היו"ר ש' וייס:
אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום שלנו.
אלי גולדשמידט (העבודה):
חבר'ה, לפריימריס.
היו"ר ש' וייס:
שמעתי את ההערה של חבר הכנסת גולדשמידט שאמר: חבר'ה לפריימריס. מי שיכול, בבקשה, אבל תנו לנו לקיים פה את הדיון. אנחנו נעמוד פה על משמר הכנסת.

חברי הכנסת, ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, הוא גם חגה של הכנסת.

לפני 47 שנים התכנסה האספה המכוננת, הלוא היא הכנסת הראשונה, לישיבתה הראשונה, ומאז מציינת הכנסת את היום הזה כיום הכנסת.

אנחנו ביטאנו את החגיגיות של היום הזה בצורות אחדות: פתחנו היום תערוכה חשובה, תערוכת צילומים שבה מתוארות השרפה הגדולה ביערות בדרך לירושלים וראשיתו של השיקום, עם כל הסמליות שכרוכה במאורע הטראומטי ההוא. לפני שעה קלה נטענו עצים ביער הכנסת, במורדות הר-הצופים, בהשתתפות חברי כנסת לא מעטים. זה היה כמובן במסגרת הפעילות הברוכה של קרן-הקיימת לישראל. אנחנו אירחנו שם את נציגי תנועות הנוער, תנועת הצופים וגם את החבורה הנפלאה של "קו לחיים", אותה חבורה שעוזרת לילדים מוכי מחלה קשה וממארת להשתקם. ביחד אתם נטענו את העצים וקראנו שם את ברכתו של ראש הממשלה.

החלטנו, מתוך הרשימה הארוכה של הנושאים שעומדים על סדר-יומה של המליאה, להעלות היום לדיון שני נושאים: נושא אחד שהעלו בזמנם חברי הכנסת סילבן שלום, רפאל איתן, שאול גוטמן, אברהם רביץ, זבולון המר, רענן כהן, סאלח טריף ומשה קצב -
זה היה בחודש אוקטובר 1995, בפתיחת המושב. הנושא היה: לקבוע כללי ויכוח תרבותיים והוגנים בשנת בחירות - נושא שהפך לאקטואלי במיוחד בימים אלה, כאשר האוויר דחוס באווירה של הקדמת בחירות. נושא אחר הוא הנושא שהעלה חברנו, סגן יושב-ראש הכנסת עובדיה עלי ב-15 בנובמבר 1995, אחרי הרצח של ראש הממשלה: כיבוד הזולת ותרבות הוויכוח במדינה. אנחנו נקיים דיון משולב, נרשמו חברי כנסת רבים. אני חושב שנעשה את זה במסגרת של חמש דקות, זה נראה לי סביר, וכך גם נגוון את הדיון.

אני רק רוצה לציין בפתיחה, שאף שפה ושם יש לכנסת דימוי לא חיובי במיוחד, זה חלק מהפולקלור הנפוץ בכל המשטרים הדמוקרטיים. הכנסת היא פרלמנט פעיל מאוד, תוסס מאוד, היא לב-לבה של הדמוקרטיה הישראלית, וכאן מיוצגים כל חלקי הציבור. דווקא שיטת הבחירות של ישראל מאפשרת ייצוג רחב מאוד של כל הקשת הפוליטית, בין 10 ל-15
מפלגות. הייתי אומר, שכל רצונות הציבור אחרי בחירות, שבהן משתתפים בדרך כלל כ-80%
מאזרחי ישראל - - -

משה קצב (הליכוד):
בלי להיות ציניים; אילו כל חלקי הציבור היו מיוצגים פה - - -

היו"ר ש' וייס:
הרי אנחנו מצלמים את המצב תמיד ביום בחירות - - -

משה קצב (הליכוד):
אותם קולות שלא עברו את אחוז החסימה.

היו"ר ש' וייס:
חבר הכנסת קצב, אתה יודע שאצלנו אחוז החסימה הוא הנמוך ביותר בעולם הדמוקרטי, והיה עוד יותר נמוך בכנסת הקודמת. היה 1%, עכשיו - 5%.1. כלומר הנוהג של אחוז החסימה הוא נפוץ, ועל-פי רוב הוא מסתובב סביב 5% או 4%, במצרים הוא 8%, בארצות דמוקרטיות רבות הוא 5%, וגם שיטת הבחירות האזורית היא כזאת, שמפלגות בינוניות וקטנות בדרך כלל לא מגיעות לפרלמנט.

השיטה שלנו מאפשרת ייצוג רחב מאוד, השיטה היחסית הקלאסית. אנחנו קובעים כאן הכרעות חשובות במיוחד בהצבעה, במכניזם של הצבעה, וסיפור הדמוקרטיה הישראלית הוא סיפור של הצלחה בגדול. נתוני הרקע, המתח, ההכרעות ההיסטוריות, הטמפרמנט שלנו, החיים הקשים שלנו, המלחמות שעברנו והשלום שעושים, שבחלקו התקבל בתמיכה רחבה מאוד ובחלקו מתוך מחלוקת קשה - הכול נעשה במסגרת של כללים דמוקרטיים.

אנחנו ממשיכים ללמד את התפקיד של הכנסת הראשונה, האספה המכוננת, ממשיכים לכונן את חוקתנו, ואני מעריך שבקדנציה הבאה נשלים את התהליך הזה.

ייתכן שאנחנו צריכים לעשות רפורמות אחדות במבנה הוועדות, אם אפשר היה קצת להקטין אותן ולגרום לכך שחבר כנסת לא יהיה חבר ביותר מוועדה אחת או שתיים; גם העבודה בוועדות היתה יותר אפקטיבית, אבל גם היום נעשית שם עבודה מאוד חשובה.

אני אומר רק דבר אחד; למרות העובדה שפה ושם מטילים בנו דופי קולקטיבי ערב בחירות, מי שמשקיף על אלפי האנשים שרוצים להיבחר לבית מכל המקצועות, בכל המפלגות, מכל האליטות החברתיות - הקצונה, האקדמיה, ראשי ועדי עובדים, ארגונים שונים - עובדה זו כשלעצמה מצביעה על כך שהבית הזה הוא בית נערג, אנשים רבים רוצים לבוא לכאן, לכהן כאן, למלא שליחות כאן ולהשפיע על קביעת עתידנו.