקה הפרטית.

ממחקרים שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה נמצא שבישראל הוגשו ב-15 השנים האחרונות כ-23,000 הצעות חוק פרטיות. לשם השוואה, באותה תקופה הוגשו בגרמניה 865 הצעות, ובהולנד ובניו-זילנד הוגשו, בכל אחת מהן, פחות מ-200 הצעות כאלה. יתר על כן, בעוד בכנסת התשיעית הוגשו 231 הצעות חוק פרטיות, בכנסת הנוכחית – אני לא יודע אם משלמים שכר לפי זה, אבל לפחות החריצות ישנה – אנחנו מתקרבים ל-4,000 הצעות חוק פרטיות שכבר הוגשו, בפחות משנתיים.

אדוני היושב-ראש, אתה, יחד עם שרת המשפטים ועמי, העלינו על סדר-היום הציבורי את הנושא החשוב של שיפור ממשק העבודה בין הכנסת והממשלה, שתמציתו הגברה משמעותית של העיסוק בפיקוח על עבודת הממשלה תוך יצירת איזון נכון יותר אל מול מידת העיסוק בחקיקה הפרטית. אני מאמין שהמהלך שאותו אנחנו פועלים לקדם חיוני כדי לחזק את הדמוקרטיה הישראלית. דווקא כשר בממשלה, אני מוצא חשיבות רבה בכך שיתקיים מעקב שוטף של הכנסת אחרי עבודת הממשלה, שיתקיימו דיוני עומק באשר לפעילות שמבצע כל משרד ממשלתי. העצמת סמכויות הפיקוח והבקרה של הכנסת על הרשות המבצעת ייתנו בידי חברי הכנסת כלים הכרחיים לביצוע תפקידם נאמנה, ובמקביל – יחזקו מאוד את מעמדה של הכנסת עצמה.

כך, במסגרת ההצעה שאותה יזמנו, תינתן לכנסת הסמכות לביצוע פיקוח תקציבי, שיחייב את המשרד הרלוונטי להציג בפני הוועדה המתאימה את מימוש התקציב של אותו המשרד; יתקיים שימוע פרלמנטרי למועמדים למשרות בכירות בשירות הציבורי, וכן יבוצעו פעולות נוספות אשר יחזקו את היכולת של הכנסת לפקח בזמן אמת על מה שאנחנו עושים, השרים.

במקביל לכך – ואני רוצה להדגיש ולומר: אך ורק במקביל, ואני חושב שאסור לעשות שום שינוי שלא בא בכפיפה אחת עם המהלך של מתן כלי הפיקוח – יש לפעול לטיוב הליכי החקיקה. דווקא כחבר כנסת ש-78 הצעות חוק שיזמתי במהלך שתי הכנסות שבהן שימשתי כחבר כנסת נכנסו לספר החוקים, אני חושב שזה המהלך הנכון לחיזוק מעמדה של הכנסת. אני סמוך ובטוח שמתן כלי פיקוח ראויים, בצד טיוב הליך החקיקה וצמצום היקף הגשת הצעות הסרק, יביא לייעול הפעילות הפרלמנטרית. במקום אלפי הצעות חוק המוגשות ואינן מגיעות אפילו לשלבי דיון, יקודם מספר קטן יותר של הצעות – אגב, עדיין גדול בהרבה מכל פרלמנט אחר בעולם – אבל ההצעות האלה תוכלנה להתגבש באופן יעיל ומקצועי לכדי חקיקה שתכבד את ספר החוקים של מדינת ישראל. במסגרת זו אף תינתן סמכות ערר לחברי כנסת על החלטת ועדת השרים לחקיקה, וכך יתאפשרו באמת דיונים מעמיקים וממצים קודם שהצעות החוק תאושרנה.

אני סבור כי זוהי הזדמנות שלא תחזור על עצמה. בעת שכיהנתי כיושב-ראש הקואליציה ניסיתי להוביל את המהלך, ונתקלתי בהתנגדות של הממשלה. כעת, כאשר בפעם הראשונה ישנה תוכנית שזוכה הן לגיבוי של יושב-ראש הכנסת והן לתמיכה של שרים מתוך הממשלה, קיימת הזדמנות היסטורית לשינוי המצב ולהסדרת יחסי הכנסת והממשלה באופן טוב יותר. אני קורא מכאן לחברי, ואני חושב שזה עניין משותף לכולנו: בואו נתגייס למשימה הזאת. אל נחמיץ את ההזדמנות הזו.

