היו"ר יולי יואל אדלשטיין :
חברי הכנסת, היום י"ג בשבט תשע"ד, 14 בינואר 2014. אני מתכבד לפתוח ישיבה מיוחדת של הכנסת לציון 65 שנה לכינון הכנסת בט"ו בשבט.

כבוד נשיא המדינה מר שמעון פרס, כבוד ראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, נשיא בית-המשפט העליון השופט אשר גרוניס, שרי הממשלה בהווה ובעבר, מבקר המדינה השופט יוסף שפירא, חברי הכנסת – גם הם בהווה ובעבר, ראשי הנציגויות הזרות, ראשי העדות הדתיות בישראל, מזכירת הכנסת גברת ירדנה מלר-הורוביץ, מנכ"ל הכנסת רונן פלוט, היועץ המשפטי לכנסת עורך-דין איל ינון, משפחות שכולות, חיילים, שוטרים, תלמידים, בני-נוער, אורחים נכבדים.

לפני 65 שנים ניטע הנטע, נשתל השתיל והונחו היסודות לבניין הדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית. מאז ועד היום צמח העץ והיה לאילן רב פֹּארוֹת, שורשיו העמיקו אחיזה בקרקע – בקרקע המציאות והחברה הישראלית – ונופו הפך לנופה של החברה כולה. כיום, כאשר הדמוקרטיה הישראלית מושרשת עמוק בדימוי העצמי שלנו ובתפיסת עולמנו, אנו מבינים כי לא ניתן לחשוב על החברה הישראלית ללא הדמוקרטיה הישראלית, ובמרכזה משכן הכנסת, הפרלמנט, בית-המחוקקים.

אויביה של החברה הפתוחה, אויביה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית, ידעו תמיד למצוא את נקודות התורפה שלה ולהצביע עליהן. תמיד היה מי שידע להסביר מדוע דמוקרטיה, ובמיוחד דמוקרטיה פרלמנטרית, איננה שיטת המשטר היעילה ביותר. הם זיהו נכון את הקושי לקבל או לבצע החלטות, את הטרחה שיש בצורך לקבל כל פעם מחדש את אמון הציבור, כמו גם את הפופוליזם ואת סכנותיו. אלא שמה שנתפס כחולשותיה של החברה הפתוחה, כנקודות התורפה שלה, מתגלה היום כנקודות המשען שלה, כיתרונותיה המובהקים.

יש קשר ברור בין חברה פתוחה, חברה דמוקרטית, לתרומה מדעית, לפיתוחים טכנולוגיים, לזכייה בפרסי נובל ובפרסים חשובים אחרים. החוכמה פורחת בצלו של החופש. רק רוח שאיננה כלואה מטפחת סקרנות. יצירה ושגשוג הן בנות-ברית של החירות. יש קשר הדוק בין מעבדי המחשב מתוצרת ישראל, הנמצאים בליבת הטכנולוגיה העילית ברחבי העולם, לבין יכולתנו כאן להתבטא באופן חופשי, להביע את אשר על לבנו, לאמץ דעות ואמונות ולהיאבק למענן. נטע החופש, שתיל החירות שניטע כאן בט"ו בשבט שנת תש"ט, כבר נושא פירותיו. הבחירה בדמוקרטיה התגלתה לא רק כצודקת אלא כחכמה לא פחות.

אדוני הנשיא, מכובדי כולם, דמוקרטיה איננה מורכבת רק מחופש וחירות. דמוקרטיה, אחרי הכול, היא משטר, היא האופן שבו החברה מוסדרת, קובעת את חוקיה, מטילה סנקציות ומנחה את גבולות האסור והמותר. איננו חיים באנרכיה ולא ניתן לאנרכיה להכתיב את דרכנו. הבית הזה, בית העם, מרכז אליו את הוויכוחים המרים ביותר והקשים ביותר. בתוכו מתחרות עמדות ותפיסות עולם, אמונות ותקוות, ויש מקום לכולם.

אבל הבית הזה הוא גם מקום ההכרעה, ומרגע ההכרעה אנו מחויבים לה, גם אם איננו מסכימים על תוכנה. כחברי הכנסת, כל אחת ואחד מאתנו מחויב להמשכיותו של הוויכוח והדיון ולשמירת מעמדו וכבודו של הבית הזה. אמון הציבור בכנסת ותדמיתו של בית-המחוקקים מהותיים ליכולתנו להמשיך ולתפקד כדמוקרטיה משגשגת.

הכנסת יקרה לי מפז. אני גאה בבית הזה שיש לי הזכות לעמוד בראשו; אני גאה בשונות, בייחודיות ובפרופיל המגוון של חברי הכנסת. יש בנו גיוון מגדרי, אתני, דתי, תרבותי ולאומי, וזה היופי שבנו – הפסיפס הצבעוני שאנו מרכיבים. אני גאה בבית הזה הן כמוסד והן כארגון.

זה אולי גם המקום לעשות דבר שאנחנו בדרך כלל לא עושים מעל במת הכנסת ולהודות לכל צוות העובדים של הכנסת בראשות המנכ"ל על העבודה המאומצת שלהם בימים האחרונים, לרבות היום, אבל ודאי ביומיים שקדמו לו. אנחנו לא נוהגים לעשות את זה במליאת הכנסת. אני חושב שהנסיבות מחייבות לומר תודה לכל העובדים; חלק מהם, אני חושב, לא ראו את הבית מאז מוצאי שבת, מאז צאת השבת והיוודע דבר מותו של ראש הממשלה לשעבר. תודה רבה לכם.

