היו"ר ש' הלל:
אני מתכבד לפתוח את הישיבה המיוחדת של הכנסת לציון 38 שנים להיווסדה.

חברי הכנסת, ברצוני לקדם בברכה בשמכם ובשמי את חברי הכנסות הקודמות שבאו להשתתף עמנו ביום חגה של הכנסת.

נמצאים עמנו גם ראשי העיריות והמועצות של ערי הפיתוח והיישובים הקטנים; היום הם אורחיה של הכנסת. הם פגשו חברי כנסת, החליפו דברים והעלו מחשבות. הם באו היום לכנסת לא כדי להתלונן ולתבוע תקציבים, אלא כדי לתת ביטוי לחלקן של ערי הפיתוח, שהוקמו בעיקרן בשנות העלייה הגדולה, במימוש החזון הציוני הגדול של פיתוח הארץ ופיזור האוכלוסייה. היום מביעה הכנסת ברכה והערכה לתושבי ערי הפיתוח ולעומדים בראשן.

חברי הכנסת, דווקא בימים אלה שבה הכנסת, בית-הנבחרים, ותופסת את מעמדה כעוגן מייצב במימיו הסוערים של משבר פוליטי הרוגש ומאיים עלינו, עד כי ספינת המערכת השלטונית חישבה להישבר.

במערכת דמוקרטית לעתים אין מנוס, ואולי אף אין רע במשבר ממשלתי, כל עוד המערכת הדמוקרטית מוצקה, בלתי מעורערת ובלתי פגיעה בעיני עצמה ובעיני הציבור, שאם לא כן, יכולים כל משבר ו"משברון" לגרום לאכזבה מהדמוקרטיה.

כל אלה, שמתוך תחושה של ביטחון ביציבותה של ממשלה הנשענת על קואליציה רחבה חשבו כי מותר להתעלם מן הכנסת, חייבים לדעת כי הם תרמו לערעור מעמדה של הדמוקרטיה. אסור לה, לנוחות טכנית אריתמטית, לפגוע בעיקר. אפילו אין חרב האי-אמון מתהפכת מעל לראשה של הממשלה, יש לזכור כי הדמוקרטיה היא ככל תורת חיים: אם תעזבנה יום - יומיים תעזבך.

לא אחת הייתי חייב לחזור ולבקש מהממשלה להקפיד על נוכחות שרים במליאה. קשה להבין, וקשה יותר להסכים, שכאשר מכהנת ממשלה של 25 שרים, חלקם שרים ללא תיק, יש הצדקה ליתמותו של שולחן הממשלה בכנסת לעתים כה קרובות. גם אין להסכים לנוהג, שעמדותיה והחלטותיה של הממשלה מוצגות לא פעם אחת בפני כלי התקשורת, ועל חברי הכנסת ללקט פירורים מתחת לשולחנה, במקום להבטיח שהתקשורת תבוא לכנסת בצורה מכובדת, כנאה וכיאה, כדי לשמוע מה בפי הממשלה ומה יש ברצונה להביא לידיעת העם. במשטר דמוקרטי תקין, בית-הנבחרים הוא הכתובת שבפניה חייבת הממשלה להופיע בראש ובראשונה.

לעתים, אני שומע תרעומת על העמדות שנוקטת הכנסת במליאתה או בוועדותיה או על הביקורת המוטחת על פעולות הממשלה, ואני מוצא את עצמי חייב לחזור ולהדגיש - מה שחייב לדעת כל ילד החי במשטר דמוקרטי - כי הממשלה היא היונקת את סמכויותיה ואמונה מהכנסת, ולא להיפך.

למען האמת, חברי הכנסת, חייב אני להודות כי גם אנו, חברי הכנסת, תורמים לכרסום במעמדה של הכנסת, על-ידי יצירת אווירה של "כנסת במילואים", כלומר, כנסת המופעלת במליאתה ובוועדותיה על-ידי "צבא סדיר" קטן, והייתי מוסיף ואומר צבא קבוע מאוד של חברים קבועים מאוד ומוכרים מאוד, ואילו השאר נקראים לדגל ולהצבעה רק בעתות חירום.