אדוני היושב-ראש, בשנים האחרונות אנו עדים לפגיעה הולכת וגוברת במעמדה של הכנסת גם מצדה של הרשות השופטת, המעמיקה את התערבותה בנושאים המסורים לסמכותה הבלעדית של הכנסת, ובראשם בתחום החקיקה. אין אח ורע בעולם למצב שבו בית-המשפט נוטל לעצמו, בלי הסדר חוקי שלם וברור, את הסמכות לבוא בנעלי הריבון ולפסול חוקים של הפרלמנט.

קריאה:

– – –

שר התיירות יריב לוין:

הדבר חמור במיוחד כאשר מהרכב בית-המשפט העליון ממודרים זה שנים ציבורים רחבים. אדוני היושב-ראש, אני סבור שהגיע הזמן שהכנסת תאמר את דברה בצורה ברורה וחדה.

בימים אלה הוגשו עתירות נוספות לפסילת חקיקה של הכנסת, וראוי שהכנסת תתייצב ותאמר באופן הברור ביותר: לא עוד.

אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):

– – – לדבר ככה – – –

אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):

– – – של הכנסת – – –

קריאות:

– – –

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

חבר הכנסת טיבי, אנחנו מאוד שמחים שלכל אחד בבניין הזה יש דעה, ואנחנו גם מקשיבים לדעות שונות. אנחנו מקשיבים לדעות שונות בבית הזה, זאת מהות הדמוקרטיה, ולא מפריעים.

קריאות:

– – –

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

חבר הכנסת אוחנה, גם אתה לא מפריע.

שר התיירות יריב לוין:

בימים אלה הוגשו עתירות נוספות לפסילת חקיקה של הכנסת, וראוי שהכנסת תתייצב ותאמר באופן הברור ביותר: לא עוד.

תמר זנדברג (מרצ):

– – –

שר התיירות יריב לוין:

על הכנסת לומר לבית-המשפט, בצורה המכובדת ביותר – –

תמר זנדברג (מרצ):

תפסיקו לחוקק חוקים – – –

שר התיירות יריב לוין:

– – אך גם באופן הברור ביותר: הסר ידך מן החקיקה.

תמר זנדברג (מרצ):

שהכנסת לא תחוקק חוק לא חוקי ובית-המשפט לא יפסול. יושב לידך נשיא המדינה, שאמר – – – תתבייש לך.

מיקי לוי (יש עתיד):

תמשיכו לדרוס אותו, לדרוס את בית-המשפט העליון.

שר התיירות יריב לוין:

במדינה דמוקרטית – – –

תמר זנדברג (מרצ):

מדינה דמוקרטית לא מחוקקת חוקים לא חוקיים.

שר התיירות יריב לוין:

במדינה דמוקרטית החקיקה נקבעת בפרלמנט, על-ידי נציגי העם, ולא בבית-המשפט, שהרכבו אינו משקף את כלל החברה הישראלית.

נחמן שי (המחנה הציוני):

למה היום? למה היום?

שר התיירות יריב לוין:

אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש – –

קריאות:

– – –

שר התיירות יריב לוין:

– – עלינו להישיר מבט – – –

קריאה:

– – –

שר התיירות יריב לוין:

אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

נא לא להפריע. ההבדל כרגע בין הדוברים הוא אחד: השר יריב לוין נושא דברים ברשות הדיבור שלו. כל אלה שמפריעים, כל אלה שמפריעים – כרגע מפריעים להליך הדמוקרטי. זה ההבדל, מסכימים או לא מסכימים עם הדברים.

קריאות:

– – –

מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):

אם הכנסת תבטל את הכנסת זה גם בסדר?

קריאות:

– – –

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

ואתה עוד עומד בישיבה חגיגית – בושה וחרפה. בושה וחרפה.

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

בושה וחרפה שמעלים את זה ככה.

קריאות:

– – –

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה. הנשיאה יודעת לומר את דברה. תודה רבה.

חיים ילין (יש עתיד):

לא אומרים דברים כאלה על בית-המשפט העליון. אנחנו לא תפאורה.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

ממש חגיגת הדמוקרטיה. לסתום פיות, חבר הכנסת שטרן, זאת לא חגיגת דמוקרטיה, זה ההפך. תודה.

תמר זנדברג (מרצ):

– – –

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

בבקשה, השר ימשיך את דבריו. כמו שאמרתי, הוא היחידי כרגע שנמצא ברשות דיבור. את, חברת הכנסת זנדברג, ממש פשוט מפריעה להליך הדמוקרטי כרגע.