הכנסת, דרך אגב, גם ביוזמתם ודחיפתם של עובדי הכנסת, הכריזה על הפרויקט השאפתני "כנסת ירוקה". בט"ו בשבט הזה אנחנו יכולים להכריז בחיוך שלקראת ט"ו בשבט הבא אנו נתקדם ונהיה אולי הפרלמנט הירוק ביותר בעולם. הכנסת תשלב אלמנטים אקולוגיים רבים ותשתלב בסביבתה הטבעית כחלק מן המרקם הירוק של גבעת-רם. מציון תצא תורת האנרגיה הירוקה והמתחדשת.

כבר כיום פרלמנטים בעולם שולחים משלחות ללמוד מעובדי הכנסת כיצד פועלת דמוקרטיה במיטבה. שמו הטוב של מוסד הכנסת יצא למרחקים, והוא מהווה כלי של הסברה שמציג את מדינת ישראל ואת פניה האמיתיות. הוריתי על שיתוף פעולה עם פרלמנטים נוספים. אנחנו רוצים לשתף את העולם בידע שצברנו ולעזור לדמוקרטיות צעירות מאתנו להתפתח.

אנחנו, חברי הכנסת, עובדים בעבור העם. במידה רבה אנחנו השיפוצניקים, מעצבי הפנים והאדריכלים של חיי החברה הישראלית. לעתים אנחנו מתקנים לקונה, לפעמים אנחנו משנים סדרי עדיפויות ולעתים אנחנו קובעים החלטות אסטרטגיות ארוכות טווח. יש חקיקה המביאה מזור לחלשים, יש חקיקה המתקנת עוול ויש חקיקה הרואה למרחק. אנחנו עושים דברים מופלאים, אבל אנחנו גם חשופים לביקורת ולהשפעה.

מיום כהונתי הראשון כיושב-ראש הבית חזרתי ואמרתי שהאירועים והמתיחות במסדרונות ובמליאת הכנסת יקרינו על החברה הישראלית ועל רחובותיה. ברגעים קשים עלולים מעשים הנעשים כאן לגרור אפילו אלימות. אנחנו מודל לחיקוי, לטוב ולרע. כשאנחנו מדברים על נושא מסוים, האזרחים צופים ומדברים עליו; כשאנחנו מתווכחים על סוגיה מורכבת, גם הם מתווכחים; כשאנחנו חוצים גבול הם, חס ושלום, עלולים לחצות את הגבול בעצמם. שום יוזמה פרלמנטרית, מרחיקת לכת ככל שתהיה, לא תעזור לנו אם ניכשל בשמירת כבוד הכנסת ובהגברת אמון הציבור. הסכנה המאיימת על החברה הפתוחה היא אובדן האמון במסגרת הדמוקרטית והתגברות האדישות.

ביום חגה של הכנסת אני רוצה להודות מעל הבמה הזאת לכם, חברי הכנסת, לעובדי הכנסת המסורים, המאפשרים לנו לבצע את שליחותנו, וגם לעוזרים הפרלמנטריים המלווים אותנו. מסירותכם ומחויבותכם מחזיקות ומעצימות את האילן הזה, אילן הדמוקרטיה הישראלית. ברכותי לעם בישראל ולחברי הכנסת לרגל ראש השנה לאילן. שנה טובה, שנה ירוקה, ואל תשכחו: יש לנו לא רק כנסת ירוקה; יש לנו כנסת נהדרת.

אדוני הנשיא, בבקשה.

נשיא המדינה שמעון פרס:
תודה ליושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין. אישי ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרים, נשיא בית-המשפט העליון השופט אשר גרוניס, ראש האופוזיציה יצחק הרצוג, מבקר המדינה יוסף שפירא, חברי כנסת וחברי, שהם חברי הכנסת לשעבר, שגרירים, ראשי עדות, אנשי הביטחון, משפחות השכול.

אתמול ליווינו למנוחת עולמים את ראש הממשלה אריק שרון, זיכרונו לברכה. אריק כיהן בכנסת יותר מ-30 שנים. הוא ידע ימים של הנהגה וידע ימים של אופוזיציה, אבל תמיד קיבל את הבית הזה וראה בו את לבה הפועם של הדמוקרטיה הישראלית. יהי זכרו ברוך.

אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אנו מציינים היום 65 שנים לכינונה של הכנסת. סדר-יומנו עמוס בנושאים כבדי משקל ולפנינו הכרעות כבדות גורל. זו כנסת – אתם כנסת צעירה, דינמית, בעלת טמפרמנט משלה, הרכב חדש ברובו ופרספקטיבה המוטה לעבר העתיד. אתם מהווים אפוא מהדורה חדשה של הדמוקרטיה הישראלית. תבורכו.

מורי ורבי דוד בן-גוריון אמר כאן, בבית הזה: אין העולם קופא על שמריו ואין ההיסטוריה קופאת על שמריה. המחשבה תמיד עצלה והיא מניחה שמה שהיה הוא מה שיהיה. אכן, זו שגיאה להיתלות במאורעות של עבר, כי הם מאחורינו. התשובות שהיו מוסכמות שוב אינן עונות על השאלות שהתעוררו מחדש. העולם עבר מהפכה מעולם שהיה חקלאי לעולם שנהיה מדעי. ישראל של 2014 איננה ישראל של 48'. לפני 66 שנים קיבלנו הכרעה היסטורית, כשבראשה עמד מנהיג דגול, דוד בן-גוריון. ההכרעה הייתה א-סימטרית. סכנותיה היו גדולות וממשיות וסיכוייה היו קלושים וחזוניים. בן-גוריון הכריע באומרו כי עדיפה מדינה יהודית על חלק מהשטח מאשר השטח כולו ללא מדינה יהודית, והוסיף שמדינה יהודית מחייבת מציאות שיש בה רוב יהודי.