אנו חייבים לזכור, כי דמוקרטיה כמוה כצדק - עליה לא רק להיעשות אלא גם להיראות. ככל שנרבה להסביר, לטעון ואף להוכיח, כי יש לנו דמוקרטיה שורשית ומוצקה, לא נצליח. הנזק נגרם, והוא מטשטש ומגמד את העבודה הציבורית הרבה, המפרכת והמסורה הנעשית על-ידי מרבית חברי הכנסת, בימים ובלילות, בכל ימות השנה.

אני יודע כי חלק מהבעיה של תדמית הכנסת נעוץ בסגנונם של הדיונים שלנו. אני מאמין, כי אם ברצוננו להשתחרר מן התמונה של קול קורא באולם ריק, יש לאל ידינו לשפר קצת את המצב, ולצקת מעט יותר עניין בדיונים על-ידי קיצורם וחידודם. כבר עשינו כמה צעדים קטנים בכיוון זה, אך יש להמשיך וליזום ולא לקדש את הקליפה יחד עם התוך.

אני מקווה כי השלמתה הקרובה מאוד של מערכת ההצבעה האלקטרונית תתרום את חלקה לשיפור העבודה הפרלמנטרית שלנו, ואולי אף להגדלת נוכחותם של חברי הכנסת במליאה.

חברי הכנסת, במסורת שלנו, יום חג הוא גם יום של חשבון נפש, ואני מבקש כי נבחן את סגנון הוויכוח והדיבור שלנו, ואינני מתכוון לגילויי אלימות ולביטויי אלימות, שמקומם לא יכירם מכול וכול בכנסת המכבדת את עצמה. כאשר מתקיים ויכוח על תקציב או על הקצבה, חוץ מן האווירה ההרסנית של "תפוס כמידת יכולתך" המתלווה לדיון לא אחת, מנהג חדש בא למדינה, ובמקום שחבר הכנסת יציג את העניין שהוא רוצה ביקרו, הוא בא ומשקץ את זולתו. אם ינהגו הכול כך, חוששני כי נצליח לשכנע כי נראה שהכול צודקים. וכך אומנם ניראה בעיני עצמנו ובעיני הדור הצעיר שאנו מצפים ממנו להיות ממשיך הדרך ונושא החזון.

חברי הכנסת. הכנסת האחת-עשרה רשמה לעצמה כמה דפים נאים ומכובדים בחקיקה סוציאלית וחברתית ובכמה נושאי יסוד. ועדת העבודה והרווחה השלימה קבלת חוק ביטוח סיעוד, הקובע הסדרים חוקיים לשיפור מצבם של הקשישים בכמה תחומים, וחוק הביטוח הלאומי, הקובע שיטה עדכנית לחישוב השכר הממוצע במשק לעניין תשלום גמלאות. ועדת החוקה, חוק ומשפט השלימה קבלת חוק העבירות המינהליות, שיש בו משום חידוש בדרכי הענישה. השורה ארוכה בתחומים רבים, ולא אוכל למנותם כאן, אולם ברשותכם אציין לזכותה של הכנסת הזאת גם את השלמת החקיקה נגד גילויי גזענות, שחרף הביקורת על טיבה המחישה את נחרצותה של המערכת הדמוקרטית להדביר תופעה זו בעודנה באבה. אני מקווה שהכנסת הזאת תתרום גם לחוקה בכך שתשלים את חקיקת חוק-יסוד: זכויות האדם, ותאפשר בכך הפיכתם של חוקי-היסוד לחוקה של ממש.

הכנסת הזאת קבעה תקדים במנותה, זו הפעם הראשונה, ועדת חקירה ממלכתית. על כך ראויים לברכה מיוחדת מבקר המדינה היוצא, מר יצחק טוניק, והוועדה לביקורת המדינה בראשותו של חבר הכנסת דוד ליבאי. העובדות המכאיבות שנחשפו בקשר לפעולת מערכת הבנקאות אך מחזקות את חשיבותה ואת מסקנותיה של ועדת החקירה ואת החשיבות והמשמעות של יוזמת ועדת הכנסת לביקורת המדינה.