תמר זנדברג (מרצ):

– – –

חיים ילין (יש עתיד):

– – – את בית-המשפט.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

בבקשה. אדוני השר ימשיך. אל תגרמו לי להוציא אנשים מישיבה חגיגית. גם ככה מחצית הח"כים לא נמצאים, אז אל תגרמו לי להוציא את אלה שכן הגיעו.

תמר זנדברג (מרצ):

– – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אולי תבטלו – – –

חיים ילין (יש עתיד):

לא, לא – – –

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

תוקפים פה את בית-המשפט. מה קרה? אז תוציא גם את החצי השני.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

חברי הכנסת, פשוט, אין לי אלא להתבייש בהתנהגות הזאת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אל תביך אותנו – – –

קריאות:

– – –

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

אף פעם לא התביישתי בדברים שאני לא מסכים אתם, שנאמרים בחופשיות מעל הדוכן הזה ברשות הדיבור. אף פעם לא התביישתי.

מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):

חקיקה דמוקרטית. חצופים.

תמר זנדברג (מרצ):

– – – נשיאת בית-המשפט העליון, שיושבת כאן.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

בבקשה, אדוני השר ימשיך. חברת הכנסת זנדברג, בסדר, נרשם על-ידי כולם שאת מחית. תודה.

שר התיירות יריב לוין:

אדוני היושב-ראש, עלינו להישיר מבט ולעמוד על כבודה, מעמדה וסמכויותיה של הכנסת, הן כלפי חוץ, והן – ואני חושב שזה לא פחות חשוב מכך, כפי שראינו עכשיו – בדרישותינו להתנהלות הולמת שלנו עצמנו. הגיעה השעה לעשות זאת.

אני מבקש לסיים את דברי ולאחל לכנסת ולחבריה המשך עשייה פורייה כביטוי נאמן של כלל הציבור הישראלי, על כל רבדיה של החברה הישראלית. אני מבקש להביע תודה והערכה לצוות המצוין של עובדי הכנסת בראשותם של המנכ״ל ושל מזכירת הכנסת. וכפי שאמר כבוד הנשיא: היו ברוכים.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, על דבריו. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, לשאת דברים. באותה הזדמנות אני גם מודה לטל בוסידן, שעוזר לנו בתרגום לשפת הסימנים. תודה רבה לך, טל.

יצחק הרצוג (המחנה הציוני):

תודה, אדוני היושב-ראש. מכובדי יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יואל יולי אדלשטיין, מכובדינו – וכבוד רב לנו היום – אדוני נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין, נשיאת בית-המשפט העליון היקרה, השופטת מרים נאור ובעלה הפרופסור אריה נאור, חברות וחברי הממשלה, חברות וחברי הכנסת בעבר ובהווה, מבקר המדינה כבוד השופט בדימוס יוסף שפירא, ראשי הנציגויות הזרות, משפחות השבויים והנעדרים, חברי הכנסת הצעירה וחברי מועצת התלמידים ותנועות הנוער, קהל נכבד.

אני אוהב מאוד את הבניין הזה, את העשייה שבו, את האקשן האופף אותו, את אורחיו והבאים בשעריו, את הוויכוחים וההסכמות, את הכרעת ההצבעה ואת ההסתודדות שמאחורי המליאה, את מעשה החקיקה והתחושה המיוחדת עד כמה הוא משפיע על גורלה של האומה. איך תיאר וינסטון צ'רצ'יל את החיים בפרלמנט? הוא אמר: אומץ זה מה שצריך כדי לקום ולדבר, וגם מה שצריך כדי לשבת ולהקשיב.

אני אוהב במיוחד את מכמניו של הבניין הזה, ויש לי מנהג להוביל רבים מאורחי ולהציג בפניהם את הסיפור, את האתוס ואת מה שעולה מקירותיו. אחת הפינות החביבות עלי היא המסדרון שמוביל פה ללשכת יו"ר הכנסת ולמליאה, שקירותיו מספרים בתמונות את ימיה הראשונים של כנסת ישראל. בתמונה אחת ניצב דוד בן-גוריון, בדד, יחד עם שומר חמוש הבודק את הבאים לאולם מועצת המדינה הזמנית – האימא של הכנסת. בתמונה אחרת כבר רואים את אולם פרומין, של הכנסת הראשונה, מלא, פעיל ותוסס. איזו זכות ראשונים הייתה לדור ההוא. כך, שלב אחר שלב, החלה הדמוקרטיה הישראלית לפעול. 68 שנים פועם הלב של הדמוקרטיה שלנו, והדופק שלו ידע ויודע עליות ומורדות ודרמות גדולות מאוד.