מפת האו"ם חילקה את הארץ ואיחדה את אויבינו – והם תקפו אותנו. אילו היינו דוחים את ההחלטה אז היינו נותרים ללא לגיטימציה בין-לאומית למדינה יהודית. בן-גוריון ידע שאף-על-פי שהשטח שהוקצה לנו הוא קטן, אנחנו נותקף מכל עבר על-ידי צבאות ערב. בידינו הייתה ההחלטה, בידיהם היו חרבות שלופות. נותרנו עם לבדו ישכון, ללא אחים לדת, ללא אחיות לשפה, ללא שותפים להיסטוריה, ללא שכנים לשלום. כברת הארץ שהאו"ם הקצה לנו הייתה צרה במותניה וקמצנית בפריונה: חולות בדרום, ביצות בצפון; המספרים היו לרעתנו: 600,000 יהודים, 40 מיליון ערבים; שבעה צבאות ערב חמושים כהלכה מול כוח ישראלי שלרשותו היה רק נשק קל – לא תותחים, לא טנקים, לא מטוסים. מסביבנו לחשה הבדידות ושרקו הכדורים.

בן-גוריון עמד כסלע והוכיח שהבל ייאמן מסוגל לגבור על הבלתי-אפשרי. הוא צדק. בניגוד לרואי השחורות, האוכלוסייה שלנו גדלה מאז פי-12 והכלכלה שלנו גדלה מאז פי-75. בשבע המלחמות שפקדו אותנו היה מצבנו על התחתונה, ובמלחמות הייתה ידנו על העליונה. צה"ל היה לאחד הטובים שבצבאות העולם. גם בשעות מלחמה לא פסקנו מלקבץ את שבטי ישראל מגלותם למכורתם. גברנו על איתני הטבע, הדפנו את עוינות השכנים. יצרנו רמה מדעית שאפשר לקרוא לה בפסגה, והיא אפשרה לנו לפתח חקלאות מקורית וחדשנית שאין דומה לה בעולם. ניצולי השואה באו והפכו מפליטים לבנאים. מה שנקרא אז מקלט בטוח היה לאבן שואבת למחוזות מרקיעי שחקים.

חברי הכנסת, אי-האיזון בינינו לבין שכנינו היה אז מבהיל, כמעט מייאש, אבל לא נבהלנו ולא אמרנו נואש. מצבנו מאז השתנה מהקצה אל הקצה. אז ידענו חזון, אבל חזינו שממה. עתה לרשותנו עוצמה שלא ידענו כמוה בהיסטוריה שלנו. גם היום עדיין קיימים סיכונים, אבל הפרופורציה השתנתה לחלוטין. קלע דוד למד להתמודד עם שריונו של גוליית. אז לחמנו להבטיח את קיומנו; היום אנחנו נאבקים להבטיח את זהותנו. כאז כן היום התחוללו מהפכות באזור, אבל התהפוכות של היום מאפשרות לישראל ליטול יוזמה, ולא רק להדוף איומים. היוזמה, שהייתה אז ברובה בידי זולתנו, היום נתונה גם בידינו. הצד הערבי, שדגל אז בסרבנות, קיבל את פתרון שתי המדינות לשני עמים – מדינה יהודית ומדינה ערבית – כבסיס להסכם שלום. מדינה דו-לאומית הייתה מסכנת את היותנו מדינה יהודית וארץ דמוקרטית. ב-48' זכינו ללגיטימציה כמדינה יהודית. אובדן הרוב היהודי מאיים גם היום על הלגיטימציה הזאת.

היום עומדים לרשותנו יתרונות שלא עמדו אז, קודם לכן. היום נוצרה הזדמנות ממשית לשלום עם הפלסטינים, ואפילו עם העולם הערבי, או לפחות עם חלקים ממנו. ראש הממשלה בנימין נתניהו והממשלה כולה חידשו את המשא-ומתן לשלום עם הפלסטינים. שני הצדדים יודעים שאין אלטרנטיבה טובה ממנה. השלום צריך לנוע על שתי רגליים: רגל מדינית ורגל ביטחונית. על רגל אחת בלבד קשה להתקדם, ועל כן אין שלום ללא ביטחון ואין ביטחון ללא שלום.

יחסינו עם ארצות-הברית הם בעלי ערך אסטרטגי עליון למדינת ישראל. אנו מודים לנשיא ארצות-הברית ברק אובמה על היענותו המלאה לצורכי הביטחון והמודיעין של ישראל. אין ספק שרצונו הוא לראות מזרח-תיכון החי בשלום. הידידות העמוקה עם ארצות-הברית היא גם מרכיב מרכזי בביטחונה של ישראל וגם מנוף לשלום באזור. נחישותו הבלתי-רגילה של מזכיר המדינה ג'ון קרי להשיג שלום משקפת ומשרתת את רצונה העמוק של ישראל בשלום, וגם מעניקה סיכוי להבנה הדדית.