גם כלפי פנים, בתחום האתיקה, יצרה הכנסת הזאת תקדים בהטילה על ועדה ציבורית בראשותו של מר נבנצאל, מבקר המדינה לשעבר, לבחון את נושא שכרם של חברי הכנסת. הוועדה הגישה את מסקנותיה לפני כמה שבועות והצליחה לנכש כמה עשבים שוטים שצמחו בשדותינו במשך השנים, בייחוד במסגרת תנאי הפרישה והתנאים הנלווים.

בעקבות המלצת ועדת-נבנצאל קיבלה ועדת הכנסת בשבוע שעבר החלטות חשובות ומרחיקות לכת בנושא העבודות הנוספות של חברי הכנסת, נושא שהטריד אותנו רבות, במיוחד בשנים האחרונות. ההחלטות בחלקן הן ליישום מיידי, לאלתר, ובחלקן - לכנסות הבאות. המבחן שלנו הוא, קודם כול, ביישום ההחלטות המיידיות ללא עיכובים ודחיות, ובטוחני כי בכך נתרום תרומה של ממש להגיינה הציבורית ולחיזוק מעמדה של הכנסת ויוקרתה.

השנה הזאת אנו מציינים 20 שנה להשלמתו של בניין הכנסת כאן, ואולי ראוי היה עניין זה לציון בפני עצמו, אולם כבר עתה, ביום חגה של הכנסת, נביע תודה והוקרה ליוזמים, למממנים ולמבצעים. משכן הכנסת הפך לסמל איתן של הדמוקרטיה, ומדי שנה פוקדים אותו רבבות מן הארץ ומחוץ-לארץ. אולם כולנו מודעים למגבלות ולצמצום המקום שאינו מאפשר לחברים עבודה תקינה ואינו מאפשר לכנסת פעולה תקינה במישור הבין-לאומי. אני מקווה כי חרף המגבלות התקציביות נוכל לקדם בצורה אטית את השלמת הבנייה. בינתיים נתמיד במאמצים לשפר את המערכות העומדות לרשות הכנסת, כדי לאפשר לה קיום ביקורת משמעותית יותר על עבודת הממשלה, על-ידי חיזוק הייעוץ המשפטי, הפעלת יחידת רכזי מידע והרחבת מערכת המחשוב.

בסיום דברי אני חייב להודות לשלושה גורמים: לכתבים הפרלמנטריים, ל"גלי צה"ל" ול"שידורי ישראל" על מאמציהם להרחיב ולהעמיק את הדיווח מהכנסת. נוסף על תוכניות קבועות וטובות של הרדיו, כגון "השבוע בכנסת" ו"פינת הכנסת", הוחל לאחרונה בשידור חי של השאילתות בעל-פה. אני מצפה להמשך השידורים ולהרחבתם, ואני בטוח כי יהיה בכך שירות חשוב לציבור הרחב ולמערכת הדמוקרטיה. שידורים אלו מקובלים גם בארצות אחרות, נחשבים להצלחה בעיני הציבור ומתקבלים על-ידו ברצון, באשר שירות זה מאפשר לו לעקוב אחר פעולות נציגיו-נבחריו בצורה משמעותית והוגנת.

רצוני להודות למרכז ההסברה, המתמיד בארגון ביקורים בכנסת של כיתות י"א-י"ב מכל רחבי הארץ ובעריכת סדרות חינוך בנושא הדמוקרטיה. אני יודע כי דבר זה גורם הכבדה וטרחה לחברי הבית, ואני מקווה כי נדע לקבל הפרעות אלו באהבה. עד כה השתתפו במסגרת זו 7,500, תלמידים, והתגובות מצדיקות את הציפיות. זאת, נוסף על יותר מ-25000 חיילים ותלמידים שביקרו בכנסת בשנה שחלפה ונפגשו עם חברי הכנסת ועל כ-500,000 אזרחים ותיירים, שביקרו בכנסת וקיבלו הדרכה - אכן מספר משתתפים מרשים במפגש של הציבור עם בית-הנבחרים, מספר המעיד על התעניינותו של הציבור.