לך, אדוני היושב-ראש, לצוותך, למזכירת הכנסת וסגנה, ליועץ המשפטי וצוותו, לקצין הכנסת ועמו השומרים והסדרנים שלנו, למנכ"ל הכנסת, לעובדי הוועדות, המליאה, לאנשי המינהלה, המחקר, המחשוב, הכספים, התקשורת, הקצרניות והקצרנים, עובדי המטבח, הגינון והניקיון, ויסלחו לי כל מי שלא הזכרתי אותם – לכולם אני אומר, לכל עובדי הכנסת באשר הם: תודתנו שלוחה אליכם היום בברכה ובהוקרה גדולה. מוסד מפואר הוא הכנסת, מוסד מפואר הוא הבניין הזה, בית-מקדשו של העם בעת הזאת, במובן הפוליטי והמדיני שלו.

אבל ביום חג זה, ובוודאי לנוכח דבריו של קודמי השר לוין, לצערי, קיימת פה גם תחושת חמצמצות וחשש שמחלחל לתוך תחושת החגיגיות של היום הזה. כשם שנחרב בית-המקדש משנאת חינם, מאלימות ומקהות חושים, כך פועלים כוחות גם בדור הזה לחרב את בית-המקדש הזה. "על אלה אני בוכיה, עיני עיני יֹרדה מים", אמר מחבר מגילת הקינה.

ואני אומר שהקינה של היום היא זו של הסירוב ללמוד את לקחי העבר ולהפנים אותם, ולהפנים את המדרון החלקלק והמסוכן שבתוכו אנחנו שרויים, שכן לאט-לאט, מבלי משים אך בהחלט ביד מכוון, אנו רואים בכנסת זו פעולות, יוזמות וחוקים המאיימים להפר את כללי הדמוקרטיה ואת האיזונים העדינים ביותר שלה, ומאיימים לחרב את כללי היסוד ואת האמנה החברתית והפוליטית שעל בסיסה פועל הבית הזה ופועלת הדמוקרטיה הישראלית כולה מאז היווסדם. קריאות האספסוף מבחוץ ודמגוגיה מבפנים, השתלחות ולחץ מן הרשתות החברתיות, יחד עם אובדן מעצורים ובלמים, מביאים אותנו לראות כאן בבית הזה מעשים וחוקים שאני משוכנע שמייסדי הכנסת וגדולי מנהיגיה לדורי-דורות לא פיללו שאי-פעם נראה כמותם. סדרת החוקים שבאו ברצף בלתי פוסק בתקופה האחרונה – חוק העמותות, חוק ההדחה, חוק ההדרה וחוק ההסדרה ועוד ועוד – מסיטים את האיזון העדין והרגיש ביותר של גלגלי השיניים בתוך מערכת האיזונים והבלמים הנדרשת בדמוקרטיה תוססת, יציבה, בוטחת ובעלת מגוון דעות כשלנו.

הצפצוף על שומרי הסף, האיום על בתי-המשפט, ההתעלמות מהיועצים המשפטיים, הפגיעה בתקשורת, ההתעמרות במיעוטים, בקבוצות עולים ובקבוצות אחרות, הפגיעה כלאחר יד אפילו באורחים מחו"ל, והאדישות לארגונים כמו להב"ה – כל אלו מצטרפים לתמונה מדאיגה ומסוכנת. ואני מזהיר ומתריע כאן כי מדובר במדרון חלקלק ומסוכן. זה לא עניין לא לימין ולא שמאל, לא לקואליציה ולא לאופוזיציה – כי בידנו הדבר, כי בידינו הבלמים ובידינו הכוח לעצור. אסור לנו, המחוקקים, לאבד את אותה הסכמה בסיסית, נדירה ויחידה שמאחדת את כולנו, שכן כל קול כאן הוא קול ראוי וכל דעה באולם הזה היא לגיטימית.

בכנסות האחרונות, ובמיוחד בכנסת הזאת, קמים חברים מתוך הבית הזה ומבקשים להגביל, להצר ולהקשות ולסתום פיות של חברות וחברים אחרים. קמים מחוקקים שמפעילים ציד מכשפות כנגד דעות אחרות. ואנו רואים, כאמור, יותר ויותר יוזמות, יותר ויותר יוזמות חקיקה שאינן מכבדות את הבית הזה – לעתים חקיקה שכל מטרתה זה הציוץ המיידי הבא, לעתים חקיקה שהמציע או המציעה עצמם מתפללים ומייחלים שלא תעבור, לעתים חקיקה שהממשלה עצמה תולה עיניה ומתפללת שהחקיקה לא תעבור ושבג"ץ יבטל אותה. אנחנו עדים לחקיקה שמטרתה לחסום את קול הביקורת, חקיקה שמטרתה לכבול את ידי האחר ולהצר את ידי המוחה והמפגין. ואנחנו רואים לראשונה זלזול חמור ובוטה ביועץ המשפטי לממשלה, ביועץ המשפטי לכנסת וביועץ המשפטי של ועדת החוקה, חוק ומשפט. ועכשיו אתם באים בנאומים, ומציעים לנו להסכים לרפורמה בהליך החקיקה. איך אנחנו יכולים כאופוזיציה לתת אמון ביוזמות מן הסוג הזה, כאשר אנחנו רואים את התהליך כולו מול עינינו? תהליך של רפורמות חייב לעבור אך ורק בהסכמה בין קואליציה לאופוזיציה.

