מזכיר הכנסת איל ינון:
חברי הכנסת והמוזמנים מתבקשים לקום לכניסת כבוד נשיא המדינה.

כבוד הנשיא!

(חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה.)

נא לשבת.

היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד נשיא המדינה, ראש הממשלה, השרים, חברות וחברי הכנסת, היום יום שני, י"ז בחודש שבט התש"ע, 1 בפברואר 2010 למניינם. אני מתכבד לפתוח ישיבה מיוחדת וחגיגית זו של הכנסת.

אדוני הנשיא מר שמעון פרס, אדוני ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה גברת ציפי לבני, מכובדי השרים, יושב-ראש הכנסת השלוש-עשרה שבח וייס, יושבת-ראש הכנסת השבע-עשרה דליה איציק, מכובדי חברי הכנסת בהווה ובעבר, מורים, הורים ותלמידים יקרים, חיילים ושוטרים יקרים, וכל הקהל הנכבד שבא לחגוג את יום כינונה של הכנסת. ואתם, בני-הנוער, היושבים אתנו כאן באולם ונוטלים חלק בישיבה זו, והפעם לא כצופים מן הצד, אלא כשותפים מלאים בחוויה של הדמוקרטיה.

מכובדי, לפני שש שנים בדיוק, במלאות לכנסת 55 שנים, התוודיתי כאן בפתיחת הישיבה החגיגית כי אני אוהב את הכנסת. ודווקא משום כך כואב לי מאוד לראות אותה לפעמים מושפלת ומבוזה, מאבדת את כוחה ומעמדה בעיני הרשויות האחרות, וממילא גם בעיני הציבור. הבעתי את חששי הכבד שהזלזול הציבורי בכנסת מביא לאובדן הלגיטימיות ולאובדן הרלוונטיות לא רק של הכנסת ושלנו, חברי הכנסת, אלא גם של כל הדמוקרטיה הפרלמנטרית. אמרתי אז שאחת ממשימות הדגל שלנו, על מנת לחולל שינוי עמוק בתדמית הכנסת, היא כתיבתו של קוד אתי חדש, מעודכן ורלוונטי. שש שנים אחרי – הקוד האתי החדש נכתב, והוא מצוי בשלבי אישור אחרונים בראשות ועדה שאותה מנהל חבר הכנסת חיים אורון, אחד מוותיקי חברי הכנסת המכהנים.

כעת אני מבקש להציג בפניכם משימה נוספת, משלימה, הכרחית ודחופה לא פחות, והיא לקרב את בית-המחוקקים, את עבודתו, את המתחולל במסדרונותיו, את המתרחש בוועדותיו ובדיוניו באופן בלתי אמצעי אל הציבור. אני מאמין כי אם נפתח את שערי הבית הזה לרווחה, אם ננהיג בו שקיפות מקסימלית, אם נאפשר לאזרחי ישראל לעמוד מקרוב על מה שנעשה בין כתליו באופן החווייתי והאישי ביותר נוכל לבצר מחדש, בתהליך הדרגתי, את מעמד הכנסת. נוכל לגאול אותה מתדמית שדבקה בה, שנוצרה, להבנתי, במידה רבה גם משום שהציבור חשוף לחצאי אמיתות ואפילו לסילופים באשר לעשייה שמתנהלת כאן על-ידי פרלמנטרים מצוינים, אכפתיים וחדורי תחושת שליחות.

כדי להגשים מטרה זו נקטנו שורה של יוזמות: השקנו מערך סיורים חדשני שמותאם אישית לכל קבוצת יעד, החל מגיל הגן; הוצאנו לדרך את מהפכת הדוברות שתציג באופן אמיתי ואותנטי יותר את עבודת הכנסת; התחלנו בשדרוג אתר האינטרנט של הכנסת והפיכתו לאתר אקטואלי ועדכני שגם משדר באופן רציף מוועדות הכנסת; התחלנו לקדם מהלכים חשובים שהופכים את הכנסת לשקופה יותר, לאותנטית ורלוונטית, לקרובה יותר אל העם ממש במרחק נגיעה.

נערות ונערים יקרים, השנה באופן חד-פעמי, לאחר שקיימתי התייעצות ממושכת עם עשרות חברי כנסת וקיבלתי את אישורה של ועדת הכנסת, פתחנו את קודש הקודשים של הדמוקרטיה הישראלית, את מליאת הכנסת, בפניכם. עשיתי זאת לא רק משום שכולנו רואים בכם נושא שבקונסנזוס, אלא בעיקר משום שתהליכים גדולים ועמוקים מתחילים בכם, דור העתיד של מדינת ישראל. אתם ההורים, המחנכים, אתם המנהיגים, אתם הישראלים של הדור הבא, ואותה משימה קריטית של ביצור מעמדו של הבית הזה וחיזוק איתנותו בעיני הציבור מתחילה בכם. אתם מייצגים את הקשת הרחבה של האוכלוסייה הישראלית – יהודים, מוסלמים ונוצרים, חרדים, דתיים וחילונים, אשכנזים וספרדים, צפון, מרכז ודרום, עולים וילידי הארץ – כולכם ביחד וכל אחד לחוד מבטאים היטב את העוצמה ואת החשיבות של הדמוקרטיה בישראל.

לראשונה: בני נוער נואמים במליאת הכנסת

ואנו, כבוד הנשיא, אדוני ראש הממשלה, השרים, חברי הכנסת ואנוכי מצפים ודרוכים לשמוע את דבריכם לאחר שנאזין בקשב רב לדברי הנשיא, ראש הממשלה ויושבת-ראש האופוזיציה. אדוני הנשיא, בבקשה.

נשיא המדינה שמעון פרס:
תודה רבה.

כבוד יושב-ראש הכנסת רובי ריבלין, כבוד ראש הממשלה בנימין נתניהו, כבוד יושבת-ראש האופוזיציה ציפי לבני, שרים, חברי כנסת, תלמידות ותלמידים יקרים, אנחנו כל כך שמחים שאתם כאן – הלוא תחליפו אותנו עוד מעט, והסוף שתהיו מוכנים כראוי.

אני הייתי, נדמה לי, חבר הכנסת בתקופה הארוכה ביותר שישנה – 48 שנים. אני יודע שיש הרבה ביקורת על הכנסת, גם לכם בוודאי, אבל זה תפקיד מרתק. כאן לא מחלקים הרבה מחמאות, אבל בכל זאת מחמאה אחת מובטחת לכם וגם אני זכיתי לה. מה היא אחרי שאתם נואמים את הנאום הראשון בכנסת, מי שבא אחריכם מוכרח להחמיא לכם, אין לו ברירה. אני נאמתי נאום שלא כל כך הלהיב את האנשים, אני חושב, זה נקרא "יום סגריר", והוא זכה להמון ביקורת, אבל מי שבא אחרי היה מוכרח להחמיא לי, לא היתה לו ברירה. מי שבא אחרי היה פליקס רוזנבלום, שהיה שר המשפטים פנחס רוזן. המסכן, הוא חיפש מחמאה, לא מצא. אחרי כמה רגעים ראיתי שהוא מתלבט, בכל זאת נתן לי מחמאה. הוא אמר: לחבר הכנסת פרס יש קול יפה. שנינו יצאנו ידי חובה, גמרנו את העסק.

אני רוצה להגיד לכם, זה דבר נהדר. אתם יודעים שהאויב הגדול ביותר שיש לנו היום זה האירנים. כמובן, צריך לעשות כל מה שאפשר שהם לא יהוו סכנה, אבל יש גם דבר אחר – זה שהם בחרו ביהודים כאויב הגדול שלהם זה המחמאה הכי גדולה לנו. אין דבר שיותר נוגד את כל הרשעות והטמטום שלהם יותר מאתנו. אצלנו לא תולים אנשים ברחובות, אצלנו לא יורים במפגינים חסרי נשק, אצלנו לא רוצים לכבוש את העולם, אצלנו לא שונאים אף אחד. אנחנו לא רוצים להביך אף אדם, אף ממשלה. אנחנו משתדלים באמת להיות מתקני עולם.

זו אולי גם אחת הסיבות מדוע העולם לא שבע רצון מהיהודים, הוא כל הזמן חושד בהם שהם רוצים יותר מדי טוב. זו גם הסיבה שאנחנו היהודים לא שבעי רצון מעצמנו. מי שמתחיל להיות שבע רצון מתחיל להיפרד מהיהדות. מאז משה רבנו, שהוציא אותנו ממצרים, התחילה הביקורת. תמיד אנחנו לא שבעי רצון מעצמנו, מהמנהיגים שלנו, מהדמות שלנו. התחילו מייד לדבר על סיר הבשר. משה עלה להר-סיני ויצא עם הדוקומנט הכי מרתק בעולם – עשרת הדיברות. סך הכול 175 מלים, לא היה צריך לשנות 3,500 שנים. לא שינו אפילו מלה או פסיק, והיום זה בעצם המסד של הציוויליזציה. ומאז היהודים הם העם היוצר ביותר, מפני שהוא לא שבע-רצון ממה שיש, ואי-שביעות הרצון זה כוח יצירתי עצום.

אני אומר לכם, טוב שאתם מבקרים את הכנסת. אתם יודעים מה אתם גם ככה מבקרים, אולי תבואו לתקן אותה. אל תשאירו את זה לנו. אבל לפני זה, זה מוסד נהדר. עברנו מלחמות, אף יום אחד הכנסת הזו לא פסקה מלפעול. תקפו אותנו ונשארנו חופשיים. תקפו אותנו ואיש לא נאלץ לשנות את דעתו; לדבר את האמת שבו. ואף-על-פי שאומרים, הכנסת מפוצלת, כן, היא מפוצלת. אומרים שיש בה יותר מדי מפלגות, יש בה יותר מדי מפלגות. אל תשימו לב. אין הרבה כנסות בעולם שקיבלו כל כך הרבה הכרעות היסטוריות למרות הפיצול. כשזה בא לעניין של חיים ומוות, הכנסת הזו כאילו עולה מדרגה, מתאחדת ומכריעה. הכול לפי עקרונות. ואנחנו מוסיפים גם היום לשאוף לשפר ולתקן.

אני, בכל אופן, מאוד מעריך את הדור שלכם. הוא יותר חזק, הוא יותר משכיל. העתיד בפניכם ובעצם רציתי לדבר רק בשביל נושא אחד – תיכנסו לחיים הפוליטיים. אין דבר מרתק מזה. מדינת היהודים היא המדינה המרתקת ביותר בעולם, אין בה רגע של שעמום, אין בה רגע של בטלה, וכל אדם, בדרכו הוא, יכול להוסיף ולשנותה. זה קשה. כל דבר חשוב הוא קשה. זה מותח ביקורת כל דבר שמתקנים מותח ביקורת, אבל אל תזניחו את זה.

אני רוצה להוסיף ולומר שמניסיון החיים שלי אני יודע שכל אדם הוא קטן אם הוא גדול כמו האגו שלו. אגו זה הדבר הכי קטן בעולם. הוא יכול להיות גדול אם הוא משרת נושא גדול. שרתו את העניין הגדול ביותר שיש לנו, את העם, את המורשת, את התקווה, ותטעמו את טעם הגדולה. תודה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לנשיא המדינה. אני מתייחס לנוער ואומר לכם: אסור לתקן את נשיא המדינה. לכולנו יש מחליפים, אף אחד לא יכול להחליף את שמעון פרס.

לראשונה: בני נוער נואמים במליאת הכנסת

נשיא המדינה שמעון פרס:
אני חושב שכשהתחלתי את דרכי כולם חשבו שאפשר להחליף אותי - -

היו"ר ראובן ריבלין:
והוכחת.

נשיא המדינה שמעון פרס:
- - והם צדקו. ועכשיו, כמוכם, אתם יכולים להחליף כל אחד מאתנו.

היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו מאחלים לך שנים רבות ופוריות. אני מזמין את כבוד ראש הממשלה לעלות ולשאת את דבריו בכנס חגיגי זה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אישי נשיא המדינה, מכובדי יושב-ראש הכנסת, אני מבקש ברגע חריג לומר לתלמידים שהתכנסו כאן, אורחיהם של כל חברי הבית מכל חלקי הבית, אני מבקש להביע רגע של הסכמה לאומית – אף אחד לא יחליף את שמעון פרס. הוא יחליף את כולנו.

היו"ר ראובן ריבלין:
אפשר למחוא כפיים.

(מחיאות כפיים)

ראש הממשלה בנימין נתניהו:
יש גם הסכמות בכנסת. אני בטוח שאני מבטא את אותה רוח מצד שרי הממשלה ויושבת-ראש האופוזיציה וחברי הכנסת בעבר ובהווה. ברוכים הבאים, האורחים הנכבדים, ובייחוד אתם, התלמידים.

בט"ו בשבט תש"ט, 14 בפברואר 1949, עלו ירושלימה צירי האספה המכוננת שנבחרו בבחירות הכלליות הראשונות בתולדות מדינת ישראל. בדרכם אל העיר, בירת הנצח של עמנו – היא עדיין לא הוכרה אז רשמית כבירת ישראל – הם עצרו באזור שער-הגיא ונטעו שם נטיעות לכבוד ראש השנה לאילנות. אלו היו נטיעות מיוחדות, קודם כול לזכר 6,000 הלוחמים שנפלו במלחמת השחרור וגם נטיעות של הכרת תודה עמוקה לפורצי הדרך לירושלים.

יום כינוסה של הכנסת, של האספה המכוננת שקדמה לכנסת והפכה לכנסת הראשונה, היה יומה הגדול של הדמוקרטיה הישראלית הצעירה. כך אמר חיים ויצמן, נשיא מועצת המדינה הזמנית, בישיבת הפתיחה. הוא אמר: "היום אנחנו ניצבים על סף תקופה חדשה. יצאנו מפרוזדור המשטר הזמני ואנו נכנסים לטרקלין של המשטר הדמוקרטי המסודר והקבוע. הכנסת הזאת נבחרה על-ידי כל קהל אזרחי ישראל, רצון העם כולו בא לידי ביטוי חופשי ומלא בבחירות הללו. לא עוד יישוב של שבט חלוצים בודד הכפוף לשלטון זר בחר בכנסת הזאת. היא נבחרה על-ידי עם עצמאי היושב בארצו החופשית".

חברי חברי הכנסת, ביום החג הזה, חג הכנסת, נניח הצדה לרגע את שגרת החולין של עבודת הבית – וזה נכון, יש בה קואליציה ויש בה אופוזיציה, יש בה ויכוחים והתנצחויות, ויש בה דיונים על עניינים שברומו של עולם לצד הפוליטיקה הקטנה, לפעמים גם הקטנונית – כל אלה הם חלקים בלתי נפרדים מהחיים הדמוקרטיים.

אולי חלק מכם, תלמידים יקרים, מכירים את אמירתו של צ'רצ'יל, שהדמוקרטיה היא המשטר הגרוע ביותר, חוץ מכל שאר סוגי המשטר שכבר נוסו. זה נכון. הייתי אומר שהדמוקרטיה היא שיטת משטר שנראית לכאורה רע, אבל היא עולה על כל שיטה אחרת שיוצרת מראית עין שקרית, כאילו הכול טוב.

הנשיא שלנו הזכיר את טהרן. תשאלו את העם האירני מה הוא מעדיף – את המשטר שיש שם או את המשטר שיש כאן. הם מייחלים, הם מתפללים שיהיה להם החופש להתדיין, להתבטא, וכן – להתווכח וגם להחליט, בחופש ובחוק שיש לנו שיש לנו כאן במשכן הזה. אני מזכיר לכם שאנחנו כאן, למעלה מ-60 שנה, מקיימים יום-יום, אפילו לא גרענו דקה אחת, ממשטר החופש הזה; אף-על-פי שפקדו אותנו מלחמות וטרור וסערות ומשברים, ישראל שמרה על מגדלור של דמוקרטיה שמשקף את המחויבות שלנו לערכי החופש וכבוד האדם באשר הוא.

אז היום בואו נחשוב לרגע על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו, בזה שהציבור העניק לנו וההיסטוריה העניקה לנו את הזכות לשמש כנציגיו ושליחיו של עם ישראל ואזרחי ישראל בבית הזה. בואו ניזכר לרגע ביום הראשון שבאנו הנה – לחלק זה קרה רק עכשיו – כנציגי העם, עלינו לבמה הזאת ונשבענו. אני חושב שבאותו רגע כל אחד מאתנו הרגיש את תחושת השליחות והאחריות וחשב על הוריו ועל אבותיו. הבה ניזכר היום באוצר הנדיר שהופקד בידינו, בדמוקרטיה שלנו. אין להקל בה ראש, עמים רבים שילמו מחירים יקרים מאוד כדי להשיג חופש כזה, ויש במרחב רחב מאוד סביבנו אנשים שעדיין לא זכו לה.