ואחרונים אחרונים חביבים - עובדי הבית ואנשי משמר הכנסת. ביום חגה של הכנסת נביע תודה והערכה לעבודתם המסורה בכל שעות היום ולאחר שעות העבודה הרגילות. בזכות מסירותם ואחריותם מצליחים אנו למלא את כל הפעילויות בבית זה.

חברי הכנסת, לאחר שנשמע את דבריו של ממלא-מקום ראש הממשלה, נשמע היום שאילתא בעל-פה ולאחר מכן נתחיל בדיון בהצעה לסדר-היום בנושא אזורי הפיתוח. בשעה 17:30 בערך ננעל את ישיבת המליאה. בשעה 18:00 הנכם מוזמנים להשתתף בטקס חלוקת פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים, שהפך להיות חלק מאירועי חגיגות הכנסת, ולאחר מכן אתם וכל אורחינו מוזמנים לכיבוד קל ולמפגש רעים. מועדים לשמחה.

רשות הדיבור לממלא-מקום ראש הממשלה. אדוני ממלא-מקום ראש הממשלה, בבקשה.
הישיבה ננעלה בשעה 17:04.

ממלא–מקום ראש הממשלה ושר החוץ ש` פרס:
אדוני היושב–ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, רצוני לברך בשם הממשלה את הכנסת ביום חגה. זהו חגו של העם כולו, זה חג לעם שוחר חופש. נכון הוא שלחופש יש מחיר, נכון הוא שלחופש אין תמיד מראה מלבב. אף–על–פי–כן זהו המצרך הנעלה ביותר שעם יכול לאמץ לעצמו.

ב–38 שנות קיומה הוכיחה מדינת ישראל שהדמוקרטיה לא רק יכולה להתקיים בימי מלחמה, בימי מתח, בימי משבר, בימי בעיות כלכליות כבדות מנשוא – דמוקרטיה לא פסקה רגע מלנשום, מלפעול, מלבלוט – היא גם הוכיחה שזהו כוח אדיר לאיחודו של העם, המאפשר לרכז את מאמציו ולצאת ממצור למרחב, מקושי לסיכוי חדש.

אני רוצה גם לברך את יושב–ראש הכנסת על האופן שבו הוא מנהל את עבודת הכנסת ולציין במיוחד את סיפוקה של הממשלה על כך שבט"ו בשבט, ביום חגה של הכנסת, הנושא שהכנסת בחרה לדון בו הוא מצבם של אזורי הפיתוח וערי הפיתוח.

אדוני היושב–ראש כ–400000 נפש חיים כיום ב–25 ערי פיתוח במדינת ישראל. כמו הקיבוץ או המושב, כך גם עיירת הפיתוח היא יצירה ישראלית מיוחדת במינה, שאין מושלה בעולם ואין דוגמתה בתולדותינו. ערי הפיתוח נוצרו בנסיבות מיוחדות במינן: גל עלייה גדול מצד אחד, ומפה ריקה למחצה מצד שני; עולים שהיו לבוני ערים, ומשק הארץ שהחל לתעש את עצמו.

בשלוש שנים בלבד, בין 1949 ל–1951, בעקבות מלחמת העצמאות, עלו לישראל 582382 יהודים – כמעט 1000 עולים ליום. והעולים שבאו נישאו על סחף משיחי. בני מרוקו, אלג`יריה, תוניסיה, מצרים ולוב, שכמהו אלפים בשנים לנשק את אדמת הקודש; עולי כורדיסטן שנפרדו מנוף הררי ומצולק והפליגו לעבר ציון; באי תימן, בעלי נינוחות מקראית המתנגנת כשפת התנ"ך במקוריות שלא הועמה; יוצאי רומניה ורבבותיהם שבאו והשתקעו ללא טרוניה; יושבי רוסיה שגברו על מסך הברזל והניכור; עולי הודו עם הענווה המסתורית שלהם ובני הארץ שנמשכו למפגש הגדול, הדרמטי, הקשה והמבטיח הזה שבין הקיים לבין החדש.