העולם השתנה; גם העולם הערבי משתנה. בעיותיו נובעות היום יותר מבפנים מאשר מבחוץ, ועליו למנוע היום את הטרור שבא ממנו לפרק את חישוקיו הלאומיים והמדיניים. רבים משכנינו מבינים כיום שלא ישראל היא הגורם למצוקתם. הטרור הוא המזעזע את שלומם ואת שלמותם, וה"חמאס" הוא המכשול הגדול לשלום, וגם לביטחונם. הגיעה השעה שהאזור כולו יתארגן מול אלה המאיימים על שלומו. שיתוף פעולה טכנולוגי ומודיעיני אזורי חשוב היום לא פחות מרצף טריטוריאלי. הליגה הערבית, שבעבר נקטה עמדות סרבניות מאוד, כגון שלושת הלאווים של חרטום, ובנתה מפקדות צבאיות משותפות לתקוף אותנו, מציעה היום תוכניות שלום. גם אם לא כל הסעיפים מקובלים עלינו, אין לזלזל בעצם הופעתן. בנוסף, האיחוד האירופי מציע לנו ולפלסטינים לראשונה מעמד של Special Privilege Partnership – הידוק ושדרוג של היחסים הכלכליים, המדעיים והביטחוניים. האיחוד האירופי הוא המרחב הכלכלי העיקרי שלנו, והידוק הקשרים עמו הוא בעל חשיבות רבה לכולנו.

מדינה יהודית – ישראל, מדינה ערבית לפלסטינים; זו המסקנה של החלטות כ"ט בנובמבר.

לא כל האיומים, ובראש ובראשונה האיום האיראני, חלפו. האיום האיראני אינו איום בלעדי נגד ישראל; הוא איום לשלום העולם כולו. חמש המעצמות פלוס אחת התחייבו למנוע איראן גרעינית. כדי להבטיח זאת לא די בפיקוח על העשרת האורניום. איראן חייבת להפסיק להיות מרכז הטרור הבין-לאומי; עליה לכבד בפועל את הכרזתו של מנהיגה העליון שהדת אוסרת על איראן ייצור נשק גרעיני או שימוש בו. לטילים בליסטיים נושאי ראש נפץ גרעיני אין שימוש ואין הצדקה אזרחית כלשהי, והם סותרים את ההכרזות שלו.

נכבדי, יש לסייע למדינות המאוימות על-ידי טרור לצאת מהעוני, מהאבטלה ומהייאוש. עד עתה הסיוע נעשה באמצעות תרומות כספיות, אבל הן לא הניבו את התוצאות המקוות. המדע והטכנולוגיה הם המסוגלים להביא לצמיחה אמיתית לעניים, ולא רק לעשירים. רבים מהצעירים בעולם הערבי, נפקחו עיניהם לראות את המצוקה שבה הם נתונים. הם יצאו לכיכרות וסילקו דיקטטורים והביאו לבחירות, אבל הם לא היו מאורגנים והפסידו בבחירות; אלה שזכו בהן היו מאורגנים, אבל הוכיחו שאין להם דרך לצאת מן העוני, וגם הם נפלו. המחאה של הצעירים לדעתי לא תיפסק עד שחירותם ושחרורם מכבלי העבר יהיו לעובדה.

נכבדי, האתגר המדיני והביטחוני אינו צריך לפטור אותנו מלהתייחס לאתגר החברתי. אם כתוצאה מחלוקת ההכנסה הלאומית הקיימת 800,000 ילדים נידונו לעוני, זה עוול חברתי משווע. המורשת שלנו מחייבת אוזן קשובה ולב פתוח לעניים, לחלשים, לנזקקים. אסור שהגירעון ייפול על שכם הילדים שלנו. אנו מצווים בערבות הדדית של ממש. צדק חברתי הוא אבן יסוד בקיומנו. ישראל לא קמה כדי לשלוט; ישראל לא קמה כדי להתעלם מעניים. מדינה דמוקרטית חייבת בשוויון הזדמנויות לצעירים כמבוגרים, לעניים כעשירים, לערבים כיהודים. ישראל שוללת מן היסוד אפליות ופגיעות על רקע דתי או לאומי. הרי כולנו נולדנו בצלם אלוקים, גם הגר החי בתוכנו. לכל אדם הזכות להיות שווה, וגם הזכות השווה להיות שונה.

נכבדי, הכנסת מציינת היום 65 שנים להיווסדה. הבית הזה ידע שעות של עימותים נוקבים, של תמימות דעים וגם של התעלות רבה. נישאו פה נאומי שלום ונלמדו כאן לקחי מלחמה. כאן במליאה ובוועדות השונות מוצבים יסודות החברה הישראלית, ובעזרתם קמים החוקים והתקנות הדרושות. זכות נפלה בחלקכם לשרת את העם הנפלא שלנו ולהיטיב את המציאות שבה כולנו חיים. בכוח הזכות הזאת מוטל עליכם, חברי הכנסת, לשאת במלאכה, לייצג את האזרחים, לשרתם באחריות, בהתמדה, בנחישות, ולשים דגש לפחות על שלושה יעדים: השגת שלום עם שכנינו, העלאת הרמה המדעית של ארצנו והרמה החינוכית של בנינו והנחלת צדק חברתי לכול.

בבית הזה משתקפים הגוונים השונים של העם בישראל. הבדלי הדעות מבטאים את חוסנה של דמוקרטיה אמיתית. אחדות המטרה שומרת על עוצמתה של המדינה. עליכם, נבחרי הציבור, לפעול למען חקיקה צודקת ונאורה כדי לממש את המורשת ואת הפוטנציאל שיש לנו, פוטנציאל ומורשת שהם פרי חזון הנביאים בדבר צדק, אחווה ושלום.

היו ברוכים, ואני מאחל לכם דיונים פוריים.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לנשיא המדינה מר שמעון פרס.

אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו, לשאת דברים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

מכובדי נשיא המדינה שמעון פרס, יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין, שרי ממשלת ישראל – בשנה הבאה, אדוני, נדאג שכולם יהיו פה עד האחרון שבהם. אני לא שולט בלוח הזמנים של הכנסת, אבל אם היית מאפשר לי הייתי עוצר את הישיבה וקורא לשרים, וגם לחברי הכנסת כולם, להיות ביום חגה של הכנסת.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

לא נעצור את הישיבה, אבל השרים – כן, השרים יגיעו, אני מקווה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו :

נשיא בית-המשפט העליון השופט אשר גרוניס, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, מבקר המדינה יוסף שפירא, חברי הכנסת בעבר ובהווה וגם משפחות החיילים – החיילים הנעדרים שאנו עושים כל מאמץ לברר מה עלה בגורלם, אזרחים נכבדים.

הדמוקרטיה הישראלית התחילה כשתיל רך לפני שישה עשורים וחצי. מאז ועד היום נוספו לגזע האילן הדמוקרטי שלנו טבעות רבות שמעניקות לו חוסן ויציבות, קומתו גבהה, פירותיו התרבו. יש משמעות רבה לעובדה שהכנסת, סמל הריבונות שלנו, פתחה את שעריה בט"ו בשבט לפני 65 שנים, תשעה חודשים אחרי הקמת המדינה, ביום שכל-כולו נטיעות. ילדי בית-הספר נטעו עצים כביטוי להשתרשות בקרקע המולדת; צירי האספה המכוננת שהפכה לכנסת הראשונה נטעו עצים לזכר חללינו במלחמת העצמאות ולכבוד פורצי הדרך לירושלים. אנחנו רואים את העצים הללו גם היום בנסיעתנו לבירה; הנשיא הראשון חיים ויצמן ויושב-ראש הכנסת הראשון יוסף שפרינצק התייחסו לחשיבות של האיחוד מחדש של העם עם אדמתו.

אבל מה שבאמת ייחד את אותו חג אילנות היסטורי הוא שלושה דברים שחשיבותם בולטת בפרספקטיבה של הזמן: ראשית, הכנסת ייצגה את הגשמת החלום של חידוש הריבונות היהודית אחרי כמעט אלפיים שנה שבהן היינו נעים ונדים בכל ארצות תבל, חסרי מדינה, חסרי יכולת כלשהי להשפיע על גורלנו הקולקטיבי; שנית, הכנסת קבעה את מקומה דווקא בירושלים. ירושלים טרם הוכרזה אז כבירתה הרשמית של מדינת ישראל, ואומנם היו חודשים שבהם התקיימו ישיבות הכנסת בתל-אביב, אבל היה ברור לכול שבירת הנצח של העם היהודי היא המקום המתאים ביותר לבית-המחוקקים הציוני; והדבר השלישי, שלנו היום הוא נראה מובן מאליו, אבל זה לא היה מובן מאליו לפחות בראייה של עמים רבים – הדבר השלישי הוא שישראל בחרה לאמץ מראשיתה דפוסי משטר דמוקרטי. אני מזכיר לכם שהימים היו ימי חירום ומלחמה, וגם שהרוב המכריע של העולים ארצה הגיעו ממדינות שהיו נעדרות מסורת דמוקרטית. ולמרות כל הגורמים הללו לראשי האומה וגם לעם לא היה בכלל ספק שישראל היא דמוקרטיה, שהיא חייבת להיות דמוקרטיה ושהיא תישאר דמוקרטיה.

מדוע משום שלדמוקרטיה שלנו, של העם היהודי, שורשים עמוקים מאוד. הם נעוצים במוסד הקהילה היהודית כפי שהתקיים לאורך מאות שנים, במסורת הדמוקרטית שהייתה נהוגה בתנועה הציונית וביישוב העברי טרם המדינה. הם גם נעוצים בערכי היסוד של עמנו, שאמר שכל אדם נברא בצלם ה' – רעיון מהפכני כמובן בזמן העתיק. ועל כן קמה הדמוקרטיה הישראלית, והיא מקבלת את ביטויה העליון, היומיומי, לעתים התוסס, לפעמים גם הנשגב – היא מקבלת את ביטויה בבית הזה.

אני רוצה להבהיר לא רק בפרספקטיבה של זמן אלא גם של מרחב עד כמה חריגה היא הדמוקרטיה הישראלית, ואת זה אפשר לראות אל מול הנופים סביבנו. איפה עוד אפשר למצוא כנסת כזאת ודיון כזה איפה אפשר למצוא פרלמנט כזה – בתימן בלוב בסוריה לא רק פרלמנט כזה אלא גם דמוקרטיה כזאת. הזכרתי כאן את נשיא בית-המשפט. איפה יש בתי-משפט כאלה איפה יש איזון בין הרשויות והתשובה: במרחב גדול מאוד – רק בישראל. והדמוקרטיה הזאת היא לא רק ערך בפני עצמו, היא גם נותנת תועלת גדולה, משום שהשגשוג הכביר שאתה התייחסת אליו, אדוני הנשיא, וההתפתחות האדירה, והיצירה והמדע, והטכנולוגיה והחקלאות, והצבא – כל אלה הם תוצאה ישירה של המשטר הדמוקרטי שלנו, שהוא חזק, ואיתן, ויציב, אבל גם משתנה, משום שהחוקים מתאימים את עצמם לחיים.