תלמידים, מה אנחנו עושים בבית הזה קודם כול אנחנו מחוקקים חוקים. זהו תפקידנו הראשון. החוקים צריכים לתמוך במדינה ובאזרחיה, להבטיח את ביטחונם, את רווחתם ואת חירותם, אבל לפעמים נדמה לי שהמבחן האמיתי של הכנסות בישראל אינו נמדד במספר החוקים שמחוקקת כנסת זו או אחרת. המבחן האמיתי הוא בטיב החוקים, בחוכמתם, בהתאמתם לצורכי חיינו. חברי חברי הכנסת, החוק חייב לשקף את צורכי החיים ולא להיפך. החוק חייב להתאים את עצמו למהלך החיים, בצד שימור מסורות ויסודות של הקיום הלאומי שלנו והקיום של הדמוקרטיה שלנו.

האחריות שלנו אינה רק לשמור על הדמוקרטיה, אלא גם להעבירה לדורות הבאים – אליכם, תלמידי ישראל שנמצאים עמנו היום. בעוד שנים מספר – אני מוכן להמר שאחד או אחת מכם, לפחות אחת מכם, לפחות אחד מכם, יגיע לבית הזה. זה לא מקרי שאתם פה, ובדרך כלל הביקור הזה נותן דחיפה. אני רוצה להצטרף לקריאתו של נשיא המדינה ולומר לכם: היכנסו לחיים הציבוריים, תשפיעו, תבואו הנה, תחוקקו, תחליטו ותזכרו שגם ברגעים של מחלוקות וסערות אידיאולוגיות, מה שנותן לנו את הכוח ואת הזכות להיאבק על דעתנו זו הדמוקרטיה שיצרנו פה. ולב-לבה של הדמוקרטיה הישראלית פועם כאן, בכנסת ישראל.

חברי הכנסת, ט"ו בשבט הוא יום הולדתה של הכנסת, הוא יום של שתילה וזריעה. נישא תפילה כי יתקיימו בנו דברי הנביא זכריה: כי זרע השלום, הגפן תיתן פריה והארץ תיתן את יבולה - - - ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם - - - והאמת והשלום אהבו.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. אני מתכבד להזמין את יושבת-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני. בבקשה, גברתי.

ציפי לבני (קדימה):
מכובדי, כבוד נשיא המדינה שמעון פרס, יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין – שיזם את היום המאוד מיוחד הזה לחגוג את יומה של הכנסת – ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרים, חברי כנסת, חברי כנסת לשעבר, תלמידים, חניכים מתנועות הנוער, חיילי צבא-הגנה לישראל, אנשי הוראה, הכנסת חוגגת היום – וביוזמה חדשנית ומבורכת אכן אנחנו לא יושבים כאן ומדברים עם עצמנו, אלא אנחנו שותפים לעשייה יחד עם הדור הצעיר במדינת ישראל. מטבע הדברים, ביום הזה אנחנו חגיגיים ומדברים נמרצות ונמלצות על הבית הזה ועל הדמוקרטיה בישראל. אין ברצוני להקל ראש בדמוקרטיה ובנפלאותיה של הדמוקרטיה בישראל או בנס הזה של קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית אמיתית במרחב הקשה הזה שבו אנחנו חיים, הנקרא "המזרח התיכון".

ובכל זאת, מחובתי, מחובתנו, גם היום לומר גם דברים על מנת לפקוח את עינינו ולעשות גם תיקון. הדמוקרטיה בישראל נמצאת בסכנה. אלימות מילולית ופיזית משתלטת על החברה בישראל. דמוקרטיה אינה רק שיטה, היא בעיקר בסיס חברתי וערכי משותף, כשבסיס הדמוקרטיה טמון במלה אחת, מאוד פשוטה – אמון. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו תהליך של אובדן אמון של העם בנבחריו או במוסדות הדמוקרטיה למיניהם. והנעל שנזרקה על נשיאת בית-המשפט העליון, גם אם היא מקרה תסכול פרטי – הוא יכול לקרות רק יחד עם שחיקה במעמד המוסד ובתפקידו. אני אומרת את זה לאחר ותוך כדי ויכוחים קשים ומרים עם נשיאיו בעבר, אבל יש להגן על מעמדו גם כחלק מהדמוקרטיה. וגם אם לא כולם צריכים לחוש את תחושת "של נעליך" בפתחו של בית-המשפט, בין "של נעליך" לבין זריקת נעל יש מרווח של הרבה מאוד כבוד, ואנחנו, כולנו, מחויבים בו.

הפגיעה של אמון הציבור בנבחרים, בנו, היא כבר תלויה בנו והיא לא רק דיון תיאורטי. כל המלים שייאמרו כאן על הדוכן כדי לחזק את אמון הציבור ייעלמו במחי-יד במעשה אחד של מישהו מאתנו. גם אם המלים טובות וממלכתיות, המעשים הם שמדברים חזק יותר, ולצערי, הרבה פעמים המעשים מדברים בגנות הפוליטיקה.

קצפו של העם יוצא לעתים על הבית הזה – וזה במקרה של אכפתיות, והחלק הבעייתי יותר, שאני מקווה שלא נגיע אליו, יהיה הייאוש; המקום שבו העם מפסיק לדרוש מנבחריו שיעמדו בהתחייבויותיהם, וכבר עתה אנחנו יכולים לראות ציניות שאוכלת כל חלקה טובה.

הפוליטיקה כבר לא נתפסת כפלטפורמה לקידום תהליכים לטובתה של מדינת ישראל כולה, אלא כמקום לקדם בו עניינים אישיים. העניין הפך להיות עצם המגרש הפוליטי ושחקניו, התקשורת על הטריבונה מנתחת את המהלך הפוליטי ולא את התכנים ואת האיכויות שיש בו, או למצער – שאין בו.

ולכם, בני-הנוער שנמצאים כאן היום, אני קוראת – במיוחד ביום הזה, כשאתם כאן – לא להרים ידיים; לא לומר: כולם אותו דבר; לשפוט כל אחד מחברי הכנסת שכאן על-פי אמות מידה ערכיות, וכן, בהצטרפות לקריאתם של הנשיא וראש הממשלה – תצטרפו לפוליטיקה, תצטרפו אלינו, תחליפו אותנו. בבוא הזמן כמובן.

אבל הרמת הידיים מהפוליטיקה של הערכים היא הבעת אי-אמון בערכיה של החברה כולה. ולבית הזה יש גם הרבה במה להתגאות, וכל אחד מחברי הכנסת צריך לחוש גאווה בהשתייכות לכנסת ישראל, בהחלטות היסטוריות של מלחמה ושלום, היכולת לתת לחיילי צה"ל את הכוח להילחם נגד הטרור, הכוח החברתי להוקיע סרבנות. הכנסת הזאת יצרה מצבים שהיו קשים מנשוא עבור חלק מאתנו, אבל גם אז ידע הבית הזה לעשות את הדבר הנכון.

ומעבר למחויבות האישית של כל אחד מאתנו יש לנו חובה קולקטיבית, משותפת, כרשות המכוננת של מדינת ישראל – ובכוונת מכוון אמרתי "מכוננת" ולא "מחוקקת". הכנסת לדורותיה נכשלה בחקיקת חוקה לישראל, והקריבה את הצורך בחוקה על מזבח הסדרים פוליטיים, שבעיני לא משרתים את הכלל וגם לא את אותו מיעוט שעד היום לא רוצה להיות שותף לחקיקת חוקה נדרשת.

אבל זהו הרגע האחרון שבו אפשר וצריך ליישב את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ושני ערכיה אלה של מדינת ישראל – יהודית ודמוקרטית – יכולים וצריכים לחיות בכפיפה אחת; הם יכולים לחיות בהרמוניה, הם לא צריכים להתנגש זה בזה, וחובתנו לעגן אותם בחוקה, לפני שנמצא את עצמנו חברות שחיות זו בצד זו עם פחות מכנה משותף ובהיעדר חזון משותף.

זה הזמן שבו מתחזקת גם ההבנה שיש צורך לשנות גם את שיטת הבחירות באופן שבו, באופן אמיתי, האמון שהעם הזה נותן בנבחריו יוכל להיות מתורגם, גם בימים שאחרי הבחירות, לפעולה משותפת בדיוק בהתאם לרצון העם.

והשנה הבאה של הכנסת צריכה בעיני להיות מוקדשת לחקיקת חוקה – אני מודה שזה יותר משאלת לב, חבר הכנסת מיקי איתן – שעשה רבות ונמרצות להגיע לכך – ואולי זאת משאלת לב יותר מהמציאות, אבל ביום שנפסיק לומר את זה, זה אומר שאנחנו הרמנו ידיים, ואין לי שום כוונה לעשות את זה.

שינוי השיטה – וזה בין היתר יהיה גם מבחנם של אלה שהתחייבו לכך לפני הבחירות – זאת השנה שגם יצא מהבית הזה, אני מקווה, בירושלים, מסר של סובלנות, הבנת האחר, אי-אלימות והגנה על מוסדות הדמוקרטיה כולם, גם בעת משבר וחילוקי דעות.

ולו נעשה רק חלק מזה, בהתנהלותנו האישית – קואליציה ואופוזיציה, כל אחת מהמפלגות המרכיבות אותן, כמו כל אחד מחברי הכנסת המרכיבים את המפלגות השונות – לו נעשה את אלה, דיינו, ואז נוכל גם להסתכל בעיניים שלכם, בני-הנוער המדהימים שנמצאים כאן היום, ואלה שנמצאים בבית, ונוכל לומר לכם בלב שלם: לא בשביל עצמנו אנחנו נמצאים כאן; אנחנו נמצאים כאן בשבילכם, ואני מקווה שנהיה ראויים לאמון שלכם, של בני דורכם, ונעשה את כל שנדרש עבורכם ועבור הדורות הבאים.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה ליושבת-ראש האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני.

גבולות הציות – סרבנות בצה"ל

היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, היום בבוקר התקיימו בשלוש ועדות של הכנסת: ועדה משותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החינוך, התרבות והספורט; הוועדה למאבק בנגע הסמים; ועדת הכלכלה – שלושה דיונים של חברי הכנסת יחד עם הנוער, שלומד דמוקרטיה בערים שונות ובמקומות שונים בארץ.

אנחנו נדון בנושא הראשון תחילה, ואני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, חבר הכנסת צחי הנגבי, להציג את הצעת ההחלטה של הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החינוך, התרבות והספורט, בנושא: גבולות הציות – סרבנות בצה"ל. אדוני יושב-ראש הוועדה.

צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
כבוד הנשיא, כבוד היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, אכן, אירוע מיוחד היום בדברי ימי הכנסת, וגם בוועדות הכנסת התנהל היום הליך חסר תקדים, ביוזמתו של יושב-ראש הכנסת, ששילב עבודת חקיקה, עבודת עשייה פרלמנטרית, משותפת לחברי כנסת ולבני-נוער, שנהגו בוועדות – לפחות בוועדה שלנו, של זבולון אורלב ושלי – כבקיאים ורגילים, ומאוד נהנינו מן השותפות הזאת.

הנושא שעל סדר-יומנו היה נושא הסרבנות, הציות לפקודות בצה"ל – נושא טעון תמיד, נושא טעון יותר מכרגיל דווקא בשבועות, בחודשים האלה, והדיון היה דיון מרתק ומאלף, לעתים אפילו סוער, אבל מעליו ריחפה כל העת תחושה של מועקה, אדוני היושב-ראש. כי – אני לא יודע אם נושא כזה נדון בעבר בוועדות הכנסת – ייתכן שכן – אבל כשדנים דווקא ביום חגה של הדמוקרטיה בסוגיה שמדאיגה כל אחד ואחד מאתנו, וסימן השאלה הוא – האם לתת לגיטימציה או לשלול ביצוע פקודות – ציות לפקודות על-ידי חיילי צה"ל – זה כמובן מציב בפנינו את הקושי העצום שדיון כזה מעלה.

אבל את המועקה הזאת פיזרה התקווה שנבעה מכך שאנחנו, חברי הכנסת, שמענו עמדה חזקה וערכית, והייתי אומר, כמעט – כמעט – הומוגנית – תמיד יש גם קולות אחרים, הם יעלו גם כאן בדיון – אבל רוב חברי הכנסת וגם רוב רובם של הצעירים והצעירות שדיברו בוועדה המשותפת, הבהירו עמדה מאוד מעודדת: אנחנו ניצבים, אנחנו ניצבות, בפני גיוס, אנחנו רוצים להתגייס, אנחנו מאמינים שזו זכות להתגייס לצבא. אנחנו מודעים לכך שהגיוס הזה מציב אותנו בסכנות, גם כמובן בסכנות לעצם החיים, אבל לא פחות מעיקה עלינו העובדה שהגיוס הזה יכול להציב אותנו בעמדה של קבלת פקודות שסותרות אולי חלק מן הערכים שלנו, מן המצפון שלנו, אבל אנחנו נבצע את הפקודות האלה, כי אנחנו מבינים מה משמעות הסרבנות, ואנחנו שוללים אותה מכול וכול.

ולכן, קל היה, אדוני היושב-ראש, להגיע להצעה, ששיקפה קונסנזוס – הצביעו עבורה כל החברים, למעט נערה אחת שנמנעה ונער אחד שהתנגד לה, ורבים מאוד אחרים תמכו בה, והיא אומרת כך: ועדת החוץ והביטחון וועדת החינוך, התרבות והספורט, בצוותא עם בני-נוער ממגוון מוסדות חינוך בישראל, מביאות בפני מליאת הכנסת הצעת החלטה כדלקמן:

1. דיון ציבורי פתוח ועתיר השקפות עולם הוא אחד מנדבכי היסוד של החברה הישראלית הדמוקרטית.

2. מחלוקות אידיאולוגיות וביקורת על מהלכי השלטון מפרים את השיח הציבורי ומעשירים את תרבות קבלת ההכרעות בסוגיות הגורליות שמדינת ישראל עוסקת בהן מלידתה.

3. צבא-הגנה לישראל ממלא את הנחיות הריבון – הכנסת והממשלה, שכוחן בא להן מתוקף בחירתן על-ידי העם.

4. צה"ל חייב להישאר מחוץ לתחומן של המחלוקות הפוליטיות הציבוריות. אחדות הצבא ולכידותו הינן תנאי חיוני ליכולתו להגן על ביטחון המדינה ולהבטיח את קיומה.

5. הסירוב למלא פקודה צבאית חוקית הוא בראש ובראשונה סירוב לציית לחוק. חובת הציות לפקודות המפקדים המוסמכים הינה יסוד לקיומה של המסגרת הצבאית. הפרתה מסכנת את עצם קיומו של הצבא, ובכך היא מסכנת את יכולתה של המדינה להגן על חיי אזרחיה.

6. הכנסת קובעת כי אין להתיר סרבנות מכל סוג שהוא בעת השירות הצבאי. משעה שאזרח נקרא להירתם למאמץ הביטחוני, והוא לובש מדים, חלה עליו חובה להימנע ממעורבות במערכה הפוליטית. לאחר סיום שירותו הצבאי ישוב וייטול חלק, ככל שיחפץ, בוויכוח הציבורי הנוקב.

7. הכנסת קוראת להשאיר את צה"ל מחוץ לזירת המחלוקת הרעיונית, וקובעת כי יש להוקיע את ניסיונם של אישים ושל ארגונים להעניק לגיטימציה לסרבנות, ניסיון שאם יצלח, יקעקע את יסודותיו של צבא העם. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. אני מבקש רק את ההחלטה, אדוני, שנוכל להצביע עליה. תודה רבה לאדוני.

ובכן, יש לעניין זה תומך ומתנגד מבני-הנוער, ואני מזמין – מתכבד להזמין – את התלמידה דנה גבריאלי מבית-ספר "תיכון חדש" על-שם אחד העם בפתח-תקווה, להציג את הנימוקים בעד הצעת ההחלטה מדוכן הנואמים. נא לעלות. לרשותך שלוש דקות.

דנה גבריאלי:
כבוד נשיא המדינה, כבוד יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, גברתי ראש האופוזיציה, כנסת נכבדה, הפילוסוף היווני סוקרטס סירב להימלט לאחר שנגזר עליו גזר-דין מוות. הוא הדגיש את ההכרח לציית לחוקים מתוך הכרה בחשיבותו של שלטון החוק. הוא ידע היטב שאי-ציות לחוקים יפגע באושיות המדינה. אנחנו יודעים היטב שסרבנות בצה"ל תפגע באושיות הדמוקרטיה.