בתחילה הכול נראה כמייאש. האדמה צחיחה, האזורים רחוקים, הלשונות והמנהגים השונים מתנגשים, הגורל ההיסטורי המשותף והניכור הפתאומי, והארץ עדיין מלקקת את פצעי המלחמה. אין שיכונים, אין תעסוקה, אין מטבע קשה ואין שפה מיידית ומשותפת. הממשלה מחליטה על צנע על הקצבת לחם ובשר. כ–100000 עולים שוכנו במחנות ארעיים, במעברות, שהדלות מתדפקת על כותליהן. התעסוקה, עבודת–דחק ועבודה במפעלים שהגיונם יותר בתעסוקה מבשכר. הארץ נרגשת מהזרות ומהקושי, ואף–על–פי–כן, נשמרת ההחלטה היסודית להעדיף תקופת עוני ליהודים בישראל על–פני השלמה עם עוני של יהודים בישראל.

מי מאתנו אינו זוכר את הדמעות והדאבה שריחפו בדימונה ובאשדוד, בבית–שאן ובמגדל–העמק, והנה בשלושה עשורים בלבד התחוללה תמורה שאין לה משל ודוגמה. המעברות נעלמו, הצנע חלף, הזרות הפכה לגיוון מרתק, דור חדש בעל כושר הנהגה ופעולה נולד וצמח, קם מבנה יהודי חדש של בוני ערים, בנאים עם הבנה לתכנון, עם יחס לחברה, עם שאיפה לרוץ קדימה, לקו הראשון של איכות חיים אמיתית.

אחדות מן הערים הללו גיבשו תוך זמן קצר יחסית אישיות משלהן, אישיות מושכת ומבטיחה, והאחרות אינן פוסקות להיאבק עם הקשיים ולא להרפות עד אשר יהיה הקשה למגובש.

אלה שנקלטו כעולים נעשו לקולטי עולים מרוסיה, מאתיופיה וממקומות אחרים. מפת הארץ השתנתה לבלי היכר. מקריית–שמונה ועד אילת נבנה חוט שדרה חדש שזקף את גבה של מדינת ישראל, נתן לה אחיזה של ממש בשטחים שהסתתרו כאילו מאחורי הקלעים של חיינו, מאחזים שערכם הביטחוני והלאומי לא ניתן כלל לשיעור.

ריבונות ועצמאות אינן רק עניין של הכרזה. הן גם לא רק עניין של כוח צבאי. ריבונות ועצמאות מתבססות על מציאות קרקעית, על עוצמה דמוגרפית. הן דבר חי, נושם וצומח. הנייר עלול להצהיב אם העובדות אינן מאשרות את אשר כתוב עליו.

והערים עצמן צומחות, מתעצבות והולכות, הן על–ידי ייחודן הגיאוגרפי והן על–פי שאיפות תושביהן. מי שיבקר בעיר קטנה או בינונית בצרפת או בארצות–הברית, ספק אם ימצא את המצוי בעיר פיתוח בישראל. כמעט שאין אצלנו עיר ללא ספרייה של עשרות אלפי כרכים; ללא מתנ"ס שבמפלס הקרקעי שלו עוסקים ילדות וילדים בכתיבה ובקריאה, במפלס השני שלו נערות ונערים המתכוננים למבחני הבגרות, ובמפלס העליון שלו מבוגרים המחליפים ספרים או אמהות הלומדות עברית. כמעט בכל יישוב תמצא מקהלה ותזמורת, חוג לאמנות, ספרות, מחול, מוסיקה וציור, חוג דרמטי ופעולה ספורטיבית; ושכונות "בנה ביתך", שגרים בהן אנשים בעלי הכנסה רגילה בבתים יפים להפליא, ובתי–כנסת המייצגים את כל ארצות המוצא. ברבות מהן אפשר כבר למצוא מפעלי תעשייה ומחקר מתקדמים, וראשיתן של מכללות וישיבות, ומתגוררים בהן קציני צה"ל ובוגרי אוניברסיטה.