אני חושב, דרך אגב, שהחוקים צריכים להתאים את עצמם לחיים, בסופו של דבר, ולא להפך, וכך זה גם נעשה. אני חושב שלפעמים אנחנו רוצים יותר מדי חוקים. ריבוי חוקים איננו דבר הכרחי או רצוי; רצוי שיהיו החוקים הדרושים. אבל בכללותה העבודה של הכנסת היא מרשימה בכל קנה מידה בין-לאומי השוואתי, והעבודה הנעשית היא עבודה חשובה, גם בוועדות הכנסת, גם על-ידי עובדי הכנסת לדורותיהם וגם על-ידי חברי הכנסת הנוכחיים. אני מבקש לברך אתכם בשם העם.

הדמוקרטיה הזאת שלנו היא ביטוי של רעיונות שהתפתחו לא רק בעמנו אלא גם אצל עמים אחרים: בבריטניה, בצרפת, וכמובן – בארצות-הברית. הנשיא לינקולן אמר: ממשלת העם למען העם בידי העם. אנחנו מנסים לממש זאת כאן. אנחנו זוכרים שארצות-הברית היא בעלת בריתנו הגדולה. הברית שלנו עמה מושתת על ערכים עמוקים משותפים - -

- - בראש וראשונה – דמוקרטיה וחופש האדם. אנחנו שותפים גם למטרות ואינטרסים משותפים: יציבות אזורית, מלחמה בטרור, שגשוג, ביטחון ושלום. גם כשיש לנו חילוקי דעות עם ארצות-הברית הם תמיד לגופו של עניין, לא לגופו של אדם. בשיתוף פעולה עם נשיא ארצות-הברית, עם סגן הנשיא שביקר כאן ועם שר החוץ שלה, אנחנו עושים מאמצים במטרה לקדם שלום וביטחון ויציבות באזור. אנחנו עומדים על האינטרסים שלנו בצד טיפוח הקשר החשוב הזה בין העמים ובין המדינות.

אנחנו שואפים להגיע להסדר שלום אמיתי. איננו רוצים מדינה דו-לאומית, אבל איננו רוצים גם מדינה בחסות איראן שתפעל לחיסולה של מדינת ישראל. לכן, שלום אמת מושתת על הכרה במדינת הלאום של העם היהודי ומושתת על סידורי ביטחון שיבטיחו שהשטחים שבידי הפלסטינים לא יהפכו שוב לקני שיגור לטרוריסטים ולטרור. אנחנו עומדים על הדברים האלה בצורה אמיתית, ישירה, וגם הגונה, לדעתי, אבל תוך כדי כיבוד הקשר החשוב שיש לנו עם ארצות-הברית, שגם הוא אחד מהנכסים החשובים של מדינת ישראל.

נסים זאב (ש"ס):
מה לגבי ירושלים

ראש הממשלה בנימין נתניהו:
לא פירטתי את כל הדברים, וירושלים היא אחד מהם – ולא רק ירושלים, יש עוד נושאים רבים. אנחנו עומדים על האינטרסים הלאומיים שלנו, ואחד האינטרסים הלאומיים האלה הוא המשך טיפוח הקשר עם בעלת בריתנו ארצות-הברית.

יחיאל חיליק בר (העבודה) :
שר הביטחון יודע מזה

ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אני אסיים במשפט של אחד מגדולי עמנו בעידן התחיה הלאומית, הרב קוק. הוא כתב: "חשק נטיעת אילנות נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים". ביום הזה, יום-ההולדת ה-65 של הכנסת, יום חג לדמוקרטיה בישראל, נוסיף לבנות וליצור, לנטוע ולעשות פרי למענינו ולמען הדורות הבאים אחרינו.

חג שמח לכנסת ישראל.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה לראש ממשלת ישראל, חבר הכנסת בנימין נתניהו.

אני מתכבד להזמין את יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג לשאת דברים. בבקשה, אדוני.

יצחק הרצוג (העבודה):

אדוני יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי אדלשטיין, כבוד נשיא המדינה מכובדי ומורי מר שמעון פרס, מכובדי ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, נשיא בית-המשפט העליון השופט אשר גרוניס, שרי הממשלה, מבקר המדינה מר יוסף שפירא, מזכירת הכנסת, היועץ המשפטי של הכנסת, קצין הכנסת, מנכ"ל הכנסת ועובדי הכנסת, נציגי הסגל הדיפלומטי, משפחות שכולות, אורחות ואורחים נכבדים, ובמיוחד חברי וחברותי חברי הכנסת.

בפתח דברי, אדוני היושב-ראש, אבקש לברך אותך ואת כנסת ישראל כולה ביום החג הזה, המציין 65 שנים להיווסדה. במיוחד אני מבקש להודות לכל מי שעשה במלאכה היפה של פתיחת המשכן היום לכל בית ישראל.

פחות משנה לאחר שדוד בן-גוריון, ראש ממשלתנו הראשון, הכריז בה' באייר תש"ח, בעת קוראו את מגילת העצמאות, כי מדינת ישראל תקים שלטונות נבחרים בתוך כמה חודשים, התייצב נשיאה הראשון של מדינת ישראל, הד"ר חיים ויצמן, בפני הכנסת ביום כינונה והכריז כי כעם "נכנסנו אל הטרקלין של המשטר הדמוקרטי המסודר והקבוע". בארץ-ישראל קם העם היהודי ובכנסת ישראל כוננה הדמוקרטיה הישראלית. כאן בהיכל הזה על משכניו השונים מתקיים כבר 65 שנים משא-ומתן על אופייה ודמותה של מדינת ישראל, משא-ומתן שבו שותפים כל הקבוצות והזרמים בחברה הישראלית. זה המקום היחיד שבו יכול חברי חברי הכנסת ישראל אייכלר מיהדות התורה לעמוד ולהכריז בפנותו אל חברי הכנסת הערבים, כפי שעשה רק לפני חצי שנה: נחנא מעכום בינידלכום מין אג'ל אלדימוקרטייה – אנחנו אתכם במאבקכם למען הדמוקרטיה, במאבק המשותף נגד העלאת אחוז החסימה.