חברי בני-הנוער, יש להבחין בין ערכי הדמוקרטיה בחברה האזרחית ובין המסגרת הצבאית. כאזרחית מדינת ישראל, מדינה דמוקרטית, אני רואה חשיבות רבה ברעיונות כמו אינדיבידואליזם, פלורליזם וחופש המצפון, אך אסור לאפשר לרעיונות אלה לחלחל לצה"ל. מה יהיה על הדמוקרטיה בישראל אם חיילים יסרבו פקודה כיוון שצו מצפונם אינו מאפשר להם ליטול חלק בפעולות צבאיות בשטחים מה יהיה על הדמוקרטיה אם חיילים יסרבו להשתתף בפינוי מאחזים ביהודה ושומרון במקרים אלה מדובר בחריגה מסוכנת מכללי המשחק הדמוקרטיים.

חברי הכנסת, הסרבנות תוביל לכרסום בעוצמתה של הדמוקרטיה, אך לא רק; הסרבנות עלולה להביא גם לפגיעה אנושה במערכת הצבאית.

חברי בני-הנוער, עוצמתו של צה"ל טמונה בראש ובראשונה בהקפדה על צייתנות, נאמנות וביצוע הוראות. מה היה קורה אילו צה"ל היה מכבד את צו מצפונו של כל חייל ומתחשב במצפונן של כל הקבוצות באוכלוסייה התשובה פשוטה: המערכת הצבאית היתה קורסת לחלוטין. לכן, בעוד חלק מחברי קוראים להתחשבות בסרבנים, אני טוענת שזאת תהיה טעות חמורה ביותר. לאף חייל בצה"ל לא יכולה לעמוד הזכות לסרבנות. סרבנות מהימין תעניק לגיטימציה לסרבנות מהשמאל, ולהיפך. כך, מה שהתחיל כהתחשבות במצפונם של מעטים יסתיים בהתפוררות של הצבא והמדינה.

כנסת נכבדה, הצבא אינו שדה המערכה לעימותים פוליטיים. הדיון הפוליטי, מן הראוי שייעשה כאן, בבית הזה, בממשלה, בתקשורת, ברחוב – לא בצבא. עלינו להגן על הצבא, כדי לזכות בהגנתו.

חברי הכנסת, הסרבנות תגרום לקריסתה של המערכת הצבאית ולפגיעה אנושה בדמוקרטיה. הסרבנות נועצת סכין חדה ומאיימת בשלטון החוק. אי-אפשר לקבל אותה, אי-אפשר לתת לה לגיטימציה, ולו מרומזת. יש לומר זאת בקול רם וברור: סרבן הוא עבריין הגורם לערעור יסודות הדמוקרטיה. לכן, מכל חלקי הבית הזה חייבת לצאת קריאה אחת: לא לסרבנות, כן לצה"ל ולחברה דמוקרטית. תודה רבה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. רבותי.

יעקב אדרי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אולי תשביע אותה.

היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אני מבקש לשמור על איפוק, וגם לנאומים טובים – לא למחוא כפיים.

כדי להסביר מדוע הוא מתנגד להצעת החלטה זו אני מזמין את התלמיד דניאל קולסקי מבית-הספר "מרכז חינוך ליאו בק" בחיפה להציג את הנימוקים נגד הצעת ההחלטה. גם לרשותך שלוש דקות, ואתם עומדים יפה בזמנים.

דניאל קולסקי:
כבוד נשיא המדינה, כבוד יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, גברתי ראש האופוזיציה, כנסת נכבדה, עוד משחר ההיסטוריה של העם היהודי עמד אברהם אבינו בבחינת גבול הציות, במעמד עקדת בנו, יחידו, יצחק. במקרה זה ציית אברהם ציות מוחלט, כשהוא מנותק מכל ערך מצפוני. לעומת זאת נודע מקרהו של אלוף-משנה אלי גבע, שבמהלך מלחמת לבנון הודיע שאינו מוכן להקריב חיי לוחמים ואזרחים חפים מפשע ובחר להתפטר מתפקידו. הוא ציית לצו מצפונו. אז מהי הדרך הראויה – של אברהם אבינו או של אלי גבע

כנסת נכבדה, החברה הישראלית ניצבת היום על פרשת דרכים. היא נאלצת להתמודד עם שאלה מורכבת: מה מקומו של חופש המצפון בחברה דמוקרטית, ומה מקומו בצה"להתשובה על השאלה תסרטט את אופיו המוסרי של עמנו; אנחנו יודעים כי במדינה דמוקרטית כל האזרחים כפופים – ורשויות השלטון – לחוק, והוא חל באופן שווה על כולם. אז – האם ראוי לתת ביטוי למצפון האישי של כל אדם וקבוצה המשרתים בצה"ל האם לא טמונה בכך סכנה קיומית למדינה ולצבא

ובכן, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, הסכנה טמונה בהתעלמות מוחלטת מרגשותיהם ומצו מצפונם של חיילים, שהתגייסו כדי להגן על המולדת ומוכנים להקריב את נפשם למענה, והנה, במקרה אחד פוקדים עליהם לפנות ואולי אף להרוס את ביתם, או – במקרה אחר – פוקדים על חיילים לבצע פעילות שיטור ולשלוט על עם אחר, בניגוד לצו מצפונם. אדוני היושב-ראש, זו אטימות, זה חוסר רגישות, חוסר רצון להכיר בכאב של חיילים אלו. כאן טמון זרע הפורענות שמאיים על אחדותה של החברה הישראלית.

חשוב לציין כי במגילת העצמאות נכתב: מדינת ישראל תהיה מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום, ובהמשך נאמר: תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות. איפה הוא אותו חופש מצפון מובטח מדוע הוא אינו מיושם בפועל

חברי הכנסת, ידוע שלכל כלל יש יוצא מן הכלל. זו עוצמתה של חברה, לראות את האדם, לראות את הפרט. אנחנו, בחברה הישראלית, נדרשים לעוצמה זו בעיקר בימים אלו, על רקע פינוי המאחזים והיישובים. חיילים רבים נקלעים לדילמה בין ציות מוחלט לבין ההקשבה לצו המצפון, או ליתר דיוק: הדילמה בין חברה אטומה, נטולת רגש והתרגשות, לבין חברה מוסרית, רגישה, מתחשבת ובטוחה בעצמה.

כנסת נכבדה, אותו חייל איכותי, שעולם הערכים שלו והשקפת עולמו מוצקים ובהירים, הוא נכס לחברה הישראלית. הוא נושא אתו את דגל המצפון והמוסר, הוא מאיר בפנינו מקומות חשוכים שלא תמיד אנו רואים. אדוני היושב-ראש, על העם ומנהיגיו להתחשב בחיילים שנאמנים לצו מצפונם, ולהרחיקם מהתמודדות עם דילמות אלה. התעלמות ואטימות יובילו לפגיעה קשה בצבא ובחברה. הבנה והתחשבות יתרמו לצמיחתה של חברה מוסרית ולמימוש חופש המצפון המובטח במגילת העצמאות.

היו"ר ראובן ריבלין:
לפני כשלוש שנים השתתפנו אני והשר לשעבר דני נוה בתוכנית טלוויזיה "נקמת המחוננים". אחד מהם היה הנואם קולסקי, מאז אני לא ישן בלילה, מתעורר כל פעם בסיוט.

עכשיו אנחנו צריכים להצביע – זה לא יהיה צחוק.

על מנת שישחרר אותנו לסיכום הדיון, אני מזמין את יושב-ראש ועדת החינוך זבולון אורלב, שאולי יסייע בידינו.

זבולון אורלב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
אדוני היושב-ראש, כבוד נשיא המדינה, ראש הממשלה, השרים, חברי הכנסת, ראש האופוזיציה, תלמידים יקרים, בתקופת בית שני היתה פריחה בלתי רגילה של עולם התורה, שמירת מצוות וקיום אורח חיים יהודי ראוי. ובכן, על מה חרב הבית על מה אבדה הארץ על שנאת חינם. נוכח האויב הרומאי המאיים להחריב את הארץ ולהגלות את עמנו לגלות ארוכה עוסקת המנהיגות מכל גווניה ועוסקים ראשי הקהל במריבות, בפלגנות, במלשינות, במחלוקת – כך נהרס הבית השני; כך חרב הבית הלאומי; כך גלינו מארצנו אלפיים שנה.

תקומת ישראל בדורנו וקיומה התאפשרו עד כה רק כשכולנו התלכדנו יחד למשימה ביטחונית, צבאית, לכבוש מחדש ולשחרר את ארצנו. גם אם היו לנו דעות שונות וגם אם היינו חלוקים בחריפות זה על זה, לבשנו את אותם מדים, ישבנו באותו הטנק וידענו למגר את האויב. כולנו היינו מגויסים למשימת הקודש של הגנת העם והארץ. השבת, בשבת הקרובה כשנקרא את פרשת יתרו – כשקיבלנו את הנכס הגדול של עשרת הדיברות, עמדנו שם כדברי הכתוב: וייחן שם ישראל נגד ההר. אומר רש"י במקום: כאיש אחד בלב אחד – עם מאוחד.

הכנסת אש המחלוקת ושנאת החינם לתוך שורות הצבא, מורי ורבותי, הן איום מוחשי וקיומי על יכולת צה"ל למלא את משימותיו בשעת מבחן מול האויב הקם עלינו לכלותנו. אם רצוננו במחלוקת, ואם יש לנו דעות שונות, נעשה זאת בזירה האזרחית, ברחובות הערים, בזירה הפוליטית, בתקשורת ובכל האמצעים הלגיטימיים שהדמוקרטיה מאפשרת לנו, ויש הרבה מאוד אמצעים לגיטימיים.

עד אנה אנחנו באים אם ניתן לגיטימציה ואם נצדיק ואם נאפשר סרבנות למלא פקודות חוקיות, עד אנה אנחנו באים אם חיילי צה"ל יתחילו לעשות הפגנות פוליטיות בתוך הצבא אם חיילים יחליטו הם לבדם איזה משימה הם ממלאים ואיזה משימה הם לא ממלאים על-פי השקפת עולמם, כמובן לאחר שהפקודות ניתנו כדין על-ידי מי שהוסמך לכך.

אנחנו סומכים על מפקדי צה"ל שהם יודעים להיות חכמים ולא רק צודקים, לדעת איך לתת את הפקודה, למי לתת את הפקודה, מתי לתת את הפקודה כדי שייבחרו תמיד הכוחות המתאימים למלא את המשימה. מנקודת מבט ציונית, ומנקודת מבט ציונית דתית, יש ערך של קדושה בקיום מדינת ישראל שהיא ראשית צמיחת גאולתנו. זהו הערך העליון שלמענו כולנו מגויסים בגיוס חובה, גם חתן מחופתו וכלה מחדרה.

אני קורא לחברי הכנסת הקבועים, ולכמעט חברי הכנסת שהצטרפו אלינו היום – הצעירים, אני קורא לכם ביום חגה של הכנסת, יום חגה של הדמוקרטיה הישראלית להצביע פה-אחד, כאיש אחד, בעד ההחלטה שהציעה ועדה משותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החינוך והתרבות, שהיא החלטה המבטיחה את ביטחוננו וקיומנו כמדינה יהודית דמוקרטית ריבונית. תודה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אנחנו ניגש להצבעה. לא נצביע בהצבעה אלקטרונית, אלא בהרמת יד. אם יהיה צורך ותהיה בעיה אנחנו נמנה שני סופרים.

הצעת החלטה שהוגשה על-ידי יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ועל-ידי יושב-ראש ועדת החינוך התרבות והספורט: מי בעד הצעת ההחלטה - ירים את ידו. נא להוריד. מי נגד אין. נא להוריד. מי נמנע יפה.

הצבעה

בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת צחי הנגבי – רוב
נגד – אין
נמנעים – 1
הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת צחי הנגבי נתקבלה.


היו"ר ראובן ריבלין:
ובכן, ברוב קולות ובנמנעת אחת, אני קובע שהצעת ההחלטה של הוועדה וכניסוחה, אושרה על-ידי מליאת הכנסת.

נאומים בני דקה


היו"ר ראובן ריבלין:

אנחנו עוברים עכשיו לנאומים בני דקה על נושא זה של חברי הכנסת הצעירים. אני מזמין את חברת הכנסת שלי יחימוביץ ואת התלמיד איתי דרייר מבית-ספר תיכון מקיף על-שם דנציגר בקריית-שמונה. חברת הכנסת יחימוביץ תציג אותו והוא ינאם. בבקשה, גברתי.

שלי יחימוביץ (העבודה):

כבוד הנשיא, אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, תלמידים יקרים, אני מתכבדת להציג לפניכם את התלמיד איתי דרייר מקריית-שמונה, תלמיד י"ב שזכיתי להכיר היום. בחור אינטליגנטי ונחמד מאוד שקצת מתרגש. אבל אני חושבת שאם הוא לא היה מתרגש זה לא היה טבעי.

אני נוטלת לעצמי את הזכות של נאום בן דקה לפני הנאום שלו, כפי שהוסבר לנו, ומבקשת לומר שהנושא שבחר איתי מדבר ללבי, הוא גם המשך של הדיון שהתקיים כאן. הוא מדבר על ההשתמטות מצה"ל. אני סבורה, אדוני היושב-ראש, שהדמוקרטיה החזקה שלנו והצבא החזק שלנו והציונות המגובשת שלנו, מאפשרים לנו לספוג סרבנות של שוליים קיצוניים מימין ומשמאל ולהחיל אותם אל תוכנו.

התופעה מתחילה להיות מדאיגה כשהיא זולגת אל הקונסנזוס, וכשהסרבנות כבר אינה אידיאולוגית ואינה אידיאליסטית, אלא אופורטוניסטית ואגואיסטית, ואנשים מסרבים ליטול חלק בחברה הישראלית, בחובות כלפי החברה הישראלית, בחובה ללכידות החברתית ולתרומה למדינה – אז מדובר בתופעה מדאיגה מאוד. אני חושבת שבדיוק לעניין הזה בחר איתי לדבר, על אותה זליגה אל המרכז של ההשתמטות ושל האי-ציות.

לסיום, אני רוצה גם, אדוני היושב-ראש, לברך אותך על האירוע המקסים הזה שעומד בסתירה בוטה לאירוע אחר שמתקיים בשעות אלה. אני מדברת על האירוע בהרצלייה שאליו נוהים למרבה הצער בכירי הפוליטיקאים, במקום להשמיע את דבריהם החשובים כאן בכנסת, ועל כך אני מברכת אותך. איתי, בבקשה.

היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה.

איתי דרייר:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, 35% מכלל הנוער היהודי בישראל משתמטים בצה"ל. תופעת ההשתמטות היא מחלה מידבקת. בני-נוער שמוכנים להקריב את חייהם למען המולדת, רואים את חבריהם משתמטים ושואלים את עצמם – "למה שאני אצא פראייר", והאתוס הישראלי לא לצאת פראייר חזק יותר מכל דבר אחר, תופס תאוצה. המחלה הופכת למגפה, ואנחנו רק מדברים על המגפה ולא עושים כמעט כלום.

אחת הסיבות העיקריות למגפה היא הפחד מהלא נודע, הפחד להשתלב במסגרת צבאית ביורוקרטית בלתי מוכרת. הפחד הזה גורם לבני-נוער רבים לוותר על התמודדות זו.

לכן אני מציע לנקוט שני מהלכים כדי לשנות את המצב. הראשון הוא להשקיע משאבים רבים יותר בהכשרת הנוער לקראת הגיוס לצה"ל. המהלך השני הוא בעצם להשתדל לשבץ את הנערים במסלולים המתאימים להם, כדי שהם יוכלו לבצע את משימתם ככל שהם יכולים. כבוד היושב-ראש - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
זה הנאום הראשון, מותר לך להתרגש.

איתי דרייר:
כן, אני מתנצל. סליחה. אני משתדל.

אסכם את נאומי ב"אני מאמין" שלי, מתוך הקטע "להיות קרבי": "הקרקע ספוגה בדם, ואנחנו כאן בשבילכם, לביטחונכם. אוהבים את האנשים, אוהבים את המולדת, נשבעים נצח לירושלים. כי להיות קרבי זה קודם כול להיות בן-אדם".

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לאיתי דרייר.

אני מזמין את חבר הכנסת אילן גילאון ללוות את התלמידה מעיין סגל מבית-הספר התיכון "רעות" בירושלים. מעיין, בבקשה. קודם – חבר הכנסת אילן גילאון.