זוהי לא התפתחות, זוהי מהפכה שהתחוללה לנגד עינינו, ורק בגלל הקרבה למקום ולזמן חסרה לנו הפרספקטיבה הדרושה כדי להעריך את ההיווצרות הזאת. אין זאת אומרת שבאנו אל המנוחה ואל הנחלה. אדרבה, דווקא בגלל ההתקדמות העצומה שחלה, ודווקא בגלל הפוטנציאל הרב שקיים, עומדות רבות מערי הפיתוח בפני אתגרים ובפני בעיות קשות המחייבות טיפול עמוק ויחס רציני.

אילו נשאלתי מהי הבעיה העיקרית היום של ערי הפיתוח, הייתי משיב ללא היסוס –

–

צ`רלי ביטון (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
– – –

היו"ר ש` הלל:
חבר הכנסת צ`רלי ביטון, אני מבקש ממך לא להפריע עכשיו.

ממלא–מקום ראש הממשלה ושר החוץ ש` פרס:
– – יצירת מקורות תעסוקה הולמים לבני הדור הצעיר. כוחן של הערים הגדולות והשטחים המועדפים עדיין רב בשאיבת הדור הצעיר מערי הפיתוח. שוב אין לדבר על הקמת מפעלים שיספקו מקורות תעסוקה לשמם. ערי הפיתוח חייבות להיעשות לבסיסים האמיתיים של התעשייה החדשה, המחקר והפיתוח המתקדמים במדינת ישראל. יש להקים בתוכן פארקים של תעשיות עתירות–ידע ומכונים למחקר ולפיתוח ומכללות להשכלה גבוהה. הן זקוקות לכך ומסוגלות לכך. יש לכוון את הקשר החשוב שנוצר עם הקהילות היהודיות בעולם – מפעל שיקום השכונות – להשקעה בתחומים אלה: תיעוש מודרני, מחקר מתקדם, חינוך גבוה והשכלה טכנולוגית לנוער בערים הללו.

אם אנו לא רוצים להפסיד את הנגב, המקום האחרון על פני כדור הארץ שהעם היהודי יכול לבצר בו את עצמאותו, ולא מתוך התנגשות עם אוכלוסייה אחרת אלא מתוך אתגר לגבור על אדמה שוממה; אם אנו רוצים לחזק את הגליל, וזוהי התשובה האמיתית לסכנה הביטחונית הנשקפת מהצפון; אם אנו רוצים לטפח את ירושלים ובנותיה – עלינו לאפשר לערי הפיתוח להיות לבסיסי תעשייה ומחקר, למרכזי חברה תוססים, לאפשר להן כמו לקיבוצים, למושבים ולמושבות לגבור על פגעי האינפלציה ועוולת הנשך הגבוה ולשזור את הארץ במרכזי תעשייה ובריכוזי חקלאות כאחד.

חברי הכנסת, אנו זקוקים ממילא לאסטרטגיה תעשייתית חדשה לישראל. אנו נדרשים ממילא לאסטרטגיה חקלאית שתהלום את צורכי העתיד. כי אנו חיים בעולם הרץ קדימה ומשתנה במהירות מסחררת, בעולם שיש בו תחרות אינטלקטואלית ויצרנית המתנהלת בקצב שלא ידענו כמוהו בהיסטוריה. אסור שהכול יתרכז רק בערים הגדולות. אם לא נפזר את האוכלוסייה, נצמצם ממילא את מפת ארצנו.

חברי הכנסת, אנו מנהלים כיום כלכלה של ריסון, אך האמת היא שדרושות לנו כלכלת ריסון בצריכה וכלכלת תנופה בייצור. יש לנו התנאים לכך – גם באנשים, גם בשטח, גם באפשרויות. ומדינה אסור לה שתחיה העוגמת–נפש מתמדת. ישראל היא ככלות הכול ניצחון האופטימיסטים.

אדוני היושב–ראש, זוהי הזדמנות טובה לבית הזה להצדיע להישגים הבלתי שגרתיים של ערי הפיתוח, תושביהן וראשיהן, לאפשר לתושבים הללו לצאת למרחב חדש, מרחב שיתרום הרבה לרקמת כוחה האמיתי של מדינת ישראל, למשמעות קיומו של העם היהודי ולעתיד חייהם של תושבי העיירות הנפלאים הללו.

היו"ר ש` הלל:
אני מודה מאוד לממלא–מקום ראש הממשלה.