אני לא אומר זאת בציניות. בחברה כל כך מורכבת, לעתים מפולגת ומסוכסכת, המקום הזה הוא המקום היחיד שבו קולן של הקבוצות השונות, קולו של המיעוט, נישא בגאון – במשכן הזה, במליאה ובחדרי הוועדות. שנים ארוכות אני פוקד את הבית הזה, מקום עבודתנו, ועדיין בכל פעם שאני בא בשעריו אני חש תחושת קודש וחולין גם יחד: קודש על שום ההחלטות וההכרעות אשר אנו מקבלים כאן, לעתים הכרעות שסופן להכריע חיים שלמים; חול על היומיומיות שבה מתקיימת עבודת הכנסת, על הוויכוחים הקולניים והאמוציות. אני מכיר מעט מאוד מקומות עבודה שאליהם רוצים כל כך הרבה להצטרף ואיש אינו שש לעזוב אותם.

אדוני היושב-ראש, רבים ממנהגי ט"ו בשבט, יום כינונה של הכנסת, מתקשרים למצוות התלויות בארץ, ולדעתי זה לא לחינם. אלה אותן מצוות הנזכרות בספר הספרים הקשורות לעבודת הקרקע ודורשות מבעליהן גישה חברתית מובהקת, במיוחד כלפי אותן אוכלוסיות שזקוקות ליחס מיוחד. אם דרשה תורה מאתנו להותיר בשדה אלומות שיבולים לטובת הגר, היתום והאלמנה, על המסר הזה של צדק חברתי לחלחל גם אל ימינו-שלנו. עומדים אנו בפתחה של שנת שמיטה, תפיסה המשקפת צדק חברתי במובן הרחב, שמחייב כל אחת ואחד מאתנו לחוש ברגישות מיוחדת הנובעת משליחותנו הציבורית.

יום ט"ו בשבט, חגה של הכנסת, הוא אפוא יום מיוחד בלוח השנה העברי. מדובר ביום המחבר בין מסורת ארוכת השנים של חג חקלאי המצוין עוד במשנה לבין יום חג מודרני של תחיית הארץ והמדינה. הקמת המשכן הזה גם היא מסמלת חיבור בין עבר רחוק והיסטורי לבין ההווה שבו אנו עוסקים מדי יום בעבודתנו הפרלמנטרית. עלינו, נבחרי הציבור, מוטלת החובה להכיל דווקא את ההווה של הבית הזה, על המורכבות הטמונה בו ועל שלל המגזרים והקולות הדרים בו. דווקא החיבור הזה מדגיש עד כמה אסור לנו כאן לפעול מתוך קהות חושים. אתרוג עדין היא הכנסת, הלב הפועם של הדמוקרטיה, ועלינו להגן עליה ולשמור אותה מכל משמר. עלינו המחוקקים למנוע כל פגיעה בה. אסור לנו לאבד את אותה הסכמה בסיסית יחידה שמאחדת בין כולנו, שכל קול כאן ראוי וכל עמדה בעולם הזה היא לגיטימית.

בכנסות האחרונות, ולצערי גם בכנסת הזאת, קמים חברים מתוך הבית הזה ומבקשים להגביל, להצר, להקשות ולסתום פיות של חברות וחברים אחרים; קמים מחוקקים שמפעילים ציד מכשפות ממש כנגד דעות אחרות. אנו רואים יותר ויותר יוזמות חקיקה שאינן מכבדות את הבית הזה – לעתים חקיקה שכל מטרתה לתפוס את הכותרת של העיתון של מחר, לעתים כזאת שאנחנו יודעים שהמציעה או המציע עצמו תולה עיניו מעלה ומתפלל שחלילה לא תקודם; אנו עדים לחקיקה שמטרתה לחסום את כל הביקורת, חקיקה שמטרתה לכבול את ידי האחר ולהצר את ידי המוחה והמפגין; אנו רואים צעדים שסוגרים את שעריו של הבית הזה במקום לפתוח אותו לרווחה.

אני עומד פה, אדוני היושב-ראש, ומתריע: עליך ועל כולנו החובה לחסום בכל דרך את הקולות הללו, את המגמה המסוכנת הזאת. כראש האופוזיציה אני רואה את התהליך הזה בדאגה רבה, במיוחד משום שהוא לא סתמי – הוא מכוון. הניסיון להביא להעלאה חדה מאוד של אחוז החסימה ולכבד זאת בכינוי "שיפור המשילות" הוא חלק ממהלך דורסני כולל שמסכן את הפלורליזם בבית הזה, את האופוזיציה, את נשמת אפה של הדמוקרטיה.

דווקא ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין זכרו לברכה, עמד כאן שנתיים לפני הירצחו ואמר – ואני מצטט: "עדיפה עלי כנסת רועשת וצעקנית ומתחכמת על פני מוסדות ובתי-מחוקקים שרוח הדמוקרטיה וערכיה זרים להם, והם רחוקים מהם, וכל הקולות שם דומים וכל ההצבעות הן חלק מהצגה אחת גדולה". חשוב שנזכיר ונזכור כאן את דבריו הנכוחים.