אילן גילאון (מרצ):
יש לי כבוד ועונג, אדוני הנשיא, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, יושבת-ראש האופוזיציה, להציג כאן את עמיתתי הצעירה מעיין סגל מבית-הספר "רעות", ובאותה הזדמנות לומר לבני-הנוער שנמצאים כאן, שבהחלט אני רואה בשמחה רבה את הנוכחות שהם נותנים לנו ואת התקווה הגדולה שהם נותנים לנו פה. אני רוצה להמליץ לכם, להציע לכם – א. כאן מקבלים את ההחלטות, וזה שיהיו 61 כפתורים זה יצליח להזיז הרים במקום הזה; לכן, כפי שאמר ראש הממשלה: בואו, כי צריכים אתכם.

דבר שני, תזכרו תמיד שבשום פרלמנט בעולם אי-אפשר לחוקק חוק אחד שהוא החוק הכי חשוב, וזה החוק שאנשים יהיו בני-אדם. אפשר לחוקק הכול, אבל את החוק הזה – בעבורו צריכים לחנך. היו תמיד נגישים בחיים שלכם לזולת, לכו בנפש חפצה ובלב פתוח אל הציבור, ותהיו תמיד-תמיד מספיק חלשים כדי להרגיש את הבריות, ומספיק חזקים כדי לשנות את המציאות.

מעיין, נערה צעירה, אמיצה, מתמודדת. אני מציע לכם להתחיל להתרגל אליה.

מעיין סגל:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שלום. בחברה הישראלית אנחנו לא נותנים מקום של כבוד זה לזה, קהילה אחת זורקת אבנים על קהילה אחרת, והקהילה האחרת מגיבה בהפגנה נגד זריקת האבנים. אמונות מתנגשות באמונות, ואדם פוגע באדם. אין בחברה הישראלית תרבות של מחלוקת. גם אין בחברה הישראלית תרבות של קבלת השונה. בתי-קפה ומבני ציבור לא מונגשים לנכים. השונה נאבק. אני נאבקת כדי להיות חלק מהחברה. איך הפכנו למדינה שאין בה תרבות של מחלוקת וקבלת השונה הפכנו מדינה, שכולנו כל כך אוהבים, באמת, למקום שכמעט בלתי ניתן לחיות בו.

חברי הכנסת, במדינה הזאת יש מקום לכולם. אנחנו דוחים זה את זה ומאשימים את המדינה. אפשר לשנות את המצב. אני מאוד אוהבת את המדינה, ואחרת לא הייתי כאן. אני רוצה להיות חלק מהחברה. אני באתי לכאן היום כדי להגיד: אל תדחו אותי; אל תדחו אותי ועוד רבים כמוני. תודה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה למעיין סגל מבית-הספר התיכון "רעות" בירושלים.

אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עפו אגבאריה ואת התלמידה הייא בשארה, מבית-הספר התיכון הבפטיסטי בנצרת. בבקשה, חבר הכנסת אגבאריה.

עפו אגבאריה (חד"ש):
כבוד הנשיא, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הייא בשארה, תלמידת התיכון הבפטיסטי מהעיר נצרת, שתדבר על נושא שהוא מאוד חשוב – על שוויון ההזדמנויות. אני רוצה להיות ג'נטלמן ולתת לה לדבר קודם, ואחר כך אני אנצל את הדקה שלי, אחריה.

היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה, חברת הכנסת בשארה. סליחה, התלמידה הייא בשארה.

הייא בשארה:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, אתה הצהרת בעבר שאתה דוגל בשוויון לערבים ויהודים כאחד, ואני מקווה שהממשלה בראשותך אכן תפעל למען שוויון. אך בשבילי השוויון הוא עדיין בגדר חלום נכסף, ואת חוסר השוויון אנו חווים עוד כתלמידים בבתי-הספר, במחסור בכיתות לימוד, במעבדות, בציוד ועוד. ואלו מבינינו שמצליחים לשרוד את מערכת החינוך במגזר הערבי, הצליחו בבחינות הבגרות וסיימו לימודים אקדמיים – הסיכויים שלהם להתקבל לעבודה בהתאם להשכלתם הם סיכויים נמוכים.

כנסת נכבדה, אנחנו, בני-הנוער הערבים, מבקשים הזדמנות שווה להשכלה ולתעסוקה ורוצים להשתלב במדינה כאזרחים שווים. אתם, חברי הכנסת, צריכים לפעול למען שוויון הזדמנויות, למען צמצום הפערים, כדי שנצעד כולנו יחד לעתיד טוב יותר. תודה רבה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת אגבאריה, בבקשה.

עפו אגבאריה (חד"ש):
אני מודה מקרב לב להייא בשארה על הנאום המרגש, ואני רוצה לציין שהיא כבר מהדור השלישי שנולד כאזרח מדינת ישראל, ולצערי היא עדיין צריכה לדבר על שוויון הזדמנויות.

אבל אני רוצה לדבר על שוויון של האוכלוסייה הערבית בכלל, ולא רק בהזדמנויות. לצערי הרב, אחרי 60 שנה – ואנחנו היום חוגגים את שנת ה-60 לכנסת ישראל – עד היום ידוע, ובהודעה של רוב נשיאי המדינה וראשי הממשלות, שעדיין הפער הוא גדול ויש אפליה גדולה נגד האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל. אני מקווה שהממשלה הזו תפעל באמת, כפי שהתבטאו שרים לא מזמן בכנס יפו, איפה שבאמת דוגלים האנשים בשוויון הזכויות לאוכלוסייה הערבית, ולעשות על כן את מה שהם דיברו בכנס יפו, שיוכיחו את זה בממשלה, ובאמת, ביום הולדת ה-60 של הכנסת אנחנו נזכה לשוויון מלא כאזרחים במדינה. תודה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת עפו אגבאריה.

אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת ציפי חוטובלי ואת התלמידה חמדה סרי מאולפנת כפר-פינס.

ציפי חוטובלי (הליכוד):
כבוד הנשיא, אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, כל התלמידים הנפלאים שנמצאים כאן, אני לא יודעת איך אתם לא מתרגשים, אני מתרגשת לראות אתכם. לראות אתכם נואמים בכזה שטף ולהט. באמת יוזמה ברוכה, יושב-ראש הכנסת. אני רוצה לומר שאולי כדאי שהיוזמה הזאת לא תהיה רק ביום חגה של הכנסת, אולי כדאי שחלק מהתלמידים יחליפו אותנו גם בשאר ימות השנה. הם עושים את זה באמת ממש-ממש יפה ומרשים.

חמדה סרי היא תלמידה באולפנת כפר-פינס. גם אני בוגרת אולפנה, אומנם בתל-אביב, אבל בשבילי לראות אותך, כמי שגם היום את מדריכה ב"בני עקיבא", זה לראות קצת מהילדות שלי. את תלמידת כיתה י"א, בת 16.5, ואת מקריית-שמונה, חשוב לציין. בחרת לדבר על נושא שמאוד קרוב ללבי. חמדה בחרה לדבר על החלת החוק הישראלי על היישובים היהודיים ביהודה ושומרון. חברי חברי הכנסת, 40 שנה הותרנו בסימן שאלה את מעמדם החוקי של היישובים היהודיים ביהודה ושומרון.

היו"ר ראובן ריבלין:
גלישה מדקה מותרת רק לתלמידים.

ציפי חוטובלי (הליכוד):
אז רק אגיד שאני שותפה לדעה, לעמדה שאומרת: הגיע הזמן להסיר את סימן השאלה. כפי שמנחם בגין בשעתו החיל את החוק הישראלי על מזרח-ירושלים ועל רמת-הגולן, הגיעה שעתה של הכנסת הזאת לומר שהיישובים היהודיים ביהודה ושומרון הם שווי-ערך, שווי מעמד חוקי לשאר היישובים במדינת ישראל. חמדה, בבקשה.

היו"ר ראובן ריבלין:
חמדה סרי, בבקשה.

חמדה סרי:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני שר החינוך, כתלמידת תיכון הניגשת לבחינת הבגרות באזרחות אני נדרשת לסוגיה מורכבת וכואבת.

עם הכרזת המדינה הממשלה קלטה מאות אלפי עולים והושיבה אותם בערים ויישובים ערביים שננטשו במהלך המלחמה. כל היישובים הפכו להיות חלק ממדינת ישראל. החוק הישראלי הוחל עליהם. לאחר מלחמת ששת הימים שוחררו עוד חלקים של הארץ המובטחת. ממשלות ישראל לדורותיהן תמכו בהתיישבות היהודית במקומות אלה, והיא מונה כיום כ-300,000 איש. מדוע הממשלה הנוכחית אינה מחילה את החוק הישראלי על יישובים אלה הרי הכול נעשה כדת וכדין.

אדוני ראש הממשלה, מדוע לדעתך המדינה מבדילה בין מתיישבי תל-אביב למתיישבי אריאל, בין מתנחלי עכו למתנחלי קדומים בין רמלה לבין עמנואל

כנסת ישראל, בואו נחיל את החוק הישראלי על ההתיישבות ביהודה ושומרון. יש לנו ארץ אחת, מדינה אחת, וצריך להיות גם חוק אחד לכולם.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. רבותי, להימנע מנשיקות בתוך מליאת הכנסת. רציתי רק להודיע לכם – אני אומר חברת הכנסת – חמדה סרי, שר החינוך לא נמצא אתנו כרגע. נמצא אתנו ידלין, שר החינוך לשעבר, לימור לבנת שרת החינוך לשעבר, יולי תמיר שרת החינוך לשעבר. שר החינוך אינו נמצא אתנו, כי הוא בשליחות הממשלה בסיור ב"יד ושם" עם אורח הממשלה, ראש הממשלה האיטלקי ברלוסקוני.

אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי ואת התלמיד ראאד חאג'-יחיא המתגורר בטייבה ולומד בתיכון על-שם בויאר בירושלים. חבר הכנסת אחמד טיבי, סגן יושב-ראש הכנסת, בבקשה.

אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה. ראאד חאג'-יחיא, שאני מתכבד להציגו, הוא תלמיד תיכון "בויאר", תלמיד מבריק, דובר מועצת התלמידים והנוער המחוזית – המגזר הערבי. הוא ידבר על עקרון השוויון. הוא חי בטייבה, מכיר את המצב גם בטייבה, גם בכוכב-יאיר השכנה, הוא רואה את הפער. לומד בירושלים, רואה את הפער בין שני המקומות, ויודע שהוא אזרח, והמקומות האלה הם מקומות באותה מדינה, והוא תוהה, אדוני ראש הממשלה, אדוני הנשיא, מכובדי יושב-ראש הכנסת, למה הפער הזה לא מצטמצם, ורוצה לפנות לחברי הכנסת כדי – אולי – להסתמך על עקרון השוויון שהוא כל כך – ראאד מאמין בו.

יש דבר אחד שתמיד חששתי ממנו כשחקן כדורגל, וזה להבקיע שער עצמי. ברגע זה, רבותי חברי הכנסת, אני מציג לכם מנהיג עתידי. זו אומנם בשורה חשובה, אבל אני חופר במו-ידי את קברי הפוליטי בכך שאני מציג לכם אדם שאולי יחיל עלי את חוק ההתיישנות, אבל עדיין, כמו שאמרו חכמי הגמרא: אין אדם מקנא בבנו ולא בתלמידו. בבקשה, ראאד.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. בבקשה.

ראאד חאג' יחיא:
כנסת נכבדה, אני חי בשני עולמות: טייבה וירושלים. שני העולמות שונים זה מזה – עולם של התפתחות וקדמה בתחום החינוך, החברה והתעשייה, לעומת טייבה, שנותרה מאחור, הרחק מאחור.

במגילת העצמאות נכתב כי על מדינת ישראל לקיים שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע או מין, אך לצערי הרב, המציאות סותרת את החזון. אסור ליהודים ולערבים להתעלם מהמציאות הקשה. הפערים החברתיים והאפליה הם פצצה חברתית מתקתקת.

כנסת נכבדה, יש לשנות את המצב. על הממשלה לתקן את העוול שנעשה במשך שנים, ואנו בני-הנוער ניקח אחריות ונשאף לשותפות אזרחית מלאה בחברה הישראלית. אני קורא לממשלה להשקיע בחינוך הערבי, כי אני מאמין שהחינוך הוא כלי לתיקון חברתי, והעובדה שאני נואם פה בכנסת היא צעד ראשון, אך לא מספיק, לחברה שוויונית. אין להסתפק באירוע החגיגי והמיוחד הזה, אלא יש לפעול בכל המישורים לתיקון המצב. תודה רבה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברי הכנסת ולחברי הכנסת לעתיד.

פיקוח ומגבלות על תכנים באינטרנט

היו"ר ראובן ריבלין:
עתה נעבור להצעת החלטה שנדונה היום בוועדת הכלכלה בנושא: פיקוח ומגבלות על תכנים באינטרנט. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אופיר אקוניס, להציג את הנושא.

אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):
כבוד הנשיא, אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, שרים, חברי הכנסת, חיילות וחיילי צה"ל, חיילי מג"ב, בני הנוער, אורחים.

היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, נא לא – רבותי, אל תקיימו דיבורים. השר לשעבר ידלין, נא לא לקיים דיבורים באולם, זה מפריע מאוד. בבקשה.

אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, נדיר שבימי חייו של אדם מתרחשת מהפכה. אנחנו חיים במהפכה אמיתית עצומה, מהפכה שדומה בעוצמתה רק למהפכה התעשייתית; תקופה שבה החידושים המהירים יומיומיים. מה שהיה נכון לשנת 2009 כבר שונה ממה שהוצג רק בחודש הראשון של 2010. ישראל היא מדינה מערבית שמובילה תעשיות היי-טק, מדינה פתוחה, ליברלית, אך קיימת בה גם מידה של שמרנות חיובית.

כדי להמשיך לעמוד בראש חץ טכנולוגי ישראל חייבת להישאר פתוחה לעולם, ולא מצונזרת כמדינות אחרות, דוגמת סין, אירן או וייטנאם. חופש הביטוי והבעת הדעה הוא מאבני היסוד של המשטר הדמוקרטי, אבל יש לשים גבולות ולשמור על איזון.

אדוני היושב-ראש, נתונים שהציג לנו מרכז המחקר והמידע של הכנסת מראים ש-80% מבני-הנוער בישראל גולשים באינטרנט. אתם יודעים, כשאני הייתי צעיר – זה היה בשנות ה-80, פחות או יותר – מי שהתעסק במחשבים היה ממש החנון הכיתתי. הוא היה החנון של הכיתה. אז אני חושב שבבית הזה, אדוני היושב-ראש, כבוד הנשיא, אני חושב – אין אדם אחד שאיננו חנון. כולנו בתוך העולם הזה של המחשבים. ראיתי, אדוני הנשיא, שאתה, גם יש לך הודעה שבועית ב-youtube וב"פייסבוק" כבר פתחת יפה. נו, אז כולנו חנונים, אדוני הנשיא.

תדעו לכם – הם אומרים לי, אגב, מרכז המחקר והמידע, אדוני היושב-ראש, שרובם גולשים – רוב בני-הנוער – יותר משש שעות בשבוע. נדמה לי שהמעיטו, לדעתי יש כאלה שאפילו מגיעים לשש שעות ביום, על כל המרכיבים של תרבות דיגיטלית מודרנית: סקייפ, פייסבוק, אינטרנט וכדומה.

אדוני ראש הממשלה, ישראל עומדת במקום השני בקרב 40 מדינות באירופה ובצפון-אמריקה מבחינת היקף השימוש של תלמידים באינטרנט.

קריאה:
- - -
אופיר אקוניס (יו"ר ועדת הכלכלה):
נעבוד על זה שהיא תעלה לראשון.

בדיון המיוחד בנושא הגבלה ופיקוח על תכנים באינטרנט שקיימה היום ועדת הכלכלה בראשותי, השתתפו עשרות בני נוער שהביעו את דעתם לפני חברי הכנסת והגורמים המקצועיים שהוזמנו לדיון. בדיון השתתפו צעירים מירושלים, אשדוד, נצרת ותל-אביב, וכך החלטנו: האינטרנט איננו כלי תקשורת רגיל שאפשר למנות מועצות כדי לפקח עליו. במרבית מדינות העולם לא קיים סינון תכנים על-ידי המדינה, אלא בהסדרה עצמית. יש להגביר את ההסברה והחינוך כדי להביא למודעות את הסכנות בשימוש באינטרנט הן בקרב ההורים והן בקרב הילדים ובני-הנוער.

הוועדה מציעה כי תוכניות הלימודים בעניין השימוש באינטרנט והגנה מפני תכנים מזיקים לא תהיינה וולונטריות כפי שהן היום, אלא תוטל מחויבות על כל בתי-הספר בנושא.