אני עומד כאן, אדוני היושב-ראש, במעמד כבוד נשיא המדינה, שהוא דוגמה ומופת לשומר הדמוקרטיה ומגינה, ואני מתריע שעל כולנו החובה לחסום בכל דרך את המגמה המסוכנת הזאת. וכשאומרים מדרון חלקלק – הרי הוא כאן לפנינו. ואני חוזר על דברים שאמרתי כאן גם בעבר: כל סדק ברוח הדמוקרטית המפעמת במקום המופלא הזה עלול לגרום לשבר נורא וחסר תקנה.

מנחם בגין, זכרו לברכה, ראש האופוזיציה בשלושת העשורים הראשונים של המדינה, הוא שהתייצב מול הכנסת ממש עם כינונה וקרא שוב ושוב להפרדת הרשויות, לעצמאות הכנסת, לעצמאות והגנה על האופוזיציה, ובמיוחד – לשמירה על הרשות השופטת ולמניעת התערבות גסה שמשפיעה עליה לרעה. הוא שגרס – – –

שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):

והחיל ריבונות על רמת-הגולן.

יצחק הרצוג (המחנה הציוני):

הוא שגרס עוד בתש"ח – – –

שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):

והחיל ריבונות על רמת-הגולן בשלוש קריאות ביום אחד.

יצחק הרצוג (המחנה הציוני):

תקשיבי טוב, חברת הכנסת מועלם.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

חברת הכנסת מועלם.

יצחק הרצוג (המחנה הציוני):

הוא שגרס עוד בתש"ח – וכך אמר: יש לאפשר לבית-המשפט העליון את הסמכות לפסול חוקים, והוסיף כי ממשלות באות והולכות, אך מדינה לעולם קיימת. ומשום כך, הוא אמר: הננו מחויבים להפרדת שלוש הרשויות במדינה – המחוקקת, המוציאה לפועל ורשות המשפט – למען תהיה ביקורת מתמדת וקפדנית על השליטים שצריכים להיות משרתי האומה והמדינה.

לפיכך, עלינו, חברותי וחברי, להיצמד לתפיסה הזאת, מתוך הבנה עמוקה כיצד לשמור על השיח הדמוקרטי מכל משמר ולבצר את מעמד הכנסת, למען אותם צעירים נהדרים שבילו עמנו כאן היום ולמען הדורות הבאים.

אני מאחל אפוא לכולנו ביום הזה, יום החג הזה של הכנסת, שלא נעסוק רק בשוטף – שהוא חשוב מאוד, כמובן – אלא שנזכה עוד בכנסת הזאת לקבל כאן החלטות דמוקרטיות דרמטיות והיסטוריות למען עתיד העם והמדינה; שנזכה לאשר כאן הסכמי שלום עם שכנינו, במיוחד הפלסטינים; שנזכה לקדם צדק חברתי; שנזכה לבצר את חירויות הפרט ואת עקרונות מדינתנו כמדינה יהודית ודמוקרטית שוחרת חוק ושוחרת שלום. מי ייתן ונשכיל לצלוח את הוויכוחים, העימותים והכאבים ברוח דמוקרטית של קבלת הכרעות כאן בבית הזה, שעיני כל העם נשואות אליו. ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום. מזל טוב, כנסת ישראל.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. אם תבחר להפיץ בקרב חברי הכנסת את הדף מנאומך עם הציטוט של צ'רצ'יל על האומץ לשבת ולהקשיב, אאפשר למזכירת הכנסת להניח את זה אפילו בשולחן המליאה, בניגוד למקובל.

חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, ביום רביעי, י"ט בשבט תשע"ו – תשע"ז, סליחה – 15 בפברואר 2017, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.

מזכירת הכנסת.

מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:

כבוד הנשיא!

(חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.)

הישיבה ננעלה בשעה 16:49.