ואם בדבריו של יצחק רבין עסקינן, נזכור תמיד את הברית האיתנה שהוא דגל בה עם ארצות-הברית, ונזכור תמיד שהוא ידע לתת יחס של כבוד לחברים ולתומכים שלנו מעבר לים, לעולם לא לכנות אותם לא משיחיים ולא הזויים ולא אובססיביים וכינויי גנאי אחרים, ולראות בהושטת יד של חבר קרוב וותיק מעשה של חברות אצילית.

אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי, כל סדק ברוח הדמוקרטית המפעמת במקום הזה עלול לגרום לשבר נורא וחסר תקנה. מנחם בגין ז"ל, ראש האופוזיציה בשלושת העשורים הראשונים של המדינה, התייצב מול הכנסת ממש עם כינונה וקרא שוב ושוב להפרדת הרשויות, לעצמאות הכנסת, לעצמאות והגנה על האופוזיציה, ובמיוחד – לשמירה על הרשות השופטת ולמניעת התערבות גסה שמשפיעה עליה לרעה. הוא שגרס עוד בתש"ח שיש לאפשר לבית-המשפט העליון את הסמכות לפסול חוקים, והוסיף – ואני מצטט – "כי ממשלות באות והולכות אך מדינה לעולם קיימת. משום כך הננו נלחמים להפרדת שלוש הרשויות במדינה – הרשות המחוקקת, הרשות המוציאה לפועל והמשפט, למען תהיה ביקורת מתמדת וקפדנית על השליטים, שצריכים להיות משרתי האומה והמדינה". עלינו, חברי וחברותי, להיצמד לתפיסה הזאת מתוך הבנה עמוקה כיצד לשמור על השיח הדמוקרטי מכל משמר ולבצר את מעמד הכנסת.

וביום חג זה יורשה לי, אדוני היושב-ראש, להציע לכם, עמיתי המחוקקים היושבים כאן, כשברקע לחצים בלתי פוסקים מן הציבור השוחקים את מעמדה ועוצמתה של הכנסת: אנא, אל תזדרזו להתפרק מסמכויותיכם ומאחריותכם. בית-הנבחרים בסופו של יום אמור לקבל את ההחלטות הרות הגורל. זוהי תמציתה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית. זוהי תמצית הפסיפס המרתק והמרהיב של החברה הישראלית הנמצא כאן באולם. חשוב שנדע יחדיו להצניע לכת, להיות קשובים לצורכי העם, לבטא את עמדותיו, ובסופו של דבר לקבל החלטות כאן במליאה הזאת ולהכריע.

אני מאחל אפוא לכולנו ביום החג הזה שלא נעסוק רק בשוטף, שהוא חשוב מאוד, אלא שנזכה עוד בכנסת הזאת לקבל כאן החלטות דמוקרטיות דרמטיות והיסטוריות למען עתיד העם והמדינה, והחשובה מכולן: אישור הסכם שלום בינינו לבין שכנינו הפלסטינים ויישום חזון שתי המדינות החיות בביטחון ובשלום האחת עם רעותה.

אדוני חבר הכנסת יוגב, לא יעזור לך. אני באמת מקווה שהמליאה הזאת תקבל החלטות אמיצות והיסטוריות, החלטות דרמטיות, אדוני היושב-ראש - -

מרדכי יוגב (הבית היהודי):
- - -

יצחק הרצוג (העבודה):
- - לאישור הסכם שלום בינינו לבין שכנינו הפלסטינים וליישום חזון שתי המדינות החיות בביטחון ובשלום האחת עם רעותה.

יחיאל חיליק בר (העבודה):
תפסיקו להפיל את זה על השמאל.

מרדכי יוגב (הבית היהודי):
אלפי הרוגים ופצועים. אין בעיה.

יחיאל חיליק בר (העבודה):
- - -

יצחק הרצוג (העבודה):
אדוני היושב-ראש.

מרדכי יוגב (הבית היהודי):
- - -

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני חושב שחבר הכנסת יוגב הבין לא נכון. יצחק רבין ז"ל רצה כנסת רועשת וגועשת, אבל לא צעקנית. כרגע מדבר יושב-ראש האופוזיציה. תן לו לסיים את דבריו.

יצחק הרצוג (העבודה):

אני מאחל לכולנו שיגיע הרגע ונקבל כאן במליאה, בשם עם ישראל כולו, את ההחלטה הדרמטית הזאת. ומי ייתן, חברי וחברותי חברי הכנסת, ומי ייתן, כבוד נשיא המדינה היקר ויושב-ראש הכנסת, מי ייתן שנשכיל לצלוח את הוויכוחים, העימותים והכאבים ברוח דמוקרטית של קבלת הכרעות כאן, בבית הזה, שעיני כל עם ישראל נשואות אליו. תודה רבה.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה ליושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג. אכן חגיגת הדמוקרטיה, אבל אפשר לחגוג בצורה טיפה יותר קצרה מנאום ארוך, מן המקום.

חברי הכנסת, לפני שאנחנו ננעל את סדר-היום ונודה לדוברים ולאורחים הרבים ביציע, אני רוצה הודות לגברת תמי שמע, שמתרגמת אותנו לשפת הסימנים ומאפשרת לציבור של מאות-אלפים גם לקחת חלק בדיון הזה במליאה. תודה רבה.

אדוני הנשיא, אדוני ראש הממשלה, חברי הכנסת, שרים, אני מבקש מחברי הכנסת להישאר שנייה במקום. אתם מכירים כבר את הנוהל.

מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
בבקשה לקום. כבוד הנשיא!
(חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.)

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, י"ד בשבט התשע"ד, 15 בינואר 2014, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 16:55.