מרבית בני-הנוער הביעו את רצונם בהגברת ההסברה והחינוך והציעו פתרונות מעשיים לסינון, כמו השימוש באמצעים שמסננים את הגישה לאתרים לפי התוכן של האתר.

להפתעתי הרבה, בני-הנוער ביקשו – ביקשו מאתנו, אדוני היושב-ראש – שנציב להם גבולות לצד שמירה על חופש הביטוי, שהוא אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה. לכן הם הציעו כי ספקיות התוכן באינטרנט יתפעלו תוכנות מיוחדות שיסננו את התכנים כך שעל-ידי תודעה ציבורית וחינוך לשימוש נכון באינטרנט יוכלו בני-הנוער להרוויח מהמידע הרב המופץ ברשת בלי להיפגע.

ועדת הכלכלה תתכנס בקרוב לדון בהצעת חוק בנושא, המחייבת יידוע לקוחות בדבר אתרים פוגעניים באינטרנט ואפשרויות הגנה מפניהם.

אדוני היושב-ראש, לואיס ברנדייס, שופט בית-המשפט העליון האמריקני, שהיה, אגב, יהודי, מראשי התנועה הציונית, אמר את המשפט האלמותי: אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר. דברים אלו מתאימים לדיוננו היום, ומהווים את תמצית חופש הביטוי. אגב, בארצות-הברית היה דיון משפטי בעניין הזה לאחרונה, וברוח משנתו של ברנדייס עדיין מתקיימת הרשת האמריקנית. מעניין מאוד. יש להביא את כל מגוון הדעות בציבור לדיון פתוח ולהשתמש בכלי הצנזורה במשורה.

יום הולדת שמח לכנסת.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. תשאיר לי את ההחלטה שעליה נצביע.

ובכן – יש שניים מהתלמידים, אחד בעד ואחד נגד, ואני מזמין את אשר אלטמן מהישיבה התיכונית "תורה ומדע" לעלות לדוכן על מנת להציג את הנימוקים בעד הצעת ההחלטה. מר אלטמן, בבקשה.

אשר אלטמן:
כבוד נשיא המדינה, כבוד יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, כנסת נכבדה, האם להטיל פיקוח על תכנים באינטרנט האם ראוי לנקוט צעדים לבניית חברה בריאה בנפשה ובערכיה שאלה שבהחלט ראוי לדון בה. אך ראו זה פלא, המתנגדים לחוק מציגים בפנינו את קלף הקסם שמשתיק כל ויכוח ופולמוס ציבורי. קלף הקסם שלהם הוא חופש הביטוי; קודש הקודשים אשר אסור לאף איש לגעת בו. אין אני בא, חס וחלילה, להמעיט מערכו. הוא אחד מיסודות הדמוקרטיה. אבל האם אפשר להציב את חופש הביטוי כערך עליון האם חופש הביטוי גובר תמיד, אבל תמיד, על כל הערכים האחרים האם בשל חופש הביטוי נאפשר לצעירים ובני-נוער להיחשף לפורנוגרפיה האם לא חשוב לנו יותר לתרום להתפתחותם הבריאה של צעירים ומתבגרים

כנסת נכבדה, מסרים של אלימות קשה, סמים, אלכוהול ופורנוגרפיה פוגעים קודם כול בצופה ובגולש. הם הורסים את התמימות הטבעית והבריאה שכל ילד זכאי לה. הם פוגעים בנפשו הזכה של כל ילד. הורים לא מוכנים שילדיהם יסתובבו בין בתי-בושת, אך באמצעות האינטרנט מכניסים את בתי-הבושת אליהם הביתה; הורים לא היו רוצים שילדיהם ייחשפו לאלימות קשה, ובסלון שלהם, האלימות מופיעה בשיא אכזריותה.

אבל לא רק הגולש נפגע. מסרים של אלימות ופורנוגרפיה פוגעים בחברה כולה. כולנו יודעים מה ההשלכות של צפייה בתכנים אלימים במיוחד. המסרים הללו מחסלים את החינוך המסור שהילד קיבל מהוריו וממוריו. המסרים הללו מעצבים את דמותו של האדם שנפגוש ברחוב, או בבית-הספר, או במגרש החנייה. ומה אומרים מתנגדי החוק – חופש הביטוי. חברה מאבדת את צלמה ודמותה, והם – נושאים בגאון את חופש הביטוי.

חברי הכנסת, ניתן בהחלט לסמוך על שיקול דעתנו, אך מי שגולש יום-יום באינטרנט יודע כי הפרסומות והאתרים קופצים למסך ברצונך ושלא ברצונך. אתה לוחץ על לינקים שבלי אזהרה מוקדמת מכניסים אותך למעמקי אתרי הזנות. ניתן אפילו לומר כי כופים עליך צפייה באתרים האלה.

אדוני היושב-ראש, אנחנו לא רוצים להידמות לסין המטילה מגבלות קשות על אתרים ותכנים באינטרנט, אבל בהחלט ניתן ללמוד מאוסטרליה ומאנגליה שפתחו בקמפיין הדוגל בצפייה בטוחה באינטרנט. אוסטרליה אפילו מקדמת תוכנית לסינון אתרים על-ידי המדינה. זו דוגמה מצוינת למדינות דמוקרטיות שהחליטו לשים גבול לחופש הביטוי.

חברי הכנסת, אתם קיבלתם מנדט מהעם לדאוג לרווחתו ולעתידו. לעתים נדרש אומץ לב לביצוע מהלכים מהסוג הזה. כולנו יודעים שבמרחבי האינטרנט קיימים תכנים רעים ומזיקים. קל יותר להסתתר מאחורי קלף הקסם של חופש הביטוי ולאפשר לחברה להמשיך לזהם את סביבתה התרבותית. אני מסכים, החקיקה אומנם מורכבת, אבל אנחנו סומכים על שיקול דעתכם. אנחנו מצפים שתשבו על המדוכה, ותתבוננו על עתידם של בני-הנוער, על עתידה של החברה הישראלית - בעזרת השם, ובתפילה מעומק לב לחברה בעלת ערכים ומוסרית יותר. תודה רבה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לאשר אלטמן.

אני מתכבד להזמין את התלמיד יוסי תמרוב מבית-הספר התיכון עירוני ד' מתל-אביב להציג את הנימוקים נגד הצעת ההחלטה מעל דוכן הנואמים. גם לך שלוש דקות תמימות.

יוסי תמרוב:
אדוני נשיא המדינה, כבוד יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, גברתי ראש האופוזיציה, כנסת נכבדה, ארצות-הברית, ידידתנו הגדולה, עומדת להטיל עלינו סנקציות קשות. היא אף תגנה את המדיניות החשוכה של ישראל. אדוני ראש הממשלה, זה לא יקרה בגלל סחבת מדינית; זה יקרה אם חלילה נאמץ את מדיניות הגבלת התכנים באינטרנט. מזכירת המדינה האמריקנית, הגברת הילרי קלינטון, יצאה בתקיפות ואף רמזה על הטלת סנקציות נגד מדינות שיגבילו תכנים באינטרנט.

חברי הכנסת, היום אנחנו נדרשים להשיב על שלוש שאלות בלבד שתכרענה לאן מועדות פניה של החברה בישראל. האחת – מי יעמוד בראש הוועדה המפקחת השנייה – על-פי אלו תבחינים ייקבע התוכן לצינזור השלישית – האם חפצים אנחנו לקעקע את אושיות הדמוקרטיה בחברה הישראלית

היה ותעבור ההחלטה להטיל פיקוח על תכנים באינטרנט, מי יעמוד בראש הוועדה המפקחת נציגי המפלגות האם יהיה זה חבר הכנסת בן-ארי או חבר הכנסת גפני אולי חבר הכנסת הורוביץ או חבר הכנסת זחאלקה אולי תגדילו עשות ותטילו את האחריות על נציגי האקדמיה שמונו על-ידיכם

אדוני היושב-ראש, נאמר שהתגברנו על מכשול זה – על-פי אילו תבחינים ייקבע התוכן לצינזור כיצד ייקבע מה עלינו לראות ולדעת הסכמה רווחת היא כי אין מקום לאלימות קשה. האם לאלימות רכה יש מקום האם ניתן להגדיר מהי "אלימות רכה" ומהי "אלימות קשה", ומה בין סרט פורנוגרפי לסרט אירוטי

אני מבקש להזהיר כי סרטוט הגבול בין צנזורה לגיטימית לזו שאיננה לגיטימית לא עתיד להסתיים בכך. הצבת גבול שרירותי מקדם אותנו לקראת משטר האח הגדול, העוקב, מפקח ומכתיב את המידע שאליו ייחשפו אזרחי המדינה. האח הגדול יקבע באיזה סרט אוכל לצפות. האם ידעו חברי הכנסת היכן יש לשים את הגבול כאן טמונה הבעיה המרכזית – היכן הגבול על מה לפקח.

חברי הכנסת, אתם קבעתם בשנת 1989 כי אין מקום לצנזורה. אתם ביטלתם את סמכויות המועצה לביקורת סרטים ומחזות. האם מצדדי החוק מבקשים להחזיר אותנו 30 שנה לאחור מדוע מבקשים אתם לחוקק חוק דומה לזה שבוטל בעבר

מוסכם על כולם כי אין לפגוע בחופש הביטוי, מאושיות הדמוקרטיה בישראל. חברי הכנסת, האינטרנט הוא משכן השוויון, מקום בו כל אחד יכול להשתייך לכל מעמד באופן שווה. תנו לנו להיחשף למידע שבו אנו חפצים. האם רוצים אנו להשתייך למועדון היוקרתי הכולל, בין היתר, את סין, אירן וקוריאה הצפונית, מועדון המדינות החוסמות את האינטרנט, ובכך חוסמות את חירות המחשבה והביטוי של האזרח חברי הכנסת, האינטרנט הוא מעוז החירות האוניברסלי, מקום שבו כל אחד יכול להביע את עמדתו ללא חשש, וככזה עליו להישאר. האינטרנט במתכונתו הרחבה חיוני להעצמה של הפרט. חברי הכנסת, החקיקה לא תניב את הפירות המיוחלים. החקיקה רק תפער תהום עמוקה בלב הדמוקרטיה הישראלית. תודה רבה לכם.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה ליוסי תמרוב. אנחנו צריכים להצביע, רבותי. אנחנו נצביע בעד או נגד. ובכן – מי בעד החלטת ועדת הכלכלה נא להוריד. מי נגד

ראש הממשלה בנימין נתניהו:
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:
יש החלטת ועדה, כבוד ראש הממשלה. אנחנו מצביעים בעד או נגד החלטת הוועדה.

קריאות:
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:

החלטת הוועדה היתה שיש להגביל את האפשרות בהגבלות מוגבלות ביותר, חבר הכנסת. האינטרנט אינו כלי תקשורת רגיל שניתן למנות לו מועצה כדי לפקח עליו. במרבית המדינות בעולם לא קיים סינון של תכנים אלא בהסדרה עצמית. יש להגביר את ההסדרה והחינוך על מנת להביא למודעות את הסכנות בשימוש באינטרנט, הן בקרב ההורים, הן בקרב הילדים ובני-הנוער. הוועדה מציעה כי תוכניות הלימוד בעניין השימוש באינטרנט והגנה בפני תכנים מזיקים לא תהיינה וולונטריות אלא תוטל מחויבות על כל בית-ספר בנושא. זאת אומרת, זה בהחלט דבר שהוא בא לידי מפגש בין שני הנואמים שנאמו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:
לחנך - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
בהחלט. זה לא תפקידה של הצנזורה, זה תפקידם של הבית ובית-הספר. האם אני דייקתי, אדוני יושב-ראש הוועדה

ובכן – מי בעד הצעת הוועדה עוד פעם אנחנו מצביעים. נא להוריד. מי נגד אומנם ברוב גדול, אבל - - -

הצבעה

בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת אופיר אקוניס – רוב

נגד – מיעוט

הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת אופיר אקוניס נתקבלה.

שלי יחימוביץ (העבודה):
מי נמנע – מאוד קשה. מאוד משכנעים הנואמים.

היו"ר ראובן ריבלין:
מי נמנע הנואמים משכנעים, אבל אנחנו נצטרך להכריע. רבותי, בסך הכול יש כאן מפגש בין שני הנואמים, שכן הוא דיבר נגד הצנזורה, ונגד הצעת חוק הבאה להגביל את התכנים באינטרנט, וההחלטה שיצאה מתחת ידיה של ועדת הכלכלה, בראשות אופיר אקוניס, לא דיברה על צנזורה, אבל דיברה על חינוך. חינוך זה תמיד דבר טוב.

רבותי, יש לפנינו - - -

ציפי חוטובלי (הליכוד):
אפשר לשאול אותך.

היו"ר ראובן ריבלין:
רק רגע.

ציפי חוטובלי (הליכוד):
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:
עם כל הכבוד. עם כל הכבוד.

ציפי חוטובלי (הליכוד):
- - -
היו"ר ראובן ריבלין:
עם כל הכבוד, הסתיים הדיון בוועדה. אנחנו עוברים לתלמידים המצפים ומחכים בכיליון עיניים, שכן תלמידך כבר דיבר את הדברים.

נאומים בני דקה

היו"ר ראובן ריבלין:
אני מתכבד עכשיו להזמין את חבר הכנסת אורי אורבך ואת התלמיד יהודה סנדר מהישיבה התיכונית "תורה ומדע" בירושלים, לשאת את דבריו בנאום בן דקה. בבקשה, סנדר, ובבקשה, חבר הכנסת אורבך. אורי, תציג אותו.

אורי אורבך (הבית היהודי):
יהודה סנדר מ"יד בנימין", מעקורי גוש-קטיף, תלמיד בירושלים. הצלחנו לעקור אותו מגוש-קטיף, אבל לא נצליח לעקור את גוש-קטיף מלבו, ואני אמשיך את דבריך. בבקשה.

יהודה סנדר:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ארבע שנים וחצי חלפו מאז הגירוש הנורא של משפחתי מגני-טל. ארבע שנים וחצי חלפו מאז הטרגדיה הנוראה שפקדה את תושבי גוש-קטיף.

כנסת נכבדה, אני מרגיש שהחברה הישראלית וגם התקשורת הדחיקו את הגירוש, לא התייחסו לאסון שקרה לנו. הגירוש לא היה חלק מתהליך כולל של הסכם שלום, וגם לא פינוי מסודר ומאורגן. זו היתה רשלנות. אנחנו משלמים את תוצאות הגירוש כל יום – משפחתי ועוד אלפים אחרים גרים במגורים זמניים עד היום. המצב הכלכלי שלנו הידרדר מאוד. כמחצית מאתנו זקוקים לטיפול נפשי.

חברי הכנסת ועם ישראל כולו, הגירוש הזה הוא קשה לנו, אל תתייחסו אל הגירוש כאל תופעה, אנחנו בני-אדם שסובלים יום-יום, סבל שמלווה בדמעות של הורים וילדים. אנחנו חיים בתקוות שווא שכבר, כבר מתחילים לבנות בית חדש. ארבע שנים וחצי והספירה עדיין נמשכת.

אני קורא לכל עם ישראל ולחברי הכנסת להישיר אלינו מבט ולהכיר בכאב שלנו, באובדן שהותיר צלקת עמוקה בתוכי ובתוך משפחתי.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה ליוסי תמרוב. אורי אורבך. (מחיאות כפיים) אורי אורבך (הבית היהודי):
יהודה סנדר.

היו"ר ראובן ריבלין:
יהודה סנדר. סליחה. בבקשה.

אורי אורבך (הבית היהודי):
במכתבים של רבנים, אחרי שמישהו היה מנסח, היו תמיד מוסיפים: וגם אני באתי על החתום, אז אני מוסיף: וגם אני בא על החתום. היטבת לבטא עמדותיהם של רבים, ואנחנו מקווים שתמשיכו לבנות בארץ-ישראל. תודה רבה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת אורי אורבך. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת רונית תירוש ואת התלמידה מיליון הילה ממרכז החינוך על-שם ליאו בק בחיפה. מיליון הילה.

רונית תירוש (קדימה):
אדוני הנשיא, אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, ואתם, תלמידים נכבדים ומכובדים, אני זכיתי במיליון. יש לי הזכות והעונג להציג לפניכם את מיליון – שמה הפרטי, הילה – שם משפחתה. היא הגיעה למדינת ישראל בגיל שנתיים, עלתה מאתיופיה, היא מתגוררת היום בטירת-כרמל, לומדת בכיתה י"א במגמת תקשורת במוסד החינוכי "ליאו בק", והיא תדבר אתנו במשך דקה קצובה על מדיניות קליטת העלייה – יש לה טענות על כך, וטוב שנשמע את זה מכלי ראשון – וההשלכות של זה על מערכת החינוך. לאחר שהיא תסיים אני ארצה לומר משהו בנושא. בבקשה.

היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה.

מיליון הילה:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כל תלמיד ישראלי במדינת ישראל יכול לבחור היכן ללמוד – בית-ספר דתי או ממלכתי. זוהי דוגמה לשוויון הזדמנויות בחינוך. מילדים ובני-נוער יוצאי העדה האתיופית נשללת אפשרות זו; הם מחויבים ללמוד בחינוך דתי, כדי שיהדותם תוכר. פגיעה זו מחפירה ומעליבה שבעתיים, משום שבחלק מבתי-הספר הדתיים מסרבים לקבל אותנו.

חברי הכנסת, מצד אחד מכריחים אותנו ללמוד בחינוך דתי, ומצד שני חלק מבתי-הספר הדתיים סוגרים את שעריהם בפנינו.

בזכות החלטת הורי, שפעלו בניגוד למדיניות הנ"ל, גורלי שונה; אני הצלחתי לצאת מבית-ספר דתי ולעבור לבית-ספר ממלכתי רפורמי, אבל בחברה מתוקנת ושוויונית אין מקום לפתרונות על בסיס אישי.

אדוני שר החינוך, אני מבקשת תשובה ברורה, מדוע בחרת לתת יד למדיניות שחוסמת שוויון הזדמנויות וחופש בחירה מתלמידים יוצאי אתיופיה האם אינך יכול לעצור את האפליה ואת הפגיעה בעדה האתיופית תודה רבה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. חברת הכנסת תירוש, ממש בקצרה.

רונית תירוש (קדימה):
ממש בקצרה. אני חושבת שהדברים צריכים להיות מופנים דווקא לשר הדתות ולרב עמאר, ואני חושבת שצריך להינתן פתרון לבעיה שהועלתה. רק להזכיר לנו, לפני זמן לא רב דיברנו על הבעיה בפתח-תקווה, ויש מקום לבלום את התופעה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת תירוש ולמיליון הילה.

אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מירי רגב, שתציג את התלמידה לידיה נפטלייב מבית-הספר התיכון המקיף על-שם גוטווירט בשדרות. לידיה היתה גם נציגתנו בפרלמנט הבין-לאומי לנוער, היא ייצגה את הכנסת באתונה השנה, לתפארת כנסת ישראל ולתפארת העיר שדרות ומדינת ישראל.

(מחיאות כפיים)

מירי רגב (הליכוד):
כבוד נשיא המדינה, יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, בני-נוער, חיילים, חיילות, אורחים נכבדים, אני שמחה להציג את לידיה נפטלייב, תלמידת כיתה י"ב מבית-הספר "גוטווירט" בשדרות. לידיה תדבר על נושא הפריפריה, נושא שמן הסתם הוא קרוב ללבי. אני חושבת שביום חגיגי זה הממשלה תעשה נכון אם נעשה יותר למען הפריפריה, נשקיע בכל אחת ואחד מאתנו, אזרחי המדינה, שמתגוררים מדן ועד אילת, ונאפשר שוויון הזדמנויות אמיתי לכל נער ונערה במדינת ישראל. לידיה, בבקשה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. בבקשה, לידיה.

לידיה נפטלייב:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הגיע הזמן לומר את האמת, צריך להכריז על סגירתן ועל חיסולן של כל ערי הפריפריה ועל ביטול חזון ההתיישבות בנגב של דוד בן-גוריון.

ערי הפריפריה בנגב עומדות בפני קריסה, מערכות החינוך אינן מפותחות, המצב הכלכלי ירוד ביותר ומעטים מצליחים להשתלב ביחידות מובחרות בצה"ל.

עקב המצב הקשה בנגב אנו זוכים לביקורים רבים של חברי כנסת ושרים, המצהירים כי הם יפעלו לפיתוח הפריפריה. הממשלה אפילו מינתה את השר סילבן שלום לדאוג לפיתוח הנגב והגליל.

כנסת נכבדה, צריך לתרגם את המלים לתוכנית לאומית. אסור לנו לסגור את ערי הפריפריה. מחובתנו להפריח את הנגב בהתאם לחזונו של דוד בן-גוריון.

אדוני ראש הממשלה, האם בני-נוער וצעירים שרוצים להצליח בחייהם חייבים להתגורר במרכז הארץ

אני, לידיה נפטלייב משדרות, רוצה סיכוי שווה להצליח כמו כל נערה מירושלים או מתל-אביב.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לך, לידיה נפטלייב, ולך, חברת הכנסת מירי רגב.

מירי רגב (הליכוד):
שנייה אחת, כבוד היושב-ראש, אני חייבת להגיד מלה.

היו"ר ראובן ריבלין:
את לא חייבת, אני משחרר אותך.

מירי רגב (הליכוד):
לא ניצלתי את הנאום בן דקה. מאוד ריגש אותי מה שלידיה אמרה, אני חושבת שאולי זאת ההזדמנות שראש הממשלה יחשוב להקים קבינט לענייני הפריפריה. תודה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת מירי רגב ולחברת הכנסת נפטלייב, חברת הנוער.

ובכן, אני מזמין את יעקב כץ, הלוא הוא כצל'ה, ואת התלמיד איתן סיאני מהישיבה התיכונית "נווה שמואל" באפרת, לבוא ולנאום נאום בן דקה. כצל'ה.

יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
כבוד נשיא המדינה, כבוד יושב-ראש הכנסת, מכובדי ראש הממשלה, כבוד יושב-ראש האופוזיציה, הגברת ציפי לבני, חברי חברי הכנסת, חברינו התלמידים, בשונה מחברת הכנסת ציפי חוטובלי, אני אומר שאין סימני שאלה, יש סימני קריאה. הוא רוצה לדבר, תלמידנו, על אחדות ישראל. הוא נולד באפרת, 18-17 שנה, כמניין טו"ב או כמניין ח"י.

עוד חצי דקה. אני רוצה קצת לחלוק על כבוד נשיא המדינה, אם מותר לי, ועל כבוד ראש הממשלה, ולקרוא לך: אני לא בטוח שזה המקום הכי חשוב להגיע אליו. תלמד תורה, תלך לצבא, תלך ליישוב ספר, תהיה רועה צאן, תעבוד עבודת כפיים – זה יותר חשוב. ואם בסוף ישלחו אותך לפה – תעשה מאמץ לעשות את עבודתך נאמנה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. בבקשה.

איתן סיאני:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אחדות העם היא האתגר הציוני הגדול ביותר בעת הזו. אחדות העם היא המפתח להצלחה מדינית וחברתית. בעוד פחות משנה חברי ואני נתגייס ליחידות המובחרות ביותר בצה"ל. הנכונות למסור את הנפש לצה"ל נובעת מאהבה אמיתית לעם ולמדינה שלנו. אנחנו נשאיר את כל המחלוקות בשערי הכניסה לצה"ל. הכול למען אחדות העם.

לצערי, אנחנו לא רואים שכל חברי הכנסת פועלים בדרך זו. חברי ואני, בני-הנוער, רואים שחלק מחברי הכנסת אינם עושים מאמץ למציאת המאחד. לעתים זה נתפס בעינינו כאילו הם מעודדים פלגנות. אני רוצה לומר שאחדות היא מאמץ. התאמצו כדי להתאחד כאן, בבית הזה, כדי לפתור את הבעיות בחברה הישראלית. הרוח של הפלגנות והמריבות שלפעמים נושבת כאן מרפה את רוחנו.

חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכל אחד ואחת מכם: אתם משפיעים עלינו במעשיכם. חשוב לנו לדעת שלמרות כל ההבדלים בינינו יש לנו עם אחד מאוחד; לדעת שגם בעיניכם אחדות העם היא ערך עליון. תודה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה, איתן סיאני.

אני מזמין את חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי ואת התלמידה נעמי טבעון מבית-הספר התיכון "בית שולמית" בירושלים. בבקשה.

אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
כבוד נשיא המדינה, כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד ראש הממשלה, שרים, חברי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, תלמידים יקרים, תודה רבה שהגעתם לכאן. אני גאה להציג תלמידה מצטיינת שקוראים לה נעמי טבעון מבית-הספר התיכון הלאומי-חרדי "בית שולמית". בבקשה.

נעמי טבעון:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כנערה חרדית, הייעוד שלי בחיים הוא הקמת משפחה הנוהגת על-פי התורה וההלכה. הפסוק "אל תיטוש תורת אמך" הוא נר לרגלי. לפי השקפת עולמי, על האשה להיות עמוד השדרה של המשפחה ולסלול את דרכם של הילדים ביציאתם לעולם. כולם מסכימים שחברה טובה ואיכותית מתחילה קודם כול במשפחה. בעיני, בניית משפחה בעלת ערכים יהודיים היא יסוד העם היהודי, ואני בוחרת להשקיע בה את כל-כולי כשם שנשים אחרות מעדיפות לטפח קריירה. משפחה שבה האם אינה נוהגת על-פי הערכים היהודיים ומעדיפה לטפח קריירה, עלולה לצאת נפסדת. בלבי אני יודעת שאם כל אמא היתה דואגת בראש ובראשונה למשפחה, היו פחות בעיות בחברה שלנו ובעולם כולו.

כנסת נכבדה, אני מציעה לאמץ את עולם הערכים היהודיים למערכת החינוך וללמד כל נערה שהמשפחה היא הקריירה האמיתית. "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך." תודה רבה.

היו"ר ראובן ריבלין:
נעמי, אני בטוח שתהיי אמא מצוינת וגם חברת כנסת מצוינת, ואף אחד לא יסבול. כולם ייהנו.

אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
כבוד יושב-ראש הכנסת, אני רוצה להגיד שנעמי היא הבת הבכורה למשפחה מרובת ילדים - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
ברוכת ילדים.

אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
ברוכת ילדים. - - - לאמא ענבל ואבא אמיר שגרים בבית-שמש. אני רוצה להגיד תודה רבה שהם הגיעו לכאן ותודה רבה על האומץ של הבת שלהם וכל הכבוד לה. אמא, אם תוכלי לקום. תודה ובהצלחה - - -

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה, חברת הכנסת. אני אומַר לאמא לקום, ואת תנאמי.

אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
סליחה. אני רק רוצה להודות לכל ועדת השרים שהתגבשה היום למען החוק שהעברתי בפעם הראשונה. זה החוק הראשון שלי, ולנעמי זה היה היום הנאום הראשון. אני בטוחה שהתרגשת, וגם אני מתרגשת, כי יש לנו תמיכה בהצעת החוק שלי - -

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה.

אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
- - משר החינוך גדעון סער. הוא נתן תמיכה למען הרפורמה, ואני מאוד מקווה שבסוף נגיע לזה. לנעמי יש כמה אחים וכמה אחיות. הם משלמים הרבה מאוד כסף על ספרי לימוד: מוריה, משה חיים, שלמה מאיר, אלחנן, רחל, טליה – הם כולם אחים ואחיות, ושילמו הרבה מאוד כסף עבור ספרי לימוד.

אני מאוד מקווה שמדינת ישראל תעשה את המקסימום בעזרת התמיכה שלכם, של כל חברי הכנסת, שספרי לימוד במדינת ישראל לא יעלו לנו, שזה יהיה חינם. אבל החוק הראשון שלי מדבר קודם כול על איסור מכירת ספרי לימוד במארזים. תודה רבה ובהצלחה לכולם.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. אנחנו מודים להן מאוד.

מגבלות על צריכה ומכירת אלכוהול לבני-נוער

היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו נעבור עכשיו להצעת ההחלטה השלישית שנדונה היום בוועדה למאבק בנגע הסמים ועניינה: מגבלות על צריכה ומכירת אלכוהול לבני-נוער. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מוחמד ברכה, להציג את הנושא בפני הכנסת. זה הנושא האחרון. אדוני, חבר הכנסת ברכה, בבקשה.

מוחמד ברכה (יו"ר הוועדה למאבק בנגע הסמים):
כבוד נשיא המדינה, אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, אורחים נכבדים, בנינו ובנותינו, בני-הנוער, אני תומך בקריאה שהוביל כאן כבוד נשיא המדינה בנושא – הקריאה לנוער להצטרף לחיים הציבוריים. אני חושב שזו קריאה נכונה ובמקומה, רק אל תתייחסו לזה כמקצוע. תתייחסו לזה גם במקצועיות, אבל גם ובעיקר כשליחות, ותבואו לכאן עם הרבה נשמה. חברי חבר הכנסת גילאון אמר שאי-אפשר לחוקק חוקים איך להיות בן-אדם, אבל אפשר שכל אחד יפעל ויעבוד על עצמו כדי שאכן הוא יהיה בן-אדם.

נוסף על ההסכמה עם הנשיא אני מוכרח לחלוק על דבר אחר. הנשיא דיבר על האירנים שיורים במפגינים – דבר שאנחנו כמובן נגדו ולא מקבלים אותו בשום פנים ואופן. אבל כבוד הנשיא גם פסק, שברוך השם, במדינת ישראל לא ירו במפגינים. אני כמובן לא רוצה להתפלמס עם כבוד הנשיא לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל, אני רק רוצה להפנות אותך ואת הנוכחים לתיק שעדיין תלוי ועומד – הריגת 13 אזרחים ערבים באוקטובר 2000. על אף מסקנות של ועדת חקירה ממלכתית העניין עדיין לא נחקר, ואף אחד לא הובא לדין. אני מציע לך, כבוד הנשיא, להרים את הכפפה – אולי התיק הזה ייסגר וייעשה צדק לאותם קורבנות מהאזרחים, אבל גם כן ייעשה צדק שיעניש את האחראים שהתגלו על-פי המשפט ואמות המשפט הישראלי.

הנושא שנדון היום – ובאמת אני אומר לכם, רבותי חברי הכנסת, זה אחד הדיונים המרתקים שהיו לי בשנות עבודתי בכנסת – הנושא שנדון בוועדה למאבק בנגע הסמים היה: הגבלות על צריכה ומכירת אלכוהול לבני-נוער. אנחנו שמענו דברים מאוד מעניינים ומאוד חשובים, ואני מקווה שגם חברי הכנסת לעתיד שיבואו אחרי ינמקו ויגידו את הדברים.

אדוני ראש הממשלה, חבר הכנסת אקוניס דיבר על כך שמדינת ישראל היא במקום השני באינטרנט ובמחשבים, אבל מדינת ישראל היא גם במקום השני בעולם המערבי בצריכה של אלכוהול בקרב בני-נוער. זה דבר חמור מאוד.

כששאלתי את בני-הנוער שנכחו היום בישיבה: אם מישהו רוצה באמת להשיג אלכוהול – האם יש בעיה כלשהי להשיג אמרו לי בפסקנות ובוודאות, שאם ירצה הוא יכול להשיג ולקנות, אף שיש חוקים מחמירים בנושא מכירת אלכוהול לקטינים. אני חושב שיש תקלה במערכת החינוך ויש תקלה במערכת אכיפת החוק. בפרוטוקול כתוב שאחרי דברי מישהו מהתלמידים או מחברי הכנסת העתידיים ידבר בעד ומישהו ידבר נגד. בעניין הזה אין בעד ונגד – כולם בעד. יכול להיות שהמחלוקת תהיה מה קודם למה, אבל בעניין הזה אני חושב שאין מחלוקת: לא בין חברי הכנסת, לא בין ההורים ולא בקרב הקהל הרחב.

אנחנו חייבים לשמור על בנינו מהמחלה הזאת, מהדבר הזה, שפוגע גם בבריאות, גם בלימודים, וגם יכול לדרדר לאלימות, ואלימות היא פשוט תופעה שהולכת ומתרחבת במדינה, בכל רובדי האוכלוסייה ובכל מגזרי האוכלוסייה.

ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני אקריא את הסיכום שקיבלה הוועדה, שעליו, כמובן, תהיה הצבעה – שאף אחד לא יחשוב שהוא צריך לדבר על אוקטובר 2000 בהצבעה שלו.

1. החינוך הוא הפתרון והמענה לצורך של הנוער לחפש ריגושים. חובתנו לתת להם כלים מתאימים להתפתחותם כדי שיצליחו לבחור בדרך שתבטיח להם סיפוק, מילוי, אושר ושגשוג, למען עתיד טוב יותר.

2. יש כשל מסוים במערכת החינוך, שלא מספקת מענים שהנוער זקוק להם, ולכך צריכות הממשלה ורשויות המדינה לפעול ביתר שאת.

3. מוסד ההורות – יש להגיע להורים דרך הילדים, כדי שיוכלו להיות שותפים ומעורבים יותר.

4. הצעת החוק הממשלתית למאבק בתופעת השכרות והצעות אחרות מעידות על כיוון נכון. החלטת הממשלה מנובמבר שנה שעברה על הקצאת 27 מיליון היא החלטה ראויה, בתנאי שיהיה לה המשך והאקט הזה לא יהיה חד-פעמי.

5. יש לעשות שימוש בחוק הטבעי, שהחינוך נעשה על-ידי הסביבה, ולערב ילדים בחינוך ילדים.

הנקודה האחרונה – עלינו להיות קשובים לדור הצעיר, שזקוק לריגושים – הם טוענים שהם מרגישים ריקנות – ולתת להם כלים להתמודד ולהרגיש שייכות. תודה רבה, אדוני.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. ובכן, אחד בעד ואחד נגד. אני מזמין את התלמידה אסראא סבאח שתבוא ותעלה לדוכן הנואמים – אסראא היא מבית-הספר התיכון על-שם גרנאטה בכפר-כנא – להציג את הנימוקים בעד הצעת ההחלטה מדוכן הנואמים. לרשותך שלוש דקות.

אסראא סבאח:
כבוד אדוני הנשיא, כבוד יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, גברתי ראש האופוזיציה, כנסת נכבדה, ביום המיוחד והמרגש הזה אנחנו יכולים להתחיל לשנות את תרבות הנערים, לעצור את ההידרדרות של בני-הנוער וכך לשנות את פניה של החברה הישראלית בעתיד. היום אנו יכולים וחייבים להוציא את האלכוהול מחוץ לחוק, לאסור על בני-הנוער לקנות או לצרוך אלכוהול במקומות ציבוריים.

אדוני היושב-ראש, הענקת לי הזדמנות נדירה להשתתף בדיונים בוועדה למאבק בסמים כדי לחפש דרכים להתמודדות עם מגפת האלכוהול; מגפת האלכוהול שהתפשטה בחברה הישראלית היהודית והערבית כאחד. אפשר לדבר, אפשר לחפש דרכים להתמודדות, אבל אסור לשכוח לרגע כי האלכוהול הורס לנו את החיים. מגפת האלכוהול לא נבלמת, והיום אנחנו יכולים לעצור אותה ולהציל את בני-הנוער ואת החברה.

גבירותי ורבותי, מגפה זו לא רק מלה, זה מספרים – מספרים מדאיגים ומפחידים: כ-55% מכלל בני-הנוער בישראל צורכים אלכוהול, כ-20% מכלל הבנים וכ-10% מכלל הבנות בגיל 11 דיווחו כי שתו אלכוהול פעם בשבוע. ילדים בכיתות ה' צורכים אלכוהול. חברי הכנסת, אלכוהול הוא לא משקה קל, אלכוהול הוא סם, סם שדומה בהרכבו הכימי לסמים האסורים על-פי חוק, סם פסיכו-אקטיבי, שגורם לאובדן שליטה ולהתנהגות אימפולסיבית מסוכנת לאדם עצמו ולסביבתו.

כותרות העיתונים ומהדורות החדשות מוכיחות לנו מדי יום כיצד האלכוהול מוביל לאלימות מילולית, לאלימות פיזית, לתאונות דרכים ואפילו לרצח. שמענו אין-ספור פעמים על נערים שבילו במועדונים, בפאבים, שתו אלכוהול והיו מעורבים בקטטות, בדקירות סכינים ובפשעים נוספים.

ומה מציעים המתנגדים לחוק הם מציעים לסמוך על שיקול דעתם של בני-הנוער, הם מציעים לחפש את גורמי הבעיה ולטפל בה. גבירותי ורבותי, אני הערב צריכה לחזור הביתה לכפר טורעאן שבגליל, האם אני יכולה לסמוך על נער שיכור שנוהג לביתו לאחר בילוי במועדון

כנסת נכבדה, החוק שאוסר על בני-הנוער לקנות או לצרוך אלכוהול יגביר את הסיכוי שלי ושלנו לחזור הביתה בשלום. חקיקה ואכיפה מלאה ועקבית יבלמו את התפשטות המגפה. חקיקה נבונה תציל את בני-הנוער.

נעצור לרגע ונתבונן במראה של עצמנו. גבירותי ורבותי, באיזו חברה אנחנו רוצים להיות חברי הכנסת, ההצבעה שלכם בעוד רגעים ספורים תאפשר לכם לראות את עצמכם במראה של המחר - מחר נקי מסמים, מחר נקי מאלכוהול. תודה רבה לכולם.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לאסראא סבאח מבית-הספר התיכון על-שם גרנאטה בכפר-כנא.

אני מתכבד להזמין את שאול רון מבית-הספר התיכון על-שם מוסינזון בהוד-השרון להציג את הנימוקים. בבקשה. בבקשה, שאול. רבותי, חברת הכנסת זוארץ, אדוני יושב-ראש הוועדה, אנחנו צריכים לתת את יומו של רון גם כן בכנסת ולדאוג לו. נא לשבת.

שאול רון:
אדוני הנשיא, כבוד יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, גברתי ראש האופוזיציה, כנסת נכבדה, אני נרגש מהמעמד ומההזדמנות שניתנה לי לשאת דברים בפניכם במשכן הכנסת. אני נרגש שבעתיים מסיבה נוספת – סבתי, אמירה סרטני, כיהנה כחברה מטעם מפלגת מפ"ם בכנסת ה-11, ולכן זוהי חוויה מרגשת ומלאת כבוד עבורי.

כנסת נכבדה, עמיתתי הציגה בפניכם נתונים מדאיגים מאוד. בני-הנוער מציבים את עצמם ואת סביבתם בסכנת חיים בכך שהם שותים לשוכרה. אנחנו מסכימים עם מצדדי החוק, ששתיית אלכוהול אכן הפכה למגפה. גבירותי ורבותי, קיימות שתי דרכים להתמודדות עם התופעה הקשה; האחת, הדרך הקלה – לחוקק חוק שיאסור מכירת אלכוהול לבני-נוער. האחרת, הדרך הקשה יותר – לאתר את גורמי הבעיה ולטפל בהם.

מדוע החקיקה היא הדרך הקלה והבלתי-יעילה היא דרך קלה, כיוון שהיא כרוכה בהשקעה מצומצמת של משאבים, והיא בלתי יעילה, כיוון שבני-הנוער ימצאו דרכים אלטרנטיביות לשתיית אלכוהול. לא ניתן להסתיר את הבעיה תחת ערמת חוקים והגבלות. הדבר מעלה גיחוך מסוים, אני חייב להודות. הרי כבר קיים חוק האוסר מכירת אלכוהול עד גיל 18, ולמרות זאת מדינתנו נמצאת במקום השני בעולם בצריכת אלכוהול בקרב ילדים בני 11.

מכובדי, הצעת החוק לא תפתור את הבעיה, ומקנן בי ספק גדול אם היא תצמצם אותה. אדוני היושב-ראש, אני מציע לבחון את הדרך הקשה; יש לאתר את גורמי הבעיה של בני-הנוער בישראל. מדוע בני-הנוער פונים לאלכוהול כי פה, בתוכנו, חסר. השטחיות בעולמנו, החל בתוכניות טלוויזיה רדודות וכלה בתרבות בילוי סתמית – החיים שלנו נעדרי משמעות וחסרי ערכים. אני מתבונן פנימה, אני מתבונן בחברי, וריק; תחושת ריקנות. הערך העצמי, אף שלא נודה בכך לעולם, הוא כה נמוך. אנחנו מטביעים את מצוקותינו במשקה המשכר והמסמם. זוהי זעקתנו. בואו נבחר בדרך הקשה, היעילה.

חברי כנסת נכבדים, אדוני שר החינוך, כולנו יודעים שהפתרון הוא החינוך. החינוך הוא הפתרון. יש להקצות משאבים לפיתוח תוכניות חינוכיות, מבוססות על ערכים חברתיים, שימלאו את החסר. מחקרים מוכיחים כי בני-נוער החברים בתנועות נוער או במסגרות אחרות של התנדבות ועשייה בקהילה, או עוסקים בתחומי הספורט והמוזיקה, נמצאים בקבוצת סיכון קטנה יותר לשימוש בסמים ובאלכוהול. חקיקה חפוזה לא תשנה את פני החברה הישראלית. חינוך – כן.

כנסת נכבדה, אני קורא לכם לגלות אחריות. אנא, היענו לאתגר ובחרו בדרך הפעולה הקשה, הארוכה, האמיצה והנכונה. תודה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. היה זה שאול רון מבית-הספר על-שם מוסינזון בהוד-השרון.

למעשה, כולם תומכים בהצעת הוועדה שהביא חבר הכנסת ברכה, יושב-ראש הוועדה. ההצעה כוללת את אמירותיהם של שני הנואמים המצוינים שנאמו לפנינו בנושא זה. לכן נצביע על הצעת ההחלטה של הוועדה. מי בעד הצעת ההחלטה של הוועדה – ירים את ידו. תודה. נא להוריד. מי נגד

הצבעה

בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת מוחמד ברכה – רוב

נגד – אין

הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת מוחמד ברכה נתקבלה.

קריאה:
- - -

היו"ר ראובן ריבלין:
אתה בעד. אני שאלתי עכשיו מי נגד.

ובכן, הצעת ההחלטה, חבר הכנסת ברכה, נתקבלה פה-אחד.

נאומים בני דקה

היו"ר ראובן ריבלין:
עכשיו לפנינו עוד חמישה נערים ונערות אשר ינאמו נאום בן דקה, ולאחר מכן יסיימו בנאומים בני שתי דקות ראש הממשלה ונשיאנו, נשיא המדינה. ובכן, אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב, שיציג את התלמיד ישראל אריאל לייב בכר מישיבת חב"ד בביתר-עילית. בבקשה.

נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כבוד הנשיא, חברי חברי הכנסת, לפני שאני אציג את התלמיד הנעים, אני רוצה לומר שאדוני היושב-ראש לימד אותנו הלכה חדשה. יש הלכה – תשעה באב שחל להיות בשבת, נדחה. דוחים ליום ראשון. ט"ו באדר שחל בשבת, מקדימים את קריאת המגילה. אבל ט"ו בשבט שחל בשבת שנדחה ליום שני, זה לא שמענו. זו הלכה חדשה. לכן, אדוני היושב-ראש, אתה מלמד אותנו הלכה חדשה בנושאים שקשורים לכנסת.

היו"ר ראובן ריבלין:
זו הלכה ששייכת רק לפרלמנט.

נסים זאב (ש"ס):
רק לפרלמנט. ברור.

אני מתכבד להציג את התלמיד הנעים ישראל אריה לייב, תלמיד ישיבת חב"ד בביתר. ישראל הוא בנם של שליחי חב"ד בגבעת-זאב, שנשלחו לפני כ-20 שנה על-ידי הרבי מלובביץ' כדי לשמש כתובת בעבור כל יהודי. ביתם מהווה מוקד לפעילות רוחנית, חסד, חיי חברה ומסורת בכל שעה ובכל יום מימות השבוע. בית-חב"ד בגבעת-זאב הוא אחד מ-4,000 בתי-חב"ד שקיימים ברחבי העולם. איפה שהולכים רואים בית-חב"ד, כמעט בכל נקודה על פני הגלובוס. יותר מ-250 מפעלים של צעירי חב"ד במדינת ישראל.

ישראל אריה לייב, יחד עם שמונת אחיו ואחיותיו, גדל בבית שהנתינה והעזרה לזולת מוטמעות בו על כל צעד ושעל. הדאגה למצוקותיו של האחר עומדת בראש סדר-היום המשפחתי. כמי שחונך על משנתו של הרבי מלובביץ', מי שהיווה מופת וסמל לאהבת ישראל ללא גבולות, ללא סייגים, ישראל הבחור בחר גם כן לדבר על חשיבותה של הנתינה בחברה הישראלית. דרך אגב, הציונות זה גם חסד ואהבת הזולת. בבקשה, ישראל.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אריה לייב, בבקשה.

ישראל אריה לייב בכר:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הרבי מלובביץ' טבע את המוטו של אהבת ישראל, ולפיו כשם שעל יהודי להניח תפילין מדי יום, כך מוכרח הוא להקדיש 15 דקות יומיות להתבוננות איך אפשר לעשות ליהודי אחר טובה פיזית או רוחנית.

כילד שזכה לגדול בשליחותו של הרבי, ששלח את הורי לפתוח ולפתח בית-חב"ד בגבעת-זאב, הנתינה וההתמסרות לזולת בכל זמן ובכל מקום הן חלק מרכזי בחיי. לצערי, הנתינה וההתמסרות לזולת כערכים מרכזיים בחברה הישראלית הולכות ונעלמות, והדיבר ה-11 הוא בכלל "אל תצא פראייר". דווקא בחברה שלנו, זו שבה כל אדם דואג רק לעצמו, אנחנו, בני-הנוער, מצפים לראות שההנהגה שלנו היא אחרת. אנחנו רוצים לראות שאתם, נבחרי העם, מציגים לפנינו דוגמה לנתינה והתמסרות לכלל האוכלוסייה הישראלית, ולא רק לחלק ממנה.

חברי הכנסת, הנתינה לזולת היא כרטיס הביקור של העם היהודי. דאגו לכך שהנתינה לזולת תהיה חלק מסדר-היום של החברה הישראלית. כל אחד ואחת מאתנו אוהב לקבל, אסור שנשכח גם לתת.

בברכת "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה, יישר כוח.

ישראל אריה לייב בכר:
אם יורשה לי עוד משפט אחד: ויחד, על-ידי אהבת ישראל, נזכה להביא את הגאולה האמיתית והשלמה בפועל ממש.

נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, מהיום כולנו חב"ד.

היו"ר ראובן ריבלין:
אני מזמין את חברת הכנסת ליה שמטוב ואת התלמידה קארינה פליק מבית-הספר התיכון על-שם אחד העם בפתח-תקווה. חברת הכנסת ליה שמטוב, בבקשה.

ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
כבוד הנשיא, יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, שרים, חברי הכנסת, תלמידים, אורחים יקרים, אני מתכבדת להציג בפניכם את קארינה פליק, היא תלמידת י"ב בבית-ספר תיכון בפתח-תקווה, תיכון על-שם אחד העם. היא עלתה לארץ בשנת 2000.

קארינה בחרה היום לדבר בכנסת בנושא הדה-לגיטימציה התקשורתית לעולים חדשים. כנראה לא במקרה היא בחרה את הנושא, כי רק לפני חודש או חודשיים, אני לא זוכרת בדיוק, ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בשיתוף עם ועדת החינוך, דנה בדיוק בנושא זה. כולם יודעים שלרצח ולפשע אין לאום ואין דת, ולא יכול להיות שהתקשורת הישראלית מכתימה את ציבור העולים כולו.

היום קארינה מבקשת מכל אזרחי ישראל - -

היו"ר ראובן ריבלין:
היא תבקש.

ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
- - גם שיתייחסו אליה וגם שיתייחסו לכל ציבור העולים כאזרחים נאמנים למדינת ישראל, אזרחים טובים, אזרחים שמשרתים בצבא. בבקשה, קארינה.

קארינה פליק:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא זונה, לא פושעת ולא אלכוהוליסטית. כאזרחית ישראל אני רוצה לפתוח עיתון, רדיו וטלוויזיה בלי לשמוע הגדרות מכלילות על אוכלוסיית העולים. לצערי, כלי התקשורת מטפחים סטריאוטיפים שליליים על אודות הקהילה הרוסית. הסטריאוטיפים האלה מחלחלים לבני-הנוער בישראל, וכשאני מנסה להשתלב בחברתם הם לא רואים אותי, הם רואים קארינה אחרת.

רבותי חברי הכנסת, התוצאה ברורה; אנו חשים בניכור מצד החברה הישראלית, ואנו חשים תסכול, הרגשת זרות ורצון להסתגר בקהילה שלנו.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.

קארינה פליק:
עוד לא סיימתי. אנחנו תלמידים טובים מאוד, אנחנו נשרת בכל יחידות צה"ל. בקהילה הרוסית יש תרבות עשירה, השכלה רחבה. אנחנו אנשים ישרים העובדים למחייתם. אלה פניה של העלייה הרוסית, שתרומתה לחברה ולתרבות בישראל ניכרת בכל תחומי החיים. אני נערה ישראלית ואני רוצה להיות גאה באזרחותי, אני לא רוצה להרגיש אזרחית סוג ב'.

רבותי חברי הכנסת, עשו מאמץ עליון להראות בכל אמצעי התקשורת את הפנים היפות שלנו. תודה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לקארינה פליק מבית-הספר "תיכון חדש" על-שם אחד העם בפתח-תקווה.

אני מזמין את אברהם מיכאלי ואת התלמידה מיכל שליט מבית-הספר התיכון "בית שולמית" בירושלים.

אברהם מיכאלי (ש"ס):
כבוד נשיא המדינה, אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, גברתי יושבת-ראש האופוזיציה, חברי חברי הכנסת, ראשית, אדוני היושב-ראש, אני מברך אותך על היום המיוחד הזה שאתה מקיים היום בכנסת, ואני מאחל לך ולכנסת ישראל יום הולדת שמח. ביום חג זה מותר לנו גם להתגאות קצת בכנסת ובעשייה שלנו. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהתדמית של הכנסת תלויה הרבה מאוד בכנסת והרבה מאוד בחברים בכנסת. אולי אנחנו רואים בביקורת את הדברים השליליים של הכנסת, אבל תפקידנו להבליט את הדברים החיוביים.

אני מתכבד היום, אדוני היושב-ראש, להציג לפניכם תלמידה בשם מיכל שליט. היא תלמידת "בית שולמית", תיכון חרדי לבנות ברמות ב' בירושלים. מיכל מבקשת להעלות נושא מאוד רגיש, אדוני ראש הממשלה, בנושא של שחרור גלעד שליט. היא שליט בשם המשפחה, אבל הבנתי שהם לא בדיוק בני משפחה, אבל כתלמידה יהודייה גאה היא רוצה להעלות נושא מאוד מאוד רגיש, מאוד מאוד חשוב, ואני שמח שהיא תגיד את זה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. בבקשה, מיכל שליט.

מיכל שליט:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, במקום מושבך מתקבלות החלטות הרות-גורל עבור מדינת ישראל. החלטה אחת קשה מאוד עבורך, ובצדק – ההחלטה על שחרורו של גלעד שליט.

מצד אחד, מצוות פדיון שבויים היא אחת המצוות הגדולות ביהדות. מצד שני, חז"ל קבעו ש"אין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהם", מפני החשש שהאויב יתאמץ לשבות עוד ועוד.

אדוני ראש הממשלה, בדילמה הזאת אני ועוד מיליונים מתושבי המדינה אומרים לך: אל תנוח לרגע עד שגלעד שליט ישוב לחיק משפחתו. אל תרפה ממאמציך. כמעט ארבע שנים הוא מתייסר בשבי. הכאב הוא עמוק, הוא מדמם בכל רגע – לגלעד ולמשפחתו.

משפחת שליט, אין מלים לתאר את מסע הייסורים, החרדה והכאב של כל אחד מכם. אנחנו מחבקים אתכם; עם שלם עומד יחד אתכם במאבק למען שחרורו.

המצב הלאומי הוא כגאות ושפל, בהתאם לידיעות על שחרורו הקרוב, אבל אנחנו תמיד תמיד נושאים תפילה לקדוש-ברוך-הוא שיחזיר לנו את גלעד הביתה במהרה.

ולאביבה שליט – יהי רצון שיתקיימו דבריו של ירמיהו על רחל אמנו, כי יש שכר לפעולתך, ושבו מארץ אויב, ויש תקווה לאחריתך, ושבו בנים לגבולם. תודה רבה.

אברהם מיכאלי (ש"ס):
אמן.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לתלמידה מיכל שליט.

אני מתכבד להזמין את סגן יושב-ראש הכנסת, מגלי והבה, ואת התלמיד חוסאם חטיב מבית-הספר התיכון למדעים ולמנהיגות בירכא.

מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כבוד הנשיא, ראש הממשלה, יושבת-ראש האופוזיציה, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את התלמיד חוסאם חטיב מבית-הספר למדעים ולמנהיגות בירכא. אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שבמקרה יצאתי הדובר לפני האחרון, כי אני – שדיברתי עם חוסאם ומכיר מאיפה הוא בא – הוא בא לדבר על המצוקות של העדה הדרוזית במדינת ישראל.

אני יכול להגיד לחברי ולהסתכל בעיני ראש הממשלה, ולהגיד לו: אנחנו שווים בחובות, בכל החובות, ולצערי הרב, אחרי כל כך הרבה שנים עדיין לא זכינו למלוא הזכויות בכל תחומי החיים – חסך בתקציבים לרשויות המקומיות, חסך בתשתיות הלאומיות, כשאנחנו סובלים ביישובים שלנו, בשיכון, בכל תחום מתחומי החיים.

אז אני שמח שישנם פה תלמידים, והם הדור הצעיר והם יחליפו אותנו ביום מן הימים. אני רוצה להבטיח לחוסאם ולכל אלה שיושבים פה, שיבואו לכנסת ישראל וירגישו שיש שוויון לכל אזרחי ישראל לא רק בחובות אלא גם בכל תחומי החיים, ויפה שעה אחת קודם. בבקשה, חוסאם.

היו"ר ראובן ריבלין:
חוסאם, בבקשה.

חוסאם חטיב:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני דרוזי ישראלי שגאה בחברה הישראלית ובהישגיה ורוצה להיות חלק מהמדינה ולהרגיש שאני כן שייך לחברה הישראלית. לצערי, אני לא מרגיש שאני שייך לחברה הישראלית. חיילים משוחררים אינם משתלבים במקומות עבודה, הם אינם זוכים להכשרה מקצועית הולמת כדי להתפרנס בכבוד. אחוזי האבטלה של צעירים בכפרים הדרוזיים הם מהגבוהים בארץ.

אדוני ראש הממשלה, אחינו הבוגרים וקרובי המשפחות שלנו התגייסו לצה"ל. האמנו בתמימות שההשתלבות שלנו בצה"ל תהווה כרטיס כניסה לחברה הישראלית. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זה כרטיס של אשליות, זה לא כרטיס כניסה. כבר בגילי אני רואה את העתיד שלי. אני לא רוצה לחיות בעתיד הזה. תאפשרו לי – לבני-הנוער הדרוזים – להיות חלק אמיתי מהחברה הישראלית. תנו לנו. תנו לנו את הסיכוי לראות עתיד אחר.

כולי תקווה להיות כאן בעוד שנה ולומר לכם – אני חלק מכם, אני ביחד אתכם. תודה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחוסאם. תודה רבה לחבר הכנסת מגלי והבה ולחוסאם חטיב.

אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מסעוד גנאים ואת התלמידה סיוון ברקן מבית-הספר תיכון מקיף ג' באשדוד. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.

מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
כבוד הנשיא, אדוני היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, האמת שהיום, כאשר אני שומע את בני-הנוער נואמים וזוכר את עצמי בכיתה י"א, י"ב - אין מה להשוות.

אני מאושר, כמורה לשעבר בבית-ספר תיכון – לשעבר זה רק שנה – וכרכז חינוך חברתי בבית-הספר, הרבה תוכניות כרכז חינוך חברתי היו כדי לגלות את המנהיגות ואת המנהיגים ולעודד את בני-הנוער לבטא את עצמם מול האנשים – אם במסדר הבוקר, אם בנאומים, וכו'. והיום אני מאושר באמת בכל האורחים ובני-הנוער, וכאשר אני שומע אותם, אני יודע שהם אפילו יותר טובים מאתנו.

סיוון היא מאשדוד, תלמידת י"א, ממקיף ג'. אילו היתה תלמידה ערבייה – ואני חבר כנסת ערבי – אולי היא היתה מדברת על האפליה, על כל הבעיות שאנחנו יודעים, אבל היא גם בחרה בנושא שהוא משותף לכולנו, והוא בני-הנוער.

סיוון, יש לה פתרון לראש הממשלה ולשר החינוך - איך לפתור את כל הבעיות שאנחנו תמיד מדברים עליהן – אלכוהול, אלימות וכו' – בקרב בני-הנוער, והיא רוצה לנטרל את התנגדותו של האוצר בזה שהפתרון שלה אינו מחייב כל כך הרבה כסף אלא הוא השקעה או ניצול ההון האנושי, ולבני-הנוער עצמם.

היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת גנאים, נשמע אותה.

מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
כן, בטח. סיוון, בבקשה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה.

סיוון ברקן:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה לא נאמר על הדור שלי, דור העתיד – שאנו אדישים, שטחיים, רדודים וחסרי ערכים. אדוני ראש הממשלה, כדי שהאמירות האלה לא תהפוכנה למציאות, יש לחתור לפתרון אשר אינו כרוך בהשקעה כספית רבה, אך תרומתו לחברה לא תסולא בפז.

הפתרון הוא הגברת מעורבות הנוער בתנועות הנוער השונות. בתנועות הללו אנו מסוגלים לבנות חברה לתפארת – חברה ערכית, מתפקדת, יוזמת ומתנדבת. את המשימה המאתגרת אנו עושים בתוך תרבות המזהמת כל חלקה טובה. אם נחזיר את הנוער לתנועות הנוער, כלל לא יהיה צורך לדון בהטלת פיקוח על תכנים באינטרנט; לא נידרש לחוקים האוסרים שתיית אלכוהול, והנוער ידע להתמודד עם גבולות הציות.

אדוני יושב-ראש הכנסת, הכנסת אותנו ללב-לבה של הדמוקרטיה הישראלית. ביוזמה המהפכנית שלך הצלחת להגביר את המעורבות שלנו, הפכת את הבית הזה לבית הפתוח גם לבני-הנוער. החל מהיום אנו מרגישים שהבית הזה הוא גם ביתנו.

כנסת נכבדה, המשיכו בחיזוק קולו של הנוער, הוא קול העתיד. עוד 20, אולי 30 שנה, אנו נהיה היושבים באולם זה. תודה רבה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה למסעוד גנאים ולסיוון ברקן. אני הייתי צריך גם לסכם, את סיכמת בשבילי, אני מאוד מודה לך.

אני מזמין את ראש הממשלה ואחריו את יושבת-ראש האופוזיציה, ויסיים הצעיר ביותר הנמצא כאן באולם, הנשיא שמעון פרס.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אדוני היושב-ראש, אתה ראוי לכל ברכה על היוזמה החדשנית ומלאת הדמיון שלך. אני לא זוכר שהתרגשתי כל כך, אפשר להגיד גם נהניתי כל כך מישיבת כנסת, ועכשיו אני אחכה לט"ו בשבט מדי שנה, כי גם החכמתי - - -

אברהם מיכאלי (ש"ס):
ובלי 40 חתימות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אני שמעתי אתכם, וכך גם חברי. דיברו כאן 20 תלמידים ותלמידות מ-12 או 20 שבטי מדינת ישראל. העליתם טענות בדבר צרכים אמיתיים ועמדות בדבר בעיות אמיתיות.

יש דברים שאפשר לעשות יחסית יותר בקלות, יש דברים שאפשר לעשות יותר בקושי. ויש דברים שמתנגשים בדברים אחרים. איך מחליטים בסוף, זה מה שעושים פה. מחליטים. כי יש דבר שהוא יותר חשוב ויש דבר שהוא פחות חשוב, אף-על-פי שנראה שהכול חשוב באותה מידה. אבל אין אפשרות לנהל שום דבר, להוביל שום דבר, להעניק שום דבר, אם לא מחליטים מה יותר חשוב, מה פחות חשוב ומה עוד פחות חשוב. וזה קשה, וזה לא קל, כי תמיד האמצעים מוגבלים ועניי עירנו קודמים – אבל יש הרבה עניים ויש הרבה קודמים. לבה של הדמוקרטיה זה התהליך שבו אנחנו מחליטים מה יותר חשוב, וכיצד אנחנו מארגנים את עצמנו ואת משאבי המדינה לטפל בדברים הללו.

אני חושב שזה לקח גדול וחשוב מהישיבה הזאת, כי אמרתם לי לפחות כמה דברים שהם מאוד מאוד מאוד חשובים, והם זוקקו.

עכשיו יש לי שתי הערות בשבילכם, לא על התכנים. אחת, כשכמה מכם תגיעו לבית הזה ותגיעו לבמה הזאת, אתם תגלו שהנאום שהכנתם יופרע. זה קורה פה. אז אני מציע לכם: תבואו עם הטקסט, אבל אל תהיו שבויים בו. בלאו הכי לא ייתנו לכם להיצמד אליו. תשתחררו ממנו. תשתחררו ממנו אל מחוזות הלב שלכם, וגם השכל.

ועכשיו העצה השנייה. הדבר הכי חשוב שלכם – ואני אומר: אני מעריך שחלק מכם יהיו נציגי ציבור – אל תאבדו לעולם את הלהט. הלהט הפנימי הוא המנוע האמיתי לחולל שינויים ולעשות טוב. אבל באותה מידה, תשמרו את הלהבה על אש קטנה, כי צריך תמיד לאזן אותה ולשלוט בה, עם הבינה ועם חוש המידה. אתם לא צריכים להקשיב לי; הגיל, הזמן והשנים החולפות יעשו את זה בלאו הכי. תודה רבה לכם, היו ברוכים.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לראש הממשלה. אני מזמין את יושבת-ראש האופוזיציה לומר דברי סיכום מטעמה, ולאחר מכן יסיים הנשיא. בבקשה.

ציפי לבני (קדימה):
עשיתם את הבלתי אפשרי. יצרתם פה אחדות בבית הזה, עליתם בזה אחר זה, בני-נוער ממקומות שונים בארץ, בני פריפריה ומרכז, וערבים ודרוזים, וחרדים וחילונים, ועולים מאתיופיה ומחבר המדינות, וזעקתם את מה שכואב לכם, ודברים שיוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. ואנחנו רוצים לומר לכם היום כולנו – כי באמת אין בעניין הזה חילוקי דעות – אנחנו יכולים לקבל החלטות אחרות לאיפה אנחנו מובילים את הזעקה הזאת, אבל דעו לכם, ששוויון וכבוד לאחר, וכבוד לתרבות ולמורשת שכל אחד מביא אתו אינם טובה שמדינה עושה לאזרחיה. זו חובה שלנו, זה חלק מהמהות הדמוקרטית של מדינת ישראל. ואתם תמשיכו, לאו דווקא עם הזעקה, אבל עם תחושה שאפשר לשנות. כי בסופו של יום, המקור לשינוי זה אותו רצון לייצר כאן חברה טובה יותר, שאתם חלק ממנה. פעם אמרו: זה נוער זה – זה נוער זה. אתם נהדרים. תודה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. תודה רבה ליושבת-ראש האופוזיציה.

לפני שיסיים הנשיא את הדברים, תרשו לי באמת לדבר דברי תודה לד"ר יוסף בר, ממכללת גורדון בחיפה, על שהכין את הנערים והנערות באופן כה מרשים ומכובד, אף שיש להם כשרון גדול. תבוא על הברכה, בשם הדמוקרטיה.

תרשו לי להודות למנכ"ל הכנסת דן לנדאו, למזכיר הכנסת איל ינון ולעוזרי היקר אריאל טובי על כך שהם הגו והחזיקו, ועמדו על כך שאחר-צהריים זה יתקיים. למרות כל החששות, אני חושב שהתוצאה מדברת בעד עצמה.

כבוד נשיא המדינה.

נשיא המדינה שמעון פרס:
אני חושב שחווינו כולנו חוויה מרעננת, מעשירה וייחודית מאין כמוה. בעצם, ביקשתי את רשות הדיבור כדי להודות ליושב-ראש הכנסת על יוזמתו הברוכה. הבאת בט"ו בשבט את הפירות הכי טובים שישנם במדינת ישראל. הוכחת שהכנסת יכולה להראות את הפנים היפות ביותר של ישראל.

הדור הצעיר השמיע את קולו. היה מה לשמוע. אנחנו יוצאים יותר עשירים, יותר גאים ובעלי תקווה. תודה מקרב לב.

היו"ר ראובן ריבלין:
מזכיר הכנסת, בבקשה.

אני מזכיר לחברי הכנסת שבשעה 19:00 נתכנס למסיבה זוטא של חברי הכנסת וחברי הכנסת לשעבר לשמוע סיפורים על הכנסות, מהראשונה ועד היום הזה. תודה רבה. מזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת איל ינון:
חברי הכנסת והקהל מתבקשים לעמוד לשירת "התקווה".

התקווה, בביצוע חנן יובל.

(שירת "התקווה")

היו"ר ראובן ריבלין:
תמה ישיבת כנסת זו, המיוחדת, לחגיגות 61 שנה לקיומה של הכנסת.

מזכיר הכנסת איל ינון:
כבוד הנשיא!

(חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.)

הישיבה ננעלה בשעה 18:28.